בית המשפט
צילום: Pixbay

המנוי התחדש ללא אישור, המחירים עלו - וכעת החברה תשלם

MyHeritage הגיעה להסדר פשרה תקדימי. המקרה, שהחל עם טענות על מודל חידוש מינוי המנוגד לחוק, הסתיים בכך שהחברה שינתה את מדיניותה לעסקות מתמשכות הניתנות לביטול בכל עת, ותפצה משתמשים ישראלים בסכום המוערך במיליוני שקלים. "השירות מושא המינוי הינו כעת, על פי ההסדר, 'עסקה מתמשכת', קרי, עסקה שניתן לבטלה בכל עת, ללא קנס יציאה, ובהתאם לחיוב יחסי בגין השימוש בפועל", קבע בית המשפט

עוזי גרסטמן | (2)

לעתים, דרכן של טענות צרכניות, גם אלה שנשמעות כקול בודד, יכולה לסלול דרך לשינוי רחב ומשמעותי. כך אירע בפרשה ענקית שנסגרה באחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, כשתביעה ייצוגית נגד MyHeritage - ענקית הטכנולוגיה הישראלית בתחום הגנאלוגיה ובדיקות ה-DNA - הגיעה להסדר פשרה תקדימי. המקרה, שהחל עם טענות על מודל חידוש מינוי המנוגד לחוק, הסתיים בכך שהחברה שינתה את מדיניותה לעסקות מתמשכות הניתנות לביטול בכל עת, ותפצה משתמשים ישראלים בסכום המוערך במיליוני שקלים. פסק הדין, שניתן על ידי כבוד השופטת נועה גרוסמן, מסמן ציון דרך חשוב בהגנה על זכויות הצרכנים בעולם השירותים הדיגיטליים.


הכל החל עם בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה על ידי אוריה איתני, ישראלי aמתגורר בגרמניה, שנתקל במוקד הטענות. איתני, שהיה מנוי לשירותי מייהריטג' (MyHeritage), מצא עצמו לכאורה "כלוא" במודל חידוש מינוי אוטומטי, שkטענתו, היה מנוגד לחוק הגנת הצרכן הישראלי, התשמ"א-1981. החוק מחייב עסקים להסביר ללקוחות באופן ברור ונהיר את תנאי חידוש העסקה, לאפשר ביטול קל ופשוט, ולהימנע מחיובים אוטומטיים מבלי שהצרכן נתן את הסכמתו המפורשת והמיודעת לחידוש. הטענה המרכזית היתה כי MyHeritage לא עמדה בדרישות האלה, וחידשה מינויים למשתמשים ישראלים באופן אוטומטי, מבלי ליידע אותם כראוי על החידוש הצפוי, או לאפשר להם לבטל את המינוי בקלות לפני החיוב.


הסכסוך המשפטי, שצבר תאוצה לאחר הגשת הבקשה לתביעה ייצוגית, התגלגל לכדי דיונים מורכבים בבית המשפט. הנתבעת, MyHeritage, יוצגה על ידי עורכי הדין אורית מלכא וזיו שוורץ, ואילו התובע המבקש יוצג על ידי עורכי הדין בועז בן-צור וגיא רווה. במקום לנהל קרב משפטי ארוך ויקר, הצדדים בחרו באפיק הפשרה, ובכך הגיעו להסדר שעשוי להוות מודל לפשרות עתידיות בתחום. המהלך הזה מדגיש את כוחן של תובענות ייצוגיות לדחוף חברות גדולות לשינוי מדיניותן, גם במקרים שבהם ייתכן ולא הייתה כוונה רעה מצד החברה, אלא רק מודל עסקי שלא עמד במלואו בדרישות הרגולציה המקומית.


