סוף סוף. בית המשפט עושה סדר עם התביעות על פרסום סדרי הנגשה באתרי האינטרנט. השופט עודד מאור מבית המשפט המחוזי בתל אביב, שם היום קץ לתופעת תובענות הייצוגיות בנושא ההנגשה. השופט מאור קבע באופן תקדימי שיש להקדים פנייה בכתב למפר, על מנת שיוכל לתקן את ההפרה.

בנוסף נקבע לפי פסק הדין כי לא ניתן להגיש תובענה ייצוגית לפני הגשת התביעה. המדובר בתביעות שאינן עוסקות בעצם ההנגשה עצמה, אלא בפרסום הסדרי הנגישות באתרי האינטרנט.

פסק הדין עוסק בתובע סדרתי, בשם ראם בן אור, שהגיש עשרות רבות של בקשות לתובענות ייצוגיות, כאשר הוא משכפל את התביעה כל פעם מחדש. ברוב המקרים הוא הגיע להסכמה על קבלת פיצוי של כמה אלפי שקלים, משום שהנתבעים בחרו לשלם ולא להתחיל ולנהל משפט, גם במקרים אלו העדיפו הנתבעות לשלם לבן אור 35 אלף שקל ולוותר על המשפט, אולם השופט מאור קבע כי לאור היותו תובע סדרתי הוא החליט להכריע בעניין לטובת הציבור.

• הבטיחו להם תשואה של 8.7% בלי סיכון והכסף נעלם
• "הלך הכסף": המשקיעים בקבוצת הנדל"ן פרסונל בצרות, מה יקבע ביה"מ?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

צילום הרשות השופטת

"תביעות משוכפלות"

השופט מאור ציין בפסק הדין "אודה ולא אבוש, כי מספרן יוצא הדופן של הבקשות לאישור, שאינן אלא "תביעות משוכפלות", כשלעיתים נמצא שחסרות בהן עובדות רלוונטיות, מעמיד באור חיוור את האמירה שממנה ניתן ללמוד כי הכוונה היא להרים את נס השוויון לזכויות אנשים עם מוגבלויות. השימוש בכלי התובענה הייצוגית צריך להיות מידתי ביחס להפרה הנטענת, ובמצב דברים זה, אינני משוכנע כי נעשה כן".

פסק דינו של השופט מאור סוגר פירצה שטרטרה בעלי אתרים רבים בנושא. פסק הדין עסק בשש בקשות נפרדות לאישור תובענה ייצוגית שעניינן הכללי הוא הפרה של הוראות תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירות). את כל התובענות הגיש ראם בן אור ע"י  נציגיו עוה"ד מ' גרטל, א' גרבר ומ' לוי.

בבקשה לתביעה הייצוגית שהוגשה ציין בן אור כי המהלך גלישה באינטרנט, וחיפוש אחר עסקים מסוגים שונים, הוא גילה שאתרי האינטרנט שלהם מפרים הוראות שונות בתקנות הנגישות, ועל כן סבר שהעניין מעורר סוגיה שמצדיקה פנייה לבית המשפט בבקשות כאמור.

• האם ניתן לקבל מזונות רטרואקטיבית אחרי 14 שנה?
• הנושים נגד החברים: של מי הדירה?
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?

כך, בתיקים שעניינם נדון בפסק דין זה, חיפש בן אור עסקים "מסוג אורטודנטיה" (בעניין ד"ר שרי יהב), "מסוג אופנה" (בעניין אופנת אירן), "מסוג שמלות" (בעניין לה בלה בריידל);

בתיקים בעניין אביב בית השקעות, כיוון בית השקעות וא.א. פרגולות, נותר היסוד העובדתי ריק, וכך סעיף 7 לכתב התביעה בכל אחת מהבקשות, נותר חסר לעניין סוגי העסקים אותם חיפש: "גלש התובע (בן אור) באינטרנט וחיפש עסקים מסוג וכך הגיע לאתריה/דפיה של הנתבעת/המשיבה".

השופט ציין בפסק דינו כי בן אור אף ציין בבקשות לאישור, כל אחת בנפרד, כי "מתוך עובדות המקרה המתוארות לעיל, עולה תמונה של הפרת חובה חקוקה המהווה עילת תביעה אישית, המעלה שאלות של עובדה ומשפט משותפות לכלל חברי הקבוצה, בדמותה של עוולה אזרחית אשר בצידה סנקציה כספית הנתונה לשיקול דעת בית המשפט לקבוע בתוך מתחם ענישה הקבוע בחוק כפי שיפורט להלן".

