המנוי התחדש ללא אישור, המחירים עלו - וכעת החברה תשלם
MyHeritage הגיעה להסדר פשרה תקדימי. המקרה, שהחל עם טענות על מודל חידוש מינוי המנוגד לחוק, הסתיים בכך שהחברה שינתה את מדיניותה לעסקות מתמשכות הניתנות לביטול בכל עת, ותפצה משתמשים ישראלים בסכום המוערך במיליוני שקלים. "השירות מושא המינוי הינו כעת, על פי
ההסדר, 'עסקה מתמשכת', קרי, עסקה שניתן לבטלה בכל עת, ללא קנס יציאה, ובהתאם לחיוב יחסי בגין השימוש בפועל", קבע בית המשפט
לעתים, דרכן של טענות צרכניות, גם אלה שנשמעות כקול בודד, יכולה לסלול דרך לשינוי רחב ומשמעותי. כך אירע בפרשה ענקית שנסגרה באחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, כשתביעה ייצוגית נגד MyHeritage - ענקית הטכנולוגיה הישראלית בתחום הגנאלוגיה ובדיקות ה-DNA - הגיעה להסדר פשרה תקדימי. המקרה, שהחל עם טענות על מודל חידוש מינוי המנוגד לחוק, הסתיים בכך שהחברה שינתה את מדיניותה לעסקות מתמשכות הניתנות לביטול בכל עת, ותפצה משתמשים ישראלים בסכום המוערך במיליוני שקלים. פסק הדין, שניתן על ידי כבוד השופטת נועה גרוסמן, מסמן ציון דרך חשוב בהגנה על זכויות הצרכנים בעולם השירותים הדיגיטליים.
הכל החל עם בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה על ידי אוריה איתני, ישראלי aמתגורר בגרמניה, שנתקל במוקד הטענות. איתני, שהיה מנוי לשירותי מייהריטג' (MyHeritage), מצא עצמו לכאורה "כלוא" במודל חידוש מינוי אוטומטי, שkטענתו, היה מנוגד לחוק הגנת הצרכן הישראלי, התשמ"א-1981. החוק מחייב עסקים להסביר ללקוחות באופן ברור ונהיר את תנאי חידוש העסקה, לאפשר ביטול קל ופשוט, ולהימנע מחיובים אוטומטיים מבלי שהצרכן נתן את הסכמתו המפורשת והמיודעת לחידוש. הטענה המרכזית היתה כי MyHeritage לא עמדה בדרישות האלה, וחידשה מינויים למשתמשים ישראלים באופן אוטומטי, מבלי ליידע אותם כראוי על החידוש הצפוי, או לאפשר להם לבטל את המינוי בקלות לפני החיוב.
הסכסוך המשפטי, שצבר תאוצה לאחר הגשת הבקשה לתביעה ייצוגית, התגלגל לכדי דיונים מורכבים בבית המשפט. הנתבעת, MyHeritage, יוצגה על ידי עורכי הדין אורית מלכא וזיו שוורץ, ואילו התובע המבקש יוצג על ידי עורכי הדין בועז בן-צור וגיא רווה. במקום לנהל קרב משפטי ארוך ויקר, הצדדים בחרו באפיק הפשרה, ובכך הגיעו להסדר שעשוי להוות מודל לפשרות עתידיות בתחום. המהלך הזה מדגיש את כוחן של תובענות ייצוגיות לדחוף חברות גדולות לשינוי מדיניותן, גם במקרים שבהם ייתכן ולא הייתה כוונה רעה מצד החברה, אלא רק מודל עסקי שלא עמד במלואו בדרישות הרגולציה המקומית.
