אחרי 23 שנה: הוכרע קרב ירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה

כמעט רבע מאה חלפה מאז נפתח התיק הזה, שמאחוריו עומדת דרמה משפחתית נדירה בעוצמתה. מדובר בסיפור על עושר עצום, נישואים שניים, הבטחות שנשכחו ומאבק משפטי ששרד את החיים עצמם. בסופה של הדרך, פסק דין תקדימי קובע שאשה שנישאה לאיש עסקים שהעביר את מניותיו לילדיו, אך המשיך לנהל את עסקיו, זכאית למחצית מהפירות שהניבו במהלך חייהם המשותפים. הפרשה נראית כמעט כמו עלילה מסדרת טלוויזיה על מאבקי ירושה, אך היא התרחשה במציאות, ובית המשפט המחוזי שם לה באחרונה סוף, או לפחות נקודה-פסיק, שכן הילדים מהנישואים הראשונים כבר פנו בבקשת רשות ערעור לעליון.

איש העסקים, אחד מבעלי ההון הבולטים בזמנו, החזיק בחברות קבלנות ובתעשיית מוצרי מלט, לצד נדל"ן יקר ערך, כולל מגרש בהרצליה פיתוח שעליו נבנה מאוחר יותר מגדל משרדים מרשים הפונה אל כביש החוף. בשלב מסוים, מתוך רצון להעביר את עושרו הלאה, העביר האיש את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים. אלא שמה שנראה כהעברה טכנית בלבד, התברר בדיעבד כפעולה שהשאירה אצלו את השליטה בפועל.

אף שהמניות לא נותרו רשומות על שמו, הוא המשיך לנהל את החברות כרגיל: לקבל החלטות, להרוויח, ולמעשה להמשיך להחזיק בכוח הכלכלי. לאחר זמן קצר, הכיר איש העסקים את מי שתהיה אשתו השנייה, והשניים נישאו ב-1975. לשניהם היו ילדים מנישואים קודמים, אך לא נולדו להם ילדים משותפים. בית המשפט מתאר כיצד האשה נכנסה לנישואים "ללא כל רכוש", ואילו הבעל כבר היה "בעל הון, שליטה והשפעה כלכלית ניכרת". השניים חתמו על שני הסכמי ממון, אך אלה, ציין בית המשפט בהכרעתו, "לא קיבלו תוקף משפטי, ולפיכך אין להם נפקות מחייבת".

העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין

שנים אחדות לאחר הנישואים, התגלעו בין בני הזוג מתחים שנהפכו למאבק משפטי מר. האשה, שראתה כיצד בעלה ממשיך לצבור רווחים ולהרחיב את עסקיו, טענה כי מגיעים לה חלק מהפירות שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים. לדבריה, עצם העובדה שהמניות הועברו לילדים לפני הנישואים אינה שוללת את זכותה, משום שהבעל המשיך לנהל את החברות ולקבל את הכספים לידיו. היא הגישה תביעה רכושית ובה ביקשה לקבוע כי העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין בלבד. "הוא המשיך לנהל את כל עסקיו כבעבר, כאילו לא נעשתה כל העברה", טענה.

• דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
• ביהמ"ש: הדירה שרשומה על שם האשה - שייכת לבעלה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בית המשפט לענייני משפחה, בפסק הדין הראשון, דחה את תביעתה. נקבע אז כי לא ניתן לשלול את ההעברה שנעשתה עוד לפני נישואיהם, ולכן היא לא זכאית לחלק מהמניות שהועברו לילדים. ואולם האשה לא ויתרה. זמן קצר לאחר מכן, הגישה ערעור - הפעם בגישה מתונה יותר. היא ויתרה על הדרישה למחצית מהרכוש שהועבר לפני הנישואים, וביקשה להכיר בזכאותה רק "למה שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים" - כולל הרווחים ממגדל המשרדים היוקרתי שנבנה בהרצליה פיתוח בזמן נישואיהם.

ואז, הסיפור קיבל תפנית טרגית. בעוד התיק מתנהל, הלך איש העסקים לעולמו - כשנה בלבד לאחר הגשת התביעה. שנים ספורות אחר כך נפטרה גם האשה, אך התיק לא נסגר. מי שנכנסו לנעליהם היו ילדיהם - כל צד עם יורשיו, שהמשיכו את הקרב על העיזבון בשמם של ההורים. הילדים של המנוח טענו כי כוונת הוריהם היתה ברורה: לא לערב רכוש שנצבר לפני הנישואים, וכי כל צד רשאי להוריש את נכסיו לילדיו בלבד. לטענתם, אם בית המשפט יקבע שהאשה זכאית למחצית מהרווחים, פירוש הדבר פגיעה בזכויות שנקבעו עוד בחייו של האב.