השופט ציין כי בן אור הגיש את הבקשות לאישור כנגד המשיבות בשלוש עילות שונות של הפרת הוראות תקנות הנגישות: היעדר פירוט באתר האינטרנט של הסדרי הנגישות הקיימים בפועל בבית העסק, בניגוד לתקנה 34 לתקנות הנגישות, היעדר פרסומה של הצהרת הנגישות של אתר האינטרנט עצמו, בניגוד לתקנה 35ה לתקנות הנגישות והיעדר פרסום פרטיו של רכז הנגישות – בניגוד לתקנה 91(ה) לתקנות הנגישות.

תבע 33 מיליון שקל

השופט מאור ציין כי בן אור לא טען שאתרי האינטרנט אינם מונגשים כדין, לא טען שהעסקים אינם מונגשים כדין ולא טען שעסק שמחויב במינוי רכז נגישות לא עשה כן. ההליכים ננקטו רק בשל כך שלא פורסמו באתר האינטרנט אותם הסדרי נגישות פיזיים שבבית העסק, לא פורסמה הצהרת נגישות האתר, שבעיקרה כוללת הוראות טכניות, ולא פורסמו פרטיו של רכז הנגישות, ככל שיש חובה למנות בעל משרה זו, ובמילים אחרות - אין המדובר בהעדר הנגשה בפועל אלא המדובר בהעדר פרסומה של עצם ההנגשה.

בן אור עתר לצד צו עשה, גם לפיצוי כספי בסכום שנע בין 100 שקל ל-250 שקל לכל אחד מחברי הקבוצה, בגין כל אחת מההפרות.

בתיק אביב בית השקעות, טען ל-3 הפרות הוראות הדין, והוא מעריך את הפיצוי לכל הפרה בסכום של 200 שקל, ובסך הכל פיצוי של 600 שקל לכל אחד מ-13,000 חברי הקבוצה שאת מספרה העריך כאחוז אחד מכלל האנשים עם המוגבלות בגילאי העבודה בישראל, ובסך הכל 7,800,000 שקל. בתיק כיוון בית השקעות, טען ל-3 הפרות של הוראות הדין, והוא מעריך את הפיצוי לכל הפרה בסכום של 200 שקל, ובסך הכל פיצוי של 600 שקל לכל אחד מ-13,000 חברי הקבוצה אותה העריך, ובסך הכל 7,800,000 שקל.

בתיק ד"ר שרי יהב, טען ל-3 הפרות של הוראות הדין, כשהוא מעריך את הפיצוי לכל הפרה בסכום של 100 שקל, ובסך הכל פיצוי של 300 שקל לכל אחד מ-13,000 חברי הקבוצה אותה העריך, ובסך הכל 3,900,000 שקל. בתיק אופנת אירן, טען להפרה אחת של הוראת הדין (תקנה 34), כשהוא מעריך את הפיצוי בגינה בסכום של 250 שקל לכל אחד מ-3,500 חברי הקבוצה (בלא לפרט כיצד הגיע לאותו מספר חברי קבוצה), ובסך הכל 1,625,000 שקל.

בתיק לה בלה בריידל, טען ל-3 הפרות של הוראות הדין, כשהוא מעריך את הפיצוי לכל הפרה בסכום של 100 שקל, ובסך הכל פיצוי של 300 שקל לכל אחד מ-13,000 חברי הקבוצה אותה העריך, ובסך הכל 3,900,000 שקל. בתיק א.א. פרגולות, טען ל-3 הפרות של הוראות הדין, כשהוא מעריך את הפיצוי לכל הפרה בסכום של 200 שקל , ובסך הכל פיצוי של 600 שקל לכל אחד מ-13,000 חברי הקבוצה אותה העריך, ובסך הכל 7,800,000 שקל.

לא נפגעו זכויות

 בניית אתרים. צילום pexels  ​

השופט מאור קבע כי  "עיון בבקשות לאישור עולה שאין המדובר בפגיעה בזכויות או הדרה של ציבור אנשים עם מוגבלות מהמרחב הציבורי, אלא לכל היותר ניתן לראותן כהפרות לא מהותיות של תקנות הנגישות שניתנות לתיקון עם הפניית תשומת לב המפר לדרוש תיקון, כפי שקורה הלכה למעשה לאחר הגשת הבקשה לאישור".

