ביהמ"ש: אין לממן ייצוגית בעזרת קרן פרטית למטרות רווח
פסק דין תקדימי של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד קובע כי תובענה ייצוגית הממומנת בידי חברה פרטית הפועלת למטרות רווח, אינה תואמת את הוראות החוק ואינה יכולה להתנהל. זאת בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה, שסברה כי אין איסור בדין על מימון מסוג זה. השופטת יסכה
רוטנברג הדגישה כי העובדה שהחוק לא מתייחס לנושא מעידה על כוונה לאסור את המודל, והורתה על סילוק הבקשה על הסף
לאחר חודשים של התדיינות משפטית, הכריעה באחרונה השופטת יסכה רוטנברג מבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בסוגיה שככל הנראה עדיין לא נדונה בפסיקה בישראל: האם ניתן לממן תובענה ייצוגית באמצעות קרן פרטית הפועלת למטרות רווח. ההכרעה נפלה במסגרת בקשה לסילוק תביעה ייצוגית שהגיש עפר פירט נגד מונסנטו ובעלי מניותיה, בטענה לחשיפת הציבור לחומר קוטל העשבים ראונדאפ המסכן, לכאורה, את בריאותו ומגדיל את הסיכון לחלות בסרטן.
המשיבות, בהן גם אדמה אגן, טענו כי עצם המימון של ההליך בידי פירסט ליברה ישראל - חברה פרטית המתמחה במימון הליכים משפטיים למטרות רווח - פוסל את ההליך כולו. לדבריהן, המודל הזה אינו מוכר בחוק תובענות ייצוגיות, והיעדר התייחסות מפורשת אליו מהווה "הסדר שלילי" המלמד על איסור. הן הדגישו כי החוק קובע שלושה שחקנים בלבד - התובע המייצג, בא כוחו והקבוצה המיוצגת - ומעורבות של גורם מממן פרטי חורגת ממתווה זה באופן מהותי.
מנגד, פירט טען כי אין כל איסור בחוק למימון פרטי, ואף הפנה לשופטים בדימוס ומשפטנים בכירים החברים בוועדת ההשקעות של הקרן. לדבריו, מימון שכזה הוא כלי חשוב המאפשר לנהל הליכים ייצוגיים מורכבים ויקרים לטובת הציבור. עוד הוא הדגיש כי בבקשת האישור ניתן גילוי מלא על מימון הקרן, וכי אין מדובר בניגוד עניינים, שכן אם יימצא בכך פסול, הוא נכון לשאת לבדו במימון. היועצת המשפטית לממשלה, בעמדתה, לא ראתה מניעה במימון פרטי, והסבירה כי החוק אינו כולל איסור מפורש בעניין. עם זאת, היא ציינה כי מדובר בסוגיה מורכבת שעדיין לא הוסדרה ודרושה עבודת מטה רחבה.
גורם מהותי שאינו מוסדר בחוק
אלא שהשופטת רוטנברג קיבלה את טענות המשיבות. "הגעתי למסקנה כי החוק במתכונתו כיום אינו מתיר ניהול הליך ייצוגי הממומן על ידי חברה פרטית למטרות רווח, לפי המודל שבו הוגשה תובענה זו", היא כתבה בהחלטתה. היא נימקה את עמדתה בארבעה טעמים עיקריים. ראשית, היא ציינה כי מימון בידי חברה פרטית יוצר מצב שבו לצד התובע המייצג ובא כוחו מצטרף שחקן נוסף, גורם מממן מהותי, שאינו מוסדר בחוק. לדבריה, "גורם מממן שכזה הוא בהכרח גורם מהותי ומרכזי... בהליך זה מעורב גורם נוסף, מהותי ומרכזי, שאינו מוכר בחוק".
- האם ניתן לתבוע את OpenAI בישראל?
- המנוי התחדש ללא אישור, המחירים עלו - וכעת החברה תשלם
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
שנית, היא הדגישה כי חוק תובענות ייצוגיות רגיש במיוחד להיבטים כספיים, ומעורבות של גורם מממן פרטי עלולה לשנות את מערכת התמריצים והאיזונים שקבע המחוקק. "אם המחוקק מצא לנכון להסדיר באופן מיוחד את סוגיית תשלום הגמול ושכר הטרחה... אין להניח שהמחוקק לא היה ער לצורך להסדיר גם את סוגיית מימון ההליך", היא כתבה בפסק הדין שפורסם.