אלא שבית המשפט המחוזי, שנדרש לסוגיה אחרי לא פחות מ-23 שנה, ראה את הדברים אחרת. בפסק דינו נקבע כי גם אם אדם העביר את רכושו לילדיו לפני הנישואים, אך המשיך לנהל את הנכסים ולקבל מהם הכנסות, הרי שהפירות שנצברו בזמן הנישואים נחשבים משותפים. "השליטה הכלכלית הממשיכה, גם אם פורמלית נשללה ממנו, מעידה על זיקה ממשית לנכסים", קבעו השופטים. "אין זה מתקבל על הדעת כי בן זוג אחד יפיק רווחים במשך שנים מעסקיו ויטען כי אין לצד השני זכות בהם אך משום שהמניות רשומות על שם ילדיו".

• הורי האם נגד הבן הנכה: מי יקבל את כספי הביטוח?
• נמחקה על הסף תביעת סלקט נגד פרטנר
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• "במצוקתי חתמתי": ביקשה לבטל את הסכם הגירושים

"הרווחים נובעים מניהולו הפעיל של הבעל בתקופת הנישואים"

ההשלכות של ההכרעה רחבות. בית המשפט קבע כי יורשי האשה זכאים למחצית מרכושו של המנוח, כולל חלק מהרווחים שהניב מגדל המשרדים היוקרתי בהרצליה פיתוח. מדובר, לפי הערכות שהוצגו בפני בית המשפט, בעיזבון של עשרות מיליוני שקלים. בפסק הדין נכתב כי "הרווחים שנוצרו בזמן הנישואין, בין אם ממניות החברות ובין אם מפרויקטים חדשים כדוגמת מגדל המשרדים, נובעים מניהולו הפעיל של הבעל בתקופת הנישואין, ולפיכך יש לראות בהם רכוש משותף". הקביעה הזו שינתה את מאזן הכוחות בין היורשים: ילדיו של המנוח מצאו עצמם נאלצים לחלוק חלק ניכר מהעיזבון עם יורשי אשתו.

עו"ד בעז קראוס, שייצג את ילדי המנוחה, אמר לאחר פסק הדין כי מדובר בהכרעה בעלת חשיבות עקרונית. לדבריו, "נתון חשוב העולה מתיק זה הוא שאם אדם מעביר את מניותיו לילדיו אך ממשיך לנהל אותן - הרי שהן שייכות גם לאשתו, משום שהפירות שהניבו מהנכסים הללו צמחו בזמן נישואיהם". הוא הוסיף כי, "מדובר בעיזבון של עשרות מיליוני שקלים, כשכמחצית מהם נעשו בזמן נישואיהם של בני הזוג".

מנגד, ילדיו של המנוח סבורים כי ההכרעה שגויה מהיסוד. מבחינתם, בית המשפט התעלם מהעובדה שהאב דאג מבעוד מועד להעביר את רכושו כדי לשמור עליו לילדיו, וכי אין בכך פסול. "אבא היה איש עסקים זהיר, הוא תכנן את הדברים מראש", הם טענו, ומיהרו להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

בית המשפט המחוזי הבהיר כי עקרון השיתוף אינו נמדד רק בטפסים ובבעלות הרשומה, אלא במציאות הכלכלית של החיים המשותפים. "אין די במראית עין של העברה כדי לנתק את בן הזוג מזכויותיו", ציינו השופטים בפסק הדין שפורסם.

למה בכלל איש העסקים העביר את המניות לילדיו לפני הנישואים השניים?

לפי מה שניתן להבין, הוא רצה להבטיח שהרכוש שצבר במשך שנים יישאר אצל ילדיו מהנישואים הראשונים. ייתכן שהוא רצה למנוע סכסוכים עתידיים או להגן על נכסיו במקרה של גירושים. אבל בפועל, מאחר שהוא המשיך לנהל את החברות ולקבל מהן רווחים, בית המשפט ראה את זה כאילו הנכסים עדיין קשורים אליו, ולכן גם לאשתו יש חלק בהם.

אם הוא חתם על הסכמי ממון, למה זה לא הספיק?

הם אמנם חתמו על שני הסכמי ממון, אבל לא טרחו לאשר אותם בבית המשפט, ולכן אין להם תוקף משפטי. כלומר ההסכמים האלה נשארו על הנייר בלבד, בלי כוח אמיתי. בית המשפט קבע שבלי אישור שכזה, לא ניתן להסתמך עליהם כדי לשלול מהאשה את זכויותיה.

למה המאבק נמשך כל כך הרבה זמן? 23 שנה זה המון.

