בקיץ 2015 החליט דורון אשל, משתמש מן השורה בשירותי גוגל, לצאת לקרב משפטי מול אחת החברות הגדולות והמשפיעות בעולם. לטענתו, במשך שנים ארוכות ניצלה החברה את אמון המשתמשים, העבירה את פרטיהם האישיים לגורמים חיצוניים, עיבדה אותם לצרכיה המסחריים ולא רשמה כלל מאגר מידע כחוק. מה שהחל כתביעה אישית, צמח במהרה לבקשה לאישור תובענה ייצוגית בשם מיליוני ישראלים. כעבור עשור, אחרי אינספור עיכובים, דיונים משפטיים, החלטות ביניים וערעורים, הגיע המאבק לסיומו: השופטת איריס רבינוביץ-ברון, מבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, אישרה את הסדר הפשרה שאליו הגיעו הצדדים, שבמסגרתו תעביר גוגל סכום של 5.15 מיליון שקל לקרן ייעודית לתובענות ייצוגיות, לטובת מטרות ציבוריות הקשורות בהגנה על פרטיות.

כתב התביעה ובקשת האישור הוגשו ב־27 ביולי 2015. אשל טען כי בין 2009 ל-2014 העבירה גוגל, בניגוד להתחייבויותיה בתנאי האתר, את פרטיהם של משתמשי מכשירי אנדרואיד שרכשו אפליקציות באמצעות חנות האפליקציות Google Play (לשעבר Android Market) אל מפתחי היישומים. עוד נטען כי גוגל אספה "מידע אישי פרטי רב" על המשתמשים ועשתה בו שימוש "שלא כדין, ושלא לטובת המטרות שלשמן נמסר, מבלי שניתנה הסכמה מצד המשתמשים לכך". בנוסף, החברה לא רשמה מאגר מידע כדין, השתמשה בו לצרכיה המסחריים, ואף שילבה ב-2012 את כלל המידע שנאסף משירותיה השונים לכדי "פרופיל דיגיטלי" אחיד של כל משתמש. בבקשה צוין כי נגרם נזק לא ממוני חמור למשתמשים, וכי חברי הקבוצה זכאים לפיצוי של לפחות 100 שקל על כל רכישת אפליקציה שבוצעה באותה תקופה. אשל דרש גם כי יושבו הרווחים שהפיקה החברה מהשימוש במידע.

בתשובתה לבקשה, טענה גוגל כי בתקופה הרלוונטית אכן אפשרה למפתחי האפליקציות לקבל מידע מסוים על הרוכשים, אך מדובר בפרטים מצומצמים שנדרשו "לצרכים תפעוליים ושירותיים מובהקים". לדבריה, נושא זה כבר נדון בארה"ב בתובענה דומה שנדחתה. לגבי מאגרי המידע, טענה החברה כי החובה לרשום מאגר חלה רק על גופים ישראליים, וכי מכיוון שהיא חברה זרה אין תחולה לחוק עליה. היא הדגישה כי המשתמשים נתנו את הסכמתם לאיסוף המידע כשאישרו את מדיניות הפרטיות. ביחס לקונסולידציה של 2012, טענה גוגל כי מהלך זה נועד לפשט את המדיניות ולהנגיש אותה, וכי בוצע קמפיין הסברה נרחב שכלל שליחת מייל אישי לכל בעלי חשבון ג'ימייל.

ההסכמות של המשתמשים אינן יכולות להיחשב הסכמה מדעת

אשל מצדו, דחה את הטענות. הוא טען כי ההסכמות של המשתמשים אינן יכולות להיחשב הסכמה מדעת, משום שמדיניות החברה היתה כללית ועמומה. לדבריו, גוגל עצמה הודתה כי העבירה מידע פרטי של המשתמשים למפתחים, בניגוד להתחייבויותיה, ולא הצביעה על מקור חוקי המאפשר זאת. לגבי אי רישום מאגר מידע טען כי החוק חל גם על חברות בינלאומיות, והזכיר את עמדת רשות הגנת הפרטיות בישראל, שקבעה באופן מפורש כי החובה חלה גם על חברות המחזיקות מידע רב על ישראלים, ללא קשר למיקום השרתים.

• היועמשי"ת מתנגדת לבקשת מגדל לערעור על הגשת תובענה ייצוגית
• ייצוגית: על עירייה ליידע על הזכות להשבת אגרת חניה לנהגים שחנו במקום אסור
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

לאחר שנים של דיונים מקדמיים, שכללו גם הכרעות עקרוניות בבית המשפט העליון בנוגע לסוגיית ברירת הדין, הגיעו הצדדים ביולי 2023 להסכמה לפנות להליך גישור בפני נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אשר גרוניס. ההליך הזה נמשך חודשים ארוכים ובסופו הושגה פשרה: גוגל תשלם 4.95 מיליון שקל לקרן לתובענות ייצוגיות. בהמשך, לאחר שהוצגה עמדת המדינה שהמליצה להפחית את שכר הטרחה והגמול, הוסכם להגדיל את סכום הפשרה ל-5.15 מיליון שקל, כשההפרש יופנה לקרן לטובת הציבור.

