השותף הסתיר הכנסות - וישלם יותר מ-2 מיליון שקל
פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בנצרת חושף סכסוך מתמשך בין שני שותפים לשעבר במוסך וחנות נוחות שפעלו בצפון. מומחה שמונה מטעם בית המשפט קבע כי מיליוני שקלים שהופקדו במוסך נרשמו כהשקעת בעלים, אך למעשה מקורם בהכנסות שלא דווחו מהחנות. השופט יונתן אברהם קיבל
את עמדת המומחה ודחה את טענות ההגנה, וקבע כי הסכומים יחולקו עם השותף לשעבר בצירוף ריבית, הצמדה והוצאות משפט
זו היתה שותפות שנראתה יציבה: מוסך פעיל וחנות נוחות סמוכה שפעלו בשיתוף פעולה, וכל אחד מהבעלים החזיק במחצית המניות. אלא שמאחורי הקלעים, היחסים בין עזמי פאר לבין ויסאם איוב הידרדרו עד כדי קרע עמוק והליך משפטי ארוך. הסיפור הגיע לשיאו באחרונה, כשהשופט הבכיר יונתן אברהם מבית המשפט המחוזי נוף הגליל-נצרת קיבל חלק ניכר מטענות פאר וחייב את איוב לשלם לו סכומים מצטברים של יותר מ-2 מיליון שקל, לאחר שהוכח כי הכנסות משמעותיות מהחנות הוסוו בספרי המוסך כהשקעת בעלים.
ההליך הנוכחי היה המשך לפרק קודם בהתדיינות בין הצדדים, שהגיעה אף לבית המשפט העליון. כבר נקבע בעבר כי פאר ואיוב היו בעלי מניות שווים בשתי החברות - האחת מפעילה מוסך והשנייה חנות נוחות - וכי יש לערוך חשבונות משותפים לשבע השנים שקדמו להגשת התביעה. אלא שבפועל, כשהגיע שלב הצגת הנתונים, התברר כי חלק גדול מהחומר החשבונאי לא קיים, לטענת איוב, עקב שריפה שאירעה במוסך ב-2019.
השופט מינה מומחה מטעמו, רו"ח יום טוב בילו, שנדרש לבחון את הרווחים החייבים במס בכל אחת מהחברות מאז הקמתן ועד מועד הגשת התביעה. כבר בראשית בדיקתו נתקל המומחה בבעייתיות: עבור המוסך הוא הצליח לחלץ ממחשב העסק נתונים חלקיים משנים קודמות, אך עבור החנות נמסרו לו רק הדו"חות הכספיים, ללא חשבוניות, קבלות או סרטי קופה. "מגבלת ביקורת", כך הגדיר זאת בילו.
הנתבע סיפק גרסאות משתנות
למרות המגבלות, המומחה מצא כי במוסך נרשמו לאורך השנים הפקדות מזומן בסכום כולל של 3.67 מיליון שקל על שמו של איוב, שסווגו כהשקעת בעלים. כשנשאל לפשר ההפקדות, סיפק איוב גרסאות משתנות: אולי מדובר בהשקעות שקיבל מספק צבעים, אולי בניכיון צ'קים ללקוחות, ואולי בכלל טעות רישום. אלא שכולן נדחו על ידי המומחה, שקבע חד משמעית כי, "זה ההסבר היחיד שיכול להתקבל פה - כל שאר ההסברים לא יכולים להתקבל בשום אופן".
- פותחים עסק עם שותף? כך תימנעו מהטעויות הנפוצות בשותפות עסקית
- פאגאיה מכניסה שני שותפים חדשים: בנק וחברת מימון מארה"ב
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ההיגיון של המומחה נשען על פערים בולטים בין מחזורי המכירות שעליהם סיפר איוב לבין אלה שנרשמו בדו"חות הכספיים של החנות. איוב עצמו הודה בפניו כי החנות, שפועלת 24 שעות ביממה באזור תעשייה שוקק, הגיעה למחזורים חודשיים של כחצי מיליון שקל. בפועל, בשנות השיא, הדו"חות הציגו הכנסות שנמוכות בכ-20% עד 30% מהמספרים האלה. בנוסף, החנות נמכרה ב־2019 תמורת350 אלף שקל בלבד - סכום ש"הינו פחות מחודש מכירות אחד של החנות", כפי שכתב המומחה, וללא תשלום כלשהו עבור המוניטין.