קודם כל, מדובר בתיק מורכב מאוד מבחינה משפטית וכלכלית, עם חברות, מניות, רווחים ויורשים. מעבר לזה, שני בני הזוג נפטרו במהלך ההליך, והתיק עבר ליורשים שלהם. זה כמובן האריך משמעותית את הזמן, כי עכשיו נדרשו גם היורשים להציג ראיות, טענות ומסמכים שנוגעים לעיזבון.

איך בכלל אפשר לקבוע שמי שהעביר מניות לילדיו עדיין “שולט” בהן?

בית המשפט הסתכל על המציאות - לא רק על הניירות. אם אדם ממשיך לנהל את החברה, לחתום על עסקות, להחליט על פרויקטים ולקבל את הרווחים לחשבונו, המשמעות היא שהשליטה עדיין בידיו. זה מה שנקרא שליטה בפועל, גם אם הבעלות הרשמית רשומה על שם אחרים.

מה המשמעות של ההחלטה הזו מבחינת זוגות אחרים?

זו החלטה שיכולה להשפיע על הרבה אנשים. היא בעצם אומרת שגם אם בן זוג מעביר נכסים על שם ילדיו או אחרים, אבל ממשיך ליהנות מהם, ייתכן שבן הזוג השני יהיה זכאי לחלק מהרווחים שנצברו במהלך הנישואים. זו אזהרה לאנשי עסקים וגם לאנשים רגילים, שהעברות על הנייר לא תמיד יעמדו במבחן המשפטי אם ההתנהלות בפועל מספרת סיפור אחר.

מה קרה למגדל המשרדים בהרצליה פיתוח?

המגדל, שנבנה על מגרש שהיה בבעלות האיש עוד לפני הנישואים, נהפך לנקודת מחלוקת מרכזית. בית המשפט קבע שאף שהמגרש היה שלו קודם, הבנייה וההשבחה של הנכס נעשו במהלך הנישואים, ולכן גם הרווחים ממנו משותפים. המשמעות: יורשי האשה זכאים למחצית מהרווחים שנוצרו מהמגדל.

איך השופטים נימקו את הקביעה שהאשה זכאית למחצית?

הם כתבו שהבעל המשיך לנהל את החברות "כמו בעלים", ולכן הפירות הכלכליים שנוצרו בזמן הנישואים שייכים גם לאשתו. לפי גישת בית המשפט, לא מספיק להעביר מניות - צריך גם לוותר בפועל על הניהול ועל הרווחים, אחרת זה רק למראית עין.

למה הילדים של האיש מתנגדים להחלטה הזו כל כך?

מבחינתם, מדובר בעיזבון ענק של עשרות מיליוני שקלים. הם טוענים שהאב תכנן הכל מראש כדי שהרכוש יישאר אצלם, ושבית המשפט מתעלם מכוונתו. הם חוששים שכעת ייאלצו לחלוק חלק גדול מהעיזבון עם יורשי אשתו, מה שמצמצם משמעותית את חלקם.

במקרה אחר, מאחורי דלתות סגורות בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, התנהלה במשך שנים אחת מהסאגות המשפטיות המורכבות והחריפות ביותר שהתגלו בישראל - עימות גירושים שבו עומדים על הכף עשרות מיליוני דולרים, יוקרה בינלאומית, ומומחיות יוצאת דופן בהסתרת הון. פסק הדין ניתן ביולי האחרון, על ידי סגן הנשיאה השופט יהורם שקד. מדובר בזוג מהאלפיון העליון: היא, בוגרת אוניברסיטת הרווארד, שהתמסרה לגידול הילדים ולחיי המשפחה; והוא, "עילוי פיננסי" כהגדרת השופט, שפעל בתפקידי מפתח בעולם ההשקעות והפיננסים הבינלאומי, ובעל מומחיות ייחודית בתכנוני מס מורכבים, נאמנויות ומקלטי מס. לפי גרסת האשה, שהתקבלה ברובה המכריע על ידי בית המשפט, האיש ניהל את עשרות מיליוני הדולרים של המשפחה במבנים תאגידיים שנועדו להסתיר את הבעלות האמיתית, תוך שליטה מוחלטת וניכור כלכלי גובר והולך כלפיה. פסק הדין שפורסם חושף כיצד נבנתה התוכנית הסבוכה - נאמנויות זרות באיים הקריביים, חברות מדף באירופה, חשבונות בנק בשווייץ ובגרנזי, ומסמכים רבים עליהם חתומים בני הזוג, לא פעם תוך טענות מצד האשה כי כלל לא הבינה את משמעותם. כך למשל, הבית שבו התגוררה המשפחה - וילה ענקית בת 1,600 מ"ר ביישוב יוקרתי, עם בריכה, מגרש טניס, סאונה וחדר כושר - נרשם על שם חברה זרה בשם Alabama, שמוחזקת על ידי נאמנות אחרת, Alaska, אשר מוקמה אף היא באי מקלט מס.