ביהמ"ש: אין לממן ייצוגית בעזרת קרן פרטית למטרות רווח
פסק דין תקדימי של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד קובע כי תובענה ייצוגית הממומנת בידי חברה פרטית הפועלת למטרות רווח, אינה תואמת את הוראות החוק ואינה יכולה להתנהל. זאת בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה, שסברה כי אין איסור בדין על מימון מסוג זה. השופטת יסכה
רוטנברג הדגישה כי העובדה שהחוק לא מתייחס לנושא מעידה על כוונה לאסור את המודל, והורתה על סילוק הבקשה על הסף
לאחר חודשים של התדיינות משפטית, הכריעה באחרונה השופטת יסכה רוטנברג מבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בסוגיה שככל הנראה עדיין לא נדונה בפסיקה בישראל: האם ניתן לממן תובענה ייצוגית באמצעות קרן פרטית הפועלת למטרות רווח. ההכרעה נפלה במסגרת בקשה לסילוק תביעה ייצוגית שהגיש עפר פירט נגד מונסנטו ובעלי מניותיה, בטענה לחשיפת הציבור לחומר קוטל העשבים ראונדאפ המסכן, לכאורה, את בריאותו ומגדיל את הסיכון לחלות בסרטן.
המשיבות, בהן גם אדמה אגן, טענו כי עצם המימון של ההליך בידי פירסט ליברה ישראל - חברה פרטית המתמחה במימון הליכים משפטיים למטרות רווח - פוסל את ההליך כולו. לדבריהן, המודל הזה אינו מוכר בחוק תובענות ייצוגיות, והיעדר התייחסות מפורשת אליו מהווה "הסדר שלילי" המלמד על איסור. הן הדגישו כי החוק קובע שלושה שחקנים בלבד - התובע המייצג, בא כוחו והקבוצה המיוצגת - ומעורבות של גורם מממן פרטי חורגת ממתווה זה באופן מהותי.
מנגד, פירט טען כי אין כל איסור בחוק למימון פרטי, ואף הפנה לשופטים בדימוס ומשפטנים בכירים החברים בוועדת ההשקעות של הקרן. לדבריו, מימון שכזה הוא כלי חשוב המאפשר לנהל הליכים ייצוגיים מורכבים ויקרים לטובת הציבור. עוד הוא הדגיש כי בבקשת האישור ניתן גילוי מלא על מימון הקרן, וכי אין מדובר בניגוד עניינים, שכן אם יימצא בכך פסול, הוא נכון לשאת לבדו במימון. היועצת המשפטית לממשלה, בעמדתה, לא ראתה מניעה במימון פרטי, והסבירה כי החוק אינו כולל איסור מפורש בעניין. עם זאת, היא ציינה כי מדובר בסוגיה מורכבת שעדיין לא הוסדרה ודרושה עבודת מטה רחבה.
גורם מהותי שאינו מוסדר בחוק
אלא שהשופטת רוטנברג קיבלה את טענות המשיבות. "הגעתי למסקנה כי החוק במתכונתו כיום אינו מתיר ניהול הליך ייצוגי הממומן על ידי חברה פרטית למטרות רווח, לפי המודל שבו הוגשה תובענה זו", היא כתבה בהחלטתה. היא נימקה את עמדתה בארבעה טעמים עיקריים. ראשית, היא ציינה כי מימון בידי חברה פרטית יוצר מצב שבו לצד התובע המייצג ובא כוחו מצטרף שחקן נוסף, גורם מממן מהותי, שאינו מוסדר בחוק. לדבריה, "גורם מממן שכזה הוא בהכרח גורם מהותי ומרכזי... בהליך זה מעורב גורם נוסף, מהותי ומרכזי, שאינו מוכר בחוק".
- האם ניתן לתבוע את OpenAI בישראל?
- המנוי התחדש ללא אישור, המחירים עלו - וכעת החברה תשלם
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
שנית, היא הדגישה כי חוק תובענות ייצוגיות רגיש במיוחד להיבטים כספיים, ומעורבות של גורם מממן פרטי עלולה לשנות את מערכת התמריצים והאיזונים שקבע המחוקק. "אם המחוקק מצא לנכון להסדיר באופן מיוחד את סוגיית תשלום הגמול ושכר הטרחה... אין להניח שהמחוקק לא היה ער לצורך להסדיר גם את סוגיית מימון ההליך", היא כתבה בפסק הדין שפורסם.