המומחה הסיק כי חלק מההכנסות לא דווחו לרשויות המס והועברו במזומן לחשבון המוסך, שם נרשמו כהשקעת בעלים. ההסבר הזה, לדבריו, מתיישב גם עם העובדה שהחנות המשיכה לפעול במשך שנים אף שלפי הדו"חות היא הפסידה או הרוויחה סכומים זעומים, תוך שמירה על מצבת כוח אדם גבוהה ושלוש משמרות ביום.
איוב מצדו, טען כי חוות הדעת חורגת מהמנדט שניתן למומחה, וכי הדו"חות הכספיים של החנות מבוקרים על ידי רואה חשבון חיצוני ויש לכבדם. הוא הוסיף כי חלק מההפקדות עשויות לנבוע מפעילות ניכיון צ'קים, ואף הפנה לעדות קודמת של פאר בהליך אחר, שם הודה כי עסק בחלפנות. אלא שבית המשפט דחה את הטענות האלה.
- רגולציה על AI: איפה היא עומדת ומה מנסה ממשל טראמפ לקדם?
- מי האם - תורמת הביצית או זו שילדה את הילד?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- נפסלה צוואה שנעשתה כדין, אף שתאמה את רצון המורישה
השופט אברהם ציין כי המומחה לא הוגבל לעבודה על בסיס הדו"חות הכספיים בלבד, אלא הוסמך לבדוק את הרווחים שנצברו בפועל, גם אם לשם כך נדרש להצליב מידע ממקורות נוספים. "רווחים שנצברו" אינם זהים ל"רווחים שנרשמו", הבהיר השופט, והוסיף כי מהרגע שהחומר החשבונאי המקורי היה בשליטת הנתבע ולא נמצא, אין לשלול מהמומחה את האפשרות להסתמך על אינדיקציות חיצוניות. הטענות על מעורבות פאר בניהול החברות, או בעסקי ניכיון הצ'קים, נדחו אף הן. בית המשפט לא מצא ראיות לכך שפאר היה שותף פעיל בניהול או שעסק בפעילות זו במסגרת החברות המשותפות. עדות המומחה חיזקה את המסקנה, שכן לדבריו "בכל שיחותיו עם הנתבע לא נאמר לו שלתובע יש משרד במוסך או שהוא עוסק בניכיון צ'קים".
"נימוקי המומחה משכנעים ולא הופרכו"
השופט התרשם מחוות הדעת של בילו, שאותה אף כינה "מקיפה ומקצועית", וקבע כי ניתנה על בסיס ניסיון רב והיגיון חשבונאי. הוא דחה את ניסיונות ההגנה להציג את קביעותיו כהשערות לא מבוססות, וציין בהכרעתו כי "מדובר במומחה מטעם בית המשפט נטול אינטרס אישי כלשהו בתוצאות ההליך… נימוקיו משכנעים והם לא הופרכו".
בסיכומו של דבר, קבע בית המשפט כי פאר זכאי למחצית מהרווחים הלא מחולקים בשתי החברות: מהמוסך 252,164 שקל (לאחר ניכוי מס חברות), ומהחנות 1,837,227 שקל, בגין ההכנסות שהוסוו והועברו במזומן דרך המוסך. בנוסף, חויב איוב לשלם לו 70 אלף שקל בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין מבהיר כי על שני הצדדים חלה החובה לדווח לרשויות המס על ההכנסות והמשיכות כדיבידנד, אך חובת ההעברה הכספית ביניהם עומדת בפני עצמה. "על הנתבע להעביר לתובע את חלקו במלואו", כתב השופט בפסק הדין שפורסם, "ואין כל הצדקה שימשיך להחזיק בסכום זה ביחס לחלקו של התובע".
מה היה הבסיס המשפטי למינוי המומחה מטעם בית המשפט?
המינוי נבע מהסכמה דיונית של שני הצדדים, לאחר שבית המשפט הציע כי מומחה ניטרלי יבחן את הרווחים החייבים במס שנצברו בשתי החברות מאז הקמתן ועד הגשת התביעה. נקבע כי רק חוות דעתו של המומחה הזה תהווה ראיה, וכל חוות דעת אחרות - גם אם הוגשו - יוסרו מתיק המוצגים.
כיצד התמודד המומחה עם חוסר במסמכים החשבונאיים של החנות?
