המנוי התחדש ללא אישור, המחירים עלו - וכעת החברה תשלם
MyHeritage הגיעה להסדר פשרה תקדימי. המקרה, שהחל עם טענות על מודל חידוש מינוי המנוגד לחוק, הסתיים בכך שהחברה שינתה את מדיניותה לעסקות מתמשכות הניתנות לביטול בכל עת, ותפצה משתמשים ישראלים בסכום המוערך במיליוני שקלים. "השירות מושא המינוי הינו כעת, על פי
ההסדר, 'עסקה מתמשכת', קרי, עסקה שניתן לבטלה בכל עת, ללא קנס יציאה, ובהתאם לחיוב יחסי בגין השימוש בפועל", קבע בית המשפט
לעתים, דרכן של טענות צרכניות, גם אלה שנשמעות כקול בודד, יכולה לסלול דרך לשינוי רחב ומשמעותי. כך אירע בפרשה ענקית שנסגרה באחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, כשתביעה ייצוגית נגד MyHeritage - ענקית הטכנולוגיה הישראלית בתחום הגנאלוגיה ובדיקות ה-DNA - הגיעה להסדר פשרה תקדימי. המקרה, שהחל עם טענות על מודל חידוש מינוי המנוגד לחוק, הסתיים בכך שהחברה שינתה את מדיניותה לעסקות מתמשכות הניתנות לביטול בכל עת, ותפצה משתמשים ישראלים בסכום המוערך במיליוני שקלים. פסק הדין, שניתן על ידי כבוד השופטת נועה גרוסמן, מסמן ציון דרך חשוב בהגנה על זכויות הצרכנים בעולם השירותים הדיגיטליים.
הכל החל עם בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה על ידי אוריה איתני, ישראלי aמתגורר בגרמניה, שנתקל במוקד הטענות. איתני, שהיה מנוי לשירותי מייהריטג' (MyHeritage), מצא עצמו לכאורה "כלוא" במודל חידוש מינוי אוטומטי, שkטענתו, היה מנוגד לחוק הגנת הצרכן הישראלי, התשמ"א-1981. החוק מחייב עסקים להסביר ללקוחות באופן ברור ונהיר את תנאי חידוש העסקה, לאפשר ביטול קל ופשוט, ולהימנע מחיובים אוטומטיים מבלי שהצרכן נתן את הסכמתו המפורשת והמיודעת לחידוש. הטענה המרכזית היתה כי MyHeritage לא עמדה בדרישות האלה, וחידשה מינויים למשתמשים ישראלים באופן אוטומטי, מבלי ליידע אותם כראוי על החידוש הצפוי, או לאפשר להם לבטל את המינוי בקלות לפני החיוב.
הסכסוך המשפטי, שצבר תאוצה לאחר הגשת הבקשה לתביעה ייצוגית, התגלגל לכדי דיונים מורכבים בבית המשפט. הנתבעת, MyHeritage, יוצגה על ידי עורכי הדין אורית מלכא וזיו שוורץ, ואילו התובע המבקש יוצג על ידי עורכי הדין בועז בן-צור וגיא רווה. במקום לנהל קרב משפטי ארוך ויקר, הצדדים בחרו באפיק הפשרה, ובכך הגיעו להסדר שעשוי להוות מודל לפשרות עתידיות בתחום. המהלך הזה מדגיש את כוחן של תובענות ייצוגיות לדחוף חברות גדולות לשינוי מדיניותן, גם במקרים שבהם ייתכן ולא הייתה כוונה רעה מצד החברה, אלא רק מודל עסקי שלא עמד במלואו בדרישות הרגולציה המקומית.
