בשבוע שעבר אישרה הממשלה את תקציב 2026. מאחר וכלל לא ברור באם התקציב יאושר בכנסת בשל הקושי הפוליטי להעביר אותו, נראה שראוי להתייחס לשני רכיבים מרכזיים אשר משפיעים על התקציב שכל ממשלה אשר תהיה תידרש להתייחס אליהם. הרכיב הראשון הוא תקציב הביטחון. בשנה הקרובה יעמדו לרשות משרד הביטחון תקציב של 112 מיליארד ש"ח שמהווה אמנם קפיצה חדה לעומת השנים שלפני המלחמה, אולם ההערכה היתה שתקציב הביטחון יהיה גבוה בהרבה מזה שאושר. 

לצד זה נוסיף תחזית לא מופרכת, התקציב בפועל יהיה גבוה בהרבה. אלא שהסיפור בהקשר של תקציב הביטחון הוא אינו התקציב לשנה הקרובה, אלא להתחייבות הרב־שנתית בעתיד. עוד לפני אישור התקציב, הצהיר ראש הממשלה שיש צורך לבצע תוספת הדרגתית של כ 350 מיליארד ש"ח החל מ 2027 לתקציב הביטחון, כלומר תוספת שנתית ממוצעת של כ־30–40 מיליארד ש״ח מעל בסיס התקציב הנוכחי. המשמעות של תוספת בהיקף של כמה עשרות מיליארדים בשנה לביטחון אינה עוד “שורה בתקציב”, אלא שינוי עומק בהרכב ההוצאה הציבורית. 

בשנים האחרונות ההוצאה הביטחונית כבר קפצה במידה ניכרת על רקע המלחמה, והחוב הממשלתי עלה לסביבת כ־69% תוצר, לאחר שנים שבהן נשמר סביב 60%. המשמעות של התוספת שמוצעת היא הפיכת רמת ההוצאה הביטחונית הגבוהה מ”זמנית בגלל המלחמה” לבסיס קבוע של התקציב. בנוסף וכפי שניתן לראות בטבלה שמצורפת למטה, כמעט בכל שנה מסגרת תקציב הביטחון נפרצת, מה שמעיד על גישה "גמישה" למדי בכל מה שקשור בעמידה ביעדי התקציב.

• כל עוד אין רגיעה, כדאי לשמור על פוזיציה דפנסיבית בתיק האג"ח
• אינפלציה – עלייה לצורך עלייה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

השאלה איננה האם יש הצדקה להגדיל את תקציב הביטחון אחרי השנתיים האחרונות, אלא איך מממנים את זה מבלי לפגוע ביציבות המשק ולאפשר לו להמשיך ולצמוח. נגיד בנק ישראל אומר זאת במפורש בדבריו בישיבת הממשלה, ברמת ההוצאה הביטחונית שנדונה, יחד עם ההוצאה האזרחית הנוכחית וההיקף הנוכחי של ההכנסות ממיסים, יחס החוב לתוצר לא יירד והוא אף עלול להתקרב ל-80% תוצר לקראת סוף העשור, אם לא ייעשו התאמות. 

הנגיד חוזר ומדגיש בדבריו את החשיבות של הסבת משאבים להשקעות תומכות צמיחה בתשתיות ובהון אנושי ולצמצום תקציבים שמייצרים תמריץ לאי-יציאה לעבודה ולאי-רכישת השכלה. למי שתוהה, הנגיד מדבר בדיוק על הרכיב המרכזי השני שעימו תצטרך להתמודד כל ממשלה בעתיד והוא גיוס החרדים והשתתפותו של הציבור החרדי בשוק העבודה. 

הנגיד קושר במפורש בין מבנה השירות הצבאי לבין הצמיחה הכלכלית, שימוש מוגבר בימי מילואים כתחליף להגדלת הצבא הסדיר הוא יקר גם תקציבית וגם דרך אובדן ימי עבודה ושיבוש הפעילות במשק. במקביל, פטור משירות לאוכלוסיות שמשתתפות בשיעור נמוך בשוק העבודה מגדיל את הנטל על האוכלוסייה העובדת, מכביד על התקציב ופוגע בצמיחת המשק. מבחינה כלכלית, הרחבת ההשתתפות של החברה החרדית הן בצבא והן בשוק העבודה היא מנוע הצמיחה המשמעותי ביותר שהמשק יכול לקבל.

