בדיקה שגרתית הסתיימה בקטיעת אצבע - האם זו תאונת דרכים?
גבר שביקש לוודא שהכננת בג’יפ החדש שלו פועלת כשורה לפני יציאה לטיול משפחות, נפצע קשה כשאצבעו נלכדה במנגנון ונקטעה. חברת הביטוח טענה כי מדובר בהכנה לגרירה שאינה מכוסה בפוליסה, אך בית משפט השלום ברמלה קבע כי מדובר בפעולת גרירה לכל דבר. השופטת חייּבה את
חברת הביטוח בפיצוי של יותר ממיליון שקל, לאחר שקבעה כי הנפגע סובל מכאבים כרוניים ונכות תפקודית משמעותית
בסוף דצמבר 2019, ארבעה ימים בלבד לאחר שהתקין בג’יפ שלו כננת חשמלית חדשה, יצא התובע אל חניית ביתו עם תוכנית פשוטה: לוודא שהציוד החדש אמין לפני שהוא יוצא לטיול ג’יפים מתוכנן עם משפחתו. הכננת, כך סיפר האיש לבית המשפט, נועדה לשמש אותו לחילוץ ברכב בעת נסיעה בשטח. כדי לבדוק את תקינותה, הוא ביקש למשוך מעט את כבל הכננת, לחבר את וו הגרירה, ולבצע "ניסיון גרירה קטן" שיבטיח את מוכנותה. הפעולה, שלכאורה אינה יותר מצעד מקדים שגרתי לפני טיול, הסתיימה בפציעה קשה ובלתי הפיכה.
על פי עדותו, הכבל סירב להשתחרר כשהתובע משך אותו בידו, ולכן הוא חיבר את השלט והפעיל את הכננת. ברגע אחד, בעקבות חיבור הפוך, הכננת החלה למשוך את הכבל פנימה בעוצמה, לכדה את אצבעו של התובע וקטעה את קצה אצבע 2 בידו השמאלית - ידו הדומיננטית. פינוי מהיר לבתי החולים פוריה ולאחר מכן תל השומר, הוביל לניתוח שבו הושלמה הקטיעה עד למפרק ה-DIP. הפגיעה הותירה אותו עם נכות רפואית קבועה ועם כאבים כרוניים שאינם מרפים.
חברת הביטוח ש. שלמה, שביטחה את הרכב בביטוח חובה, סירבה בתחילה לשלם פיצוי וטענה כי האירוע כלל אינו נכנס להגדרת "תאונת דרכים". לטענתה, חיבור הוו ופתיחת הכבל הם פעולות הכנה בלבד, רחוקות מהפעולה המוגדרת בחוק כגרירה. מנגד, התובע טען כי מדובר בפעולה אינטגרלית מובהקת של גרירה, וכי כבר בשלב זה החל תהליך הגרירה בפועל. בית משפט השלום ברמלה, בפסק דין מקיף ומפורט של השופטת מיכל מועלם שיפרמן, הכריע כי גרסת התובע היא זו שמשקפת את המציאות התחבורתית והמשפטית. כפי שנכתב בהחלטה, "הפעולה של חיבור וו הגרירה לכבל הכננת הינה פעולה אינטגרלית לפעולת הגרירה… לפיכך, פעולת הגרירה כבר החלה באותה עת". עוד היא ציינה כי ללא שחרור הכבל וחיבור הוו לא ניתן לבצע גרירה כלל, ולכן מדובר בפעולה הנמצאת בלב ההגדרה החוקית של "שימוש ברכב מנועי".
ניסיונות חברת הביטוח להיתלות בפסיקה מצמצמת יותר לא הועילו
השופטת עמדה על כך שגם בפסיקה קודמת נקבע כי פעולות הכנה הגובלות בפעולת הגרירה עצמה נכנסות לגדר תאונת דרכים. בין היתר, היא הפנתה לפסק הדין בעניין כהן, שבו נפסק כי אפילו משחק של ילדים בכננת גרירה שהוביל לפציעה מהווה שימוש למטרות תחבורה, וכי "גם תאונות שיתרחשו במהלך פעולות ההכנה לגרירה יסווגו כ‘גרירה’ וכ‘שימוש ברכב מנועי’". מנגד, הניסיונות של חברת הביטוח להיתלות בפסיקה מצמצמת יותר לא הועילו. השופטת בחנה כל אחד מהפסקי־דין שהובאו לעיונה והסבירה מדוע נסיבותיהם שונות בתכלית. כך למשל, מקרה שבו נהג גרר נדחף ידנית את הרכב לפני הגרירה - פעולה שלא היתה קשורה לפעולת הגרירה המכנית - אינו דומה להפעלת כננת המחוברת ישירות למנוע הרכב, כפי שהיה כאן.