השופט ציין כי "רובן המוחלט של עשרות הבקשות לאישור האחרות שהגיש המבקש, הן כנגד עסקים קטנים, שחלקם משפחתיים ללא עובדים מעבר לבעליו של העסק עצמו או לכל היותר מעסיקים מספר מצומם של עובדים (כך למשל, הגיש בקשה כנגד קוסמטיקאית, שמאי מקרקעין, בעלי צימר, חנות לחיות מחמד, סלון לעיצוב שיער, חנות לממכר מוצרי בשר, רופאי שיניים וחנות צעצועים)".

"בהקשר זה, לא ניתן להתעלם מכך שאחת מהתכליות המרכזיות של התובענה הייצוגית בדמותה של קבוצה הנאבקת על זכויותיה מול תאגיד חזק, לא באה לידי ביטוי בבקשות לאישור קא עסקינן".

לשיטת השופט מאור, "פנייה מוקדמת היא הפתרון הראוי, ההוגן והמועיל ביותר לטענותיו של המבקש. המציאות מלמדת שהליכים רבים מסתיימים ממש לאחר שהעסקים הקטנים מקבלים את הבקשה לאישור, ופועלים מיד לתיקון ההפרות, ממש כפי שהתרחש בענייננו. פנייה מוקדמת לבית העסק הייתה חוסכת את הגשת הבקשה, את עוגמת הנפש שנגרמה לאדם שמנהל עסק קטן בדמות תובענה ייצוגית בסכום של מיליוני שקלים, ולציבור כולו, עת המשאב המצומצם של בתי המשפט היה מופנה לתיקים אחרים, וראוי שהמחוקק ייתן דעתו לעניין זה על מנת לצמצם מחלוקות". הבקשות לאישור נדחו.

העדיפו לשלם במקום לנהל קרב משפטי - קיבל 35 אלף שקל

זמן קצר אחרי שהגיש לבית המשפט את הבקשות לאישור, ועוד טרם הוגשו תשובות הנתבעות, הגישו הצדדים, בכל אחד מהתיקים בנפרד, וללא קשר לאחרים, הודעות הסתלקות. ההסדרים שאליהם הגיעו הצדדים לא באו בשל הודאת הנתבעות בטענות בן אור, אלא לאחר שכפרו בהן, אולם הגיעו להסכמות, בין היתר, "על מנת לחסוך זמן שיפוטי, חסכון במשאבים ובהוצאות ניכרות לצדדים עצמם".

כך בתיק אביב בית השקעות, הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה ישולם גמול לבן אור של 2,500 שקל (2,000 שקל מתוכם יתרום המבקש לטובת הקרן לניהול וחלוקת כספים שנפסקו, למען קמפיין פרסומי שעניינו הנגשת אתרי אינטרנט, ושכר טרחה לבאי כוחו בסך של 4,500 שקל בתוספת מע"מ כדין. 

בתיק כיוון בית השקעות, הגיעו הצדדים להסדר הסתלקות, במסגרתו ישולם לבן אור גמול של 1,000 שקל וכן תשלם שכר טרחה לבאי כוחו בסך של 3,500 שקל בתוספת מע"מ כדין. גם בתיק ד"ר שרי יהב, הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה ישולם לבן אור ובאי כוחו סך כולל של 7,500 שקל בגין גמול ושכר טרחה, וכן תתרום בדיקות רפואיות במרפאה שלה לציבור האנשים עם מוגבלות בשווי של 2,000 שקל .

בתיק אופנת אירן, הצדדים הגיעו להסכמה שלפיה ייתרם 2,500 שקל לטובת הקרן למען קמפיין פרסומי לעניין הנגשת אתרי אינטרנט, וכן תשלם לבן אור גמול של 1,500 שקל ולבאי כוחו שכר טרחה של 3,500 שקל. בתיק לה בלה בריידל, הצדדים אומנם לא הגיעו להסדר הסתלקות, אולם המשיבה הגישה הודעה ביום 18.10.23 כי אתר האינטרנט מונגש במלואו וכי אינה חייבת במינוי רכז נגישות על פי הדין, ולכן מבחינתה אין עוד תוחלת בהמשך ניהול ההליך. 

