למה טרמינל איקס תשלם 600 אלף שקל ללקוחות?
שלושה אנשים הגישו בקשה לתובענה ייצוגית נגד החברה בעקבות מיילים שיווקיים שקיבלו ללא אישורם, ולא הפסיקו גם אחרי בקשה מפורשת מצדם. במקום להמשיך ולנהל את ההליך המשפטי, הגישו הצדדים בקשה מוסכמת להסתלקות מהתובענה, תוך שהמשיבה כאמור אינה מודה בטענות שהועלו נגדה, אך הסכימה לפצות את ציבור הלקוחות שנפגע
בתיבת המייל שלהם הופיעה שוב ההודעה ההיא. הם לא אישרו לקבל אותה, ואף ביקשו לא פעם להסיר את עצמם מרשימת התפוצה - אבל שום דבר לא עזר. זה קרה לשלושה אנשים שונים, במועדים שונים, אך כולם חוו חוויה דומה: קבלת דברי פרסומת מחברת האופנה טרמינל איקס אונליין, בניגוד לרצונם, ולכאורה גם בניגוד לחוק. המיילים השיווקיים, שהמשיכו להישלח גם לאחר בקשות הסרה מפורשות, עוררו אצל רועי תמיר, שירה ציפורה כחלון ונועה דוידוביץ תחושה של חדירה לפרטיות, שהביאה אותם לפנות לבית המשפט ולהגיש בקשה לאישור תובענה כייצוגית, בטענה להפרת סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב–1982 – הידוע בכינויו "חוק הספאם".
התובענה, שהוגשה לבית משפט השלום בתל אביב, ביקשה לבחון את אחריותה של החברה על משלוח הודעות פרסומת במייל, לכאורה ללא הסכמה של הנמענים ובניגוד להוראות החוק, תוך התעלמות מבקשותיהם להסרה. לטענת המבקשים, כל אחד מהם קיבל לפחות הודעת פרסומת אחת מהמשיבה - וזאת אף שהם ביקשו להסיר את עצמם מרשימת התפוצה, כפי שמאפשר החוק. בנוסף, לדבריהם, ההודעות נשלחו אליהם מבלי שנתנו הסכמה מפורשת מראש ובכתב לקבלת דברי פרסומת, כפי שנדרש בחוק.
באמצעות עורך דינם, הדגישו המבקשים כי מדובר בהתנהלות שיטתית של החברה, ולא תקלה אקראית, אלא הפרה חוזרת של הוראות החוק, שיש לה השלכות רחבות על ציבור רחב בהרבה מעבר למקרה הפרטי שלהם. הם ביקשו לייצג את כל מי שקיבל מהחברה הודעות פרסומת במהלך שבע השנים האחרונות - מבלי להסכים לכך ובניגוד לרצונם. בבקשה נטען, בין היתר, כי "שיגור דבר פרסומת שלא כדין מהווה מעשה פסול המנוגד להוראות חוק מפורשות, וכי פגיעתן של הודעות אלו היא כפולה: הן פוגעות בפרטיות הנמען ומציקות לו, והן פוגעות בשווי הזמן שלו וביכולת לנהל תקשורת אפקטיבית".
מנגד, טרמינל איקס לא הכחישה את עצם שליחת ההודעות, אך טענה כי מדובר בתקלה נקודתית ונדירה שאינה מייצגת את מדיניותה השוטפת. החברה הסבירה כי היא נוקטת צעדים מתקדמים כדי לוודא שמיילים שיווקיים נשלחים רק למי שהסכים לכך, ושהיא מקפידה לפעול בהתאם לחוק. לדבריה, דווקא בשל התקלה הספציפית הזו, שנבעה ככל הנראה משיבוש במערכות המידע או שגיאת ממשק, היא פעלה לבחינה מחודשת של המנגנונים הקיימים כדי לוודא שדבר דומה לא יישנה בעתיד.
- ביהמ"ש: אין לממן ייצוגית בעזרת קרן פרטית למטרות רווח
- האם ניתן לתבוע את OpenAI בישראל?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בהמשך הדרך, לאחר שנערך דיון מקדמי בבית המשפט, ניהלו הצדדים מגעים והצליחו להגיע להסכמה. במקום להמשיך ולנהל את ההליך המשפטי, הם הגישו בקשה מוסכמת להסתלקות מהתובענה, תוך שהמשיבה כאמור אינה מודה בטענות שהועלו נגדה, אך הסכימה לפצות את ציבור הלקוחות שנפגע. עמדת הצדדים היתה כי לנוכח היקף המקרה, מוכנותה של החברה לשנות נהלים ולהעניק פיצוי כספי, אין עוד סיבה להמשיך את בירור התובענה. השופטת אפרת בוסני, שבפניה נדונה הבקשה, בחנה אותה לעומק וקבעה כי יש לאשר אותה. בפסק דינה, כתבה השופטת כי, "מצאתי כי ההסתלקות הוסכמה בתום לב, לאחר קיום דיון מקדמי ובחינה של השאלות שבמחלוקת, ותוך מתן תמורה הולמת לחברי הקבוצה".
