אין לראות באשה שעבדה בעסק של בעלה עובדת שכירה
פסק דין שניתן בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה דחה תביעה לדמי אבטלה של אשה שטענה כי הועסקה כשכירה בחברת הבנייה שבשליטת בן-זוגה. אחרי שהתגלו אי התאמות בנתונים ונחשף כי חוזה העבודה שלה שהוגש נחתם רק שנים אחרי תחילת עבודתה, קבעו השופטים כי לא הוכח שהתקיימו
יחסי עבודה אמיתיים, וכי פעילותה בחברה נתפשה כעזרה משפחתית ולא כהעסקה מחייבת
בחום של תחילת אוגוסט, נכנסה ליאת פרלמוטר לאולם בית הדין האזורי לעבודה בחיפה. היא ביקשה שיכירו בה כמי שעבדה במשך שנים כעובדת שכירה בחברת הבנייה שבבעלות בעלה, יריב. מאחורי המאבק שלה עמדו חודשים של חוסר ודאות, לאחר שהמוסד לביטוח לאומי דחה את בקשתה לקבל דמי אבטלה בטענה שלא התקיימו יחסי עבודה אמיתיים בינה לבין החברה. אלא שכפי שהתברר בדיון הארוך והמפורט, לא די בכך שאדם יוגדר בתלושי שכר כעובד או שייחתם עמו הסכם העסקה, כדי לזכות בהכרה כעובד שכיר נדרש להוכיח כי מדובר ביחסי עבודה של ממש.
התיק התנהל בפני השופטת מירי שי, בליווי נציגי ציבור מטעם העובדים והמעסיקים, שנדרשו לבחון שורה ארוכה של מסמכים, עדויות ותיעודים. פרלמוטר, שנולדה ב-1973, טענה כי מ-2015 הועסקה תחילה בעסק שבעלה ניהל כעוסק מורשה, ובהמשך, מ-2020, בחברה שהקים - אם הפנינה. לדבריה, היא מילאה תפקידים מרכזיים בחברה: ניהול אדמיניסטרטיבי, טיפול בענייני ספקים ולקוחות, הכנת הצעות מחיר, ניהול חשבונות, קשר עם אדריכלים, ואף אחריות על שיווק ותחזוק אתר החברה ודפי המדיה החברתית.
בעדותה סיפרה כי עבדה שעות ארוכות מדי יום, "משמונה בבוקר ועד חמש אחר הצהריים", במשרד שהוקם במיוחד בביתם, ובו עמדו שני שולחנות מחשב וכניסה נפרדת. היא הוסיפה כי "התקשורת עם יריב היתה כל הזמן פינג פונג. אין, זה נונ-סטופ", ותיארה עבודה אינטנסיבית ורצופה מול לקוחות, ספקים ואדריכלים. בעלה, יריב פרלמוטר, אישר בעדותו כי אשתו סייעה בעבודת החברה ואף החזיקה ייפוי כוח לחשבון הבנק, מה שאיפשר לה לבצע בדיקות של תזרים מזומנים.
"לא הובאה ולו ראשית ראיה"
אלא שבית הדין לא הסתפק בתיאורים האלה. השופטים ביקשו לראות מסמכים שיתמכו בגרסה: מיילים, התכתבויות עם לקוחות, חשבוניות שהופקו, יומני פגישות או הצעות מחיר שהוכנה. "לא הובאה ולו ראשית ראיה למילוי איזו מהמטלות שציינה התובעת", נכתב בפסק הדין, שבו הודגש כי אפילו לגבי השימוש בתוכנות ניהול שהוזכר, לא הוצגה הוכחה ממשית.
- הבקשות לדמי אבטלה בארה"ב ירדו לשפל של שלושה חודשים
- מי זכאי, מתי וכמה מקבלים? מדריך לדמי אבטלה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
כמו כן, מהראיות שהוצגו עלה כי בפועל החברה ניהלה לרוב פרויקט בנייה אחד בשנה, לכל היותר שניים. השופטים סברו כי היקף הפעילות אינו מתיישב עם תיאוריה של פרלמוטר על עבודה יומיומית רצופה וממושכת. "גרסת התובעת לעבודה 'מסביב לשעון' אינה מתיישבת עם הטענה שלה ושל בעלה שמדובר בחברה משפחתית קטנה", כתבה השופטת בפסק הדין שפורסם.