- כלל סירבה - נהג משאית יקבל בכל זאת 190 אלף שקל
- פנתה לטיפול רק אחרי חודשיים - ותוכר בביטוח לאומי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופטת הוסיפה כי גם החזקה המרבה בדבר "ניצול הכוח המכני של הרכב" מתקיימת במקרה זה, שכן הכננת פועלת באמצעות כוחו המכני של הרכב, ומכיוון שהייעוד שלה - משיכת הרכב עצמו או רכב אחר - נחשב לייעוד מקורי של ציוד שהותקן כדין. בהקשר הזה ציינה השופטת בפסק הדין שפורסם כי, "התובע העיד כי הוא חיבר את השלט לכננת והפעיל אותו כאשר הרכב היה מונע… מדובר בסיכון ייעודי של משיכת מטען".
לאחר שקבעה כי מדובר בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק, פנתה השופטת לדון בנזקיו של התובע. שני מומחים מטעם בית המשפט בדקו אותו: האורתופד קבע 10% נכות בשל הקטיעה והצלקת, ומומחה הכאב קבע 20% נוספים בשל תסמונת כאב כרוני. המומחה לכאב הדגיש כי התובע מתמודד עם "סבל ניכר מכאב שמגביל אותו באספקטים רבים של התפקוד היומיומי", ואף תיאר את ידיו כ"מלוכלכות" עם "קאלוס משמעותי" - עדות לעבודה מאומצת למרות הכאב.
ממשיך לעבוד למרות כאביו מחוסר ברירה
חברת הביטוח ניסתה לטעון כי נכותו התפקודית נמוכה, ואף הציגה סרטוני מעקב שבהם נראה התובע עובד בעסק שלו כמנעולן. ואולם השופטת דחתה את הטענות האלה. לדבריה, עצם העובדה שהתובע ממשיך לעבוד - אפילו ביתר מאמץ - אינה שוללת את קיומה של מגבלה משמעותית. היא כתבה בהכרעתה כי, "התובע העיד כי הוא ממשיך לעבוד למרות כאביו מחוסר ברירה… ונצפה אף משתמש ביד ימין כפיצוי על מוגבלותו ביד הדומיננטית". ביחס לשימוש בקנאביס רפואי, שגם סביבו התעוררה מחלוקת, בית המשפט קבע כי מדובר בטיפול נחוץ ומבוסס, שכן המומחה בתחום הכאב ציין במפורש כי על התובע להמשיך בו. התובע הסביר בעדותו כי מדובר בכאב עצבי "שאני לא מאחל לאף אחד", וכי הקנאביס "מטשטש אותו" אך אינו מעלים אותו.
- העליון דחה את תביעת בעלי היחידות במלון מלכת שבא
- הגג חזר לדיירים: מה מותר בבניינים משותפים?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- בית המשפט חייב דוד להשיב לאחיינית 220 אלף שקל
בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי נכותו התפקודית של התובע ניצבת על 24%, המשקפת את ההשפעה האמיתית על עבודתו כמנעולן - מקצוע המצריך דיוק ותפעול עדין של האצבעות של שתי הידיים. בחישוב רכיבי הפיצוי, קיבל התובע סכומים משמעותיים בגין כאב וסבל, הוצאות רפואיות והפסדי השתכרות לעתיד, תוך התחשבות בגילו במועד התאונה ובשנות העבודה שנותרו לו. סכום הפיצוי הכולל נקבע על 921,627 שקל - סכום שעתיד לגדול עם תוספת שכר טרחה והוצאות משפט, כשחברת הביטוח חויבה לשלם אותו בתוך 30 יום.
איך ייתכן שמישהו שנפצע תוך כדי “בדיקה פרטית” של הכננת נחשב נפגע בתאונת דרכים?
