לאחר חודשים של התדיינות משפטית, הכריעה באחרונה השופטת יסכה רוטנברג מבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בסוגיה שככל הנראה עדיין לא נדונה בפסיקה בישראל: האם ניתן לממן תובענה ייצוגית באמצעות קרן פרטית הפועלת למטרות רווח. ההכרעה נפלה במסגרת בקשה לסילוק תביעה ייצוגית שהגיש עפר פירט נגד מונסנטו ובעלי מניותיה, בטענה לחשיפת הציבור לחומר קוטל העשבים ראונדאפ המסכן, לכאורה, את בריאותו ומגדיל את הסיכון לחלות בסרטן.

המשיבות, בהן גם אדמה אגן, טענו כי עצם המימון של ההליך בידי פירסט ליברה ישראל - חברה פרטית המתמחה במימון הליכים משפטיים למטרות רווח - פוסל את ההליך כולו. לדבריהן, המודל הזה אינו מוכר בחוק תובענות ייצוגיות, והיעדר התייחסות מפורשת אליו מהווה "הסדר שלילי" המלמד על איסור. הן הדגישו כי החוק קובע שלושה שחקנים בלבד - התובע המייצג, בא כוחו והקבוצה המיוצגת - ומעורבות של גורם מממן פרטי חורגת ממתווה זה באופן מהותי.

מנגד, פירט טען כי אין כל איסור בחוק למימון פרטי, ואף הפנה לשופטים בדימוס ומשפטנים בכירים החברים בוועדת ההשקעות של הקרן. לדבריו, מימון שכזה הוא כלי חשוב המאפשר לנהל הליכים ייצוגיים מורכבים ויקרים לטובת הציבור. עוד הוא הדגיש כי בבקשת האישור ניתן גילוי מלא על מימון הקרן, וכי אין מדובר בניגוד עניינים, שכן אם יימצא בכך פסול, הוא נכון לשאת לבדו במימון. היועצת המשפטית לממשלה, בעמדתה, לא ראתה מניעה במימון פרטי, והסבירה כי החוק אינו כולל איסור מפורש בעניין. עם זאת, היא ציינה כי מדובר בסוגיה מורכבת שעדיין לא הוסדרה ודרושה עבודת מטה רחבה.

גורם מהותי שאינו מוסדר בחוק

אלא שהשופטת רוטנברג קיבלה את טענות המשיבות. "הגעתי למסקנה כי החוק במתכונתו כיום אינו מתיר ניהול הליך ייצוגי הממומן על ידי חברה פרטית למטרות רווח, לפי המודל שבו הוגשה תובענה זו", היא כתבה בהחלטתה. היא נימקה את עמדתה בארבעה טעמים עיקריים. ראשית, היא ציינה כי מימון בידי חברה פרטית יוצר מצב שבו לצד התובע המייצג ובא כוחו מצטרף שחקן נוסף, גורם מממן מהותי, שאינו מוסדר בחוק. לדבריה, "גורם מממן שכזה הוא בהכרח גורם מהותי ומרכזי... בהליך זה מעורב גורם נוסף, מהותי ומרכזי, שאינו מוכר בחוק".

• האם ניתן לתבוע את OpenAI בישראל?
• המנוי התחדש ללא אישור, המחירים עלו - וכעת החברה תשלם
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

שנית, היא הדגישה כי חוק תובענות ייצוגיות רגיש במיוחד להיבטים כספיים, ומעורבות של גורם מממן פרטי עלולה לשנות את מערכת התמריצים והאיזונים שקבע המחוקק. "אם המחוקק מצא לנכון להסדיר באופן מיוחד את סוגיית תשלום הגמול ושכר הטרחה... אין להניח שהמחוקק לא היה ער לצורך להסדיר גם את סוגיית מימון ההליך", היא כתבה בפסק הדין שפורסם.

הטעם השלישי נגע להסדרים הקיימים בחוק למימון הליכים ייצוגיים באמצעות קרנות ציבוריות - קרן ייעודית לפי סעיף 27 לחוק, והרשות לניירות ערך. לשיטתה, העובדה שהמחוקק בחר להסדיר מימון רק דרך הגורמים האלה מחזקת את המסקנה שמדובר בהסדר שלילי לגבי מימון פרטי למטרות רווח.

הטעם הרביעי התבסס על נסיבות המקרה: פירט משמש יו"ר ובעל מניות בפירסט ליברה, דבר היוצר, או לכל הפחות עלול ליצור, ניגוד עניינים בין חובתו כלפי חברי הקבוצה לבין חובתו לקדם את רווחי החברה. בנוסף, סעיפים בהסכם המימון מעלים חשש למעורבות הקרן בהליך, לרבות קביעת גובה הגמול לתובע, והאפשרות שלא לממן ערעור ללא הסכמה מחודשת. לכך הצטרף חוסר השקיפות שנוצר בעקבות השחרת הנתונים הכספיים בהסכם המימון - מהלך שסותר, לדברי השופטת, את עקרון הגילוי המלא החיוני בהליכים ייצוגיים.

• עקב ייצוגית בישראל: השינוי בג'ימייל שישפיע עליכם
• השותף הסתיר הכנסות - וישלם יותר מ-2 מיליון שקל
• תוכן שיווקי משכנתא הפוכה: מפתח לחוסן בעורף, יציבות בשוק הנדל"ן
• המוסד לביטוח לאומי ביטל קצבה בגלל רכישת רכב - האם זה מוצדק?