במקרה של המוסך הצליח המומחה לשחזר נתונים חלקיים ממחשבי העסק, אך לגבי החנות הוא קיבל אך ורק את הדו"חות הכספיים. הוא הדגיש כי מדובר ב"מגבלת ביקורת" חמורה, אך ניסה להשלים את הפערים באמצעות הצלבת נתונים עם מקורות אחרים, כולל הצהרות הנתבע והסכמי מכר.
מה היתה הסתירה המרכזית בין הצהרות הנתבע לבין הנתונים הפיננסיים של החנות?
הנתבע טען למחזור מכירות חודשי של כ־550 אלף שקל, אבל הדו"חות הכספיים הציגו מחזורים נמוכים באופן עקבי. בשנת השיא, 2018, הגיע המחזור לכ-4.5 מיליון שקל בלבד - פחות מהסכום השנתי שההצהרה שלו מרמזת עליו.
מדוע מחיר מכירת החנות העלה חשד אצל המומחה?
החנות נמכרה תמורת 350 אלף שקל בלבד - סכום שנמוך ממחזור מכירות של חודש אחד לפי הצהרות הנתבע, וללא כל תשלום עבור מוניטין. המומחה ראה בכך חוסר סבירות כלכלית והעלה את האפשרות שמדובר במכירה פיקטיבית או בכזו שלא משקפת את ערך העסק בפועל.
מה היו טענות ההגנה לגבי מקור ההפקדות במוסך?
הנתבע הציע כמה הסברים - מהשקעות מספק צבעים, דרך ניכיון צ'קים ועד טעויות רישום -אך המומחה דחה אותם כולם, בין היתר מכיוון
שהרישומים לא תאמו להתנהלות חשבונאית סבירה בהלוואת בעלים או בניכיון צ'קים.
כיצד הגיב בית המשפט לטענה שהמומחה חרג מהמנדט שניתן לו?
השופט קבע כי המומחה לא הוגבל לבדוק רק את המסמכים שנחשפו, אלא הוסמך לבחון את הרווחים שנצברו בפועל, גם אם לשם כך נדרש להסתמך על אינדיקציות חיצוניות. הדבר היה מוצדק בייחוד לנוכח אובדן החומר החשבונאי שהיה בשליטת הנתבע.
למה דחה בית המשפט את הטענה שמעורבות התובע בעסקי החברות שוללת את זכותו?
לא נמצאה כל ראיה לכך שהתובע היה מעורב בפועל בניהול החברות או בפעילות ניכיון הצ'קים במסגרתן. הטענות התבססו על אמירות מהליך אחר שלא שיקפו מעורבות עסקית ישירה, וגם המומחה אישר שמעולם לא נמסר לו שהתובע ניהל את העסקים.
כיצד התייחס בית המשפט לחובת המס על הסכומים שנפסקו?
נקבע כי על שני הצדדים חלה חובת דיווח ותשלום מס בגין משיכת דיבידנד מהחברות, אך חובת ההעברה הכספית בין השותפים היא מיידית ואינה תלויה בתשלום המס בפועל.
איזה משקל נתן בית המשפט לחוות דעת המומחה?
השופט התרשם מכך שמדובר בעבודה "מקיפה ומקצועית", המבוססת על ניסיון רב והיגיון חשבונאי, והבהיר שלא היתה שום עילה לפקפק במקצועיותו או באמינותו.
- 1.אנונימי 18/08/2025 19:53הגב לתגובה זושוב מעלמים מס במגזר ומה רשויות המס טוענות על הסיפור
מי האם - תורמת הביצית או זו שילדה את הילד?