הטעם השלישי נגע להסדרים הקיימים בחוק למימון הליכים ייצוגיים באמצעות קרנות ציבוריות - קרן ייעודית לפי סעיף 27 לחוק, והרשות לניירות ערך. לשיטתה, העובדה שהמחוקק בחר להסדיר מימון רק דרך הגורמים האלה מחזקת את המסקנה שמדובר בהסדר שלילי לגבי מימון פרטי למטרות רווח.
הטעם הרביעי התבסס על נסיבות המקרה: פירט משמש יו"ר ובעל מניות בפירסט ליברה, דבר היוצר, או לכל הפחות עלול ליצור, ניגוד עניינים בין חובתו כלפי חברי הקבוצה לבין חובתו לקדם את רווחי החברה. בנוסף, סעיפים בהסכם המימון מעלים חשש למעורבות הקרן בהליך, לרבות קביעת גובה הגמול לתובע, והאפשרות שלא לממן ערעור ללא הסכמה מחודשת. לכך הצטרף חוסר השקיפות שנוצר בעקבות השחרת הנתונים הכספיים בהסכם המימון - מהלך שסותר, לדברי השופטת, את עקרון הגילוי המלא החיוני בהליכים ייצוגיים.
- נפצע בטרמפולינה בטיול בית ספר - וזה הסכום שיקבל
- ההבטחה לא נכללה בצוואה - זו הסיבה שכן תצא לפועל
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- בוטל היתר בנייה למלון שתוכנן ברחוב הירקון בתל אביב
השופטת הבחינה בין הליכים ייצוגיים להליכי פירוק חברות
פירט ניסה לשכנע כי פרקטיקת המימון הפרטי נפוצה בישראל וכי בתי משפט הכירו בה, אך השופטת הבחינה בין הליכים ייצוגיים לבין הליכי פירוק חברות - שם אכן אושר מימון דומה. "מדובר בהליכים שונים לחלוטין מבחינת המטרות, העקרונות, האינטרסים והוראות החוק", הבהירה.
בסופו של דבר, קבעה השופטת כי השאלה אינה אם מימון כזה הוא ראוי או רצוי, אלא אם הוא מותר לפי הדין הקיים, ותשובתה היתה שלילית. היא הורתה על סילוק בקשת האישור על הסף, אך נמנעה מחיוב בהוצאות משפט, בהדגישה כי מדובר בסוגיה עקרונית וחדשה בפסיקה. "על המחוקק הישראלי להביע עמדתו ביחס לאפשרות של מימון תובענות ייצוגיות על ידי חברות פרטיות למטרות רווח", כתבה השופטת רוטנברג בהכרעת הדין שלה, והותירה את ההכרעה הסופית בזירה זו בידי הכנסת.
מה הופך את פסק הדין הזה לחריג או תקדימי?
מדובר, ככל הנראה, בפעם הראשונה שבית משפט בישראל קובע בצורה מפורשת כי לא ניתן לנהל תובענה ייצוגית במימון חברה פרטית הפועלת למטרות רווח. עד כה הנושא לא הוכרע בפסיקה, והיו הליכים שהתנהלו במימון דומה מבלי שהוגשה בקשה לסלקם מטעם זה. ההכרעה מגדירה גבול ברור, גם בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה.
האם פסק הדין שולל כל סוג של מימון חיצוני לתובענה ייצוגית?
לא. השופטת ציינה שההכרעה מתייחסת למימון בידי חברה פרטית הפועלת למטרות רווח, ולא לכל אפשרויות המימון. החוק עצמו מאפשר מימון בידי קרן ציבורית ייעודית או רשות ני"ע,
ואף קיימים מודלים של מימון המונים או מימון בידי ארגונים ללא מטרות רווח שלא נפסלו בפסק הדין.
מה המשמעות המעשית של "הסדר שלילי" שאליו התייחסה השופטת?
"הסדר שלילי" משמעו שהחוק, גם אם אינו מציין במפורש איסור, התכוון למנוע מצב מסוים בכך שלא כלל אותו במנגנון החוקי. במקרה הזה, העובדה שהחוק קבע הסדרים ספציפיים למימון ציבורי, ולא הזכיר מימון פרטי למטרות רווח, פורשה על ידה כהחלטה מודעת לאסור מודל שכזה.
