זו היתה שותפות שנראתה יציבה: מוסך פעיל וחנות נוחות סמוכה שפעלו בשיתוף פעולה, וכל אחד מהבעלים החזיק במחצית המניות. אלא שמאחורי הקלעים, היחסים בין עזמי פאר לבין ויסאם איוב הידרדרו עד כדי קרע עמוק והליך משפטי ארוך. הסיפור הגיע לשיאו באחרונה, כשהשופט הבכיר יונתן אברהם מבית המשפט המחוזי נוף הגליל-נצרת קיבל חלק ניכר מטענות פאר וחייב את איוב לשלם לו סכומים מצטברים של יותר מ-2 מיליון שקל, לאחר שהוכח כי הכנסות משמעותיות מהחנות הוסוו בספרי המוסך כהשקעת בעלים.

ההליך הנוכחי היה המשך לפרק קודם בהתדיינות בין הצדדים, שהגיעה אף לבית המשפט העליון. כבר נקבע בעבר כי פאר ואיוב היו בעלי מניות שווים בשתי החברות - האחת מפעילה מוסך והשנייה חנות נוחות - וכי יש לערוך חשבונות משותפים לשבע השנים שקדמו להגשת התביעה. אלא שבפועל, כשהגיע שלב הצגת הנתונים, התברר כי חלק גדול מהחומר החשבונאי לא קיים, לטענת איוב, עקב שריפה שאירעה במוסך ב-2019.

השופט מינה מומחה מטעמו, רו"ח יום טוב בילו, שנדרש לבחון את הרווחים החייבים במס בכל אחת מהחברות מאז הקמתן ועד מועד הגשת התביעה. כבר בראשית בדיקתו נתקל המומחה בבעייתיות: עבור המוסך הוא הצליח לחלץ ממחשב העסק נתונים חלקיים משנים קודמות, אך עבור החנות נמסרו לו רק הדו"חות הכספיים, ללא חשבוניות, קבלות או סרטי קופה. "מגבלת ביקורת", כך הגדיר זאת בילו.

הנתבע סיפק גרסאות משתנות

למרות המגבלות, המומחה מצא כי במוסך נרשמו לאורך השנים הפקדות מזומן בסכום כולל של 3.67 מיליון שקל על שמו של איוב, שסווגו כהשקעת בעלים. כשנשאל לפשר ההפקדות, סיפק איוב גרסאות משתנות: אולי מדובר בהשקעות שקיבל מספק צבעים, אולי בניכיון צ'קים ללקוחות, ואולי בכלל טעות רישום. אלא שכולן נדחו על ידי המומחה, שקבע חד משמעית כי, "זה ההסבר היחיד שיכול להתקבל פה - כל שאר ההסברים לא יכולים להתקבל בשום אופן".

• פותחים עסק עם שותף? כך תימנעו מהטעויות הנפוצות בשותפות עסקית
• פאגאיה מכניסה שני שותפים חדשים: בנק וחברת מימון מארה"ב
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

ההיגיון של המומחה נשען על פערים בולטים בין מחזורי המכירות שעליהם סיפר איוב לבין אלה שנרשמו בדו"חות הכספיים של החנות. איוב עצמו הודה בפניו כי החנות, שפועלת 24 שעות ביממה באזור תעשייה שוקק, הגיעה למחזורים חודשיים של כחצי מיליון שקל. בפועל, בשנות השיא, הדו"חות הציגו הכנסות שנמוכות בכ-20% עד 30% מהמספרים האלה. בנוסף, החנות נמכרה ב־2019 תמורת350 אלף שקל בלבד - סכום ש"הינו פחות מחודש מכירות אחד של החנות", כפי שכתב המומחה, וללא תשלום כלשהו עבור המוניטין.

המומחה הסיק כי חלק מההכנסות לא דווחו לרשויות המס והועברו במזומן לחשבון המוסך, שם נרשמו כהשקעת בעלים. ההסבר הזה, לדבריו, מתיישב גם עם העובדה שהחנות המשיכה לפעול במשך שנים אף שלפי הדו"חות היא הפסידה או הרוויחה סכומים זעומים, תוך שמירה על מצבת כוח אדם גבוהה ושלוש משמרות ביום.

איוב מצדו, טען כי חוות הדעת חורגת מהמנדט שניתן למומחה, וכי הדו"חות הכספיים של החנות מבוקרים על ידי רואה חשבון חיצוני ויש לכבדם. הוא הוסיף כי חלק מההפקדות עשויות לנבוע מפעילות ניכיון צ'קים, ואף הפנה לעדות קודמת של פאר בהליך אחר, שם הודה כי עסק בחלפנות. אלא שבית המשפט דחה את הטענות האלה.

• עקב ייצוגית בישראל: השינוי בג'ימייל שישפיע עליכם
• ביקש לפנות את בנו מדירת הירושה - ביהמ"ש הכריע
• תוכן שיווקי משכנתא הפוכה: מפתח לחוסן בעורף, יציבות בשוק הנדל"ן
• המוסד לביטוח לאומי ביטל קצבה בגלל רכישת רכב - האם זה מוצדק?

השופט אברהם ציין כי המומחה לא הוגבל לעבודה על בסיס הדו"חות הכספיים בלבד, אלא הוסמך לבדוק את הרווחים שנצברו בפועל, גם אם לשם כך נדרש להצליב מידע ממקורות נוספים. "רווחים שנצברו" אינם זהים ל"רווחים שנרשמו", הבהיר השופט, והוסיף כי מהרגע שהחומר החשבונאי המקורי היה בשליטת הנתבע ולא נמצא, אין לשלול מהמומחה את האפשרות להסתמך על אינדיקציות חיצוניות. הטענות על מעורבות פאר בניהול החברות, או בעסקי ניכיון הצ'קים, נדחו אף הן. בית המשפט לא מצא ראיות לכך שפאר היה שותף פעיל בניהול או שעסק בפעילות זו במסגרת החברות המשותפות. עדות המומחה חיזקה את המסקנה, שכן לדבריו "בכל שיחותיו עם הנתבע לא נאמר לו שלתובע יש משרד במוסך או שהוא עוסק בניכיון צ'קים".