בתיק א.א. פרגולות, הצדדים הגיעו להסכמה שלפיה, ייתרם על ידי הנתבעת 2,000 שקל לטובת הקרן למען קמפיין פרסומי שענייננו הנגשת אתרי אינטרנט וכן 5,500 שקל בתוספת מע"מ, עבור גמול למבקש ושכר טרחה לבאי כוחו.

השופט ציין בפסק הדין כי למרות שהנתבעות בתיקים הגיעו להסכמות עם בן אור ושילמו כד לסגור את התביעה, משום העובדה כי מדובר בתובע סדרתי וכי בן אור הגיש באותו עניין ממש עשרות רבות של בקשות לאישור תובענות ייצוגיות, ולאור מספרן הרב של ההסתלקויות, לא רק בתיקים אלה אלא בתיקים רבים נוספים של המבקש, כשהמאחד ביניהן הוא תשלום טובת הנאה למבקש ולבאי כוחו השונים, ולעיתים גם תרומה לקרן לניהול מצאתי לזמן את הצדדים לדיון בשאלות העקרוניות המתעוררות במסגרת אותן בקשות לאישור וההסתלקויות בעקבותיהן.

הגנה על האינטרס של הפרט לטובת הכלל

השופט מאור ציין כי "התובענה הייצוגית היא מכשיר משפטי-חברתי המגן על הפרט והכלל, ויש להפעילו בגמישות וביעילות. התכלית המונחת ביסודה היא הגנה על אינטרס הפרט ואכיפת החוק לטובת הכלל, תוך מניעת תביעות סרק, וכמוגדר בסעיף 1 לחוק תובענות ייצוגיות, הקובע כי מטרת החוק להבטיח אכיפה של הדין והרתעה מפני הפרתו, מתן סעד הולם לנפגעים מהפרה כאמור וניהול יעיל, הוגן וממצה של התביעות".

השופט הוסיף כי "לצד הצורך לעודד תובענות ייצוגיות ראויות ולהסיר מחסומים דיוניים, יש להתמודד עם סיכונים לניצול המכשיר לעשיית רווח בלא השגת תועלת לציבור "יש להבטיח כי התובענה הייצוגית לא תיהפך למכשיר של סחטנות במסווה החוק – יש למנוע סחטנות בדמות התובענה הייצוגית (Strike suit); ויש להכיר בסכנה הטמונה בשימוש בלתי ראוי במכשיר של התובענה הייצוגית" .

הבסיס הרעיוני של הליך התובענה הייצוגית בא לשמש כלי להגברת האכיפה של זכויות שלגביהן התביעה הפרטנית איננה הליך יעיל ומעשי, ובכלל זה תביעות שסכומן זניח לעומת עלות התביעה, או תביעות הסובלות ממחסומי תביעה אחרים, וכי היא מיועדת להביא בצד אכיפת הזכויות גם להרתעת אותם גורמים מפגיעה בזכויות של רבים. לא בכדי אחת מהתכליות המרכזיות של הליך התביעה הייצוגית היא למשטֵר התנהגות לא ראויה של תאגידים עסקיים גדולים אשר בידם טמונה היכולת להשפיע על חלקים רחבים באוכלוסייה. הליך התביעה לכשעצמו אמור להרתיע את אותם גופים גדולים המתעשרים אגב הפרת החוק בבואם לכלכל את צעדיהם בטרם הם פוגעים בזכויות האזרח. תכלית זו ראויה עוד יותר בבואנו לעסוק בזכויותיהם של אנשים בעלי מוגבלות ויש לבחון האם היא מוגשמת בבואנו לעסוק בתביעות הנ״ל.

מי התובע?

בן אור טען כי "שם לעצמו למשימה אישית להנגיש את המרחב האינטרנטי, לטובת ולתועלת אוכלוסיית האנשים עם המוגבלויות בישראל".

השופט ציין כי הוא הגיש, על פי הצהרתו, עשרות רבות של בקשות לאישור תובענה ייצוגית שעובדותיהן דומות, שלא לומר זהות: בכלל הבקשות לאישור נאמר באופן כללי שהמבקש גלש באינטרנט, חיפש עסקים מסוגים שונים, וגילה שהם מפרים הוראות שונות בתקנות הנגישות ובכך "פוגעים באנשים עם מוגבלות ומדירים אותם מחיי החברה הציבוריים בישראל".