כיצד עלול להיווצר ניגוד עניינים במימון פרטי?
לפי הניתוח של בית המשפט, חברה פרטית למטרות רווח
עשויה להיות בעלת אינטרס כספי בתוצאות ההליך, מה שעלול להשפיע - במודע או שלא במודע - על החלטות התובע המייצג ועורך דינו. במקרים מסוימים, ייתכן שהשיקולים הכלכליים של המממן יגברו על טובת הקבוצה כולה.
האם יש אפשרות לשנות את המצב בעקבות פסק הדין?
כן. השופטת הבהירה כי אם המחוקק יסבור שיש לאפשר מימון פרטי למטרות רווח, הדבר צריך להיעשות בחקיקה ראשית שתסדיר את התנאים, מנגנוני הפיקוח, והגנת האינטרסים של חברי הקבוצה. עד אז, המודל הקיים לא יאושר.
מה עשויות להיות ההשלכות על תובענות ייצוגיות בעתיד?
ההחלטה עלולה להקשות על הגשת תביעות ייצוגיות מורכבות שדורשות מימון גבוה, בייחוד כשלתובע המייצג אין משאבים כלכליים אישיים מתאימים. ייתכן שיתעורר צורך לחזק את הקרנות הציבוריות הקיימות או להקים מנגנוני סיוע נוספים כדי למנוע פגיעה באפשרות להגיש תביעות חשובות מבחינה ציבורית.
במקרה אחר, עורכי הדין עמית זילברג ולירון פרמינגר הגישו תובענה ייצוגית נגד טורקדו ואחרים בטענה כי נשלחו להם מסרונים פרסומיים אסורים, נדמה היה שמדובר בעוד הליך שגרתי המתגלגל בבתי המשפט מכוח חוק הספאם. ואולם ככל שהתקדם ההליך - בייחוד לאחר שהוגש לבית המשפט הסדר פשרה מוסכם - נהפכה הפרשה למקרה חריג נגד תופעת השימוש לרעה במנגנוני תובענות ייצוגיות, תוך ניסיון לקבל תגמול אישי במסווה של הליך ציבורי. השופט ליאור גלברד מבית משפט השלום בתל אביב הכריע באחרונה בנושא. במרכז הסדר הפשרה עמד פיצוי נטען בשווי כולל של 1.5 מיליון שקל שיינתן לחברי הקבוצה בצורת הטבות והדרכות דיגיטליות, אך בית המשפט קבע שמדובר בהטבות נטולות ערך ממשי, שאין להן כל קשר לפיצוי הולם על הפרת הדין, ושנועדו בעיקר לשמש את המשיבים ככלי שיווקי.
בית המשפט חייב דוד להשיב לאחיינית יותר מ-220 אלף שקל
השופטת עפרה גיא מבית המשפט לענייני משפחה קבעה כי המנוח הפקיד בידי אחיו סכום משמעותי מכספי הירושה שקיבל מאמו, וכי הדוד הודה בהחזקת הכספים בשיחות מוקלטות ואף חזר ואמר למנוח “זה הכסף שלך”. גרסתו שלפיה תמך כלכלית באחיו ושהסכומים נועדו לקיזוז נדחתה. בית
המשפט חייב אותו להעביר לאחיינית 221,342 שקל, בתוספת הוצאות ושכר טרחה
הפרשה הבאה החלה שנים לפני שהתגלגלה לבית המשפט, בתוך סבך משפחתי טעון, רגשות מעורבים וחשדנות שגברה והלכה ככל שחלפו הימים. אדם מבוגר, מוגבל בניידותו, מצא עצמו תלוי במשפחתו לאחר גירושיו, כשחייו מתנהלים בין דירת אמו לבין מוסד סיעודי. מאחורי הקלעים התנהל מסלול כספי מורכב, שבמרכזו סכום משמעותי שקיבל המנוח מעיזבון אמו. הכסף הופקד בידי אחד מאחיו, שהיה בנקאי, מתוך אמון, מתוך תקווה שאותו אח יסייע, ישמור וינהל את הכספים למענו. אלא שהאמון התערער, ועם מותו של המנוח נהפכה התחושה לחשד ממשי.
