חרדים
צילום: ישראל ויסוצקי, Pixabay

"פת במלח תאכל": שיעורים בפיננסים שלמדתי מלקוח חרדי

זהירות, אחריות ושאיפה ליציבות כלכלית הן בין הערכים שלאורם מתייחסים להשקעות בעולם החרדי, שמפגין משמעת פיננסית ויכולת צבירת נכסים מרשימה



יוגב דוד |
נושאים בכתבה חרדים

במשך עשור ייעצתי למשקיעים מכל שכבות האוכלוסייה, הייטקיסטים, רופאים, בעלי עסקים וגם משפחות עם הכנסה ממוצעת ומטה. באופן מפתיע, אחת הקבוצות שמפגינות משמעת פיננסית עקבית ויכולת צבירת נכסים מרשימה היא דווקא החברה החרדית, זאת למרות הכנסות נמוכות יחסית, משפחות ברוכות ילדים והיעדר השכלה פיננסית פורמלית. כמי שמגיע מעולם ההשקעות הקלאסי, לקח לי זמן להבין ולהעריך את הגישה הזו, ורק דרך ייעוץ ושיחות עם לקוח חרדי הבנתי שמדובר בשיעורים חשובים, אותם אפרט בטור זה.

חיים בצנעה וצרכנות נבונה "פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה" (משנה אבות)

העיקרון הראשון והבסיסי הוא צניעות. לא כאידיאל, אלא כדרך חיים. הצריכה מחושבת, ורוב ההחלטות הכלכליות מתקבלות בראייה משפחתית ארוכת טווח. אפשר להסתכל על זה כהמלצה לסגפנות, אבל גם כתפיסה שמי שמוריד את רמת ההוצאות מגדיל את מרחב הבחירה הכלכלי שלו.

עקרונות הצרכנות בחברה החרדית נשענים על משמעת ועל הבחנה ברורה בין צורך לרצון. הקניות מתבצעות לרוב במזומן או במסגרת תקציב חודשי מוגדר, עם העדפה מובהקת למותגים זולים, יד שנייה ושימוש חוזר. במקרים רבים מוותרים על רכב פרטי לטובת תחבורה ציבורית, כמעט ואין שדרוגי אלקטרוניקה תכופים או צריכה ראוותנית, והלחץ החברתי פועל דווקא לכיוון של צניעות ולא של סטטוס. לכך מתווספים הרגלים כמו השוואת מחירים, קנייה מרוכזת, ניצול מבצעים והישענות על קהילתיות: גמ"חים, השאלות והעברת ציוד בין משפחות..

הימנעות מהסתבכות כלכלית "עֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה" (משלי)

הפסוק מצוטט לא פעם בהקשר של צריכה ומינוף, ומחדד את המחיר הלא פיננסי של חוב גבוה: אובדן חירות. גישה זו מתורגמת גם לרתיעה מחובות מיותרים והתחייבויות עודפות.

העדפה לנכסים מוחשיים, מזומן ועסקים "לעולם ישליש אדם את מעותיו: שליש בקרקע, שליש בפרקמטיא, שליש בידו" (תלמוד בבלי) 

קיראו עוד ב"מיומנו של יועץ השקעות"

בעוד שהציבור הכללי נוטה לראות בשוק ההון אפיק מרכזי לצבירת הון, בחברה החרדית קיימת העדפה ברורה לנדל"ן. דירה להשקעה נתפסת כנכס מוחשי, כזה שניתן להשכיר, לגעת בו, ולהבין את הסיכון שבו. מזומן, עסקים וקרקע נתפסים כעוגן של יציבות ולא כהימור..

חשיבה בין-דורית “טוֹב יַנְחִיל בְּנֵי בָנִים” (משלי)

המטרה אינה "לעשות סיבוב", אלא לבנות תשתית לדור הבא: פתרון מגורים, מקור הכנסה או רשת ביטחון. העושר אינו נמדד רק במה שיש לך היום, אלא באמצעים שאתה מאפשר לצאצאים שלך.

צדקה "הַצְּדָקָה מַרְוִיתָה אֶת הַשּׁוּלְחָן וְהִרְבָּה לֶחֶם" (משלי)

בקהילות החרדיות, גם אנשי עסקים וגם אנשים פשוטים מקפידים לתת צדקה, אפילו מהמעט שבידיהם, מתוך אמונה שהנתינה תתרום להצלחתם הכלכלית. בעולם העסקים זה נתפס ככלי מעשי: השקעה קטנה במעשים טובים יוצרת אמון ומוניטין, מחזקת קשרים עסקיים ומגבירה יציבות כלכלית. גם נתינה מינימלית יכולה לשמש מנוף שמחזק את הפרנסה.