פסק הדין מאשר את הסדר הפשרה שהושג, ובו מוצגות ההתחייבויות של MyHeritage. "הסדר הפשרה מוצג בפירוט להלן, ולצורך הנוחות, יובא תחילה תקציר של המתווה שלו", נכתב בפסק הדין שפורסם. המתווה הזה כולל כמה סעיפים מהותיים, ששינו באופן עמוק את האופן שבו MyHeritage מנהלת את חידושי המינויים עבור לקוחותיה הישראלים. אחד הסעיפים המרכזיים בהסדר הפשרה נוגע למודל חידוש המינוי. MyHeritage התחייבה לשנות את מדיניותה כך שמודל חידוש המינוי יעבור מעסקה מתחדשת לעסקה מתמשכת. מה ההבדל? בעסקה מתחדשת, המינוי מתחדש באופן אוטומטי לתקופה נוספת (לרוב שנה), וביטולו מצריך פעולה אקטיבית של הצרכן לפני תום תקופת המינוי הנוכחית. בעסקה מתמשכת, לעומת זאת, החיוב ניתן לביטול בכל עת, והלקוח לא מחויב לתקופת התקשרות ארוכה מראש. "השירות מושא המינוי הינו כעת, על פי ההסדר, 'עסקה מתמשכת', קרי, עסקה שניתן לבטלה בכל עת, ללא קנס יציאה, ובהתאם לחיוב יחסי בגין השימוש בפועל", מבהיר פסק הדין. השינוי הזה מעביר את הכוח בחזרה לידיים של הצרכן, ומאפשר לו גמישות ובקרה מלאה על המינוי שלו.
בנוסף לשינוי המודל העסקי, ההסדר כולל גם התחייבות לפיצוי כספי משמעותי. MyHeritage התחייבה לשלם סכום כולל של 8.4 מיליון שקל. הסכום הזה יחולק בין חברי הקבוצה המיוצגת, כלומר משתמשים ישראלים שנפגעו ממדיניות החידוש הקודמת. הסדר הפיצויים הזה הוא לא עניין מובן מאליו. הוא משקף את העובדה שהחברה הכירה בפוטנציאל הנזק שנגרם ללקוחותיה, ובכך היא נושאת באחריות על ההתנהלות שלה. "סך הפיצוי נשען, בין היתר, על הערכה כי החזר כספי מלא (במינוף של 2.5) עשוי להגיע לסך של 3,360,000 ש"ח, בגין כל החיובים הנגבים בגין שירותי המשיבה מלקוחות ישראלים, ואשר לא בוטלו לאחר חידוש המינוי", נכתב בכהרעת הדין. הניסוח הזה, שמופיע בפסק הדין, מספק הצצה לאופן חישוב הפיצויים ומדגיש את היקף הבעיה שהתגלתה.
פסק הדין מפרט גם את אופן חלוקת הפיצוי. "חלוקת הסכום תיעשה באופן דיפרנציאלי, באופן שבו מינויים שבוטלו בתוך 30 יום מחידושם יזוכו בשיעור גבוה יותר מהחיוב, ומינויים שבוטלו בתוך 90 יום יזוכו בשיעור נמוך יותר, בהתאם למדרג שנקבע בהסדר", נכתב בפסק הדין. החלוקה הדיפרנציאלית הזו נועדה להבטיח פיצוי הוגן, שמבחין בין מי ששמו לב לחידוש המינוי זמן קצר לאחר מכן, לבין מי שגילו זאת מאוחר יותר.
מעבר לפיצוי הכספי ולשינוי מודל המינויים, הסדר הפשרה כולל גם דרישות משמעותיות לשיפור השקיפות והיידוע של הצרכנים. MyHeritage התחייבה לבצע, "הטמעת הסדר החיוב מחדש בישראל לטובת ציבור המנויים הישראליים, המהווה סעד לכלל הצרכנים". הדבר כולל, בין היתר, "שינוי טקסטים, התאמת מערכות מחשוב ומערכות פרסום לשינוי העסקי של המשיבה". ההתחייבויות האלה מבטיחות שהשינויים לא יישארו רק על הנייר, אלא יוטמעו באופן מלא בכל ממשקי המשתמש ובכל תהליכי השירות של החברה, כך שכלל הצרכנים בישראל ייהנו מהגנה טובה יותר בעתיד.