פסק הדין מאשר את הסדר הפשרה שהושג, ובו מוצגות ההתחייבויות של MyHeritage. "הסדר הפשרה מוצג בפירוט להלן, ולצורך הנוחות, יובא תחילה תקציר של המתווה שלו", נכתב בפסק הדין שפורסם. המתווה הזה כולל כמה סעיפים מהותיים, ששינו באופן עמוק את האופן שבו MyHeritage מנהלת את חידושי המינויים עבור לקוחותיה הישראלים. אחד הסעיפים המרכזיים בהסדר הפשרה נוגע למודל חידוש המינוי. MyHeritage התחייבה לשנות את מדיניותה כך שמודל חידוש המינוי יעבור מעסקה מתחדשת לעסקה מתמשכת. מה ההבדל? בעסקה מתחדשת, המינוי מתחדש באופן אוטומטי לתקופה נוספת (לרוב שנה), וביטולו מצריך פעולה אקטיבית של הצרכן לפני תום תקופת המינוי הנוכחית. בעסקה מתמשכת, לעומת זאת, החיוב ניתן לביטול בכל עת, והלקוח לא מחויב לתקופת התקשרות ארוכה מראש. "השירות מושא המינוי הינו כעת, על פי ההסדר, 'עסקה מתמשכת', קרי, עסקה שניתן לבטלה בכל עת, ללא קנס יציאה, ובהתאם לחיוב יחסי בגין השימוש בפועל", מבהיר פסק הדין. השינוי הזה מעביר את הכוח בחזרה לידיים של הצרכן, ומאפשר לו גמישות ובקרה מלאה על המינוי שלו.
בנוסף לשינוי המודל העסקי, ההסדר כולל גם התחייבות לפיצוי כספי משמעותי. MyHeritage התחייבה לשלם סכום כולל של 8.4 מיליון שקל. הסכום הזה יחולק בין חברי הקבוצה המיוצגת, כלומר משתמשים ישראלים שנפגעו ממדיניות החידוש הקודמת. הסדר הפיצויים הזה הוא לא עניין מובן מאליו. הוא משקף את העובדה שהחברה הכירה בפוטנציאל הנזק שנגרם ללקוחותיה, ובכך היא נושאת באחריות על ההתנהלות שלה. "סך הפיצוי נשען, בין היתר, על הערכה כי החזר כספי מלא (במינוף של 2.5) עשוי להגיע לסך של 3,360,000 ש"ח, בגין כל החיובים הנגבים בגין שירותי המשיבה מלקוחות ישראלים, ואשר לא בוטלו לאחר חידוש המינוי", נכתב בכהרעת הדין. הניסוח הזה, שמופיע בפסק הדין, מספק הצצה לאופן חישוב הפיצויים ומדגיש את היקף הבעיה שהתגלתה.
פסק הדין מפרט גם את אופן חלוקת הפיצוי. "חלוקת הסכום תיעשה באופן דיפרנציאלי, באופן שבו מינויים שבוטלו בתוך 30 יום מחידושם יזוכו בשיעור גבוה יותר מהחיוב, ומינויים שבוטלו בתוך 90 יום יזוכו בשיעור נמוך יותר, בהתאם למדרג שנקבע בהסדר", נכתב בפסק הדין. החלוקה הדיפרנציאלית הזו נועדה להבטיח פיצוי הוגן, שמבחין בין מי ששמו לב לחידוש המינוי זמן קצר לאחר מכן, לבין מי שגילו זאת מאוחר יותר.
מעבר לפיצוי הכספי ולשינוי מודל המינויים, הסדר הפשרה כולל גם דרישות משמעותיות לשיפור השקיפות והיידוע של הצרכנים. MyHeritage התחייבה לבצע, "הטמעת הסדר החיוב מחדש בישראל לטובת ציבור המנויים הישראליים, המהווה סעד לכלל הצרכנים". הדבר כולל, בין היתר, "שינוי טקסטים, התאמת מערכות מחשוב ומערכות פרסום לשינוי העסקי של המשיבה". ההתחייבויות האלה מבטיחות שהשינויים לא יישארו רק על הנייר, אלא יוטמעו באופן מלא בכל ממשקי המשתמש ובכל תהליכי השירות של החברה, כך שכלל הצרכנים בישראל ייהנו מהגנה טובה יותר בעתיד.