הסתפקות בתשואה סבירה ובטוחה על פני נכסי סיכון "מרבה נכסים, מרבה דאגה" (משנה, מסכת אבות)

לעיתים, הפחתת סיכון שווה יותר מהגדלת תשואה, בעולם שמקדש תשואת יתר, הגישה החרדית מוכנה לוותר על “מקסימום” לטובת מספיק ובטוח. 

לצד ערכי הזהירות, האחריות והשאיפה ליציבות כלכלית, יש להכיר בכך שבציבור החרדי לעיתים קיימת נטייה להאמין לדמויות סמכותיות ולהבטחות לתשואה “בטוחה”. שילוב של חוסר ידע פיננסי, אמון גבוה וסגירות קהילתית יצר בשנים האחרונות כר פורה להשקעות מפוקפקות, שהסתיימו לא פעם בהפסדים כואבים. 


הכותב עסק שנים בייעוץ השקעות וכיום הינו משקיע עצמאי.



הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מסחר במניות
צילום: UNSPLASH/Kanchanara

סטופ לוס, לימיט וטייק פרופיט: כל פקודות המסחר רגע לפני שלוחצים "שלח הוראה"

במקרה של קרנות מחקות, קרנות נאמנות וכספיות אין צורך בהגבלת שער כי פקודת הקנייה/מכירה מבוצעת לפי שער אחיד במחיר הסגירה של הקרן בסוף היום. מה קורה בכל המקרים האחרים



יוגב דוד |
נושאים בכתבה ניירות ערך מסחר

השבוע נזכרתי באחד הלקוחות שלי, שהחזיק במשך שנים במניית נייס. היקף ההחזקה תפח עם הזמן והגיע ליותר ממיליון שקל, סכום שחלק ניכר ממנו יועד לסייע לאחד הילדים ברכישת דירה. לאורך תקופה ארוכה ניסיתי לשכנע אותו להגדיל את הפיזור בתיק או לפחות לצמצם את החשיפה המנייתית, בעיקר לאור אופק ההשקעה הקצר יחסית, אך המלצותיי נתקלו שוב ושוב באוזניים ערלות. בסופו של דבר הצלחתי לשכנע אותו לגדר את ההחזקה בנייס באמצעות הוראת סטופ לוס, שתופעל אוטומטית במקרה של ירידה של 10%. בתחילת 2024 החלה נייס במהלך ירידות, ההוראה הופעלה אוטומטית, המניות נמכרו והלקוח חסך לעצמו הפסד משמעותי.

בטור הזה ארחיב על סוגי הוראות המסחר בבורסה והמקרים שבהם נשתמש בהן.

מתי בכלל לא צריך הגבלת שער?

קרנות מחקות, קרנות נאמנות וקרנות כספיות נסחרות פעם אחת ביום כאשר שער הקרן נקבע לפי שווי נכס נקי לאחר סיום המסחר, לכן פקודת הקנייה/מכירה מבוצעת לפי שער אחיד במחיר הסגירה של הקרן בסוף היום.

Market (Mkt)

פקודת מארקט היא הפשוטה ביותר, מתאימה למניות ואג"ח, זו הוראה לבורסה לבצע את ההוראה במחיר השוק הנוכחי, או ליתר דיוק לפי המוכרים הראשונים במקרה של הזרמת הוראת קנייה או לפי הקונים הראשונים במקרה של הוראת מכירה.

ההוראה תתאים כשקונים או מוכרים נייר מאוד סחיר (למשל קרן סל אמריקאית, מניות של חברות ענק בארה"ב ובשוק הישראלי), כשהמרווח בשערים בין הקונים והמוכרים קטן, וכאשר הביצוע המיידי חשוב לכם יותר מהביצוע המדויק, למשל כשמניה עולה או יורדת בחדות ורוצים "לתפוס" מכירה או קנייה. לא מומלץ להזרים הוראה זו כשמדובר בנייר עם סחירות נמוכה ובמיוחד כשמדובר בהוראה בנפח גדול. 

Limit (Lmt)

זו הפקודה שכל סוחר חייב להכיר. אתם קובעים מחיר מקסימלי בקנייה או מחיר מינימלי במכירה, אם השוק לא מגיע לשם, הפקודה פשוט לא מתבצעת. הפקודה מתאימה כשרוצים שליטה מלאה במחיר, כשסוחרים בניירות עם סחירות נמוכה, או כשמבצעים פעולה גדולה ומעדיפים לא “לרדוף” אחרי השוק. בשונה מפקודת "שוק", הפקודה עלולה לא להתבצע.

Stop Loss