השופט מאור הוסיף כי "על החשיבות העליונה למנוע אפליה של אדם בשל מינו, נטייתו המינית, מעמדו האישי, גילו, גזעו, דתו, לאומיותו, השקפתו, או בשל מוגבלותו, אין ולא יכול להיות חולק, ועל כולנו כחברה לפעול להגן על כבודו של אדם ועל זכויותיו היסודיות, לרבות הזכות לשוויון. חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות בא לעגן את זכותם של אנשים עם מוגבלות להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, ולתת מענה הולם לצרכים המיוחדים של אדם בעל מוגבלות באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד.

ועל כן, מובן שיש לצאת חוצץ כנגד כל תופעה של פגיעה בזכויות של אנשים עם מוגבלות או הדרתם מהמרחב הציבורי, ויש להוקיע התנהגות פסולה כזו, ועצם העובדה שהמחוקק מאפשר להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית בשל הפרה של הוראות חוק השוויון מלמדת על חשיבותו של העניין.

  השופט עודד מאור. צילום הרשות השופטת

דווקא כנגד עסקים קטנים

השופט ציין כי התובע בחר להגיש את תביעותיו כנגד עסקים קטנים ולא בכדי. "עסקים קטנים וגופים עסקיים עושים כל שביכולתם כדי לחשב את צעדיהם במציאות הנוכחית. כך למשל אמר מר אפרתי, בעליה של אופנת אירן: "כשאני מקבל תביעה של מיליון דפים, אני לא יודע מאיפה זה נחת עליי. אני עוסק בעבודה שלי כ-53 שנים. אני חתמתי על הסכם של תרומה ותשלום הוצאות של המבקש. בהמלצת הבת שלי הקמנו אתר אינטרנט הוצאנו כסף על הקמתו, לאורך השנים ההכנסות מהאתר עמדו על 5,000 שקל. קיבלתי את התביעה ואמרתי שאם היו שולחים התראה לפני כן, היה העניין מסתדר מיד. אמרו לי שלא שולחים הודעות. אני אמרתי לבת שלי שהבריאות שלי חשובה יותר והעדפתי לסגור את העניין. אנחנו אחרי תקופת קורונה וסגרנו שני סניפים, ואז הגיעה התביעה הזו".

השופט ציין כי "אין להתעלם מכך שבית העסק מזמין את בניית האתרים מגורם מקצועי. הנחת היסוד של בית העסק היא שאותו איש מקצוע ממלא אחר הוראות הדין – גם בכל הנוגע לסוגיית הנגישות (ועובדה הוא שכלל האתרים בתיקים אלה, אכן מונגשים כמתחייב בדין)".

לא פנה

השופט הוסיף כי "אכן אין בחוק תובענות ייצוגיות הוראה המחייבת פנייה מוקדמת טרם הגשת תביעה ייצוגית, בדומה להוראת סעיף 194(ב) לחוק החברות, ונראה שלא היה על בן אור לעשות כן.עם זאת, הדרישה לפנייה המוקדמת חלה במקרה שלפנינו, לכל הפחות בשתי עילות התביעה שעניינן הפרת תקנה 35ה לתקנות הנגישות (העדר פרסום הצהרת הנגישות) והפרת  תקנה 34 לתקנות הנגישות (העדר פרסום הסדרי הנגישות).

השופט ציין כי "חובת תום הלב מחייבת אף היא בפנייה מוקדמת. הנשיאה (כתוארה דאז) חיות קבעה כי שיקול הדעת המסור לבית המשפט לפי הוראת סעיף 8(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות, מעניק לבית המשפט את הסמכות לייחס למבקש או בא כוחו חוסר תום לב בשל אי פנייה מוקדמת, ככל שהנסיבות הקונקרטיות של המקרה הפרטני מצדיקות זאת". בנוסף ציין השופט מאור כי מידת ההגינות מחייבת את המבקש בביצוע פנייה מוקדמת בהליכים כבענייננו והעדרה יכול להיחשב כניצול לרעה של ההליכים המשפטיים.