אף שהפעולה לא נעשתה בכביש ולא בזמן נסיעה, החוק קובע שאם הפגיעה נגרמה בזמן שימוש ברכב למטרות תחבורה, היא יכולה להיחשב תאונת דרכים. בית המשפט ראה בבדיקה שהאיש ביצע חלק מהשימוש הרגיל בכננת לצורך גרירה - פעולה שמוכרת בחוק. כלומר עצם זה שהוא רצה לוודא שהרכב שלו מוכן לגרירה בשטח נחשב חלק מתפעולו התקין של הרכב כמכונן.
למה הביטוח בכלל טען שזה לא קשור אליהם?
חברות ביטוח נוטות לפרש את המונח תאונת דרכים בצורה מצמצמת, כדי לצמצם את חבותן. כאן הם טענו שהאדם לא גרר שום דבר בפועל אלא רק התכונן לגרירה, ולכן זה כביכול לא חלק מהשימוש ברכב. בית המשפט לא קיבל את זה, וקבע שהפעולה היתה חלק מהגרירה עצמה, ולא הכנה בלבד.
מה המשמעות של קביעה שמדובר בניצול “הכוח המכני של הרכב”?
המשמעות היא שהכננת היא חלק מהמנגנון המופעל על ידי הרכב, לא גאדג’ט חיצוני. כשהאדם הפעיל את הכננת, הוא בעצם השתמש בכוח המכני של הרכב עצמו, וזה מכניס את האירוע לקטגוריה של תאונת דרכים גם לפי סעיף מיוחד בחוק שמרחיב את ההגדרה.
למה התובע קיבל פיצוי גבוה אם הוא ממשיך לעבוד ומרוויח אפילו יותר?
מכיוון שפיצויים לא ניתנים רק על אובדן שכר בפועל. הם ניתנים גם על מגבלות עתידיות, כאבים כרוניים, אובדן יכולת גופנית וחשש מצמצום אפשרויות תעסוקה בעתיד. בנוסף, עיסוקו כמנעולן מצריך יכולת דיוק גבוהה בידיים, ולכן הפגיעה שלו אינה קלה מבחינת תפקוד.
מה ההיגיון בפיצוי על קנאביס רפואי?
מאחר שהמומחה הרפואי מטעם בית המשפט קבע שהשימוש בקנאביס הוא חלק מהטיפול בכאב העצבי שנגרם מהקטיעה, ההוצאה נחשבת טיפול רפואי הנוגע לפגיעה. התובע הסביר שהוא לא לוקח אותו לכיף, אלא כדי להתמודד עם כאבים חזקים שמגבילים אותו לאורך כל היום.
למה בית המשפט לא קיבל את הסרטונים שהציגה חברת הביטוח כהוכחה שהתובע מתפקד מצוין?
מפני שסרטון קצר שמראה אדם מבצע פעולה מסוימת לא מבטל מגבלות רפואיות שנקבעו על ידי מומחים רפואיים. בית המשפט כתב שהתובע עושה מאמצים גדולים כדי לעבוד למרות כאב, ואפילו תועד משתמש ביד הלא־דומיננטית שלו כדי לפצות על הפגיעה.
אם התובע השתמש בעבר בקנאביס בגלל תאונה אחרת, איך ידעו אם ההוצאות באמת קשורות לתאונה הנוכחית?
ההפרדה אינה פשוטה, אבל המומחה קבע שהתובע כן נזקק לקנאביס בגלל הפגיעה החדשה ביד, וזה הספיק לבית המשפט כדי לקבוע פיצוי. בנוסף, גם אם יש חפיפה בין מקור הכאב החדש לישן, זה לא מבטל את העובדה שהתאונה הנוכחית החמירה את מצבו.
למה השופטת לא קיזזה נכות קודמת מהנכות הנוכחית?
מכיוון שחברת הביטוח לא הוכיחה מה היתה הנכות הקודמת, אם בכלל. המומחים אמרו שאולי היתה מגבלה, אולי לא - אבל אף אחד לא בדק, ולכן אי אפשר היה לבסס טענה כזו ברמה משפטית.
האם כל פציעה מרכב בשטח נחשבת אוטומטית תאונת דרכים?
ממש לא. כך למשל, אם הנזק נובע מפעולה שאין לה קשר לייעוד של הרכב, כמו פריקה או טעינה של ציוד שאינה מוגדרת כשימוש ברכב, זה לא בהכרח ייחשב תאונת דרכים. כאן הנסיבות היו ייחודיות: הכננת היא חלק אינטגרלי מהרכב, והפעלה לצורך גרירה הוכרה כ"שימוש תחבורתי".