פסק הדין מאשר את הסדר הפשרה שהושג, ובו מוצגות ההתחייבויות של MyHeritage. "הסדר הפשרה מוצג בפירוט להלן, ולצורך הנוחות, יובא תחילה תקציר של המתווה שלו", נכתב בפסק הדין שפורסם. המתווה הזה כולל כמה סעיפים מהותיים, ששינו באופן עמוק את האופן שבו MyHeritage מנהלת את חידושי המינויים עבור לקוחותיה הישראלים. אחד הסעיפים המרכזיים בהסדר הפשרה נוגע למודל חידוש המינוי. MyHeritage התחייבה לשנות את מדיניותה כך שמודל חידוש המינוי יעבור מעסקה מתחדשת לעסקה מתמשכת. מה ההבדל? בעסקה מתחדשת, המינוי מתחדש באופן אוטומטי לתקופה נוספת (לרוב שנה), וביטולו מצריך פעולה אקטיבית של הצרכן לפני תום תקופת המינוי הנוכחית. בעסקה מתמשכת, לעומת זאת, החיוב ניתן לביטול בכל עת, והלקוח לא מחויב לתקופת התקשרות ארוכה מראש. "השירות מושא המינוי הינו כעת, על פי ההסדר, 'עסקה מתמשכת', קרי, עסקה שניתן לבטלה בכל עת, ללא קנס יציאה, ובהתאם לחיוב יחסי בגין השימוש בפועל", מבהיר פסק הדין. השינוי הזה מעביר את הכוח בחזרה לידיים של הצרכן, ומאפשר לו גמישות ובקרה מלאה על המינוי שלו.


בנוסף לשינוי המודל העסקי, ההסדר כולל גם התחייבות לפיצוי כספי משמעותי. MyHeritage התחייבה לשלם סכום כולל של 8.4 מיליון שקל. הסכום הזה יחולק בין חברי הקבוצה המיוצגת, כלומר משתמשים ישראלים שנפגעו ממדיניות החידוש הקודמת. הסדר הפיצויים הזה הוא לא עניין מובן מאליו. הוא משקף את העובדה שהחברה הכירה בפוטנציאל הנזק שנגרם ללקוחותיה, ובכך היא נושאת באחריות על ההתנהלות שלה. "סך הפיצוי נשען, בין היתר, על הערכה כי החזר כספי מלא (במינוף של 2.5) עשוי להגיע לסך של 3,360,000 ש"ח, בגין כל החיובים הנגבים בגין שירותי המשיבה מלקוחות ישראלים, ואשר לא בוטלו לאחר חידוש המינוי", נכתב בכהרעת הדין. הניסוח הזה, שמופיע בפסק הדין, מספק הצצה לאופן חישוב הפיצויים ומדגיש את היקף הבעיה שהתגלתה.


פסק הדין מפרט גם את אופן חלוקת הפיצוי. "חלוקת הסכום תיעשה באופן דיפרנציאלי, באופן שבו מינויים שבוטלו בתוך 30 יום מחידושם יזוכו בשיעור גבוה יותר מהחיוב, ומינויים שבוטלו בתוך 90 יום יזוכו בשיעור נמוך יותר, בהתאם למדרג שנקבע בהסדר", נכתב בפסק הדין. החלוקה הדיפרנציאלית הזו נועדה להבטיח פיצוי הוגן, שמבחין בין מי ששמו לב לחידוש המינוי זמן קצר לאחר מכן, לבין מי שגילו זאת מאוחר יותר.


מעבר לפיצוי הכספי ולשינוי מודל המינויים, הסדר הפשרה כולל גם דרישות משמעותיות לשיפור השקיפות והיידוע של הצרכנים. MyHeritage התחייבה לבצע, "הטמעת הסדר החיוב מחדש בישראל לטובת ציבור המנויים הישראליים, המהווה סעד לכלל הצרכנים". הדבר כולל, בין היתר, "שינוי טקסטים, התאמת מערכות מחשוב ומערכות פרסום לשינוי העסקי של המשיבה". ההתחייבויות האלה מבטיחות שהשינויים לא יישארו רק על הנייר, אלא יוטמעו באופן מלא בכל ממשקי המשתמש ובכל תהליכי השירות של החברה, כך שכלל הצרכנים בישראל ייהנו מהגנה טובה יותר בעתיד.

