מפעל הפיס הוא הגוף המרכזי בישראל להגרלות ולמשחקי מזל מוסדרים, הפועל מאז שנות החמישים של המאה העשרים. הוא מנוהל כחברה לתועלת הציבור, והכנסותיו מיועדות למימון פרויקטים ציבוריים כמו הקמת מבני חינוך, מוסדות תרבות, מתקני ספורט ומרכזים קהילתיים ברשויות המקומיות.
בין המשחקים המזוהים עמו נמנים הלוטו, החישגד ומשחקי המנוי השבועיים.
הפעילות של מפעל הפיס נשענת על מכירת כרטיסים ברשת רחבה של נקודות מכירה ובאמצעים דיגיטליים, כאשר חלק מהפדיון מוחזר כזכיות והיתרה מופנית לתקציבי הבנייה והפיתוח. היקפי הפעילות מציבים אותו
כשחקן משמעותי בכלכלת ישראל, בעיקר בשל תרומתו למימון תשתיות ציבוריות ולפרויקטים בתחום הנדל"ן המוסדי.
לצד תרומתו לפיתוח, מפעל הפיס נמצא
לעתים במוקד דיון ציבורי סביב היקף הפרסום, אחריות חברתית ומאבק בהתמכרות להימורים. מבקר המדינה וגורמי רגולציה עוקבים אחר התנהלותו, והוא כפוף לפיקוח ממשלתי הדוק. הדיון סביבו נוגע גם לשאלות רחבות של מדיניות כלכלה
ציבורית ואופן חלוקת המשאבים בין הרשויות.
השחקן לשעבר ואיש ההיי-טק בהווה תבע 1.2 מיליון שקל בעקבות הפסקת ההתקשרות עימו להגשת ההגרלות. האוצר טען בהליך: צוקר קיבל במשך 21 שנים 2.3 מיליון שקל יותר מהמגיע לו אם היה עובד הפיס
עבודה מאורגנת, כוכבת רב-תכליתית, פריז, טראש ועשרות שזכו במיליון, אבל לא ב-80 מיליון - מצעד הפרסומות של אייס מביא את ה-TOP5, ויוצא לחופשה קצרה עד ספטמבר
הגדלת הפרס הראשון בלוטו ל-40 ו-80 מיליון שקל בדאבל לוטו תקודם בקמפיין חדש של מפעל הפיס שמעלה מהאוב דמויות כגון יוסי ועינב בובליל, אלכסיי מורוזוב ועוד. וכן, זה שיר
תקציב היח"צ של הפיס מטופל ע"י 3 משרדים במקביל - פיליזר בתדמית, גילעד בתרבות ואמנות וגילאב בניהול משברים. כעת עולה אפשרות לשינוי באסטרטגיה התקשורתית הזו
אחרי שהשיק שפה חדשה לחיש גד, אדלר חומסקי מרענן שפה למותג שבו הוא מטפל באופן רציף בשנים האחרונות. הלוטוגוצים נדחקו לסגיר ומפנים את מקומם לתסריט מבוסס אנשים
אפליה ממוסדת, קיבעון מחשבתי ותנאי סף בלתי אפשריים. אנחנו ב-2018, אבל מכרזי פרסום של הענקיות דוגמת הטוטו והפיס מנוסחים כאילו היינו בשנות ה-90, מבלי להתייחס לשינויים העצומים בענף. סדרת כתבות של אייס שמה זרקור על הכשלים במכרזי הפרסום
פרסום ראשון 