השופטת התייחסה בפסק הדין שפורסם לשורה של שיקולים שעמדו לנגד עיניה בהחלטה לאשר את ההסדר: ראשית, לעובדה שלפחות לכאורה, מדובר בתקלה נקודתית, כפי שטענה החברה. שנית, לעובדה שהחברה נקטה צעדים מעשיים כדי למנוע את הישנות המקרה - הן ברמה הטכנולוגית והן ברמה הניהולית. בין היתר, נכתב בפסק הדין כי, "המשיבה ערכה ריענון נהלים פנימי, חידדה את ההנחיות לכל גורם בארגון האמון על שליחת דברי פרסומת, ופיתחה פתרון טכנולוגי אשר יוטמע במערכות החברה וימנע בעתיד שליחת מסרים לנמענים לא מאושרים".
עוד צוין בהכרעת הדין כי לצורך סילוק התובענה, הסכימה החברה להעניק לחברי הקבוצה - אלה שקיבלו את ההודעות בניגוד לרצונם - פיצוי כולל בסכום של עד 600 אלף שקל, וזאת בדרך של זיכוי כספי באתר החברה, בדמות נקודות שיהיו שוות כסף. הפיצוי יינתן רק למי שיאותר על ידי הצדדים כנמען לגיטימי של ההודעות האמורות. השופטת קבעה כי מדובר בפיצוי משמעותי, שגם אם ניתן במסגרת הסדר מוסכם - הרי שהוא משיג את מטרות ההליך הייצוגי.
- הבדיקה הסתיימה בקטיעת אצבע - האם זו תאונת דרכים?
- העליון דחה את תביעת בעלי היחידות במלון מלכת שבא
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הגג חזר לדיירים: מה מותר בבניינים משותפים?
בנוסף, נכתב בפסק הדין גם כי הסדר ההסתלקות לא ייצור מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה, ובכך מותיר בידיהם אפשרות לפעול בעתיד אם יתגלה כי הם לא קיבלו מענה מספק. השופטת בוסני הדגישה גם את החיסכון המשמעותי בזמן שיפוטי ואת ההגנה על האינטרס הציבורי שמושג במסגרת ההסדר הזה, לדבריה, "קידום התנהלות זהירה וזהירה יותר של גופים מסחריים בכל הנוגע לשיגור דברי פרסומת מהווה תמריץ ראוי לשינוי התנהגותי במישור רחב".
פסק הדין כולו נשען על בחינה פרטנית של הסכם ההסתלקות מהתובענה, תוך מתן תשומת לב לאיזון שבין זכויות הנמענים לבין שיקולי יעילות מערכת המשפט והחברה המסחרית הנתבעת. השופטת לא פסחה גם על סוגיית התמריץ שניתן למבקשים עצמם: היא אישרה להם גמול כולל של 20 אלף שקל ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 55 אלף שקל בתוספת מע"מ - סכומים שנקבעו תוך מתן תשומת לב לתרומתם לאינטרס הציבורי, לגילוי התקלה ולפיתוח הפסיקה בתחום.
המקרה הזה מהווה דוגמה לא רק לחשיבות של חוק הספאם בישראל, אלא גם לכוחה של תובענה ייצוגית ככלי לאכיפת זכויות צרכניות, גם כשהנזק נראה קטן לכאורה, אך משפיע על ציבור רחב. הוא מחדד את האחריות של גופים מסחריים לנהוג בזהירות בשימוש במאגרי מידע ובשיגור פרסומות, גם כשהדבר נעשה באופן אוטומטי, וגם כשמדובר - כפי שטענה החברה - ב"טעות אנוש".
מהו סעיף 30א לחוק התקשורת, ומה מטרתו?
סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב–1982, נועד להגן על הציבור מפני תופעת דואר זבל - משלוח הודעות פרסומת לא רצויות באמצעים אלקטרוניים. החוק קובע כי פרסומת במייל, מסרון או פקס ניתן לשלוח רק לאחר קבלת הסכמה מפורשת מראש ובכתב מהנמען. כמו כן, על כל פרסומת לכלול אפשרות נוחה להסרה מיידית, והיעדר תגובה או שתיקה מצד הנמען אינם מהווים הסכמה. ההפרה של הסעיף הזה מהווה עוולה אזרחית, המזכה את הנמען בפיצוי של עד 1,000 שקל לכל הודעה - גם ללא הוכחת נזק.