קיראו עוד ב"משפט"


בנוסף, MyHeritage התחייבה להציג, "באופן בולט וברור מידע בדבר מועד חידוש המינוי", וכן לספק "הודעות תזכורת טרם החיוב בחידוש". פרטי ההסדר המפורטים בפסק הדין קובעים גם את אופן פרסום ההודעה לציבור על הפשרה. "ההודעה לציבור תפורסם בתפוצה רחבה... במדור מודעות או בעיתונים יומיים", וכן "בבלוג ובדף הפייסבוק הישראליים של המשיבה". השקיפות הזו, והנגשת המידע על הפשרה לציבור הרחב, חיונית כדי להבטיח שכל זכאי לפיצוי ידע על זכותו ויקבל אותו.


פסק הדין משקף את המגמה הכללית בבתי המשפט להגן על זכויות הצרכנים, בייחוד בעידן הדיגיטלי, שבו עסקות רבות מתבצעות מרחוק ובאופן אוטומטי. חברות טכנולוגיה רבות מסתמכות על מודלים של חידוש מינויים אוטומטיים, וכך הן נוהגות ברחבי העולם. ואולם החוק הישראלי, בהיותו מחמיר יחסית בתחום הגנת הצרכן, דורש סטנדרטים גבוהים של שקיפות והסכמה. השופטת גרוסמן, בכך שאישרה את הסדר הפשרה, לא רק סיימה סכסוך משפטי ארוך, אלא גם שלחה מסר לחברות אחרות שפועלות בישראל. המסר הוא שמודלים עסקיים שלא עומדים בדרישות חוק הגנת הצרכן, עלולים להוביל לתביעות ייצוגיות ולחיובים כספיים משמעותיים.


מה ההבדל המשפטי המהותי בין "עסקה מתחדשת" ל"עסקה מתמשכת" מבחינת זכויות הצרכן?


בעסקה מתחדשת ההתקשרות מוגבלת בזמן, אך מתחדשת אוטומטית אם הצרכן לא מבטל בזמן - מה שעלול להוביל לחיובים בלתי צפויים. לעומת זאת, עסקה מתמשכת מעניקה לצרכן אפשרות לבטל בכל רגע, ומונעת חיוב נוסף בלי הסכמה מפורשת. השינוי מגלם עיקרון משפטי חשוב: חוזה צרכני חייב להיות הדדי, שקוף וניתן לביטול סביר.



האם פסק הדין יכול להוות תקדים מחייב לתביעות עתידיות נגד חברות אחרות?


לא. פסקי דין בתובענות ייצוגיות אינם תקדימיים במובן המחייב של הפסיקה (כמו בג"ץ למשל), אך יש להם כוח שכנועי רב. בתי משפט והציבור עשויים לראות בפסקי דין כאלה מודל לפרשנות הוגנת של חוק הגנת הצרכן, בייחוד כשהם מלווים בניתוח משפטי מפורט כמו במקרה הזה.



אילו צעדים טכניים צפויה MyHeritage לנקוט בפועל בעקבות ההסכם?


מהמסמך המשפטי ניתן להבין שעל החברה לבצע, בין היתר, התאמות בממשקי משתמש (UI/UX) כך שיאפשרו ביטול בלחיצה אחת; שינויי טקסטים בשפה ברורה בהתאם לדרישות החוק; שילוב תזכורות לפני חידוש החיוב, באמצעות אימיילים או התראות; ורישום תיעוד של הסכמות אקטיביות מצד המשתמשים. אלה פעולות טכניות שדורשות שילוב בין צוותים משפטיים, טכנולוגיים ושיווקיים.



האם הפיצוי כולל ריבית או הצמדה?