הטעם השלישי נגע להסדרים הקיימים בחוק למימון הליכים ייצוגיים באמצעות קרנות ציבוריות - קרן ייעודית לפי סעיף 27 לחוק, והרשות לניירות ערך. לשיטתה, העובדה שהמחוקק בחר להסדיר מימון רק דרך הגורמים האלה מחזקת את המסקנה שמדובר בהסדר שלילי לגבי מימון פרטי למטרות רווח.
הטעם הרביעי התבסס על נסיבות המקרה: פירט משמש יו"ר ובעל מניות בפירסט ליברה, דבר היוצר, או לכל הפחות עלול ליצור, ניגוד עניינים בין חובתו כלפי חברי הקבוצה לבין חובתו לקדם את רווחי החברה. בנוסף, סעיפים בהסכם המימון מעלים חשש למעורבות הקרן בהליך, לרבות קביעת גובה הגמול לתובע, והאפשרות שלא לממן ערעור ללא הסכמה מחודשת. לכך הצטרף חוסר השקיפות שנוצר בעקבות השחרת הנתונים הכספיים בהסכם המימון - מהלך שסותר, לדברי השופטת, את עקרון הגילוי המלא החיוני בהליכים ייצוגיים.
- רכב היוקרה נרשם על שם אחר כדי שלא יעוקל - איך הצליחו בכל זאת לעקל את הרכב?
- רצתה בית על נחלת הוריה - הסכסוך עמם הגיע לעליון
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- נפסלה צוואה שנעשתה כדין, אף שתאמה את רצון המורישה
השופטת הבחינה בין הליכים ייצוגיים להליכי פירוק חברות
פירט ניסה לשכנע כי פרקטיקת המימון הפרטי נפוצה בישראל וכי בתי משפט הכירו בה, אך השופטת הבחינה בין הליכים ייצוגיים לבין הליכי פירוק חברות - שם אכן אושר מימון דומה. "מדובר בהליכים שונים לחלוטין מבחינת המטרות, העקרונות, האינטרסים והוראות החוק", הבהירה.
בסופו של דבר, קבעה השופטת כי השאלה אינה אם מימון כזה הוא ראוי או רצוי, אלא אם הוא מותר לפי הדין הקיים, ותשובתה היתה שלילית. היא הורתה על סילוק בקשת האישור על הסף, אך נמנעה מחיוב בהוצאות משפט, בהדגישה כי מדובר בסוגיה עקרונית וחדשה בפסיקה. "על המחוקק הישראלי להביע עמדתו ביחס לאפשרות של מימון תובענות ייצוגיות על ידי חברות פרטיות למטרות רווח", כתבה השופטת רוטנברג בהכרעת הדין שלה, והותירה את ההכרעה הסופית בזירה זו בידי הכנסת.
מה הופך את פסק הדין הזה לחריג או תקדימי?
מדובר, ככל הנראה, בפעם הראשונה שבית משפט בישראל קובע בצורה מפורשת כי לא ניתן לנהל תובענה ייצוגית במימון חברה פרטית הפועלת למטרות רווח. עד כה הנושא לא הוכרע בפסיקה, והיו הליכים שהתנהלו במימון דומה מבלי שהוגשה בקשה לסלקם מטעם זה. ההכרעה מגדירה גבול ברור, גם בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה.
האם פסק הדין שולל כל סוג של מימון חיצוני לתובענה ייצוגית?
לא. השופטת ציינה שההכרעה מתייחסת למימון בידי חברה פרטית הפועלת למטרות רווח, ולא לכל אפשרויות המימון. החוק עצמו מאפשר מימון בידי קרן ציבורית ייעודית או רשות ני"ע,
ואף קיימים מודלים של מימון המונים או מימון בידי ארגונים ללא מטרות רווח שלא נפסלו בפסק הדין.
מה המשמעות המעשית של "הסדר שלילי" שאליו התייחסה השופטת?
"הסדר שלילי" משמעו שהחוק, גם אם אינו מציין במפורש איסור, התכוון למנוע מצב מסוים בכך שלא כלל אותו במנגנון החוקי. במקרה הזה, העובדה שהחוק קבע הסדרים ספציפיים למימון ציבורי, ולא הזכיר מימון פרטי למטרות רווח, פורשה על ידה כהחלטה מודעת לאסור מודל שכזה.