מהו ההבדל בין תובענה ייצוגית להסתלקות מתוגמלת?
תובענה ייצוגית היא הליך משפטי שבו תובע מייצג קבוצה גדולה של נפגעים, כשלכולם עילת תביעה דומה. במקרים רבים, מטרת ההליך היא להשיג שינוי התנהגותי רחב או פיצוי הולם לציבור. לעומת זאת, הסתלקות מהתובענה משמעותה שהתובע (או המבקשים) מבקשים לחזור בהם מההליך, לרוב בעקבות הסכם עם הנתבעת. כשההסתלקות מלווה בתשלום גמול לתובע או בפיצוי לקבוצה, נדרש אישור בית המשפט כדי לוודא שההסדר אינו פוגע באינטרס הציבורי.
מדוע טרמינל איקס בחרה להסכים להסדר, אם טענה שמדובר בתקלה בלבד?
גם כשחברה סבורה שאין לה אחריות משפטית, ייתכן שתבחר להגיע להסדר כדי לחסוך עלויות ניהול הליך משפטי ממושך, להימנע מחשיפת מידע עסקי רגיש ולצמצם נזק תדמיתי. בהקשר זה, טרמינל איקס טענה שמדובר בתקלה נקודתית, אך ייתכן שהסכימה להסדר כדי לסגור את הסיפור ולחזק את אמון הציבור - גם במחיר תשלום פיצוי והתאמות מערכתיות.
כיצד מחושב פיצוי מסוג "נקודות שוות כסף"?
במקום פיצוי כספי ישיר, הסדרים מסוג זה מקנים לחברי הקבוצה נקודות שנרשמות במערכת הלקוחות של האתר או החברה, שניתן להשתמש בהן לרכישה או הנחה. הערך של הנקודות שווה-כסף (כך למשל, כל נקודה שווה שקל), אך השימוש בהן מוגבל למסגרת מסחרית מוגדרת. זהו פתרון מקובל בהסדרים ייצוגיים, שמאפשר לחברה לפצות לקוחות מבלי להוציא בפועל את מלוא הסכום במזומן.
האם פסק הדין מחייב את טרמינל איקס להודות בהפרת החוק?
לא. במסגרת הסדר הסתלקות מהסוג שאושר כאן, אין קביעה שיפוטית בנוגע לאחריות או להפרת חוק מצד הנתבעת. למעשה, החברה לא הודתה באחריות, ובית המשפט לא נדרש להכריע בשאלה אם אכן הופרו הוראות סעיף 30א. ההסכמה נחתמה לצורכי פשרה בלבד, כדי לסיים את ההליך מבלי לקבוע מסמרות באשר לשאלות המהותיות.
על פי פסק הדין, הפיצוי יינתן רק למי שיאותר על ידי הצדדים כנמען של הודעת הפרסומת הספציפית שבה דובר. לא צוין מנגנון מפורט לאיתור זה, אך מקובל שבהסדרים מסוג זה פועלת החברה לפי רישומיה. כך למשל, כתובות מייל שנכללו בקמפיין שבו נשלחה ההודעה השנויה במחלוקת. לעתים נדרשת גם בקשת הצטרפות מצד הלקוח כדי לממש את הפיצוי.
האם ניתן יהיה להגיש בעתיד תביעה נוספת בגין אותם מיילים?
על אף אישור ההסדר, פסק הדין קובע במפורש כי אין בהסדר ההסתלקות כדי ליצור "מעשה בית דין", כלומר ההסדר אינו חוסם תביעות עתידיות של מי מהנפגעים, אם ימצאו שהפיצוי שקיבלו אינו מספק או אם יתגלו עובדות חדשות. זוהי נקודה חשובה, שנועדה לשמור על זכויות הפרט גם במקרה של הסדר כללי.