בהסדר הפשרה נקבעו גנב עקרונות מרכזיים: ראשית, הפיצוי לא יועבר ישירות למשתמשים, שכן חלפו שנים רבות ואין דרך מעשית לזהותם, אלא לקרן ייעודית. בית המשפט הדגיש כי הכספים יוקדשו ל"חינוך לפרטיות, הגנה על פרטיות ופיתוח טכנולוגיות להגברת הפרטיות". שנית, המבקש עצמו יזכה לגמול בסכום של 136,715 שקל, והוצאות משפטיות בסכום כולל של 64.5 אלף שקל יושבו לו. עורכי דינו יקבלו שכר טרחה בסכום כולל של 1,139,285 שקל בתוספת מע"מ. בנוסף, נקבע כי אשל יסתלק מהטענה בנוגע לאי רישום מאגר המידע, אך הסתלקות זו תחול עליו בלבד ולא על הקבוצה כולה. בכך נשמרת האפשרות, לפחות באופן תיאורטי, שמשתמש אחר יעלה את הנושא בעתיד.

לא ניתן לאתר את כל הנפגעים

השופטת רבינוביץ-ברון בחנה את ההסדר בהתאם להוראות חוק התובענות הייצוגיות, וקבעה בהכרעתה כי הוא, "ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה". היא הדגישה כי מדובר באירועים שהתרחשו לפני שנים רבות, וכי לא ניתן לאתר את כל הנפגעים. בנסיבות אלה, הוסיפה, הפניית הסכום לקרן ציבורית תיטיב עם כלל הציבור ותשמש כלי להרתעת תאגידים מהפרת חוקי הגנת הפרטיות בעתיד.

• הבן מול ארבע אחיותיו: הקרב על דירת הירושה
• איך היו הדו"חות האחרונים של יוניטרוניקס עם פימי?
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?

בפסק הדין שפורסם נכתב כי, "סיום ההליך בהסדר פשרה, בנסיבות העניין, מגלם דרך יעילה והוגנת להכרעה במחלוקת… יש בהסדר זה כדי להגשים במידה סבירה את מטרות החוק, ביניהן מימוש זכות הגישה לבית המשפט, אכיפת הדין, הרתעה מפני הפרת הדין ומתן סעד הולם לנפגעים".

נושא רגיש במיוחד בתביעות מסוג זה היה גובה הגמול ושכר הטרחה. המדינה טענה כי ההסדר המקורי חרג מהכללים שנקבעו בפסיקה והמליצה להפחית את הסכומים. בעקבות זאת, הסכים אשל להפחתה, כך שהסכומים עומדים במדרגות שנקבעו במקרה רייכרט, פסק דין עקרוני של בית המשפט העליון. השופטת קיבלה את ההסדר המעודכן וקבעה כי שכר הטרחה והגמול סבירים, בייחוד לאור משך הזמן הממושך שבו התנהל ההליך והמאמץ שהושקע בו.

החלטת בית המשפט מסמנת נקודת ציון חשובה בתחום הגנת הפרטיות. אף שהפיצוי לא הגיע ישירות למשתמשים, עצם אישור הפשרה וההכרה בכך שגוגל נדרשה לשלם סכום נכבד, מהווים אמצעי הרתעה. במקביל, הפניית הכספים לחינוך לפרטיות ולפיתוח טכנולוגיות בתחום עשויה לחזק את המודעות הציבורית לחשיבות שמירה על המידע האישי בעידן שבו כל פעולה ברשת מתועדת. עוד עולה מההליך המורכב כי ניהול תובענות ייצוגיות נגד תאגידי ענק הוא משימה קשה וממושכת, אך בסופו של יום עשויה להביא לתוצאה שמשפיעה לא רק על הצדדים הישירים אלא על כלל הציבור. כפי שציינה השופטת בהכרעת הדין: "ההסדר ראוי והוגן בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה… ומגלם דרך יעילה להכרעה במחלוקת".

למה בעצם הפיצוי לא חולק ישירות למשתמשים שנפגעו?

בית המשפט קיבל את עמדת הצדדים כי לאחר חלוף יותר מעשור מהאירועים, לא ניתן לאתר את המשתמשים עצמם או לכמת את הנזק שנגרם לכל אחד מהם. זיהוי פרטני היה כרוך בקשיים אדירים ובעלויות כבדות, ולכן הוחלט כי הכסף יופנה לקרן ציבורית שתשמש למטרות חינוכיות ולטכנולוגיות להגנת הפרטיות.

האם הפשרה מהווה הודאה מצד גוגל שהיא אכן הפרה את פרטיות המשתמשים?

לא. כמו ברוב הסדרי הפשרה, גם כאן גוגל לא הודתה באף טענה. היא בחרה להסכים להעברת הכסף "לצורכי פשרה בלבד" כדי לסיים את ההליך ולהימנע מהמשך דיון משפטי שעלול היה להימשך עוד כמה שנים .

אם גוגל לא הודתה, האם ניתן בעתיד לפתוח מחדש תביעה על אותם נושאים?

