ביהמ"ש: אין לממן ייצוגית בעזרת קרן פרטית למטרות רווח
פסק דין תקדימי של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד קובע כי תובענה ייצוגית הממומנת בידי חברה פרטית הפועלת למטרות רווח, אינה תואמת את הוראות החוק ואינה יכולה להתנהל. זאת בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה, שסברה כי אין איסור בדין על מימון מסוג זה. השופטת יסכה
רוטנברג הדגישה כי העובדה שהחוק לא מתייחס לנושא מעידה על כוונה לאסור את המודל, והורתה על סילוק הבקשה על הסף
לאחר חודשים של התדיינות משפטית, הכריעה באחרונה השופטת יסכה רוטנברג מבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בסוגיה שככל הנראה עדיין לא נדונה בפסיקה בישראל: האם ניתן לממן תובענה ייצוגית באמצעות קרן פרטית הפועלת למטרות רווח. ההכרעה נפלה במסגרת בקשה לסילוק תביעה ייצוגית שהגיש עפר פירט נגד מונסנטו ובעלי מניותיה, בטענה לחשיפת הציבור לחומר קוטל העשבים ראונדאפ המסכן, לכאורה, את בריאותו ומגדיל את הסיכון לחלות בסרטן.
המשיבות, בהן גם אדמה אגן, טענו כי עצם המימון של ההליך בידי פירסט ליברה ישראל - חברה פרטית המתמחה במימון הליכים משפטיים למטרות רווח - פוסל את ההליך כולו. לדבריהן, המודל הזה אינו מוכר בחוק תובענות ייצוגיות, והיעדר התייחסות מפורשת אליו מהווה "הסדר שלילי" המלמד על איסור. הן הדגישו כי החוק קובע שלושה שחקנים בלבד - התובע המייצג, בא כוחו והקבוצה המיוצגת - ומעורבות של גורם מממן פרטי חורגת ממתווה זה באופן מהותי.
מנגד, פירט טען כי אין כל איסור בחוק למימון פרטי, ואף הפנה לשופטים בדימוס ומשפטנים בכירים החברים בוועדת ההשקעות של הקרן. לדבריו, מימון שכזה הוא כלי חשוב המאפשר לנהל הליכים ייצוגיים מורכבים ויקרים לטובת הציבור. עוד הוא הדגיש כי בבקשת האישור ניתן גילוי מלא על מימון הקרן, וכי אין מדובר בניגוד עניינים, שכן אם יימצא בכך פסול, הוא נכון לשאת לבדו במימון. היועצת המשפטית לממשלה, בעמדתה, לא ראתה מניעה במימון פרטי, והסבירה כי החוק אינו כולל איסור מפורש בעניין. עם זאת, היא ציינה כי מדובר בסוגיה מורכבת שעדיין לא הוסדרה ודרושה עבודת מטה רחבה.
גורם מהותי שאינו מוסדר בחוק
אלא שהשופטת רוטנברג קיבלה את טענות המשיבות. "הגעתי למסקנה כי החוק במתכונתו כיום אינו מתיר ניהול הליך ייצוגי הממומן על ידי חברה פרטית למטרות רווח, לפי המודל שבו הוגשה תובענה זו", היא כתבה בהחלטתה. היא נימקה את עמדתה בארבעה טעמים עיקריים. ראשית, היא ציינה כי מימון בידי חברה פרטית יוצר מצב שבו לצד התובע המייצג ובא כוחו מצטרף שחקן נוסף, גורם מממן מהותי, שאינו מוסדר בחוק. לדבריה, "גורם מממן שכזה הוא בהכרח גורם מהותי ומרכזי... בהליך זה מעורב גורם נוסף, מהותי ומרכזי, שאינו מוכר בחוק".
- האם ניתן לתבוע את OpenAI בישראל?
- המנוי התחדש ללא אישור, המחירים עלו - וכעת החברה תשלם
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
שנית, היא הדגישה כי חוק תובענות ייצוגיות רגיש במיוחד להיבטים כספיים, ומעורבות של גורם מממן פרטי עלולה לשנות את מערכת התמריצים והאיזונים שקבע המחוקק. "אם המחוקק מצא לנכון להסדיר באופן מיוחד את סוגיית תשלום הגמול ושכר הטרחה... אין להניח שהמחוקק לא היה ער לצורך להסדיר גם את סוגיית מימון ההליך", היא כתבה בפסק הדין שפורסם.