חוזה מכירת דירה CHATGPTביהמ"ש החזיר את הגג לדיירים, ושינה את כללי המשחק בבניינים משותפים
החלטה חשובה קובעת כי הצמדת גג, חצר או קומת עמודים לדירה אחת ללא הסכמה מלאה של כל בעלי הדירות - אינה תקפה. בית המשפט המחוזי הבהיר מחדש את גבולות השימוש ברכוש המשותף, והחזיר את הכוח לידי דיירי הבניין. פסק הדין עשוי להשפיע על אלפי בתים משותפים ברחבי הארץ. על פי ההכרעה, ייתכן שעברו שנים רבות שבהן המצב הוא כזה, אך עדיין ניתן להשיב את הרכוש המשוף לידי כלל הדיירים
דיירים מבניין משותף בירושלים, שכבר חשבו כי הגג והאזורים המיוחדים שבניין שייכים בדיעבד לבעל דירה אחת בלבד, מצאו את עצמם מתכנסים שוב יום אחד, לא כדי לחלק דירות, אלא כדי לברר מי שולט בגג, במרחבים שלא נראים מבחוץ, וייתכן שגם בעתיד לבנות עליו. מה שהחל כוויכוח בין שכנים, נהפך לערעור בבית-המשפט, והסתיים בפסק-דין עקרוני שעשוי להשפיע על רבים מבעלי דירות בבניינים משותפים ברחבי הארץ.
פסק הדין עוסק בחלקה שזוהתה בעבר כמחסן, שלה הוצמדו, לפי צו רישום הבית המשותף ותכנוני הרשמה, גם הגג, קומת העמודים, חלק מהמגרש, שטחים בקומה, או בקיצור אזורים שהחברה הקבלנית קיוותה כי יהיו פריבילגיה של הבעלים של אותה יחידה בלבד. כשעלו טענות מצד דיירי הבניין על כך ש"לא ידעו על כך", נדרש בית המשפט להכריע: האם אפשר לרשום חלק מהרכוש המשותף כך שהצמידות תאפשר לבעל הדירה לפעול - לבנות, למכור, להפריד - ללא הסכמת שאר הדיירים?
הבניין המדובר נבנה על ידי ירלון חברה לבניין, שהציעה לבעלי הדירות - בחוזים מוקדמים - כי כל החלקים שאינם דירות, בין אם חדר מדרגות, חצר, מקלט, מקומות אחסון וכו′, יהיו חלק מהרכוש המשותף. כך נרשם הבניין כבית משותף. עם זאת, החברה שמרה לעצמה זכויות על הגג ועל קומת העמודים, וזאת לפי סעיפי חוזה, ולפיהם החברה תהיה רשאית לבנות על הגג או על קומת העמודים, בתנאי שהמבנה ישמש למגורים, ובלבד שלא תהיה לכך השפעה או צורך בהסכמת יתר דיירי הבניין.
על פי ההסכם: בעלי היחידה לא זקוקים להסכמת יתר בעלי הדירות
בצו רישום הבית המשותף נכתב כי חלקה 17/1 משמשת מחסן בשטח קרקע של כ-2 מ"ר, והוצמדו אליה 250/581 (לאחר תיקון: 242/587) חלקים מהרכוש המשותף, כולל הגג, המגרש, שטחים בקומה עליונה. בהסכם מיוחד, שנחתם בין החברה לבין הבעלים של חלקה 17/1, נקבע כי בעלי החלקה רשאים "לבנות ולהקים מבנים כראות עיניהם על הגג … על כל חלק הימנו … ובלבד שמבנים אלה יהיו מיועדים למטרת מגורים בלבד". עוד נקבע כי הם רשאים לעשות כן מבלי להיזקק להסכמת יתר בעלי היחידות בבניין.
- איציק תשובה ישלם 225 אלף שקל לשותפו לשעבר
- מוכר הדירה נסוג ברגע האחרון - ויפצה בכ-400 אלף שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על סמך אותו הסכם ,כך טענה החברה, ניתן לראות בגג, בחצר, בקומת העמודים, שטח ששייך באופן בלעדי לחלקה 17/1. בעלי הדירות האחרים למדו על כך רק שנים לאחר מכן, והם ביקשו לצאת מנקודת הנחה: לא ייתכן ששטחים משמעותיים בבניין יהיו בשליטה פרטית של דייר אחד בלבד, מבלי שהותר להם אי פעם להביע את דעתם.

עזבה את הבית וביקשה שבעלה ימשיך לפרנס אותה: מה קבע בית המשפט?
