כ-20 מיליארד שקל בשנה לגמלאים: כך פנסיות צה"ל מכבידות על תקציב הביטחון

בעוד לוחמי המילואים פועלים בחזית וחיילי הסדיר מתמודדים עם עומסים כבדים וצרכים מבצעיים, חלק משמעותי מתקציב הביטחון הולך לתשלומי פנסיה לגמלאי צה"ל. על פי נתוני משרד האוצר ובנק ישראל, היקף תשלומי הפנסיה וההטבות הנלוות לגמלאי מערכת הביטחון עומד על כ-20 מיליארד שקל בשנה, בהתאם להגדרת הרכיבים הנכללים - פנסיות גישור, רכיבי הצמדה והתחייבויות עקיפות. מדובר בכ-20% מתקציב הביטחון השנתי.

כעת, המדינה מקדמת מהלך נוסף של עדכון רטרואקטיבי לפנסיות של אלפי פורשי קבע, מהלך שמוסיף מאות מיליוני שקלים לעלות הכוללת ומציף מחדש את הוויכוח סביב אחת ממערכות הפנסיה היקרות והמורכבות במגזר הציבורי.

העדכון החדש: מאות מיליונים נוספים לפורשי קבע

המדינה מקדמת תזכיר חוק שלפיו כ-6,600 גמלאי צה"ל שפרשו בין השנים 2013 ל-2019 יקבלו עדכון רטרואקטיבי לפנסיה התקציבית. לפי הנתונים שפורסמו, התוספת הממוצעת עומדת על כ-6,000 שקל בשנה לגמלאי, לצד מענק חד-פעמי ממוצע של כ-35,000 שקל.

העלות הישירה לצה"ל עומדת על כ-240 מיליון שקל בתשלום חד-פעמי, ובכ-40 מיליון שקל בשנה כתוספת קבועה. אם ההסדר יורחב לכלל פורשי שירות המדינה באותן שנים, העלות הכוללת עומדת על כ-1.4 מיליארד שקל חד-פעמי ועוד כ-170 מיליון שקל בכל שנה.

• משבר הגדלות הרמטכ"ל: הפשרה נדחתה, החקיקה בסכנה
• הישג לגמלאי שירות המדינה: יצורפו לקרנות הרווחה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הרקע למהלך נעוץ בתיקון משנת 2011, שבו ביקשה המדינה להפריד בין שכר משרתי הקבע הפעילים לבין השכר הקובע לפנסיות. ההפרדה נועדה למנוע מצב שבו כל תוספת שכר לשירות הפעיל מתגלגלת אוטומטית לפנסיונרים. אלא שהסכמי שכר שנחתמו בשנים 2013-2019 יושמו בפעימות, וחלק מהפורשים בתקופה זו קיבלו רק חלק מהתוספות, מאחר שפרשו לפני השלמת יישום ההסכמים.

העדכון הנוכחי נועד לתקן את הפער הזה, אך במקביל הוא יוצר חשש מתקדים תקציבי רחב יותר.

פנסיה תקציבית מול פנסיה צוברת

ההבדל בין פנסיה תקציבית לפנסיה צוברת הוא מהותי:

פנסיה צוברת: נהוגה ברוב המגזר הפרטי וחלקים מהמגזר הציבורי. העובד והמעסיק מפרישים סכומים שוטפים לקרן, הכסף מושקע, והקצבה תלויה בסכום שנצבר ובתשואות. הסיכון על החוסך.

פנסיה תקציבית: המדינה מתחייבת לשלם קצבה חודשית קבועה, המבוססת על השכר האחרון ושנות השירות, ללא קשר להפרשות בפועל או לביצועי שוק ההון. הסיכון על המדינה.

• 25 מיליארד שקל בשנה: הפשיעה בחברה הערבית כבר מזמן לא בעיה מגזרית
• שוק ההון מנצח את החזאים: מחקר של בנק ישראל מגלה מי צופה את האינפלציה ראשון
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• סוד הנדל"ן: איך הציבור החרדי קונה דירות בלי הון עצמי?

על פי נתוני האוצר, הפנסיה הממוצעת לפורש קבע עומדת על 15,000-16,000 שקל בחודש, אם כי קיימת שונות גדולה בין דרגות ותפקידים. קיימים אלפי גמלאים שמקבלים קצבאות גבוהות יותר, וחלקם אף מעל 30,000 שקל בחודש, בדרגות בכירות ופורשים ותיקים.

מערכת הפנסיה בצה"ל כיום היא מערכת מעורבת - רכיב תקציבי ורכיב צובר, וכן תוספות ייחודיות כמו "הגדלות רמטכ"ל", שיכולות להוסיף עד 19% לקצבה. רכיבים אלה מגדילים משמעותית את העלות השנתית הכוללת, שעומדת על כ-9-10 מיליארד שקל לפנסיות ישירות, ומגיעה לסכומים גבוהים יותר כולל התחייבויות נלוות ופנסיות גישור.

בצה"ל ניתן לפרוש לאחר כ-20-25 שנות שירות, לעיתים כבר בגילאי תחילת או אמצע ה-40. המשמעות היא שגמלאי יכול לקבל פנסיה תקציבית במשך עשרות שנים. בחישוב מצטבר, גם קצבה חודשית של כ-15,000 שקל עשויה להגיע למיליוני שקלים לאורך החיים. זו אחת הסיבות לכך שהחבות האקטוארית הכוללת של מערכת הביטחון, כלומר ההתחייבות לפנסיות עתידיות לפורשים קיימים ועתידיים, עומדת על קרוב ל-300 מיליארד שקל - כ-50% מהחבות האקטוארית הכוללת של כלל המגזר הציבורי.

מתוך תקציב ביטחון שנתי שנע סביב 100-110 מיליארד שקל, ההוצאה על פנסיות והתחייבויות דומות מהווה נתח משמעותי. תלוי בשיטת החישוב, מדובר בכ-15%-20% מהתקציב. זה כסף שאינו מופנה ישירות לאימונים, ציוד, חימוש או שכר לחיילים הפעילים והמילואימניקים.

בשנים האחרונות התנהלה מחלוקת משפטית סביב סמכות הרמטכ"ל להעניק תוספות לפנסיה, המכונות "הגדלות רמטכ"ל". בתי המשפט קבעו כי נדרש עיגון חקיקתי ברור למנגנון זה. בעקבות זאת קודמה חקיקה שמסדירה את התוספות ומאפשרת את המשך יישומן, לצד כוונה לצמצום הדרגתי בעתיד.

העלות התקציבית של הסדרת המנגנון עומדת על מיליארדי שקלים בפריסה רב-שנתית, כולל רכיבי פנסיית גישור. הבעיה הגדולה בפנסיה גדולה לגימלאים היא שיש תקציב סגור וכל שקל שהולך לפנסיה תקציבית לא הולכים לחיילים בסדיר ובמילואים ולצרכים השוטפים. השכר בסדיר נמוך, השכר בקבע במקומות מסוימים לא מפתה (טכנולוגיה וחילות הרגלים) והיה מקום להעלאת שכר כדי להביא ת האנשים הטובים. למעשה, הצבא משריש כאן בינוניות - הוותיקים, דור א' לקחו את כל הקופה, ודור ב' לא יבוא בתנאים לא טובים. מי שיגיע הם הבינוניים.