הטעם השלישי נגע להסדרים הקיימים בחוק למימון הליכים ייצוגיים באמצעות קרנות ציבוריות - קרן ייעודית לפי סעיף 27 לחוק, והרשות לניירות ערך. לשיטתה, העובדה שהמחוקק בחר להסדיר מימון רק דרך הגורמים האלה מחזקת את המסקנה שמדובר בהסדר שלילי לגבי מימון פרטי למטרות רווח.
הטעם הרביעי התבסס על נסיבות המקרה: פירט משמש יו"ר ובעל מניות בפירסט ליברה, דבר היוצר, או לכל הפחות עלול ליצור, ניגוד עניינים בין חובתו כלפי חברי הקבוצה לבין חובתו לקדם את רווחי החברה. בנוסף, סעיפים בהסכם המימון מעלים חשש למעורבות הקרן בהליך, לרבות קביעת גובה הגמול לתובע, והאפשרות שלא לממן ערעור ללא הסכמה מחודשת. לכך הצטרף חוסר השקיפות שנוצר בעקבות השחרת הנתונים הכספיים בהסכם המימון - מהלך שסותר, לדברי השופטת, את עקרון הגילוי המלא החיוני בהליכים ייצוגיים.
- טענה שהיתה ידועה בציבור; השופט: היכן התמונות?
- האם ניתן לבטל צוואה הדדית של אדם שאיבד את כשירותו?
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- הרכב "הגנוב" חנה בחוץ - והתובע הגיע איתו לבית המשפט: פסק...
השופטת הבחינה בין הליכים ייצוגיים להליכי פירוק חברות
פירט ניסה לשכנע כי פרקטיקת המימון הפרטי נפוצה בישראל וכי בתי משפט הכירו בה, אך השופטת הבחינה בין הליכים ייצוגיים לבין הליכי פירוק חברות - שם אכן אושר מימון דומה. "מדובר בהליכים שונים לחלוטין מבחינת המטרות, העקרונות, האינטרסים והוראות החוק", הבהירה.
בסופו של דבר, קבעה השופטת כי השאלה אינה אם מימון כזה הוא ראוי או רצוי, אלא אם הוא מותר לפי הדין הקיים, ותשובתה היתה שלילית. היא הורתה על סילוק בקשת האישור על הסף, אך נמנעה מחיוב בהוצאות משפט, בהדגישה כי מדובר בסוגיה עקרונית וחדשה בפסיקה. "על המחוקק הישראלי להביע עמדתו ביחס לאפשרות של מימון תובענות ייצוגיות על ידי חברות פרטיות למטרות רווח", כתבה השופטת רוטנברג בהכרעת הדין שלה, והותירה את ההכרעה הסופית בזירה זו בידי הכנסת.
מה הופך את פסק הדין הזה לחריג או תקדימי?
מדובר, ככל הנראה, בפעם הראשונה שבית משפט בישראל קובע בצורה מפורשת כי לא ניתן לנהל תובענה ייצוגית במימון חברה פרטית הפועלת למטרות רווח. עד כה הנושא לא הוכרע בפסיקה, והיו הליכים שהתנהלו במימון דומה מבלי שהוגשה בקשה לסלקם מטעם זה. ההכרעה מגדירה גבול ברור, גם בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה.
האם פסק הדין שולל כל סוג של מימון חיצוני לתובענה ייצוגית?
לא. השופטת ציינה שההכרעה מתייחסת למימון בידי חברה פרטית הפועלת למטרות רווח, ולא לכל אפשרויות המימון. החוק עצמו מאפשר מימון בידי קרן ציבורית ייעודית או רשות ני"ע,
ואף קיימים מודלים של מימון המונים או מימון בידי ארגונים ללא מטרות רווח שלא נפסלו בפסק הדין.
מה המשמעות המעשית של "הסדר שלילי" שאליו התייחסה השופטת?