"נימוקי המומחה משכנעים ולא הופרכו"

השופט התרשם מחוות הדעת של בילו, שאותה אף כינה "מקיפה ומקצועית", וקבע כי ניתנה על בסיס ניסיון רב והיגיון חשבונאי. הוא דחה את ניסיונות ההגנה להציג את קביעותיו כהשערות לא מבוססות, וציין בהכרעתו כי "מדובר במומחה מטעם בית המשפט נטול אינטרס אישי כלשהו בתוצאות ההליך… נימוקיו משכנעים והם לא הופרכו".

בסיכומו של דבר, קבע בית המשפט כי פאר זכאי למחצית מהרווחים הלא מחולקים בשתי החברות: מהמוסך 252,164 שקל (לאחר ניכוי מס חברות), ומהחנות 1,837,227 שקל, בגין ההכנסות שהוסוו והועברו במזומן דרך המוסך. בנוסף, חויב איוב לשלם לו 70 אלף שקל בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין מבהיר כי על שני הצדדים חלה החובה לדווח לרשויות המס על ההכנסות והמשיכות כדיבידנד, אך חובת ההעברה הכספית ביניהם עומדת בפני עצמה. "על הנתבע להעביר לתובע את חלקו במלואו", כתב השופט בפסק הדין שפורסם, "ואין כל הצדקה שימשיך להחזיק בסכום זה ביחס לחלקו של התובע".

מה היה הבסיס המשפטי למינוי המומחה מטעם בית המשפט?

המינוי נבע מהסכמה דיונית של שני הצדדים, לאחר שבית המשפט הציע כי מומחה ניטרלי יבחן את הרווחים החייבים במס שנצברו בשתי החברות מאז הקמתן ועד הגשת התביעה. נקבע כי רק חוות דעתו של המומחה הזה תהווה ראיה, וכל חוות דעת אחרות - גם אם הוגשו - יוסרו מתיק המוצגים.

כיצד התמודד המומחה עם חוסר במסמכים החשבונאיים של החנות?

במקרה של המוסך הצליח המומחה לשחזר נתונים חלקיים ממחשבי העסק, אך לגבי החנות הוא קיבל אך ורק את הדו"חות הכספיים. הוא הדגיש כי מדובר ב"מגבלת ביקורת" חמורה, אך ניסה להשלים את הפערים באמצעות הצלבת נתונים עם מקורות אחרים, כולל הצהרות הנתבע והסכמי מכר.

מה היתה הסתירה המרכזית בין הצהרות הנתבע לבין הנתונים הפיננסיים של החנות?

הנתבע טען למחזור מכירות חודשי של כ־550 אלף שקל, אבל הדו"חות הכספיים הציגו מחזורים נמוכים באופן עקבי. בשנת השיא, 2018, הגיע המחזור לכ-4.5 מיליון שקל בלבד - פחות מהסכום השנתי שההצהרה שלו מרמזת עליו.

מדוע מחיר מכירת החנות העלה חשד אצל המומחה?

החנות נמכרה תמורת 350 אלף שקל בלבד - סכום שנמוך ממחזור מכירות של חודש אחד לפי הצהרות הנתבע, וללא כל תשלום עבור מוניטין. המומחה ראה בכך חוסר סבירות כלכלית והעלה את האפשרות שמדובר במכירה פיקטיבית או בכזו שלא משקפת את ערך העסק בפועל.

מה היו טענות ההגנה לגבי מקור ההפקדות במוסך?

הנתבע הציע כמה הסברים - מהשקעות מספק צבעים, דרך ניכיון צ'קים ועד טעויות רישום -אך המומחה דחה אותם כולם, בין היתר מכיוון שהרישומים לא תאמו להתנהלות חשבונאית סבירה בהלוואת בעלים או בניכיון צ'קים.

כיצד הגיב בית המשפט לטענה שהמומחה חרג מהמנדט שניתן לו?

השופט קבע כי המומחה לא הוגבל לבדוק רק את המסמכים שנחשפו, אלא הוסמך לבחון את הרווחים שנצברו בפועל, גם אם לשם כך נדרש להסתמך על אינדיקציות חיצוניות. הדבר היה מוצדק בייחוד לנוכח אובדן החומר החשבונאי שהיה בשליטת הנתבע.

למה דחה בית המשפט את הטענה שמעורבות התובע בעסקי החברות שוללת את זכותו?

לא נמצאה כל ראיה לכך שהתובע היה מעורב בפועל בניהול החברות או בפעילות ניכיון הצ'קים במסגרתן. הטענות התבססו על אמירות מהליך אחר שלא שיקפו מעורבות עסקית ישירה, וגם המומחה אישר שמעולם לא נמסר לו שהתובע ניהל את העסקים.

כיצד התייחס בית המשפט לחובת המס על הסכומים שנפסקו?

נקבע כי על שני הצדדים חלה חובת דיווח ותשלום מס בגין משיכת דיבידנד מהחברות, אך חובת ההעברה הכספית בין השותפים היא מיידית ואינה תלויה בתשלום המס בפועל.

איזה משקל נתן בית המשפט לחוות דעת המומחה?

השופט התרשם מכך שמדובר בעבודה "מקיפה ומקצועית", המבוססת על ניסיון רב והיגיון חשבונאי, והבהיר שלא היתה שום עילה לפקפק במקצועיותו או באמינותו.