- האם בן הזוג שהורחק בצו יקבל דמי שימוש עבור הדירה?
- המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
בנוסף, MyHeritage התחייבה להציג, "באופן בולט וברור מידע בדבר מועד חידוש המינוי", וכן לספק "הודעות תזכורת טרם החיוב בחידוש". פרטי ההסדר המפורטים בפסק הדין קובעים גם את אופן פרסום ההודעה לציבור על הפשרה. "ההודעה לציבור תפורסם בתפוצה רחבה... במדור מודעות או בעיתונים יומיים", וכן "בבלוג ובדף הפייסבוק הישראליים של המשיבה". השקיפות הזו, והנגשת המידע על הפשרה לציבור הרחב, חיונית כדי להבטיח שכל זכאי לפיצוי ידע על זכותו ויקבל אותו.
פסק הדין משקף את המגמה הכללית בבתי המשפט להגן על זכויות הצרכנים, בייחוד בעידן הדיגיטלי, שבו עסקות רבות מתבצעות מרחוק ובאופן אוטומטי. חברות טכנולוגיה רבות מסתמכות על מודלים של חידוש מינויים אוטומטיים, וכך הן נוהגות ברחבי העולם. ואולם החוק הישראלי, בהיותו מחמיר יחסית בתחום הגנת הצרכן, דורש סטנדרטים גבוהים של שקיפות והסכמה. השופטת גרוסמן, בכך שאישרה את הסדר הפשרה, לא רק סיימה סכסוך משפטי ארוך, אלא גם שלחה מסר לחברות אחרות שפועלות בישראל. המסר הוא שמודלים עסקיים שלא עומדים בדרישות חוק הגנת הצרכן, עלולים להוביל לתביעות ייצוגיות ולחיובים כספיים משמעותיים.
מה ההבדל המשפטי המהותי בין "עסקה מתחדשת" ל"עסקה מתמשכת" מבחינת זכויות הצרכן?
בעסקה מתחדשת ההתקשרות מוגבלת בזמן, אך מתחדשת אוטומטית אם הצרכן לא מבטל בזמן - מה שעלול להוביל לחיובים בלתי צפויים. לעומת זאת, עסקה מתמשכת מעניקה לצרכן אפשרות לבטל בכל רגע, ומונעת חיוב נוסף בלי הסכמה מפורשת. השינוי מגלם עיקרון משפטי חשוב: חוזה צרכני חייב להיות הדדי, שקוף וניתן לביטול סביר.
האם פסק הדין יכול להוות תקדים מחייב לתביעות עתידיות נגד חברות אחרות?
לא. פסקי דין בתובענות ייצוגיות אינם תקדימיים במובן המחייב של הפסיקה (כמו בג"ץ למשל), אך יש להם כוח שכנועי רב. בתי משפט והציבור עשויים לראות בפסקי דין כאלה מודל לפרשנות הוגנת של חוק הגנת הצרכן, בייחוד כשהם מלווים בניתוח משפטי מפורט כמו במקרה הזה.
אילו צעדים טכניים צפויה MyHeritage לנקוט בפועל בעקבות ההסכם?
מהמסמך המשפטי ניתן להבין שעל החברה לבצע, בין היתר, התאמות בממשקי משתמש (UI/UX) כך שיאפשרו ביטול בלחיצה אחת; שינויי טקסטים בשפה ברורה בהתאם לדרישות החוק; שילוב תזכורות לפני חידוש החיוב, באמצעות אימיילים או התראות; ורישום תיעוד של הסכמות אקטיביות מצד המשתמשים. אלה פעולות טכניות שדורשות שילוב בין צוותים משפטיים, טכנולוגיים ושיווקיים.
האם הפיצוי כולל ריבית או הצמדה?