סכסוך חריג בין בנות זוג לשעבר הגיע לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה. בעלת הביצית טענה כי זוגתה לשעבר שימשה רק פונדקאית, ואילו זו התעקשה כי היא אמו של הילד שילדה וגידלה בחודשים הראשונים לחייו. תסקיר הרווחה והאפוטרופוסית לדין תמכו בחידוש הקשר,
והחלטת השופטת אליה נוס הכריעה בהתאם. האם שהרתה וגידלה בחודשים הראשונים את הילד תקבל זמני שהות - עוד לפני ההכרעה בשאלת ההורות עצמה
בבוקר סתווי אחד, כמעט שנתיים אחרי שנולד ילד קטן לזוג נשים שחייהן נפרדו זה מכבר, חזרו שתיים מהדמויות המרכזיות ביותר בחייו המוקדמים של הפעוט לעמוד זו מול זו בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה. מעל האולם ריחפה שאלה אחת, עקבית ומכאיבה: מי היא אמו של ילד שנולד לביצית של אחת מבנות הזוג ולרחמה של השנייה? והאם מי שילדה, הניקה וגידלה אותו במהלך החודשים הראשונים לחייו, אך אינה רשומה כאמו, זכאית לראותו, גם אם בת הזוג לשעבר מתנגדת לכך בתוקף. השופטת אליה נוס נדרשה להכריע בבקשה זמנית לקביעת זמני שהות בין התובעת, האם היולדת, לבין הקטין בן השנתיים וחצי. החלטתה מתארת מערכת יחסים זוגית שהחלה ב-2019 והסתיימה בפירוק מגורים בתחילת 2024, הריון שנישא ברחמה של התובעת, בקשות משפטיות חוצות מדינות, ותפישות קוטביות ביחס למעמדה של התובעת בחיי הילד.
הנתבעת - האם הגנטית ובעלת הביצית - טענה לכל אורך הדרך כי התובעת שימשה עבורן פונדקאית בלבד, במסגרת הסכמה מוקדמת וברורה. לדבריה, עוד לאורך ההיריון התחזתה התובעת לנתבעת לצורך רישום הילד כבנה של הנתבעת בלבד, ואף קיבלה תשלום על עצם ההיריון. התובעת מצדה, טענה כי מדובר בהורות משותפת לכל דבר, כזו ששיקפה את מערכת היחסים רבת השנים ואת רצונן להביא ביחד ילד לעולם. היא הזכירה כי היא זו שילדה את הקטין, הניקה אותו וגידלה אותו בחודשים הראשונים לחייו, וכי מעולם לא התכוונה לשמש פונדקאית בלבד.
כבר בתחילת ההליך, הזכירה השופטת כי אין מחלוקת על כך שהתובעת היא היולדת. בפסק הדין נכתב כי, "אין מחלוקת בין הצדדים כי הן ניהלו קשר זוגי וכי התובעת היא מי שילדה את הקטין". לצד זה, היא הפנתה להלכה משפטית ברורה, שנקבעה בעמ"ש 64159-11-24, שלפיה בשאלות הנוגעות למתח בין אם גנטית לבין אם יולדת קיימות שתי זכויות הוריות בעלות משמעות, ואין לקבוע מראש כי אחת גוברת על רעותה. השופטת כתבה כי, "העדפת זכות הורית אחת על אחרת תיקבע על פי נסיבות העניין... ואפשר שתשתנה מעניין לעניין".
העו"סית: יש לחדש את הקשר
מול המחלוקת המשפטית והרגשית העמוקה הזאת, שהתעצמה והלכה מאז שניתק הקשר בין התובעת לבין הילד בפברואר 2024, הוזמנה עובדת סוציאלית לסדרי דין להכין תסקיר. התסקיר הזה, שהוגש ביוני 2025, הסתמן במהרה כמסמך משמעותי ביותר בהליך. העובדת הסוציאלית בחנה את הטענות של שתי הנשים, נפגשה עם הילד והתרשמה מהקשר שנוצר בעבר בינו לבין התובעת, והגיעה למסקנה חד-משמעית: יש לחדש את הקשר ללא דיחוי.
- למרות אירוע אלימות בעבר - האב יזכה לזמן עם בתו
- למרות 4 ילדים וחיים משותפים: הנכסים יישארו של הבעל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בחוות דעתה, הדגישה העובדת הסוציאלית כי בעיניה התובעת אינה פונדקאית. בחקירתה היא אמרה כי, "התובעת היא לא אם פונדקאית בעיניי". היא הוסיפה כי בבואה לגבש המלצה אינה בוחנת הסכמות או טענות משפטיות, אלא מסתכלת רק על טובת הילד, והסבירה כי "יש שתי נשים עם היסטוריה של זוגיות... והביאו הסכמה להביא ילד לעולם, אשה אחת ילדה והניקה אותו במשך 8-7 חודשים, היא יצרה אתו התקשרות מסוימת בניגוד לפונדקאות. יש פה בסיס איתן לקשר".
שדה תירסהאם הסכם ממון מאפשר לבני זוג להחזיק שתי נחלות?