גם סוגיית ההסכם האישי שנחתם עמה העמידה סימני שאלה. ההסכם נחתם רק באוגוסט 2021, חמש שנים לאחר תחילת עבודתה הנטענת, ונקבע בו תאריך תחילת עבודה אחר, משכורת אחרת ותפקיד שונה. פרלמוטר ניסתה להסביר כי מדובר ב"טעות של רואה החשבון", אבל בעיני השופטים, "הנתונים המוצגים בהסכם אינם תואמים את גרסת התובעת וחומר הראיות בתיק".
התמונה הסתבכה גם כשנבדקו תלושי השכר. לכאורה, שולמה לה משכורת קבועה של כ-12.7 אלף שקל נטו מדי חודש, אך בפועל התברר כי לא בכל חודש נכנסה הפקדה לחשבון הבנק המשותף לה ולבעלה. כך למשל, ביולי 2022 לא שולמה כלל משכורת, אף שבתלוש הופיע סכום גבוה יותר מהרגיל, וכן לא נמצאה הפקדה בגין דצמבר 2022. בנוסף, כמעט שלא נרשמו זכויות סוציאליות, מלבד תשלום חד-פעמי של דמי הבראה.
- טענה שהיתה ידועה בציבור; השופט: היכן התמונות?
- האם ניתן לבטל צוואה הדדית של אדם שאיבד את כשירותו?
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- הרכב "הגנוב" חנה בחוץ - והתובע הגיע איתו לבית המשפט: פסק...
תאריך הפיטורים צוין כיום אחד לפני מועד השימוע
לגבי סיום עבודתה, טענה פרלמוטר כי פוטרה במאי 2023 לאחר שהחברה הפסידה כספים, ואף הציגה מכתב פיטורים. ואולם המכתב עורר חשד נוסף: תאריך הפיטורים צוין כיום אחד לפני מועד השימוע שכביכול נערך לה. כשנשאלה בעדותה על השימוע הזה, היא הודתה כי אין פרוטוקול ואין ראיות לכך שהתקיים בפועל. בנוסף, אף שטענה כי סיימה לעבוד במאי, הופק עבורה תלוש שכר גם ביוני - ללא כל הסבר. "אי ביצוע תשלום גמר חשבון הוא סממן נוסף המעיד שלא מדובר במערכת יחסי עבודה אמיתית", נכתב בהחלטה.
השופטים בחנו גם את מעמדו של הבעל. יריב עצמו לא קיבל שכר מהחברה, ולא דיווח על דיבידנדים. הוא היה "הרוח החיה" מאחורי החברה, בעל ההכשרה המקצועית, זה שקיבל את ההחלטות הניהוליות, נפגש עם רואה החשבון והיה אחראי להתקשרויות מול ספקים וקבלנים. לעומת זאת, תפקידיה של ליאת הוגדרו בבית הדין כ"עזרה משפחתית" ולא כהעסקה מחייבת.
בסיכומו של דבר, בית הדין קבע בהכרעתו באופן חד-משמעי כי, "התובעת לא עמדה בנטל השכנוע שעבודתה היתה חיונית לחברה שבבעלות יריב, ושהיא ביצעה עבודה סדירה, בתפקיד מהותי בתמורה לשכר". עוד נכתב כי, "כל הסממנים כמכלול מטים את הכף למסקנה שהמשימות שביצעה התובעת מהוות עזרה משפחתית, במטרה להשיא את רווחי החברה, והתקשרות זו אינה עולה כדי קשר חוזי המסדיר חובות וזכויות מכוח יחסי עבודה".
משמעות הדברים היא שהתביעה נדחתה, ופרלמוטר לא תקבל דמי אבטלה מהביטוח הלאומי. עם זאת, בית הדין הבהיר כי אין לראות בה בעלת שליטה בחברה, כפי שטען המוסד לביטוח לאומי. האחריות והשליטה היו בידי הבעל בלבד, בעוד שתפקידה של האשה לא נשא משקל ממשי בניהול העסק. ההכרעה ניתנה פה אחד על ידי ההרכב, והשופטת לא חייבה את פרלמוטר בהוצאות משפט.