על פי פסק הדין המלא, הפיצוי לא כולל ריבית והצמדה אוטומטית אלא מבוסס על הערכה של הסכום שנגבה בפועל בצירוף "מכפיל" (2.5) כהערכת נזק כולל. במלים אחרות, מדובר בפיצוי גלובלי ולא בהתחשבנות פרטנית לפי מועד החיוב או עיכוב בהחזר.
מה יקרה אם משתמש זכאי לפיצוי לא יפנה לדרוש אותו?
הסכם הפשרה קובע מנגנון חלוקת כספים, אבל חלק מהתשלום דורש פעולה מהצרכן, למשל רישום באתר או הגשת בקשה לפיצוי. אם חלק מהזכאים לא ידרשו את כספם, יתרת הסכום יכולה לשוב לקופת MyHeritage או לשמש לקרן כלשהי לטובת ציבור הצרכנים, לפי שיקול הדעת של בית המשפט.
האם הפיצוי תקף גם למי שהשתמש בשירות מהגרסה הבינלאומית של האתר ולא מהדומיין הישראלי?
רק משתמשים שהתגוררו בישראל והיו כפופים לדין הישראלי בעת החיוב נכללים בקבוצת התובעים. משתמש ישראלי שנרשם דרך גרסה בינלאומית אך הופיע בכתובת הישראלית של החברה, עדיין ייחשב זכאי. עם זאת, מי שמתגורר מחוץ לישראל ולא מופיע כמשתמש ישראלי - לא נכלל בהסדר שגובש.
במקרה אחר, הכריע בית המשפט העליון במרץ האחרון בבקשת רשות הערעור של הוט מובייל, שביקשה לערער על החלטת בית המשפט המחוזי לאשר ניהול תביעה ייצוגית נגדה. ב-2017 הוגשה התביעה הייצוגית על ידי שני תובעים, שטענו כי במשך כשנה וחצי קיבלו עשרות שיחות שיווקיות מהוט מובייל וממשווקיה, אף שביקשו שוב ושוב להפסיק את ההתקשרויות. לטענתם, השיחות החוזרות ונשנות פגעו בפרטיותם, גרמו להם לעוגמת נפש והפרו את האיסור על השפעה בלתי הוגנת הקבוע בחוק הגנת הצרכן. התובעים המייצגים טענו כי מדובר במדיניות מכוונת של החברה, שאפשרה למשווקיה לפנות ללקוחות פוטנציאליים שוב ושוב, גם לאחר שהתבקשו במפורש לחדול מכך. אחד התובעים תיאר מקרה שבו אמר לנציג שיפסיקו להתקשר אליו, וזה השיב לו, "נו אז תחכה לשיחה הבאה". במקרה אחר אמר נציג אחר לתובע כי, "אחרי זה יתקשרו אליך לא משנה מה".
- 2.דודו 13/06/2025 11:04הגב לתגובה זולא מספיק שגנבו כספים הם גם הבטיחו מנוי בחינם שלא סיפקו בסוף ללקוחות שביקשו. ישראלים מה לעשות. תמיד חושבים איך לדפוק אחרים ולעשות קומבינות
- 1.אנונימי 12/06/2025 20:37הגב לתגובה זוהם השתלטו על שורשים של בית התפוצות ורק רוצים להרויח

אחרי 23 שנה: הוכרע קרב ירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
איש עסקים עתיר נכסים שהעביר את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים, המשיך לנהל את החברות גם לאחר שנישא בשנית. כשפרץ הסכסוך, תבעה אותו אשתו השנייה בדרישה למחצית מהפירות שנצברו במהלך נישואיהם, כולל רווחים ממגדל משרדים יוקרתי בהרצליה פיתוח. המאבק המשפטי לא
הסתיים גם לאחר מותם של השניים, עד שבית המשפט המחוזי קבע: אף שהמניות הועברו לילדים - האשה זכאית למחציתן
כמעט רבע מאה חלפה מאז נפתח התיק הזה, שמאחוריו עומדת דרמה משפחתית נדירה בעוצמתה. מדובר בסיפור על עושר עצום, נישואים שניים, הבטחות שנשכחו ומאבק משפטי ששרד את החיים עצמם. בסופה של הדרך, פסק דין תקדימי קובע שאשה שנישאה לאיש עסקים שהעביר את מניותיו לילדיו, אך המשיך לנהל את עסקיו, זכאית למחצית מהפירות שהניבו במהלך חייהם המשותפים. הפרשה נראית כמעט כמו עלילה מסדרת טלוויזיה על מאבקי ירושה, אך היא התרחשה במציאות, ובית המשפט המחוזי שם לה באחרונה סוף, או לפחות נקודה-פסיק, שכן הילדים מהנישואים הראשונים כבר פנו בבקשת רשות ערעור לעליון.