אשה שנישאה לפני יותר מ-50 שנה ועזבה את הבית לאחר שטענה להתעללות נפשית מתמשכת, ביקשה לחייב את בעלה במזונות ובמדור זמניים. לטענתה, היא יצאה מהבית “עם נייר וארנק בלבד” והחלה חיים חדשים הרחק ממנו. הבעל טען שמדובר בעלילת שווא שנועדה להצדיק מעבר לצפון ודרישת
מזונות. השופט בחן את הטענות, את מכתב העזיבה החריג ואת מצבם הכלכלי - והכריע
באוגוסט האחרון, לאחר יותר מ-50 שנות נישואים, לקחה אשה את תיקה ויצאה מבית המשפחה בחדרה. לא היה זה צעד רגעי או גחמה פתאומית; לפחות כך היא טענה בבקשה שהגישה לבית המשפט לענייני משפחה. לדבריה, במשך שנים היא נשאה לבדה תחושת מועקה, פחד ושחיקה רגשית, עד שהגיעה לנקודת שבירה. “יצאתי ואני לא חוזרת, כבד את החלטתי”, כתבה לבעלה בהודעה שנשלחה זמן קצר לאחר שעזבה. היא תיארה יציאה כמעט טקסית, “עם נייר וארנק בלבד”, ועם תחושת חירות שלא הכירה שנים ארוכות. כעת, כשהיא חיה בצפון בדירה שכורה, ביקשה האשה שבעלה - שממנו התרחקה פיזית ונפשית - ימשיך לפרנס אותה עד הגירושים.
מנגד, הבעל מצייר תמונה אחרת: אדם בן 77, נכה צה"ל, שננטש לפתע על־ידי אשתו אחרי חיים של שקט, תמיכה ושיתוף, לטענתו. בין הטענות הקשות שהעלו שני הצדדים, עמד בית המשפט בפני השאלה המורכבת: האם על גבר שכבר אינו חי עם אשתו, לאחר שהיא זו שעזבה את הבית ומצהירה שאינה חוזרת, להמשיך ולשאת במזונותיה? פסק הדין מספק הצצה נדירה לדילמות שבין סכסוך זוגי מתמשך לבין עקרונות יסוד בדין העברי, ובעיקר למקום שבו מסתיימת החובה הזוגית ומתחילה עצמאות כלכלית.
הצדדים נישאו ב-1971 וחיו יחד רוב חייהם הבוגרים. שלושת ילדיהם כבר בוגרים, והזוג חי בבית משותף עד ה-21 לאוגוסט 2024 - היום שבו האשה עזבה את הבית מבלי לשוב. בכתב התביעה תיארה את נסיבות עזיבתה כצעד שננקט אחרי “שנים של התעללות נפשית ואלימות מילולית”, כלשונה. לדבריה, בעלה שלט בכל היבט בחייה: מהמפגשים החברתיים ועד השימוש בכספים המשותפים. היא טענה כי נאלצה להסתיר ממנו את כתובת דירתה החדשה מחשש לביטחונה.
האשה טענה גם כי המשיב נהנה מפנסיה מכובדת וקצבת נכות, בעוד שהיא מתקיימת מקצבאות בלבד ונדרשת להיעזר באמה כדי לשלם שכירות. לדבריה, במשק הבית המשותף נצברו סכומים נכבדים, כולל מט"ח בכספת ויתרות בחשבון הבנק של הבעל, אך אין לה גישה לכספים. בפנייתה לבית המשפט היא ביקשה לחייב את הבעל במזונות זמניים בסכום של 10,800 שקל בחודש, בטענה כי הוא מחויב, לפי הדין העברי, לפרנס את אשתו עד למועד הגט. עוד טענה האשה כי היא זכאית למזונות שיקום גם לאחר הגירושים, עד לחלוקת הזכויות הפנסיוניות.
- נדחו טענות אשה לקבלת 800 אלף שקל ממכירת דירה משותפת
- האשה חזרה בה: “אוהבת את בעלה ומבקשת שלום בית”
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
"עלילת דם", “תלונת שווא” ונטישה לא מוסברת
הבעל דחה מכל וכל את טענותיה של אשתו. הוא תיאר מערכת יחסים אחרת לחלוטין: זוגיות רגילה, יציבה, נטולת אלימות. לדבריו, אשתו עברה בחודשים האחרונים “שינוי לא מובן”, החליטה לפרק את הבית ועזבה ללא סיבה אמיתית. לדבריו, הוא זה שנפגע ומשלם את המחיר. הוא טען כי תלונת האלימות שהגישה נגדו היתה תלונת שווא, וכי גם בית המשפט בדיון על צו ההגנה לא התרשם שהאשה מצויה בסיכון, אך בחר להשאיר את הצו על כנו משיקולים טכניים. עוד הוא הוסיף כי האשה חיה בסך הכל מכספיה שלה, נהנתה מחיי חברה, ואף הצטרפה אליו לטיולים ולפעילויות - עד שלפתע נטשה. מבחינתו, האשה היא זו שמרדה, פעלה בזדון, הביאה למעצרו שלא בצדק ונטשה אותו לעת זקנתו.