העותרת ביקשה שהמדינה תכיר בה ובבן זוגה, שחתמו על הסכם ממון להפרדה רכושית, כשני יחידים לצורך הקצאת מקרקעין בפטור ממכרז. בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע דחה את העתירה, וקבע כי ההטבה ניתנת לתא המשפחתי כולו, ללא קשר למבנה ההסדרים הרכושיים ביניהם. פסק
הדין מדגיש מחדש את עקרון הצדק החלוקתי ואת מעמדה של רמ"י בקביעת מדיניות שוויונית בהקצאת קרקעות המדינה
בדצמבר 2024 פנתה רוני סבלדי ליפשיץ לרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) בבקשה לאייש נחלה פנויה במושב צופר. מדובר בנחלה מספר 145, שהומלצה על-ידי ועד המושב, והבקשה הוגשה במסגרת המסלול המאפשר הקצאה בפטור ממכרז לתושבי המקום, או למי שנקבעו כזכאים לכך על פי הנהלים. לכאורה מדובר בפרוצדורה מוכרת ונפוצה ביישובים חקלאיים. אלא שבמקרה הזה התברר לרשות כי בן זוגה של העותרת כבר קיבל כמה חודשים קודם לכן מגרש בפטור ממכרז במושב אחר - בני דרור. פריט מידע זה נהפך לב לבה של המחלוקת כולה.
העותרת טענה כי אין לראות בה ובבן זוגה “תא משפחתי אחד” לצורך בדיקת הזכאות. לטענתה, היא ובעלה חתמו על הסכם ממון הקובע הפרדה רכושית מוחלטת ביניהם. מאחר שהמגרש בבני דרור נרשם אך ורק על שמו של בן הזוג, וההכנסות ממנו נכנסות לחשבונו הפרטי, הרי שאין לייחס לה כל זיקה לנכס, ולכן אין לראות בה כמי שקיבלה או נהנתה מהטבה של הקצאה ללא מכרז. לאור כל זאת, לדבריה, יש להכיר בזכותה לקבל נחלה נוספת - על שמה בלבד - בפטור ממכרז. אלא שסגנית נשיאת בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע, השופטת יעל רז-לוי, דחתה את כל טענותיה וקבעה כי החלטת רשות מקרקעי ישראל היתה סבירה, תקינה, מבוססת על הדין ואינה מצדיקה התערבות.
ההליך כולו נשען על המסגרת המשפטית של חוק חובת מכרזים, התשנ"ב-1992, הקובע כעיקרון יסודי כי המדינה ורשויותיה אינן רשאיות להתקשר בעסקות במקרקעין אלא באמצעות מכרז פומבי. רק במקרים חריגים ומוגדרים היטב ניתן לסטות מהכלל ולהעניק הקצאה בפטור ממכרז. בית המשפט הזכיר בהחלטתו כי “נקודת המוצא לדיון הינה כי קבלת קרקע בפטור ממכרז הינה חריג”, וכי החריג הזה מפורש בצמצום הן בדין והן בפסיקה.
הפסיקה מחדקת את הגישה המחמירה
תקנות חובת מכרזים כוללות מספר מצומצם של חריגים המתירים עסקה ללא מכרז. לענייננו רלוונטי סעיף 25(1) לתקנות, המאפשר פטור כשההענקה נעשית לבעל הזכויות במקרקעין או למי שבעל הזכויות הורה להעניק לו. גם במקרה הזה, החברה הציבורית אמורה להעדיף מכרז, כפי שמדגישה תקנה 1ב(א): “גוף ציבורי יעדיף לבצע התקשרויות בדרך של מכרז פומבי רגיל גם מקום שהותר לו לבצע התקשרות שלא בדרך מכרז פומבי רגיל".
- המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
- מה גובר - מינוי בן ממשיך או צוואה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
גם הפסיקה, כפי שצוטטה בפסק הדין שבמקרה שלפנינו, מחזקת גישה מחמירה זו. בית המשפט הביא את דברי בית המשפט העליון בעניין בן-צבי, שלפיהם קיום תנאי הפטור הוא “תנאי הכרחי, אך לא תנאי מספיק”. כלומר גם כשהדין מאפשר להשתמש בפטור, הרשות חייבת לבחון אם ראוי להפעילו, ורשאית לבחור שלא לעשות זאת.