"הסדר שלילי" משמעו שהחוק, גם אם אינו מציין במפורש איסור, התכוון למנוע מצב מסוים בכך שלא כלל אותו במנגנון החוקי. במקרה הזה, העובדה שהחוק קבע הסדרים ספציפיים למימון ציבורי, ולא הזכיר מימון פרטי למטרות רווח, פורשה על ידה כהחלטה מודעת לאסור מודל שכזה.
כיצד עלול להיווצר ניגוד עניינים במימון פרטי?
לפי הניתוח של בית המשפט, חברה פרטית למטרות רווח
עשויה להיות בעלת אינטרס כספי בתוצאות ההליך, מה שעלול להשפיע - במודע או שלא במודע - על החלטות התובע המייצג ועורך דינו. במקרים מסוימים, ייתכן שהשיקולים הכלכליים של המממן יגברו על טובת הקבוצה כולה.
האם יש אפשרות לשנות את המצב בעקבות פסק הדין?
כן. השופטת הבהירה כי אם המחוקק יסבור שיש לאפשר מימון פרטי למטרות רווח, הדבר צריך להיעשות בחקיקה ראשית שתסדיר את התנאים, מנגנוני הפיקוח, והגנת האינטרסים של חברי הקבוצה. עד אז, המודל הקיים לא יאושר.
מה עשויות להיות ההשלכות על תובענות ייצוגיות בעתיד?
ההחלטה עלולה להקשות על הגשת תביעות ייצוגיות מורכבות שדורשות מימון גבוה, בייחוד כשלתובע המייצג אין משאבים כלכליים אישיים מתאימים. ייתכן שיתעורר צורך לחזק את הקרנות הציבוריות הקיימות או להקים מנגנוני סיוע נוספים כדי למנוע פגיעה באפשרות להגיש תביעות חשובות מבחינה ציבורית.
במקרה אחר, עורכי הדין עמית זילברג ולירון פרמינגר הגישו תובענה ייצוגית נגד טורקדו ואחרים בטענה כי נשלחו להם מסרונים פרסומיים אסורים, נדמה היה שמדובר בעוד הליך שגרתי המתגלגל בבתי המשפט מכוח חוק הספאם. ואולם ככל שהתקדם ההליך - בייחוד לאחר שהוגש לבית המשפט הסדר פשרה מוסכם - נהפכה הפרשה למקרה חריג נגד תופעת השימוש לרעה במנגנוני תובענות ייצוגיות, תוך ניסיון לקבל תגמול אישי במסווה של הליך ציבורי. השופט ליאור גלברד מבית משפט השלום בתל אביב הכריע באחרונה בנושא. במרכז הסדר הפשרה עמד פיצוי נטען בשווי כולל של 1.5 מיליון שקל שיינתן לחברי הקבוצה בצורת הטבות והדרכות דיגיטליות, אך בית המשפט קבע שמדובר בהטבות נטולות ערך ממשי, שאין להן כל קשר לפיצוי הולם על הפרת הדין, ושנועדו בעיקר לשמש את המשיבים ככלי שיווקי.
צוואת האם תקפה גם לאחר שחלפו 50 שנה - אף שהעדים מתו
בית המשפט לענייני משפחה בחיפה הכריע במאבק ירושה ממושך בין אחים על רקע צוואת אמם מ-1972. שני העדים שחתמו על הצוואה נפטרו זה מכבר, אך השופט טל פפרני קבע כי אין בכך כדי לפגוע בתוקפה של הצוואה, שנערכה לצד צוואת האב המנוח ונחשבת צוואה הדדית. אחד מילדיהם
של המנוחים, שהתנגד לקיום הצוואה בטענה שאמו לא הבינה עברית, חויב בהוצאות של 45 אלף שקל לאחיו
כשחלפו יותר מחמישה עשורים מאז שנחתמה הצוואה, נדמה היה כי מסמך ישן, דהוי בקצוות, לא יוכל עוד לעמוד במבחן משפטי. ואולם בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, בפני סגן הנשיאה השופט טל פפרני, נקבע באחרונה כי גם צוואה שנערכה לפני 50 שנה, ואף ששני העדים שחתמו עליה הלכו לעולמם - יכולה להמשיך ולחייב את היורשים, אם ניכר כי היא משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה.