• תיק ההשקעות שלכם צריך להיות גם בסחורות? התשובה של גולדמן סאקס
• רובריק זינקה - צמיחה של 48% והימור על בינה מלאכותית לאבטחת נתונים
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• "אי אפשר לעלות 20%-30% בשנה, זה ייגמר בתיקון״

בעוד שכל דיון בנושא של שילוב של האוכלוסיה החרדית ברבדים השונים של המשק והצבא מוסט להיבטים וההשלכות הפוליטיות של הנושא, הרי שמהות הדיון היא בעיקר כלכלית וכמובן שגם חברתית. היכולת של המשק להכיל את הסיטואציה הנוכחית הגיעה לידי מיצוי וברור שבשל המגמות הדמוגרפיות, ככל שהממשלה לא תידרש לנושא, כך ההשפעה של הנושא הזה תהיה יותר משמעותית על המשק. 

 כל זה משפיע גם על המדיניות המוניטרית. התביעה מנגיד בנק ישראל להפחית את הריבית באופן מיידי, כאילו שהסיטואציה הנוכחית היא רגילה, היא מנותקת מהמציאות המתהווה. בנק ישראל לא ישנה את הריבית עד שלא יהיה ברור לו שצד ההוצאות של הממשלה זוכה למענה ראוי בצד ההכנסות. במילים אחרות, עד שלא תוצג בפניו תוכנית פעולה לעידוד הצמיחה שתסיע להפחית את החוב, הריבית תישאר במקומה. הרבה יותר קשה להתמודד עם האטה ואינפלציה כאשר החוב הולך וגדל ואז לא רק שהריבית לא יורדת, אלא היא אף עולה. תשאלו את מי שחווה סיטואציה דומה בתחילת המאה.

בשורה התחתונה, הסיפור הוא אינו תקציב המדינה לשנה הבאה אלא האופן שהממשלה תתמודד עם האתגרים שמציבה בפניה מערכת הביטחון והשילוב של הציבור החרדי בשוק התעסוקה ובצבא. יש לומר, היכולת של המשק להתמודד כיום עם האתגרים הללו היא גבוהה במידה ניכרת מזו שהיתה במשבר של שנת 2001. כל מה שצריך זה לקבל החלטות קשות אבל חשובות. תודיעו לבנק ישראל כשאלו יתקבלו. 

אסטרטגיית הביטחון הלאומי האמריקאית 

בשבוע שעבר פורסם על ידי הממשל בארה"ב מסמך “אסטרטגיית הביטחון הלאומי 2025”. המסמך משרטט תפיסה מחודשת של מדיניות החוץ האמריקאית תחת סיסמת “אמריקה תחילה”, אך בצורה חדה ובוטה הרבה יותר מבעבר. הוא פותח בביקורת על האליטות בוושינגטון מאז סוף המלחמה הקרה, שלטענת הממשל ניסו לכפות על העולם סדר ליברלי גלובלי, לבנות “סדר עולמי” ולדחוף לדמוקרטיה וזכויות אדם גם במקומות שבהם הדבר אינו משרת את האינטרס האמריקאי הישיר. 

הגרסה החדשה קובעת שההתערבויות הללו היו טעות, וכי ארה״ב צריכה לעסוק בענייני מדינות אחרות רק אם הן מאיימות באופן ישיר על ביטחונה ושגשוגה. ליבת האסטרטגיה היא שיקום הריבונות והעוצמה של ארה״ב קודם כל בחצר האחורית. המסמך דורש שארה״ב תהיה הכוח הדומיננטי בחצי הכדור המערבי, תוך שימוש ביתרון הצבאי, הימי והטכנולוגי שלה כדי לעצור הגירה, סחר בסמים וחדירה כלכלית וביטחונית של מעצמות יריבות לאזור. הוא מדגיש הרחבה וחיזוק של משמר החופים והצי כדי לשלוט בצירי השיט, להקטין הגירה בלתי חוקית ולבלום השפעה של סין, רוסיה ושחקנים אחרים באמריקה הלטינית. 

ביחס לסין, המסמך מציג אותה בעיקר כאתגר כלכלי. הוא קורא ל“איזון מחדש” של היחסים, הדגשת הדדיות והפחתת תלות, אך מבהיר שמטרת העל היא לשמור על יחסים מסחריים “הדדיים ומועילים” ולא לרדוף עימות צבאי. יחד עם זאת, הוא מדגיש צורך ביתרון צבאי אמריקאי בשרשרת האיים הראשונה באסיה והרתעת מפני הניסיון לשנות את הסטטוס־קוו סביב טאיוואן. התוספת המשמעותית ביותר במסמך היא האופן שבו הוא מתייחס לאירופה ולמלחמה בין רוסיה לאוקראינה. רוסיה כמעט ואינה מתוארת כאיום מרכזי. במקום זאת נכתב כי האינטרס האמריקאי הוא “הפסקת אש מהירה” באוקראינה, תוך ביקורת חריפה על מנהיגים אירופים שמואשמים בציפיות לא מציאותיות לניצחון אוקראיני ובהקמת ממשלות “מיעוט לא יציבות” שמדכאות אופוזיציה. 