כיצד עלול להיווצר ניגוד עניינים במימון פרטי?
לפי הניתוח של בית המשפט, חברה פרטית למטרות רווח
עשויה להיות בעלת אינטרס כספי בתוצאות ההליך, מה שעלול להשפיע - במודע או שלא במודע - על החלטות התובע המייצג ועורך דינו. במקרים מסוימים, ייתכן שהשיקולים הכלכליים של המממן יגברו על טובת הקבוצה כולה.
האם יש אפשרות לשנות את המצב בעקבות פסק הדין?
כן. השופטת הבהירה כי אם המחוקק יסבור שיש לאפשר מימון פרטי למטרות רווח, הדבר צריך להיעשות בחקיקה ראשית שתסדיר את התנאים, מנגנוני הפיקוח, והגנת האינטרסים של חברי הקבוצה. עד אז, המודל הקיים לא יאושר.
מה עשויות להיות ההשלכות על תובענות ייצוגיות בעתיד?
ההחלטה עלולה להקשות על הגשת תביעות ייצוגיות מורכבות שדורשות מימון גבוה, בייחוד כשלתובע המייצג אין משאבים כלכליים אישיים מתאימים. ייתכן שיתעורר צורך לחזק את הקרנות הציבוריות הקיימות או להקים מנגנוני סיוע נוספים כדי למנוע פגיעה באפשרות להגיש תביעות חשובות מבחינה ציבורית.
במקרה אחר, עורכי הדין עמית זילברג ולירון פרמינגר הגישו תובענה ייצוגית נגד טורקדו ואחרים בטענה כי נשלחו להם מסרונים פרסומיים אסורים, נדמה היה שמדובר בעוד הליך שגרתי המתגלגל בבתי המשפט מכוח חוק הספאם. ואולם ככל שהתקדם ההליך - בייחוד לאחר שהוגש לבית המשפט הסדר פשרה מוסכם - נהפכה הפרשה למקרה חריג נגד תופעת השימוש לרעה במנגנוני תובענות ייצוגיות, תוך ניסיון לקבל תגמול אישי במסווה של הליך ציבורי. השופט ליאור גלברד מבית משפט השלום בתל אביב הכריע באחרונה בנושא. במרכז הסדר הפשרה עמד פיצוי נטען בשווי כולל של 1.5 מיליון שקל שיינתן לחברי הקבוצה בצורת הטבות והדרכות דיגיטליות, אך בית המשפט קבע שמדובר בהטבות נטולות ערך ממשי, שאין להן כל קשר לפיצוי הולם על הפרת הדין, ושנועדו בעיקר לשמש את המשיבים ככלי שיווקי.
המלווה דרש כמעט מיליון שקל - ביהמ"ש הכיר רק בכ-60 אלף
פסק דין בפרשה של הלוואות במינימרקט ממודיעין קובע כי מלווה חוץ־בנקאי, שדרש מהלווה כ-900 אלף שקל בטענה לחוב תופח וריביות, הצליח להוכיח רק שבריר מהסכום. לאחר שנים של התדיינות, בית משפט השלום בפתח תקווה ביטל את ההסכם החוץ־בנקאי וקבע כי יש להשיב למלווה רק
את סכום הקרן שנמצא כמשולם חלקית. השופטת הזהירה מהיעדר תיאום מסמכי הלוואה ומהסתמכות על צ'קים שנועדו לשמש בטוחה בלבד
הסיפור הבא, שהגיע אל שולחנה של השופטת לימור חלד-רון בבית משפט השלום בפתח תקווה, נוצר מתוך מצוקה כלכלית יומיומית, כזו שמוכרת היטב לעסקים קטנים בישראל. בין מדפי מינימרקט צנוע במודיעין התפתח קשר שהחל כעזרה לכאורה בין מכרים בבית הכנסת, והסתיים בשורה ארוכה של תיקי הוצאה לפועל, טענות על ריבית נשך, האשמות הדדיות וחוב נטען שהתנפח עד לכ-900 אלף שקל. אלא שבית המשפט קבע בסופו של דבר כי כל שניתן להוכיח הוא יתרה של כ-60 אלף שקל בלבד.