האחיינית, שהיתה הקרובה ביותר למנוח בשנותיו האחרונות, נותרה לבדה להתמודד עם המורשת הכלכלית שהותיר אחריו. בצוואתו קבע אביה כי כל רכושו עובר אליה, ובמקביל ציין מפורשות כי סכום של 256,442 שקל הופקד בידי אחיו, וכי נכון למועד עריכת הצוואה נותרו בידי אותו אח 221,342 שקל. ואולם בעוד שבצוואה העניין היה ברור לחלוטין, המציאות שאחרי הפטירה היתה שונה, טעונה ומעורפלת הרבה יותר. האח הכחיש, טען שלא קיבל דבר, טען שהמנוח הוא זה שהיה חייב לו ואף טען כי תמך בו לאורך שנים. אלא שהראיות הצביעו על תמונה אחרת. ובעיקר, קולו של המנוח עצמו.
בפסק דין מקיף המשתרע על פני עשרות עמודים קבעה השופטת עפרה גיא כי הראיות, ובראשן ההקלטות והתיעוד בכתב ידו של הדוד עצמו, מוכיחות כי הכסף אכן הופקד בידיו. יתרה מכך, בית המשפט קבע כי הדוד הודה בכך “בקולו”, ושב ואמר למנוח באותה שיחה: “זה לא שלי, זה שלך, זה שלך”. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי על הדוד להעביר לאחיינית את הכספים שהפקיד אביה אצלו. לצד זאת, דחתה השופטת גם את טענות הקיזוז וטענות אחרות שהעלה הדוד, וקבעה כי גרסתו אינה סבירה, אינה נתמכת בראיות וסותרת את הממצאים הברורים שעלו מהתיק.
האם הכספים אכן הופקדו אצל האח?
הסיפור נפרש תחילה ברקע עובדתי שהשופטת הגדירה כבלתי שנוי במחלוקת. המנוח נפטר ב-2019 והותיר אחריו צוואה שנערכה ב-2018. בצוואה הוא ציין במפורש כי הפקיד אצל אחיו סכום של 256,442 שקל, וכי לאחר משיכות שנעשו לאורך תקופה, נותרו בידיו 221,342 שקל. צו קיום צוואה ניתן ב-2020. מה שעמד לדיון לא היה קיומה של הצוואה, אלא השאלה האם הכספים אכן הופקדו אצל האח, כפי שטען המנוח בצוואתו, או שמא מדובר בטעות, או באמירה שאינה מתיישבת עם המציאות, כפי שטען הנתבע.
- ההבטחה לא נכללה בצוואה - זו הסיבה שכן תצא לפועל
- שבו לגור יחד אחרי הגירושים - האם האשה תירש אותו?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
התובעת, בתו של המנוח, הציגה תשתית ראייתית רחבה: תיעוד בכתב על גבי יומן שנה של בנק הפועלים, שבו רשם הנתבע בעצמו את הכספים שהוחזרו ואת המשיכות שבוצעו; תמלילי שיחות שנערכו בין המנוח ובין האח; תמליל נוסף שבו הבטיח האח לתובעת לאחר מות אביה שיעביר לה את הכספים ברגע שיינתן צו קיום; עדויות של מכרים שאישרו כי המנוח סיפר להם שהפקיד את הכסף אצל אחיו; וכן הוכחה להעברה בנקאית אחת בסכום כולל של 20 אלף שקל, שביצע הנתבע ישירות לחשבון התובעת לבקשת אביה, וזאת בשעה שהמנוח כבר היה סיעודי ולא יכול היה לשלוט בחשבון בנק פעיל.