על פי פסק הדין המלא, הפיצוי לא כולל ריבית והצמדה אוטומטית אלא מבוסס על הערכה של הסכום שנגבה בפועל בצירוף "מכפיל" (2.5) כהערכת נזק כולל. במלים אחרות, מדובר בפיצוי גלובלי ולא בהתחשבנות פרטנית לפי מועד החיוב או עיכוב בהחזר.



מה יקרה אם משתמש זכאי לפיצוי לא יפנה לדרוש אותו?


הסכם הפשרה קובע מנגנון חלוקת כספים, אבל חלק מהתשלום דורש פעולה מהצרכן, למשל רישום באתר או הגשת בקשה לפיצוי. אם חלק מהזכאים לא ידרשו את כספם, יתרת הסכום יכולה לשוב לקופת MyHeritage או לשמש לקרן כלשהי לטובת ציבור הצרכנים, לפי שיקול הדעת של בית המשפט.



האם הפיצוי תקף גם למי שהשתמש בשירות מהגרסה הבינלאומית של האתר ולא מהדומיין הישראלי?


רק משתמשים שהתגוררו בישראל והיו כפופים לדין הישראלי בעת החיוב נכללים בקבוצת התובעים. משתמש ישראלי שנרשם דרך גרסה בינלאומית אך הופיע בכתובת הישראלית של החברה, עדיין ייחשב זכאי. עם זאת, מי שמתגורר מחוץ לישראל ולא מופיע כמשתמש ישראלי - לא נכלל בהסדר שגובש.



במקרה אחר, הכריע בית המשפט העליון במרץ האחרון בבקשת רשות הערעור של הוט מובייל, שביקשה לערער על החלטת בית המשפט המחוזי לאשר ניהול תביעה ייצוגית נגדה. ב-2017 הוגשה התביעה הייצוגית על ידי שני תובעים, שטענו כי במשך כשנה וחצי קיבלו עשרות שיחות שיווקיות מהוט מובייל וממשווקיה, אף שביקשו שוב ושוב להפסיק את ההתקשרויות. לטענתם, השיחות החוזרות ונשנות פגעו בפרטיותם, גרמו להם לעוגמת נפש והפרו את האיסור על השפעה בלתי הוגנת הקבוע בחוק הגנת הצרכן. התובעים המייצגים טענו כי מדובר במדיניות מכוונת של החברה, שאפשרה למשווקיה לפנות ללקוחות פוטנציאליים שוב ושוב, גם לאחר שהתבקשו במפורש לחדול מכך. אחד התובעים תיאר מקרה שבו אמר לנציג שיפסיקו להתקשר אליו, וזה השיב לו, "נו אז תחכה לשיחה הבאה". במקרה אחר אמר נציג אחר לתובע כי, "אחרי זה יתקשרו אליך לא משנה מה".

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    דודו 13/06/2025 11:04
    הגב לתגובה זו
    לא מספיק שגנבו כספים הם גם הבטיחו מנוי בחינם שלא סיפקו בסוף ללקוחות שביקשו. ישראלים מה לעשות. תמיד חושבים איך לדפוק אחרים ולעשות קומבינות
  • 1.
    אנונימי 12/06/2025 20:37
    הגב לתגובה זו
    הם השתלטו על שורשים של בית התפוצות ורק רוצים להרויח
ירושה (דאלי)ירושה (דאלי)

צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד

אב משותק, צוואה דרמטית ובן אחד שמקבל את הכל: בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה ביטל צוואה שנחתמה כמה שבועות לפני פטירת האיש, וקבע כי הופעלה השפעה בלתי הוגנת על אדם חולה וסיעודי, תוך נישול אשתו ויתר ילדיו

עוזי גרסטמן |

מעטים הם המקרים שבהם מסמך בן עמודים ספורים מצליח לטלטל משפחה שלמה, אבל זה בדיוק מה שעשתה צוואה אחת שנחתמה בסוף חייו של אב לשמונה ילדים. צוואה קצרה, שנחתמה ימים ספורים לאחר אשפוז ממושך ובשעה שמצבו הרפואי של המצווה היה קשה ביותר, קבעה כי בן אחד בלבד יירש את כל רכושו. אשתו, אם ילדיו, שהיתה נשואה לו קרוב ל-50 שנה וטיפלה בו במסירות, מצאה את עצמה מודרת לחלוטין. כך גם שבעת ילדיהם הנוספים. שנים לאחר מכן, ולאחר הליך משפטי ארוך, קבע בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה כי הצוואה מבוטלת.