- ועד של מושב יפצה במאות אלפי שקלים
- "הרב והמרוקאית": 18 חודשי מאסר למיסטיקנית שהסתירה מיליונים בחשבונות חברים
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
בנוסף, MyHeritage התחייבה להציג, "באופן בולט וברור מידע בדבר מועד חידוש המינוי", וכן לספק "הודעות תזכורת טרם החיוב בחידוש". פרטי ההסדר המפורטים בפסק הדין קובעים גם את אופן פרסום ההודעה לציבור על הפשרה. "ההודעה לציבור תפורסם בתפוצה רחבה... במדור מודעות או בעיתונים יומיים", וכן "בבלוג ובדף הפייסבוק הישראליים של המשיבה". השקיפות הזו, והנגשת המידע על הפשרה לציבור הרחב, חיונית כדי להבטיח שכל זכאי לפיצוי ידע על זכותו ויקבל אותו.
פסק הדין משקף את המגמה הכללית בבתי המשפט להגן על זכויות הצרכנים, בייחוד בעידן הדיגיטלי, שבו עסקות רבות מתבצעות מרחוק ובאופן אוטומטי. חברות טכנולוגיה רבות מסתמכות על מודלים של חידוש מינויים אוטומטיים, וכך הן נוהגות ברחבי העולם. ואולם החוק הישראלי, בהיותו מחמיר יחסית בתחום הגנת הצרכן, דורש סטנדרטים גבוהים של שקיפות והסכמה. השופטת גרוסמן, בכך שאישרה את הסדר הפשרה, לא רק סיימה סכסוך משפטי ארוך, אלא גם שלחה מסר לחברות אחרות שפועלות בישראל. המסר הוא שמודלים עסקיים שלא עומדים בדרישות חוק הגנת הצרכן, עלולים להוביל לתביעות ייצוגיות ולחיובים כספיים משמעותיים.
מה ההבדל המשפטי המהותי בין "עסקה מתחדשת" ל"עסקה מתמשכת" מבחינת זכויות הצרכן?
בעסקה מתחדשת ההתקשרות מוגבלת בזמן, אך מתחדשת אוטומטית אם הצרכן לא מבטל בזמן - מה שעלול להוביל לחיובים בלתי צפויים. לעומת זאת, עסקה מתמשכת מעניקה לצרכן אפשרות לבטל בכל רגע, ומונעת חיוב נוסף בלי הסכמה מפורשת. השינוי מגלם עיקרון משפטי חשוב: חוזה צרכני חייב להיות הדדי, שקוף וניתן לביטול סביר.
האם פסק הדין יכול להוות תקדים מחייב לתביעות עתידיות נגד חברות אחרות?
לא. פסקי דין בתובענות ייצוגיות אינם תקדימיים במובן המחייב של הפסיקה (כמו בג"ץ למשל), אך יש להם כוח שכנועי רב. בתי משפט והציבור עשויים לראות בפסקי דין כאלה מודל לפרשנות הוגנת של חוק הגנת הצרכן, בייחוד כשהם מלווים בניתוח משפטי מפורט כמו במקרה הזה.
אילו צעדים טכניים צפויה MyHeritage לנקוט בפועל בעקבות ההסכם?
מהמסמך המשפטי ניתן להבין שעל החברה לבצע, בין היתר, התאמות בממשקי משתמש (UI/UX) כך שיאפשרו ביטול בלחיצה אחת; שינויי טקסטים בשפה ברורה בהתאם לדרישות החוק; שילוב תזכורות לפני חידוש החיוב, באמצעות אימיילים או התראות; ורישום תיעוד של הסכמות אקטיביות מצד המשתמשים. אלה פעולות טכניות שדורשות שילוב בין צוותים משפטיים, טכנולוגיים ושיווקיים.
האם הפיצוי כולל ריבית או הצמדה?
על פי פסק הדין המלא, הפיצוי לא כולל ריבית והצמדה אוטומטית אלא מבוסס על הערכה של הסכום שנגבה בפועל בצירוף "מכפיל" (2.5) כהערכת נזק כולל. במלים אחרות, מדובר בפיצוי גלובלי ולא בהתחשבנות פרטנית לפי מועד החיוב או עיכוב בהחזר.
מה יקרה אם משתמש זכאי לפיצוי לא יפנה לדרוש אותו?