הסיפור מתחיל במשפחה ותיקה מהצפון. האם, ילידת 1932, הלכה לעולמה ב-2018 כשהיא מותירה אחריה חמישה ילדים ורכוש שכלל גם מניות בחברה משפחתית שנוסדה עוד בשנות ה-30 על ידי האב. זמן קצר לאחר פטירתה הגיש אחד הבנים, המתגורר כיום בארה"ב, בקשה למתן צו ירושה. שלושת אחיו ואחותו התנגדו לכך והציגו מסמך צוואה שנחתם לדבריהם ב-1972 בפני עורך הדין נחום סגל ומזכירתו, אביבה עפרון. לטענתם, זהו המסמך האחרון והמחייב של האם, שיש לקיים אותו לפי הוראותיו.
הבן, שהתנגד לקיום הצוואה, טען מנגד כי מדובר במסמך ישן שאין לו תוקף. לדבריו, אמו לא שלטה בשפה העברית, לא ידעה לקרוא ולכתוב, ולכן לא הבינה כלל על מה היא חותמת. הוא הוסיף כי הצוואה נמצאה רק לאחר מותו של האב ולמעשה נשלפה "מהעבר" ברגע שנולדה המחלוקת. לטענתו, עצם העובדה ששני העדים נפטרו ולא ניתן היה לזמנם לעדות, יוצרת פגם מהותי שמונע את קיום הצוואה.
צוואת האם נערכה באותו היום של צוואת האב
האחים האחרים, שביקשו לקיים את הצוואה, טענו מנגד כי אין ספק שהאם ידעה היטב מה היא עושה. לדבריהם, אמם היתה אשה דעתנית ונחרצת, שהקפידה תמיד להבין כל מסמך שעליו חתמה. הצוואה, לדבריהם, נערכה באותו יום ביחד עם צוואת האב המנוח - מסמך כמעט זהה שקיים כבר עשרות שנים ללא התנגדות כלשהי. הם הסבירו כי שני ההורים בחרו לערוך צוואות הדדיות, שבהן כל אחד מהם ציווה את רכושו לבן הזוג שנותר בחיים, ולאחר מכן לילדים בחלוקה ברורה.
- 500 מיליון שקל ל-4 אחים - אז על מה יש לריב?
- האם ניתן לבטל צוואה הדדית של אדם שאיבד את כשירותו?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט פפרני קיבל את עמדת האחים וקבע כי אכן מדובר בצוואות הדדיות, שנערכו על בסיס הסתמכות הדדית של בני הזוג זה על זה. לדבריו, "מעיון בצוואות ניתן לראות בבירור כי אלו אינן כוללות מגבלה על יכולתו של בן הזוג לעשות בנכסיו כרצונו, אולם ברור כי הן כן כוללות מנגנון הסתמכות, ולפיו כל אחד מהם קבע את חלקו היחסי בעיזבון של כל אחד מארבעת ילדיהם, וברור כי כל אחד מהם הסתמך על צוואתו של האחר". על כן נקבע כי מדובר בצוואות הדדיות שיש להן תוקף מחייב.
האשה טענה שהיתה ידועה בציבור, השופט תהה היכן התמונות
אשה שביקשה לבטל צו ירושה בטענה שהיתה בת זוגו של המנוח, נכשלה בהוכחת טענתה. בית המשפט לענייני משפחה בחיפה קבע כי למרות מגורים משותפים ותקופה ארוכה של קשר זוגי, הראיות לא מלמדות על מערכת יחסים המחילה זכויות וחובות של בני זוג נשואים. "בעידן שבו צילום הוא
פעולה פשוטה, לא ניתן להבין מדוע הוצג תיעוד חלקי בלבד", כתב השופט – וקבע כי הילדים מנישואיו הראשונים של המנוח יירשו את עיזבונו
פסק הדין שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, עוסק במקרה אנושי מורכב, שבו ביקשה אשה בשנות השישים לחייה שיכירו בה כבת זוגו הידועה בציבור של גבר שנפטר, כדי לזכות במחצית מעיזבונו. שני ילדיו של המנוח, מנישואיו הקודמים, התנגדו לבקשה - והשופט, סגן הנשיאה טל פפרני, הכריע כי האשה לא הצליחה להוכיח כי התקיימו יחסי ידועים בציבור.