בפסק דין מפורט ומנומק, שניתן על ידי השופט אורן אליעז, נקבע כי לא רק שנפל פגם חמור בהליך קיום הצוואה, אלא שהוכח כי הצוואה עצמה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת מצד הבן שזכה בה. השופט אף לא הסתיר את חוסר האמון שחש כלפי גרסתו של אותו בן, שלפיה אביו - שהיה באותו הזמן משותק בחצי גופו, סיעודי, חלש ומרותק ברוב שעות היום למיטתו - הגיע בכוחות עצמו למשרד עורכי הדין כדי לחתום על הצוואה שלו.

המנוח, כך עולה מהראיות, נפגע בתאונה קשה ב-2013, ומאז היה מרותק לכסא גלגלים וסבל מבעיות רפואיות קשות. מסמכים רפואיים, ובייחוד דו"ח הערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי, תיארו אדם שזקוק לעזרה כמעט בכל פעולה יומיומית: קימה, רחצה, אכילה, שימוש בשירותים ועוד. בדו"ח נכתב כי המנוח “חלש מאוד, אפיסת כוחות, משותק ומרותק למיטה”, וכי אינו מסוגל להזעיק עזרה אם ייקלע לסכנה.

למרות זאת, טען הבן כי האב הגיע לבדו, בכסא הגלגלים החשמלי שלו, למשרד עורך הדין ששבו נערכה הצוואה. לדבריו, הצוואה אף נחתמה בחצר המשרד, משום שלא ניתן היה להכניס את הכסא פנימה. הטענה הזו עוררה ספק כבד אצל בית המשפט. “קשה לקבל את תיאור העובדות אותו מציע המשיב”, כתב השופט בהחלטתו, והוסיף כי לא ברור כיצד אדם שמתקשה לקום ממיטתו, שאינו יוצא מביתו ואף נזקק לכך שרופא משפחה יגיע אליו - חוצה לבדו רחובות וכבישים ומגיע למשרד של עורך הדין.

מדוע נדרש הסכם מתנה אם ממילא הבן קיבל את כל הרכוש

שלושה ימים בלבד לאחר חתימת הצוואה, חתם המנוח גם על מסמכים נוספים, שלפיהם הוא מעביר במתנה את זכויותיו בדירה לבן ולרעייתו. גם הפעולה הזו עוררה תהיות: מדוע נדרש הסכם מתנה, אם ממילא נערכה צוואה שמקנה לבן את כל הרכוש? ומדוע בצוואה הבן הוא היורש היחיד, ואילו בהסכם המתנה מצורפת גם רעייתו? השאלות האלה, ציין בית המשפט בפסק הדין שפורסם, נותרו ללא מענה.

אתי אלישקוב, מנכ"לית ליברה; קרדיט: אבי מועלםאתי אלישקוב, מנכ"לית ליברה; קרדיט: אבי מועלם

מהפכה בפרסומות, נזיפה בביהמ"ש: ליברה תשלם 100 אלף שקל

תאונת דרכים פשוטה נהפכה למאבק משפטי ממושך, לאחר שחברת הביטוח סירבה לשלם פיצוי וטענה למרמה. השופט גיא אבנון דחה את הטענות של ליברה אחת לאחת, מתח ביקורת חריפה על התנהלות החברה וקבע כי נוהלה "הגנת סרק". התוצאה: פיצויים, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין גבוהים - ובית משפט שלא חסך מלים