הסכם הפשרה קובע מנגנון חלוקת כספים, אבל חלק מהתשלום דורש פעולה מהצרכן, למשל רישום באתר או הגשת בקשה לפיצוי. אם חלק מהזכאים לא ידרשו את כספם, יתרת הסכום יכולה לשוב לקופת MyHeritage או לשמש לקרן כלשהי לטובת ציבור הצרכנים, לפי שיקול הדעת של בית המשפט.
האם הפיצוי תקף גם למי שהשתמש בשירות מהגרסה הבינלאומית של האתר ולא מהדומיין הישראלי?
רק משתמשים שהתגוררו בישראל והיו כפופים לדין הישראלי בעת החיוב נכללים בקבוצת התובעים. משתמש ישראלי שנרשם דרך גרסה בינלאומית אך הופיע בכתובת הישראלית של החברה, עדיין ייחשב זכאי. עם זאת, מי שמתגורר מחוץ לישראל ולא מופיע כמשתמש ישראלי - לא נכלל בהסדר שגובש.
במקרה אחר, הכריע בית המשפט העליון במרץ האחרון בבקשת רשות הערעור של הוט מובייל, שביקשה לערער על החלטת בית המשפט המחוזי לאשר ניהול תביעה ייצוגית נגדה. ב-2017 הוגשה התביעה הייצוגית על ידי שני תובעים, שטענו כי במשך כשנה וחצי קיבלו עשרות שיחות שיווקיות מהוט מובייל וממשווקיה, אף שביקשו שוב ושוב להפסיק את ההתקשרויות. לטענתם, השיחות החוזרות ונשנות פגעו בפרטיותם, גרמו להם לעוגמת נפש והפרו את האיסור על השפעה בלתי הוגנת הקבוע בחוק הגנת הצרכן. התובעים המייצגים טענו כי מדובר במדיניות מכוונת של החברה, שאפשרה למשווקיה לפנות ללקוחות פוטנציאליים שוב ושוב, גם לאחר שהתבקשו במפורש לחדול מכך. אחד התובעים תיאר מקרה שבו אמר לנציג שיפסיקו להתקשר אליו, וזה השיב לו, "נו אז תחכה לשיחה הבאה". במקרה אחר אמר נציג אחר לתובע כי, "אחרי זה יתקשרו אליך לא משנה מה".
- 2.דודו 13/06/2025 11:04הגב לתגובה זולא מספיק שגנבו כספים הם גם הבטיחו מנוי בחינם שלא סיפקו בסוף ללקוחות שביקשו. ישראלים מה לעשות. תמיד חושבים איך לדפוק אחרים ולעשות קומבינות
- 1.אנונימי 12/06/2025 20:37הגב לתגובה זוהם השתלטו על שורשים של בית התפוצות ורק רוצים להרויח

ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
חייב שנושא חוב לעורך דינו כבר מאז שנות התשעים ויתר על חלקו בעיזבון של אמו כבר לפני עשור, ביחד עם אחיו, כדי לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית המשפחה. כעת, על אף מצבו הרפואי ונכותו, בית המשפט הורה לבטל את הסתלקותו מהירושה ולהעביר את חלקו לקופת הנשייה - צעד שהיה תנאי למתן הפטר מוחלט מחובותיו.
בבית משפט השלום בטבריה ניתן באחרונה פסק דין העוסק בסיטואציה כמעט נדירה: אדם שנושא חוב לעורך דינו, מצא לנכון לוותר על חלקו בירושת אמו לפני כעשור כדי לאפשר לאביו להישאר בבית המשפחה. השופטת נסרין אסכנדר־מוסא נדרשה לשאלה אם ראוי שבית המשפט יכבד את הסתלקותו מהירושה, או שמא יבטל אותה כדי לאפשר לנושה הוותיק לקבל את חלקו. ההכרעה שהתקבלה חושפת את האיזון העדין בין דאגה לחייב במצב אישי וכלכלי קשה, לבין הגנה על זכויות הנושים.