השופטת הבחינה בין הליכים ייצוגיים להליכי פירוק חברות

פירט ניסה לשכנע כי פרקטיקת המימון הפרטי נפוצה בישראל וכי בתי משפט הכירו בה, אך השופטת הבחינה בין הליכים ייצוגיים לבין הליכי פירוק חברות - שם אכן אושר מימון דומה. "מדובר בהליכים שונים לחלוטין מבחינת המטרות, העקרונות, האינטרסים והוראות החוק", הבהירה.

בסופו של דבר, קבעה השופטת כי השאלה אינה אם מימון כזה הוא ראוי או רצוי, אלא אם הוא מותר לפי הדין הקיים, ותשובתה היתה שלילית. היא הורתה על סילוק בקשת האישור על הסף, אך נמנעה מחיוב בהוצאות משפט, בהדגישה כי מדובר בסוגיה עקרונית וחדשה בפסיקה. "על המחוקק הישראלי להביע עמדתו ביחס לאפשרות של מימון תובענות ייצוגיות על ידי חברות פרטיות למטרות רווח", כתבה השופטת רוטנברג בהכרעת הדין שלה, והותירה את ההכרעה הסופית בזירה זו בידי הכנסת.

מה הופך את פסק הדין הזה לחריג או תקדימי?

מדובר, ככל הנראה, בפעם הראשונה שבית משפט בישראל קובע בצורה מפורשת כי לא ניתן לנהל תובענה ייצוגית במימון חברה פרטית הפועלת למטרות רווח. עד כה הנושא לא הוכרע בפסיקה, והיו הליכים שהתנהלו במימון דומה מבלי שהוגשה בקשה לסלקם מטעם זה. ההכרעה מגדירה גבול ברור, גם בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה.

האם פסק הדין שולל כל סוג של מימון חיצוני לתובענה ייצוגית?

לא. השופטת ציינה שההכרעה מתייחסת למימון בידי חברה פרטית הפועלת למטרות רווח, ולא לכל אפשרויות המימון. החוק עצמו מאפשר מימון בידי קרן ציבורית ייעודית או רשות ני"ע, ואף קיימים מודלים של מימון המונים או מימון בידי ארגונים ללא מטרות רווח שלא נפסלו בפסק הדין.

מה המשמעות המעשית של "הסדר שלילי" שאליו התייחסה השופטת?

"הסדר שלילי" משמעו שהחוק, גם אם אינו מציין במפורש איסור, התכוון למנוע מצב מסוים בכך שלא כלל אותו במנגנון החוקי. במקרה הזה, העובדה שהחוק קבע הסדרים ספציפיים למימון ציבורי, ולא הזכיר מימון פרטי למטרות רווח, פורשה על ידה כהחלטה מודעת לאסור מודל שכזה.

כיצד עלול להיווצר ניגוד עניינים במימון פרטי?

לפי הניתוח של בית המשפט, חברה פרטית למטרות רווח עשויה להיות בעלת אינטרס כספי בתוצאות ההליך, מה שעלול להשפיע - במודע או שלא במודע - על החלטות התובע המייצג ועורך דינו. במקרים מסוימים, ייתכן שהשיקולים הכלכליים של המממן יגברו על טובת הקבוצה כולה.

האם יש אפשרות לשנות את המצב בעקבות פסק הדין?

כן. השופטת הבהירה כי אם המחוקק יסבור שיש לאפשר מימון פרטי למטרות רווח, הדבר צריך להיעשות בחקיקה ראשית שתסדיר את התנאים, מנגנוני הפיקוח, והגנת האינטרסים של חברי הקבוצה. עד אז, המודל הקיים לא יאושר.

מה עשויות להיות ההשלכות על תובענות ייצוגיות בעתיד?

ההחלטה עלולה להקשות על הגשת תביעות ייצוגיות מורכבות שדורשות מימון גבוה, בייחוד כשלתובע המייצג אין משאבים כלכליים אישיים מתאימים. ייתכן שיתעורר צורך לחזק את הקרנות הציבוריות הקיימות או להקים מנגנוני סיוע נוספים כדי למנוע פגיעה באפשרות להגיש תביעות חשובות מבחינה ציבורית.

במקרה אחר, עורכי הדין עמית זילברג ולירון פרמינגר הגישו תובענה ייצוגית נגד טורקדו ואחרים בטענה כי נשלחו להם מסרונים פרסומיים אסורים, נדמה היה שמדובר בעוד הליך שגרתי המתגלגל בבתי המשפט מכוח חוק הספאם. ואולם ככל שהתקדם ההליך - בייחוד לאחר שהוגש לבית המשפט הסדר פשרה מוסכם - נהפכה הפרשה למקרה חריג נגד תופעת השימוש לרעה במנגנוני תובענות ייצוגיות, תוך ניסיון לקבל תגמול אישי במסווה של הליך ציבורי. השופט ליאור גלברד מבית משפט השלום בתל אביב הכריע באחרונה בנושא. במרכז הסדר הפשרה עמד פיצוי נטען בשווי כולל של 1.5 מיליון שקל שיינתן לחברי הקבוצה בצורת הטבות והדרכות דיגיטליות, אך בית המשפט קבע שמדובר בהטבות נטולות ערך ממשי, שאין להן כל קשר לפיצוי הולם על הפרת הדין, ושנועדו בעיקר לשמש את המשיבים ככלי שיווקי.