האשה, שיוצגה בידי עו"ד הייב מוניר, טענה כי היא והמנוח חיו יחד בדירה שכורה בעיר בצפון החל מ-2017 ועד לפטירתו ב-2023. לדבריה, הם ניהלו משק בית משותף, חלקו בילויים, ארוחות ומחויבות רגשית הדדית, והיא אף סעדה אותו בתקופת מחלתו הקשה עד ימיו האחרונים. לאחר מותו, סיפרה, שילמה 4,500 שקל מכיסה לצורך הקמת מצבה לזכרו. "רק כשפניתי למוסד לביטוח לאומי לקבלת דמי קבורה", העידה, "נודע לי שאני עשויה להיות מוכרת כידועה בציבור".
אלא שבית המשפט ראה את הדברים אחרת. השופט פפרני ציין כי עצם העובדה שהתובעת לא ידעה על זכאותה כידועה בציבור מלמדת על היעדר תפישה של הקשר ככזה שמחיל זכויות משפטיות. "אמירה זו מהווה הודאה כי המבקשת עצמה לא ראתה אותה ואת המנוח כבני זוג שהתכוונו לקיים מערכת יחסים בעלת השלכות משפטיות", הוא כתב בהכרעתו. לדבריו, כשמדובר בבני זוג מבוגרים, שניהם גרושים ובעלי ניסיון חיים, קשה לקבל טענה כזו של חוסר ידיעה.
הילדים לא עדכנו את האשה על בקשת צו הירושה
השופט הוסיף כי גם אם הילדים לא עדכנו את האשה על הגשת הבקשה לצו הירושה, דבר שייתכן כי יש בו מידה של חוסר תום לב, אין בכך כדי לשנות את המסקנה. "במכלול הנסיבות," הוא ציין, "ניתן לעבור לבחינת טענתה לגופה - האם היתה ידועה בציבור של המנוח". הוא הסביר כי לפי סעיף 55 לחוק הירושה, אדם שאינו נשוי אך חי עם בן זוגו חיי משפחה במשק בית משותף, עשוי להיחשב מי שירש את חלקו כאילו היה נשוי לו. עם זאת, ההכרה מותנית בקיום יסודות מצטברים: קיום חיי משפחה של ממש, ניהול משק בית משותף, היעדר נישואים עם אחרים והיעדר צוואה שקובעת אחרת. במקרה הזה, כך קבע השופט, התובעת לא הוכיחה כי התקיימו אותם יסודות. אמנם התקיים קשר זוגי לאורך כמה שנים, אך הראיות שהוצגו - מעטות וחלקיות - אינן מצביעות על כוונה ליצור מערכת יחסים בעלת אופי של שיתוף גורל.
- רצה חצי מהדירה של בת הזוג שלו - מה קבע בית המשפט?
- בת הזוג נותרה בלי שום חלק בירושה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחת הנקודות שעליהן בחר השופט להתעכב היתה התיעוד המצומצם של בני הזוג. "הוצגו תמונות בודדות בלבד, רובן צולמו בדירה ובאותו מועד, כנראה באותו יום", הוא כתב בהכרעת הדין. "הוגשו מספר תמונות מחוץ לדירה, אך לא ניתן ללמוד מהן דבר על מועד הצילום. בשנים האחרונות, מקובל לבצע צילומים בדרך פשוטה וקלה באמצעות טלפון נייד, ובקלות ניתן לדעת מתי והיכן צולמה התמונה. אינני רואה בכך אוסף משמעותי של תיעוד, יחסית לתקופה המשותפת הנטענת של כשש שנים". לדבריו, היעדר תמונות מאירועים משפחתיים, חגים או מפגשים חברתיים, מחזק את הרושם שלא מדובר בקשר שהושתת על חיי משפחה מלאים.