הרקע למקרה מתחיל עוד ב-1995, אז שכר החייב את שירותיו של עורך הדין חסאן בסתוני אך לא שילם את שכר הטרחה שלו. החוב, שנפסק כבר אז בפסק דין חלוט, תפח עם השנים והגיע לסכום של 116,861 שקל. החייב, סובל מנכות רפואית לצמיתות בשיעור של 55% ואובדן כושר עבודה מלא. הוא מתקיים מקצבת נכות של כ-4,800 שקל לחודש ומתגורר בשכירות, כשהוא נעזר בסיוע בשכר דירה בסכום של כ-700 שקל בלבד. כלומר מדובר באדם שמצבו הכלכלי רעוע ביותר ואין לו שום נכסים משמעותיים.
למרות נסיבות חייו הקשות, התברר כי ב-2015, זמן רב לאחר שנוצר החוב ולא שולם, בחר החייב להסתלק מהעזבון של אמו המנוחה, שכלל דירת מגורים. לטענתו, ההחלטה נבעה משיקולים משפחתיים בלבד, במטרה לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית. אלא שבית המשפט לא קיבל את הטענה הזו ככזו שמבטלת את זכויות הנושה. השופטת קבעה בפסק הדין שפורסם כי, "היחיד היה חייב כספים לנושה... היה על היחיד להיות הוגן כלפי הנושה בטרם יהיה נדיב כלפי אביו, ועליו לדאוג לשלם את חובו לנושה בטרם ייתן מתנה לאביו".
הנאמנת: חוסר תום לב של החייב
ההליך הנוכחי נפתח לאחר שבקשת החייב לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון התקבלה בנובמבר 2023, והנאמנת מונתה לפקח על ביצוע ההליך. בדו"חות שהוגשו על ידי הממונה צוין כי מצבו האישי והבריאותי של החייב מצדיק מתן הפטר מהחוב, אבל הנאמנת טענה אחרת. לדבריה, הסתלקותו של החייב מהעזבון בעת שהיה מצוי בחובות מצביעה על חוסר תום לב. היא דרשה מבית המשפט לבטל את ההסתלקות כדי להחזיר את הנכס לקופת הנשייה.
- רשם הוצל"פ הפחית את ריביות לחייבת אחרי 20 שנה
- החוב נפרע, אבל הליכי הכינוס יימשכו - למה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בדיון שהתקיים בפברואר 2025 ניסה החייב להגיע להסדר והציע להוסיף לקופת הנשייה 60 אלף שקל - סכום ששווה לשווי חלקו בעיזבון כפי שהוערך בהליך קודם שהתנהל בעניינו. ואולם לאחר כמה חודשים הודיע החייב כי אינו מסוגל לעמוד בתשלום, והנאמנת הגישה בקשה רשמית לביטול ההסתלקות. השופטת קיבלה את עמדתה וקבעה כי הסתלקות מירושה מהווה פעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה לפי סעיף 221 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. "יש לראותה כפעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה", היא כתבה בהכרעתה, והדגישה כי החוק נועד למנוע מיחיד לבצע פעולות בנכסיו באופן שפוגע בנושים.

רשות המסים תפצה אדם שקיבל שלוש דרישות תשלום שגויות
תושב ירושלים שנקנס בעשרות אלפי שקלים לאחר שנתפס עם שעוני יוקרה בנתב"ג, שילם את הקנס המנהלי במלואו אך המשיך לקבל מכתבי דרישת תשלום - שלוש פעמים ברציפות, ואף שהוא יצר קשר כל פעם כדי לוודא שאין חוב. לדבריו, הדבר גרם לו לחשש תמידי מהרשויות ולעוגמת נפש משמעותית.