הסדר הפשרה אושר כפסק דין ונוגע ברוב הטענות שהועלו בבקשה, כך שחברי הקבוצה אינם יכולים להגיש תביעה נוספת באותם נושאים. החריג היחיד הוא סוגיית רישום מאגר המידע, שממנה הסתלק רק המבקש באופן אישי. המשמעות היא שמשתמש אחר יכול, עקרונית, להעלות את הטענה הזו בעתיד.

מדוע היה צורך לערב את בית המשפט העליון בסוגיה זו?

בתחילת הדרך טענה גוגל שיש לברר את ההליך לפי הדין הזר, ולא בישראל. בעקבות פסיקות שניתנו בפרשות אחרות, ובכללן הליך "בן חמו נגד פייסבוק", נדרש בית המשפט העליון להכריע בסוגיית ברירת הדין. לבסוף נקבע כי יש להחיל את הדין הישראלי - דבר שאפשר את המשך ההליך בארץ.

האם הכסף שהועבר לקרן לתובענות ייצוגיות יגיע בסופו של דבר לציבור הרחב?

כן. החוק מחייב את הקרן לייעד את הסכומים למטרות ציבוריות שקשורות לנושא התובענה. במקרה הזה נקבע כי הכסף יופנה לחינוך לפרטיות, להגנה על פרטיות ולפיתוח טכנולוגיות שיחזקו את ההגנה על המידע האישי של המשתמשים.

כיצד נקבע שכר הטרחה של עורכי הדין והגמול לתובע המייצג?

ההסדר הראשוני עורר התנגדות מצד המדינה שטענה כי הסכומים חורגים מהמקובל. לאחר מכן הופחתו הסכומים כך שיתאימו למדרגות שנקבעו בפסק דין רייכרט. בית המשפט קבע כי לאחר ההפחתה מדובר בסכומים סבירים, בהתחשב במשך הזמן הארוך של ההליך ובמורכבותו.

האם ניתן לראות בהסדר הישג לציבור המשתמשים, גם אם לא קיבלו פיצוי אישי?

בהחלט. אף שאין פיצוי פרטני, עצם העובדה שגוגל חויבה להעביר סכום נכבד לקרן ציבורית יוצרת הרתעה לחברות אחרות. בנוסף, הכסף יופנה ישירות לקידום נושאים שנוגעים להגנת הפרטיות, כך שהתועלת עשויה להיות רחבה ולהשפיע על כלל הציבור.

האם נושא הקונסולידציה של מסמכי מדיניות הפרטיות ב-2012 עדיין רלוונטי כיום?

בית המשפט ציין כי מדובר בשינוי שאירע לפני יותר מעשור, וכי מאז נעשו בגוגל שינויים רבים נוספים במסמכי המדיניות. עם זאת, במסגרת פרסום ההסדר נקבע כי תיכלל הערה מיוחדת המבהירה למשתמשים את מהות הקונסולידציה, כדי לשמור על שקיפות.

במקרה אחר, גל בריר, משתמש בשירות הדואר האלקטרוני של גוגל, ג'ימייל, מצא את עצמו מוטרד מהודעות שנראו לו כמו דואר אלקטרוני רגיל, אך בפועל היו פרסומות. לטענתו, גוגל שיגרה לו ולמשתמשים נוספים הודעות פרסומת ללא הסכמתם, ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת. ההודעות, כך סיפר בבקשת האישור שהגיש, הופיעו בין יתר ההודעות בתיבת הדואר, לעתים בתיקיית ה"רשתות החברתיות", ולעתים גם בתיקיית הדואר הנכנס, מבלי שניתן היה להסיר את השם מרשימת התפוצה בדרך פשוטה. אפילו הכיתוב שציין שמדובר בפרסומת - קיצור באנגלית Ad - לא היה, לשיטתו, ברור לכל נמען, ואינו עומד בדרישות החוק. עוד טען בריר כי ההודעות ניתנות לשמירה ולאחזור, משתנות בהתאם להתעניינות המשתמשים ומעוררות חשד לניסיון מכוון להטעות, בכך שהן "נטמעות בין כלל ההודעות" ונראות כאילו הן חלק מתכתובת רגילה. לדבריו, מדובר בהפרה ברורה של החוק, וגם בעשיית עושר ולא במשפט מצד החברה. גוגל מצדה, דחתה את הטענות על הסף. בתשובתה לבית המשפט, היא הדגישה כי, "לא נגרם כל נזק למבקש או לחברי הקבוצה", וכי "חוק התקשורת לא הופר". החברה טענה כי יחסיה עם המשתמשים מבוססים על "יחסי תמורה ידועים, ברורים ומוסכמים", שבמסגרתם מקבלים המשתמשים את שירות הדואר האלקטרוני ללא תשלום, ובתמורה מוצגות להם פרסומות, מותאמות אישית או כלליות. לדבריה, ההסכמה לכך ניתנת בשלבים שונים, כבר בהרשמה לשירות, בתנאי השימוש, במדיניות הפרטיות ובדפי העזרה. בית המשפט עצמו הכריעממש באחרונה במקרה.