איש העסקים, אחד מבעלי ההון הבולטים בזמנו, החזיק בחברות קבלנות ובתעשיית מוצרי מלט, לצד נדל"ן יקר ערך, כולל מגרש בהרצליה פיתוח שעליו נבנה מאוחר יותר מגדל משרדים מרשים הפונה אל כביש החוף. בשלב מסוים, מתוך רצון להעביר את עושרו הלאה, העביר האיש את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים. אלא שמה שנראה כהעברה טכנית בלבד, התברר בדיעבד כפעולה שהשאירה אצלו את השליטה בפועל.
אף שהמניות לא נותרו רשומות על שמו, הוא המשיך לנהל את החברות כרגיל: לקבל החלטות, להרוויח, ולמעשה להמשיך להחזיק בכוח הכלכלי. לאחר זמן קצר, הכיר איש העסקים את מי שתהיה אשתו השנייה, והשניים נישאו ב-1975. לשניהם היו ילדים מנישואים קודמים, אך לא נולדו להם ילדים משותפים. בית המשפט מתאר כיצד האשה נכנסה לנישואים "ללא כל רכוש", ואילו הבעל כבר היה "בעל הון, שליטה והשפעה כלכלית ניכרת". השניים חתמו על שני הסכמי ממון, אך אלה, ציין בית המשפט בהכרעתו, "לא קיבלו תוקף משפטי, ולפיכך אין להם נפקות מחייבת".
העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין
שנים אחדות לאחר הנישואים, התגלעו בין בני הזוג מתחים שנהפכו למאבק משפטי מר. האשה, שראתה כיצד בעלה ממשיך לצבור רווחים ולהרחיב את עסקיו, טענה כי מגיעים לה חלק מהפירות שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים. לדבריה, עצם העובדה שהמניות הועברו לילדים לפני הנישואים אינה שוללת את זכותה, משום שהבעל המשיך לנהל את החברות ולקבל את הכספים לידיו. היא הגישה תביעה רכושית ובה ביקשה לקבוע כי העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין בלבד. "הוא המשיך לנהל את כל עסקיו כבעבר, כאילו לא נעשתה כל העברה", טענה.
- דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
- ביהמ"ש: הדירה שרשומה על שם האשה - שייכת לבעלה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית המשפט לענייני משפחה, בפסק הדין הראשון, דחה את תביעתה. נקבע אז כי לא ניתן לשלול את ההעברה שנעשתה עוד לפני נישואיהם, ולכן היא לא זכאית לחלק מהמניות שהועברו לילדים. ואולם האשה לא ויתרה. זמן קצר לאחר מכן, הגישה ערעור - הפעם בגישה מתונה יותר. היא ויתרה על הדרישה למחצית מהרכוש שהועבר לפני הנישואים, וביקשה להכיר בזכאותה רק "למה שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים" - כולל הרווחים ממגדל המשרדים היוקרתי שנבנה בהרצליה פיתוח בזמן נישואיהם.

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים
בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי
בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.
מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.
שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.
"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"
המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- ועד של מושב יפצה במאות אלפי שקלים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.