בית המשפט לתביעות קטנות קבע כי יש לפצותו בסכום כולל של 900 שקל בגין הנזק הלא-ממוני שנגרם לו, והוסיף הוצאות משפט בסכום של 1,000 שקל
זה התחיל באירוע לא שגרתי בקיץ שעבר, כששניאור זלמן גליס נכנס לישראל דרך נתב"ג ובמטען שלו נמצאו שעוני יד בשווי שעולה בהרבה על הסכום הפטור מהצהרה. כפי שקורה במקרים כאלה, העניין הועבר לטיפול של אגף המכס והמע"מ, וב-28 ביוני 2023 קבע הממונה על התפיסות כי גליס יחויב בקנס מינהלי בסכום כולל של 27,429 שקל. לאחר דין ודברים עם הרשות, הופחת הקנס ל-25,215 שקל. גליס לא ערער על עצם החיוב, שילם את הקנס ואף קיבל אישור במייל שלפיו התשלום נקלט. אלא שמכאן התחילה מסכת מתישה ומתסכלת מבחינתו - קבלת דרישות תשלום חוזרות ונשנות, עלאף שהתשלום כבר בוצע.
הפרשה לא התנהלה בצורה חלקה כבר משלב התשלום עצמו. גליס שילם את סכום הקנס באמצעות העברה בנקאית בינלאומית (SWIFT) ב-5 באוקטובר 2023, אך זמן קצר לאחר מכן קיבל הודעה מרשות המסים שלפיה ההעברה בוטלה. הוא נדרש לשלוח מחדש את האסמכתא, ורק ב-26 באוקטובר הוא קיבל אישור סופי במייל לפיו שהקנס שולם. בכתב ההגנה העלתה הרשות את האפשרות שהתקלה הראשונית גרמה לשיבושים המאוחרים יותר. מנגד, גליס טען כי לא בוצע שום ביטול בפועל, וכי האישור שהעביר נותר אותו מסמך לכל אורך הדרך.
אלא שגם לאחר שהנושא נסגר לשביעות רצונה של הרשות, גליס קיבל שלוש דרישות תשלום נוספות. הראשונה נשלחה ב-17 בינואר 2024 וכללה דרישה לשלם לא פחות מ-37,623 שקל - הסכום המקורי בתוספת פיגורים. גליס פנה מיד לרשות במייל ושאל: "קיבלתי מכם מכתב בדואר כאילו אני לא שילמתי את הקנס?". למחרת הוא קיבל תשובה כי מדובר בתקלה מערכתית, ואף הופנה לסעיף במכתב שבו נאמר במפורש: "אם שילמת הקנס, ראה הודעה זו כמבוטלת". גליס הודה על ההבהרה.
אחרי המכתב השלישי - הוא פנה לתביעות קטנות
ואולם בכך לא תמה הסאגה. מכתב שני הודפס ב-4 בפברואר 2024 ובו שוב נדרשה ממנו יתרת הקנס כאילו היא לא שולמה כבר, ובתוספת של אותה תוספת פיגורים. גם הפעם פנה גליס במייל וביקש הבהרה, ואף התלונן על חוסר הסנכרון במערכות - ואיים בהגשת תביעה. הרשות השיבה למחרת כי, "אני מטפלת מול הנהלת לביטול. כמו כן ראה סעיף 4 למכתב", אך למרות ההבטחות קיבל גליס גם מכתב שלישי - הפעם ב-2 במרץ - שבו צוין סכום שונה: 13,869 שקל בלבד, לאחר שהריבית שנוספה במכתבים הקודמים נהפכה לקרן ועליה חושבה ריבית נוספת. לאחר המכתב השלישי, החליט גליס לפנות לבית המשפט לתביעות קטנות.
- יורחבו תנאי הפטור ממס לקופות גמל
- רשות המסים לא קונה את המשחקים של הקבלנים - דורשת מע"מ על מבצעי 20/80
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בתביעתו טען גליס כי עצם קבלת מכתבי הדרישה החוזרים גרמה לו נזקים נפשיים של ממש. "חוסר ודאות, חוסר מנוחה, טרחה מיותרת, והשפעה מתמשכת על איכות החיים ושלוותו של התובע", כתב בכתב התביעה. הוא אף ציין כי עד היום לא קיבל קבלה פורמלית על התשלום, אלא רק הודעת מייל - דבר שהגביר את תחושת חוסר הביטחון. לדבריו, הוא חשש כי ייעצר אם ינסה להיכנס שוב לישראל. עוד טען לרשלנות מנהלית, להפרת חובת ההגינות של רשות ציבורית ולעוולת רשלנות לפי פקודת הנזיקין.