ההליך המשפטי, שכלל שתי תביעות שטריות (תביעות להוצאה לפועל על סמך שטר, למשל צ'ק) שאוחדו, עסק ביחסי מלווה־לווה שנמשכו שנים. התובע, חיים אוזן, טען כי העניק לנתבע, ישראל מיכאל אביב, הלוואות חוץ־בנקאיות בהיקפים גדולים, וכי כנגד אותן הלוואות הופקדו בידיו צ'קים שנועדו להבטיח את ההחזר שלהן. לטענתו, מרגע שהנתבע הפסיק לפרוע את החוב, פנה לביצוע הצ'קים בלשכת ההוצאה לפועל. אלא שהנתבע טען מנגד כי מדובר במערכת יחסים אחרת לגמרי, שבה המינימרקט שבו עבד הוא זה שנזקק לעזרה תזרימית, וכי התובע הוא שפעל לאורך השנים בניגוד לדין, ללא כל הסכם הלוואה מסודר ומתוך גביית ריביות מופרזות.
במרכז הסיפור עמדו שלושה תיקי הוצאה לפועל שנפתחו נגד הנתבע, בסכום מצטבר של 670,400 שקל. לאחר פתיחת התיקים ביקש הנתבע, ב-2018, להכריז עליו חייב מוגבל ולהיכנס להליך איחוד תיקים. רק כארבע שנים מאוחר יותר הגיש התנגדות לביצועי השטרות - ובית המשפט, בהחלטה מוקדמת של רשם בכיר, העניק לו רשות להתגונן. כשהתיק הגיע לשלב ההוכחות, הציג התובע גרסה שלפיה הכיר את הנתבע בבית הכנסת, שם סיפר לו האחרון כי הוא בעליו של מינימרקט עם מחזורי פעילות נרחבים. התובע סיפק לו שירותי פריטת המחאות, הפנה אותו לאדם נוסף שעסק בצ'יינג', ואף טען כי שימש ערב להלוואות שקיבל הנתבע מאותו גורם. לדבריו, החוב תפח והלך עם השנים, ובעת פתיחת ההליכים הגיע לסכומים גבוהים מאוד.
המשיך להחזיק צ'קים של בטוחות גם אחרי ביצוע התשלומים
מנגד, טען הנתבע כי תחילה פנה אליו התובע כדי לסייע למינימרקט בתקופת קושי, כשבעליו הקודמים של העסק הם אלה שעמדו במרכז העסקה. רק מאוחר יותר הוא רכש את המינימרקט לעצמו ונטל על עצמו גם חלק מחובותיו, אך לטענתו הוא החזיר לתובע סכומים משמעותיים, בעוד שהתובע המשיך להחזיק צ'קים שניתנו לו כביטחונות ולא השיב אותם גם לאחר שהתשלומים בוצעו. בנוסף, הוא טען כי התובע גבה ממנו ריביות העולות בהרבה על המותר בחוק.
- הלוואה חוץ בנקאית: מתי זו האופציה הנכונה עבורכם?
- הלוואה מחברת אשראי חוץ בנקאי? תקראו לפני שאתם לוקחים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחד הכלים המשפטיים הבולטים בתיק היה תחולתו של חוק הסדרת הלוואות חוץ־בנקאיות. התובע טען כי החוק אינו חל, משום שההלוואות ניתנו כביכול לתאגיד שהוא המינימרקט, אך השופטת קבעה כי קו טענתו מנוגד לגרסתו שלו לאורך ההליך, שבה הדגיש כי ההלוואות ניתנו לנתבע כאדם פרטי. מאחר שהלווה אינו תאגיד, החוק חל במלואו.
רכב היוקרה נרשם על שם אחר כדי שלא יעוקל - איך הצליחו בכל זאת לעקל את הרכב?
רשם ההוצאה לפועל בחיפה, ניר שפר, קבע בהחלטה תקדימית כי רכב יוקרה מסוג ב.מ.וו שנמצא בחזקתו של חייב מזונות יעוקל, אף שהוא רשום על שם של אדם אחר. הרשם קבע כי החייב עשה שימוש ברכב “כמנהג בעלים”, וכי הבעלים הרשום לא הצליח להוכיח שהרכב אינו של החייב. הבעלים
חויב גם בהוצאות משפט, והרכב יימסר למימוש חוב המזונות
הפרשה הבאה החלה כשהזוכה בתיק מזונות, אשה שבעלה לשעבר צבר חוב של כ-83 אלף שקל, ביקשה לעקל רכב מסוג ב.מ.וו שנמצא ברשותו של החייב. אף שהרכב היה רשום על שם אדם אחר, היא טענה כי החייב הוא המשתמש היחיד ברכב, וכי למעשה הוא עושה בו שימוש "כמנהג בעלים". הרשם ניר שפר מלשכת ההוצאה לפועל בחיפה נדרש להכריע אם הרכב שייך באמת לבעלים הרשום, או שמדובר בניסיון להסתיר רכוש מפני הנושים.