"פנייה מוקדמת היא הפתרון הראוי, ההוגן והמועיל ביותר לטענותיו של המבקש. המציאות מלמדת שהליכים רבים מסתיימים ממש לאחר שהעסקים הקטנים מקבלים את הבקשה לאישור, ופועלים מיד לתיקון ההפרות, ממש כפי שהתרחש בענייננו.

הפנייה המוקדמת מגלמת יתרונות רבים: היא מעניקה למשיב הפוטנציאלי את ההזדמנות לתקן את הליקויים שבאתר האינטרנט שלו, בהנחה שהם אכן קיימים, בלי הצורך להידרש להליך המשפטי; מאפשרת לו הזדמנות להבהיר לטוען ההפרות מדוע הבסיס לטענותיו שגוי, למשל, כשאין צורך למנות רכז נגישות ובפרסום פרטיו לפי הדין; והפנייה המוקדמת חוסכת ממשיבים פוטנציאלים ובעליהם, את הנזק שעלול להיגרם להם משהוגשה כנגדם בקשה לאישור תובענה ייצוגית; כמו כן, במסגרת הפנייה המוקדמת הטוען להפרות יכול לפנות לנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות כדי שבמקרים המתאימים, תפעיל את סמכותה על פי הדין.

השופט קבע כי "לכל הפחות ביחס לתקנה 35ה שומה היה על המבקש לבצע פנייה מוקדמת, וביחס לתקנה 34 היה עליו לבצע פנייה מוקדמת מהטעמים שפורטו. משלא עשה כן, דינה של הבקשה לאישור בעילות אלו להידחות".

צריך שניים לטנגו

השופט ציין כי במהלך קדם המשפט טען בא כוח אביב בית השקעות, "יוצא מצב אבסורדי שחברות רבות בכללן המשיבות שאני מייצג נאלצות משיקולי תועלת להסדרי הסתלקות בסכומים זניחים במקום לנהל את התיק". עורך דינו של ד"ר שרי יהב אמר: "בעולם אידיאלי אנו סבורים שבקשת האישור צריכה להיות מסולקת על הסף בלי כלום. יחד עם זאת, צריך שניים לטגנו, אני לא יכול להכריח צד לחזור בו מתביעה ייצוגית ולכן עסקים מסכימים לשלם סכומים שהם יחסית לא גבוהים, כדי להיפטר מהתביעה הייצוגית לרבות שכ"ט שצריך לשלם".

השופט ציין כי טענות הנתבעים כפי שעלו בדיון מלמדות כי לעסקים הקטנים נגרמים נזקים והוצאות בסך עשרות אלפי שקלים, בתשלום הוצאות לעורך הדין שלהם, לעורך הדין של התובע ועבור גמול לתובע, ומכאן שהם בוחרים בדרך המהירה והיעילה מבחינתם וקונים את דרכם החוצה בתשלום נמוך יותר: "שיקולי עלות-תועלת״, כפי שהוזכר.

ההתרשמות היא שההפרות נבעו לא מכוונה רעה, אלא מחוסר ידע של בעל העסק, ובעיקר בהיסח הדעת. בדרך כלל מודבר בעסק או בחנות קטנה שאין להם יועץ משפטי אשר ידריך אותם בנבכי התקנים, וכמי שסמכו על איש מקצוע שיבנה את האתר עבורם.

פסק הדין - לא יקבל את ה-35 אלף

השופט קבע כי בתיק לה בלה בריידל, אתר של מעצבת שמלות כלה בעיר אילת. "לא היה ברור לי מהי עילת התביעה האישית של בן אור באיתור שמלות כלה בעיר הדרומית דווקא. בתשובתו הבהיר כי חיפש את השמלות עבור קרובת משפחה. הנה כי כן, אין לבן אור עילת תביעה אישית, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה לאישור.

מכל מקום התברר בדיון שממילא מספר הגולשים הכולל באתר הוא צנוע, כך שבן אור עצמו הבין שלא היה מקום להגיש את הבקשה לאישור כלל, והסכים שיש לדחותה. הצדדים הסכימו שבמצב דברים זה, הבקשה לאישור תביעה ייצוגית נדחה, ובן אור ישלם את הוצאות הנתבעת בסכום של 2,500 שקל. 

ביתר 5 התיקים השופט קבע כי הוא דוחה את כל התובענות לתביעה ייצוגית, ולא מאשר את ההסכמות לתשלום שהתקבלו בין הצדדים והסתכמו בסך הכל ב-35 אלף שקל.