המסמך מזהיר מפני “היכחדות ציוויליזציונית” באירופה, שילוב של ילודה נמוכה, הגירה מסיבית ואובדן זהות לאומית וקורא לארה״ב “לטפח התנגדות” בתוך אירופה ולתמוך במפלגות לאומניות המתנגדות למדיניות הנוכחית של האיחוד ולסנקציות הנוקשות על רוסיה. המסמך הוא למעשה קריאת תיגר ישירה על הסדר הליברלי שאפיין את מדיניות ארה״ב מאז סוף המלחמה הקרה. לא עוד הובלת קואליציית דמוקרטיות, אלא מדיניות כוח אזורית, עם נכונות “להזין” תנועות ימין קיצוני באירופה, תוך נקיטת גישה ידידותית למדי כלפי רוסיה ביחס למלחמה באוקראינה. 

למעשה, מיומו הראשון הממשל הנוכחי בארה"ב הצהיר בנוגע לאירופה המערבית ש"מה שהיה כבר לא יהיה". ארה"ב מבהירה לאירופאים שהאחריות למלחמה הזו היא עליהם, וארה״ב תשקול את צעדיה דרך פריזמה צרה יותר של אינטרסים אמריקאיים, יציבות אזורית מהירה, התמקדות בחצי הכדור המערבי ובבלימת סין, גם במחיר ריכוך העמדה מול מוסקבה. עם כניסתו של טראמפ לבית הלבן בינואר כתבנו שהגישה החדש של ממשל טראמפ מהווה הזדמנות גדולה מאוד דווקא לאירופה. אין כמו תער של סכין מתקרבת כדי לחדד את החושים. 

ניתן היה להבחין שמדינות אירופה מבינות את המשמעות של שינוי המדיניות האמריקאית והן החלו לפעול בהתאם. המציאות המשתנה תאיץ את התהליך של הקטנת התלות של אירופה בארה"ב ותתרום לצמיחה הכלכלית של היבשת. בהקשר הזה ראוי לציין מאמר של נשיא פינלנד, אלכסנדר סטאב במגזין “Foreign Affairs” שפורסם בשבוע שעבר שבו הוא מציע רפורמות קונקרטיות לשימור ועדכון הסדר הגלובלי. 

ראשית, הוא קורא לרפורמה עמוקה באו״ם שתכלול הרחבה של מספר המושבים הקבועים במועצת הביטחון כך שייצגו גם מדינות מאפריקה, אסיה ואמריקה הלטינית, ביטול או לפחות צמצום זכות הווטו החד־צדדית, ומתן אפשרות להשעות חברות של מדינות שמפרות באופן בוטה את מגילת האו״ם, למשל באמצעות פלישת תוקפנות למדינה אחרת. בנוסף, הוא מבקש לשתף את הדרום הגלובלי בקבלת החלטות באמצעות רפורמה בקרן המטבע, בבנק העולמי ובארגון הסחר העולמי. יותר ייצוג, יותר שקיפות בכללי הסחר (לרבות סובסידיות), והחייאת מנגנון יישוב הסכסוכים של ארגון הסחר העולמי (WTO). 

לבסוף, הוא מדגיש שינוי בגישת המערב שכולל מעבר ל״ריאליזם מבוסס-ערכים״ אשר משלב מחויבות לעקרונות כמו ריבונות, זכויות אדם ושלטון החוק עם נכונות לחלוקת כוח והשפעה עם מזרח ודרום, ובניית שותפויות אסטרטגיות ארוכות טווח במקום פוליטיקה של אזורי השפעה ומאבקי כוח אד־הוק. הצעדים שנשיא פינלנד מציע הם למעשה כסות רעיונית ומעשית להקטנת כוחה של ארה"ב במערכת הגלובלית הכלכלית, הפוליטית והצבאית. מה שאומר שגם "גוש המערב" שמובל על ידי ארה"ב החלו להיווצר "תתי גושים".

מתחילת השנה הגדלנו לראשונה את החשיפה שלנו לאירופה ולאור המגמות שמוזכרות כאן לצד התמחור היחסי האטרקטיבי של כמה משוקי אירופה, אנחנו נמשיך לשמור על החשיפה לחברות אירופאיות וככל שהמגמות הללו תתעצמנה, שקול להגדיל את החשיפה. במקביל ההיפרדות בפועל בין ארה"ב לאירופה תאיץ את התעצמותה הצבאית של אירופה, מה שמחזק עוד יותר את הכדאיות בהשקעה בחברות ביטחוניות.