בתחילת ההליך טען הבעלים הרשום, אדם המנהל עסק משפחתי בתחום הביטחוני, כי הרכב הועבר לחייב רק לצורך מכירה. לדבריו, הוא ביקש מהחייב - חבר קרוב שלו ושל לאביו - "למצוא לי קונה, ותו לא". הוא סיפר כי החייב עוסק בתיווך כלי רכב, כי הרכב חונה ליד ביתו של החייב רק כדי שיוכל להציגו לקונים פוטנציאליים, וכי אין לו כל שימוש אחר בו. אלא שבמהלך הדיון התברר כי הגרסה הזו רחוקה מלהיות משכנעת. הרשם ציין בהחלטתו כי החייב עצמו הודה שהוא מקבל תשלום עבור "חלטורות" שונות, ובין היתר בעבור מציאת קונים לכלי רכב. החייב הוסיף כי הוא גם זה שמבצע עבור הבעלים מבחני רישוי (טסטים) לכל כלי הרכב שברשותו, ובמקרה הזה אף ערך את הטסט לרכב הב.מ.וו. “אני האיש של הטסטים”, אמר בחקירתו, “אני לוקח 100 שקלים עלות טסט, משלם והם מחזירים לי במזומן”.
בהחלטתו ציין הרשם כי לפי סעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל, מיטלטלין שעוקלו כשהם בחזקתו של החייב נחשבים רכושו, כל עוד לא הוכח אחרת. כלומר כשנכס נמצא בידי חייב, הנטל להוכיח שהוא לא שייך לו מוטל על מי שטוען לבעלות. “מקום בו הרכב עוקל נוכח הטענה כי החייב עושה בו שימוש כמנהג בעלים, אין ברישום כשלעצמו בכדי לקבוע כי מדובר ברכבו של צד ג'”, כתב הרשם בהחלטתו, “וככל וייקבע כי הרכב נמצא בחזקתו או בחצריו של החייב, יהיה על צד ג' ו/או החייב להוכיח מהות הזכות ברכב להנחת דעתו של רשם ההוצאה לפועל”.
סתירות בגרסאות של הבעלים הרשום
דו"ח חקירה כלכלית שהוגש לתיק אישש את טענות הזוכה: החוקר הפרטי גילה כי הרכב חונה בקביעות ליד ביתו של החייב וכי הוא זה שנוהג בו. גם בחקירות שנערכו לשני הצדדים, עלו סתירות בגרסאותיהם. הבעלים הרשום, שטען בתחילה כי לרכב אין טסט בתוקף, ונאלץ להודות בהמשך כי דווקא יש לו טסט תקף עד סוף נובמבר 2025. הרשם העיר על כך כי, “מצופה היה שאדם במעמדו, המעסיק 220 עובדים ומחזיק בצי רכבים, יבדוק היטב את העובדות טרם מתן תצהיר”.
- קנה חלק מדירה כדי לעזור לבעלת הדירה שנקלעה לחובות - וקיבל תביעה
- הלוואה של מכר כמעט הובילה לעיקול הבית של זוג
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
עוד קבע הרשם כי טענותיו של הבעלים הרשום, שלפיהן הרכב נמסר רק לצורך מכירה, אינן מתיישבות עם התנהלותו. לדבריו, אדם כזה היה אמור לשמור תיעוד או אסמכתאות על העסקות שבוצעו ועל הכספים ששולמו, אך היא לא הוצגה ולו ראיה אחת לכך. “מעבר לכך שכאיש עסקים במעמדו ניתן היה לצפות כי צד ג' יהיה מסודר יותר ויידע לתמוך טענותיו באסמכתאות, טענת צד ג' לפיה לפעמים הוא משלם לחייב עבור הדלק מלמדת, לכל הפחות, כי צד ג' מודע לשימוש בו עושה החייב ברכב וסבור כי אינו נדרש לשאת בהוצאות”, נכתב בהחלטה.