חופשת לידה ומלחמה: החלטה חשובה בהליכי היטל השבחה
פסק דין חשוב שניתן באחרונה קובע כי צירוף נסיבות של חופשת לידה, שירות מילואים ותקופת המלחמה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד בהליך מינוי שמאי מכריע. השופט גלעד הס מתח בהחלטתו ביקורת על גישת הרשויות, הדגיש את חשיבות השוויון המגדרי ואת ההשפעה המעשית של שירות
המילואים על שגרת העבודה, וקבע כי התעלמות מסיכויי ההפחתה בשומה עלולה לגרום לעוול
אווירת המלחמה שפרצה אוקטובר 2023 מתחילה להתפוגג, ומשרדי החברות במשק ממשיכים לחזור לשגרה, או לפחות לנסות. באחד הדיונים באולם שקט בבית המשפט לעניינים מנהליים, הונחה על שולחנו של השופט גלעד הס תביעה עם סיטואציה שנראית לכאורה טכנית לחלוטין: בקשה להארכת מועד להגשת בקשה למינוי שמאי מכריע בהליך של היטל השבחה. אלא שמתחת לפני השטח מסתתר סיפור על התנגשות בין כללים נוקשים של משפט מנהלי לבין מציאות אנושית שכלל לא מתיישרת עם לוחות זמנים, בוודאי שלא בתקופה שבה עובדים נמצאים בחופשת לידה, המחליפים נמצאים בשירות מילואים ומדינה שלמה מתנהלת תחת מתקפה.
כך מצאה עצמה י.ע.ז יזמות ובניה והתחדשות עירונית מול מועצת שמאי המקרקעין והוועדה המקומית תל אביב, לאחר שהגישה בקשה למינוי שמאי מכריע באיחור של עשרות ימים. המשיב, משרד המשפטים באמצעות מועצת שמאי המקרקעין, סירבה להאריך את המועד בטענה שאין טעם מיוחד המצדיק זאת. החברה מצדה, טענה כי הנסיבות של חופשת לידה של מנהלת הכספים ושירות מילואים של המחליף שמונה לצדה בזמן המלחמה, יצרו תקלה תפעולית שלא איפשרה לה לעמוד בלוחות הזמנים.
פסק הדין שניתן מאיר החלטה מנהלית זו מזווית נדירה, ומציב במרכז הבמה את העובדה הפשוטה שלפעמים החיים, ובייחוד חופשת לידה ומילואים בעיצומה של מלחמה, חזקים יותר מהחוקים. השופט הס ציין כבר בראשית הדברים כי אין מחלוקת על כך שהאיחור היה משמעותי, אבל הוא מדגיש כי בחינה של “טעם מיוחד” אינה בחינה טכנית בלבד אלא מחייבת התבוננות רחבה. לדבריו, “ככל שהטעם המיוחד חזק יותר, הרי נדרוש טעמים אחרים חלשים יותר, וכן להיפך”, ובכך הוא הופך את ההבחנה המקובלת לשני שלבים - קיומו של טעם מיוחד ואז בחינת נסיבות נוספות - למעין “מקבילית כוחות”, כפי שהוא מגדיר זאת בספק הדין שפורסם.
המונח חופשת לידה הוא "מונח מטעה"
הבחינה הזו הביאה אותו למסקנה כי במקרה הנוכחי אמנם מדובר בטעם מיוחד “חלש”, אך עדיין כזה שיש להתחשב בו. חופשת לידה, שמטבע הדברים יוצרת עומס וקשיים תפעוליים, אינה יכולה להיתפש כתקלה שולית. השופט ציין במפורש כי אפילו המונח “חופשת לידה” הוא “מונח מטעה”, והוסיף כי “אין מדובר בחופשה אלא בתקופה קשה בה נדרש לטפל בתינוק מסביב לשעון”. הוא אף הזכיר בהכרעתו כי החוק עצמו תיקן את שם המונח ל“תקופת לידה והורות” כדי לשקף את המציאות.
- 2,200 דירות ללא היטל השבחה? הכנסת בדרך לסגור את פרצת "כפר בתיה" שברעננה
- מניע כלכלי? עיריית ת"א מבקשת דיון חוזר בהיטל השבחה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית המשפט התייחס גם להשלכות רחבות יותר של תקופת הלידה, בייחוד לנוכח פערי השכר המגדריים. השופט ציין כי “קיים פער בין שכר של אשה לשכר של גבר בישראל… כאשר אחת הסיבות לכך הינה חופשת הלידה והמשמעות הכלכלית הנובעת מכך”, והסביר בהכרעתו כי החובה של החברה ושל בתי המשפט היא להתחשב בכך. לדבריו, לעתים על מערכת המשפט “לוותר על עיקרון חשוב כגון יעילות הדיון, על מנת לקדם עיקרון אחר, במקרה שלנו - השוויון המגדרי בחברה”. מדובר באמירה חריגה בנוף פסקי הדין בתחום התכנון והבנייה, המעידה על ראייה חברתית רחבה.