עוזי גרסטמן |


בכביש 44, בסמוך לצומת פיקוד העורף, אירעה בשעת אחר צהריים שגרתית תאונת דרכים מהסוג שאמור להסתיים במהירות: פגיעה מאחור, אחריות ברורה, נזק לרכב ופנייה לחברת הביטוח. אלא שמבחינת שרה ג'נשווילי, בעלת הרכב שנפגע, האירוע הזה היה רק תחילתו של מסע ארוך ומעיק, שבסופו מצאה את עצמה מתדיינת בבית משפט מול חברת ביטוח גדולה, שמצדה עשתה כל שביכולתה כדי לא לשלם. בפסק דין חריג באורכו ובחריפותו, קבע שופט בית משפט השלום בנתניה, גיא אבנון, כי חברת הביטוח ליברה ניהלה הגנת סרק, פגעה גם במבוטח שלה וגם בנפגעת, וחייב אותה בכ-100 אלף שקל פיצויים והוצאות. כבר בפתח פסק הדין הבהיר השופט את עמדתו, כשכתב כי מדובר ב"אחד מאותם מקרים מקוממים".

הרקע להליך פשוט לכאורה. ב-18 בספטמבר 2024, בשעה 15:00 בערך, נהג בנה של התובעת ברכבה, ופנה ימינה בצומת מצליח. מאחוריו נסע רכב אחר, שנהגו לא שמר מרחק ופגע ברכב מאחור. אין מחלוקת על עצם התאונה, אין מחלוקת על האחריות, וגם לא על זהות הנהג הפוגע. הנתבע עצמו, אברהם אבירן אטיאס, הודה באחריות כבר בכתב ההגנה והבהיר כי האחריות לפיצוי מוטלת על חברת הביטוח שלו, ליברה חברה לביטוח.

אלא ששם, בנקודה שבה רוב תיקי הרכב מסתיימים, בחרה ליברה לסטות מהמסלול המוכר. במקום לשלם את הנזק לצד השלישי, היא טענה כי אין כיסוי ביטוחי כלל. לטענתה, הנהג המבוטח מסר לה מידע כוזב, שיבש חקירה, לא שיתף פעולה, ואולי אף מדובר בתאונה שמעולם לא התרחשה. בכתב ההגנה נכתב, במלים שלא הותירו מקום לספק, כי, "אין כיסוי ביטוחי לאירוע הנטען שלא הוכח כלל כי אכן התרחש כמדווח".

הטענות האלה, שייחסו למעשה מרמה ברף פלילי, עמדו בלב ההליך. אלא שככל שהמשפט התקדם, כך התברר עד כמה הן נשענות על יסודות רעועים. דו"ח החקירה שעליו ביקשה ליברה להתבסס הוסתר תחילה, לאחר מכן התעכב, ולבסוף כלל לא הובא כראיה. השופט אבנון נדרש שוב ושוב להתנהלות החברה כבר בשלבים המקדמיים, והבהיר בהחלטותיו כי אין הצדקה לעיכוב גילוי המסמכים. באחת ההחלטות הוא כתב כי "לא שוכנעתי כי חשיפתו של הדו"ח תפגע בהגנתה של ליברה, לבטח אין בה כדי לסכל את חשיפת האמת".

התנהלות מעוררת קושי של ליברה

גם לאחר שהדו"ח נחשף, המשיכה ליברה לנהל קו לוחמני. היא הגישה בקשות חריגות לצווים נגד התובעת והמבוטח שלה, לרבות דרישה לקבלת פירוט שיחות טלפון, איכוני סלולר ואיתור כלי הרכב - חודש לפני התאונה וחודש אחריה. הבקשות נדחו, והשופט קבע כי מדובר בצווים "גורפים באורח קיצוני", שפגיעתם בפרטיות גבוהה והם לא מבוססים על תשתית ראייתית כלשהי. הוא אף תהה על עיתוי הגשתם, בסמוך מאוד למועד הדיון, וציין כי ההתנהלות מעוררת קושי.