חוזה מכירת דירה CHATGPTביהמ"ש החזיר את הגג לדיירים, ושינה את כללי המשחק בבניינים משותפים
החלטה חשובה קובעת כי הצמדת גג, חצר או קומת עמודים לדירה אחת ללא הסכמה מלאה של כל בעלי הדירות - אינה תקפה. בית המשפט המחוזי הבהיר מחדש את גבולות השימוש ברכוש המשותף, והחזיר את הכוח לידי דיירי הבניין. פסק הדין עשוי להשפיע על אלפי בתים משותפים ברחבי הארץ. על פי ההכרעה, ייתכן שעברו שנים רבות שבהן המצב הוא כזה, אך עדיין ניתן להשיב את הרכוש המשוף לידי כלל הדיירים
דיירים מבניין משותף בירושלים, שכבר חשבו כי הגג והאזורים המיוחדים שבניין שייכים בדיעבד לבעל דירה אחת בלבד, מצאו את עצמם מתכנסים שוב יום אחד, לא כדי לחלק דירות, אלא כדי לברר מי שולט בגג, במרחבים שלא נראים מבחוץ, וייתכן שגם בעתיד לבנות עליו. מה שהחל כוויכוח בין שכנים, נהפך לערעור בבית-המשפט, והסתיים בפסק-דין עקרוני שעשוי להשפיע על רבים מבעלי דירות בבניינים משותפים ברחבי הארץ.
פסק הדין עוסק בחלקה שזוהתה בעבר כמחסן, שלה הוצמדו, לפי צו רישום הבית המשותף ותכנוני הרשמה, גם הגג, קומת העמודים, חלק מהמגרש, שטחים בקומה, או בקיצור אזורים שהחברה הקבלנית קיוותה כי יהיו פריבילגיה של הבעלים של אותה יחידה בלבד. כשעלו טענות מצד דיירי הבניין על כך ש"לא ידעו על כך", נדרש בית המשפט להכריע: האם אפשר לרשום חלק מהרכוש המשותף כך שהצמידות תאפשר לבעל הדירה לפעול - לבנות, למכור, להפריד - ללא הסכמת שאר הדיירים?
הבניין המדובר נבנה על ידי ירלון חברה לבניין, שהציעה לבעלי הדירות - בחוזים מוקדמים - כי כל החלקים שאינם דירות, בין אם חדר מדרגות, חצר, מקלט, מקומות אחסון וכו′, יהיו חלק מהרכוש המשותף. כך נרשם הבניין כבית משותף. עם זאת, החברה שמרה לעצמה זכויות על הגג ועל קומת העמודים, וזאת לפי סעיפי חוזה, ולפיהם החברה תהיה רשאית לבנות על הגג או על קומת העמודים, בתנאי שהמבנה ישמש למגורים, ובלבד שלא תהיה לכך השפעה או צורך בהסכמת יתר דיירי הבניין.
על פי ההסכם: בעלי היחידה לא זקוקים להסכמת יתר בעלי הדירות
בצו רישום הבית המשותף נכתב כי חלקה 17/1 משמשת מחסן בשטח קרקע של כ-2 מ"ר, והוצמדו אליה 250/581 (לאחר תיקון: 242/587) חלקים מהרכוש המשותף, כולל הגג, המגרש, שטחים בקומה עליונה. בהסכם מיוחד, שנחתם בין החברה לבין הבעלים של חלקה 17/1, נקבע כי בעלי החלקה רשאים "לבנות ולהקים מבנים כראות עיניהם על הגג … על כל חלק הימנו … ובלבד שמבנים אלה יהיו מיועדים למטרת מגורים בלבד". עוד נקבע כי הם רשאים לעשות כן מבלי להיזקק להסכמת יתר בעלי היחידות בבניין.
- איציק תשובה ישלם 225 אלף שקל לשותפו לשעבר
- מוכר הדירה נסוג ברגע האחרון - ויפצה בכ-400 אלף שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על סמך אותו הסכם ,כך טענה החברה, ניתן לראות בגג, בחצר, בקומת העמודים, שטח ששייך באופן בלעדי לחלקה 17/1. בעלי הדירות האחרים למדו על כך רק שנים לאחר מכן, והם ביקשו לצאת מנקודת הנחה: לא ייתכן ששטחים משמעותיים בבניין יהיו בשליטה פרטית של דייר אחד בלבד, מבלי שהותר להם אי פעם להביע את דעתם.