למה בכלל נדרשת הוכחה ליחסי עובד-מעסיק כשמדובר בחברה משפחתית?
החוק בישראל קובע כי כדי שאדם ייחשב כעובד
שכיר עליו להוכיח קשר חוזי שמתקיים בפועל - עבודה ממשית, שעות עבודה, תשלום שכר ותלות כלכלית. במקרים של חברות משפחתיות, קיים חשש שהגדרת בן או בת הזוג כעובד שכיר תעשה מטעמי מס או זכויות ביטוחיות בלבד, לכן בתי הדין דורשים הוכחות חותכות שהתקיימה עבודה אמיתית ולא
רק עזרה במסגרת המשפחתית.
מה ההבדל בין עזרה משפחתית לבין עבודה שכירה?
עזרה משפחתית מתייחסת לפעולות שמבצע בן משפחה מתוך שותפות זוגית או משפחתית, ללא התחייבות חוזית ותמורה כלכלית מוסדרת. לעומת זאת, עבודה שכירה כוללת חוזה עבודה (גם אם לא כתוב), הגדרת תפקיד, חובת דיווח, קבלת שכר קבוע, זכויות סוציאליות ופיקוח של המעסיק. בית הדין ראה בפעילות של פרלמוטר דפוס של עזרה לזוגיות ולעסק, לא יחסי עובד-מעסיק.
אילו סממנים מרכזיים בתי הדין בוחנים במקרים כאלה?
בתי הדין נוהגים להפעיל את "המבחן המעורב", שבו מרכיב מרכזי הוא מבחן ההשתלבות - האם העובד השתלב בעסק כחלק אינטגרלי מפעילותו, או שמא מדובר בפעילות צדדית או זמנית. בנוסף נבחנים מבחני עזר כמו קיומם של תלושי שכר אמינים, דיווח נוכחות, תשלום זכויות סוציאליות, עצמאות בקבלת החלטות, קיומו של שימוע אמיתי לפני פיטורים ועוד.
מה המשמעות של קביעה שאין יחסי עבודה לעניין ביטוח לאומי?
מי שאינו מוכר כעובד שכיר לא זכאי לדמי אבטלה, דמי לידה או זכויות אחרות הניתנות לעובדים שכירים דרך הביטוח הלאומי. במקרה הזה, פרלמוטר לא תקבל את דמי האבטלה שביקשה. לעומת זאת, אילו היתה מוכרת כעובדת שכירה, היה הביטוח הלאומי מחויב לשלם לה את הקצבה.
האם פסק הדין משפיע על כל בני זוג שעוזרים
בעסק משפחתי?
פסק הדין אינו יוצר הלכה מחייבת לכל מקרה, אך הוא משתלב בקו פסיקה עקבי: בני זוג שפעילותם בעסק אינה מתועדת או מוכחת כעבודה אמיתית יתקשו לזכות בהכרה כעובדים שכירים. לכן, מי שמבקשים לשמש כעובדים בעסק של בן או בת הזוג חייבים לנהל מסמכים מסודרים, להוכיח ביצוע משימות שוטפות, ולהראות תלות אמיתית בשכר.
כיצד מתייחסים בתי הדין להסכמי העסקה שנחתמים בדיעבד, כמו במקרה הזה?
כשהסכם נחתם שנים לאחר תחילת העבודה הנטענת, בתי הדין מתייחסים אליו בחשדנות. אם נתוני ההסכם אינם תואמים את המציאות או גרסת הצדדים, משקלו ראייתי נמוך. בפסק הדין הנוכחי צוין כי ההסכם עורר "תהיות" משום שצוין בו תאריך תחילת עבודה שונה, שכר ותפקיד שאינם מתיישבים עם העדויות.
האם פסק הדין אומר שהתובעת נחשבת בעלת שליטה בחברה?
לא. דווקא בנקודה זו בית הדין דחה את טענת המוסד לביטוח לאומי. נקבע כי בעלה של התובעת הוא בעל המניות היחיד והאדם שהחזיק בסמכות ובהכשרה הנדרשת לניהול העסק. לפיכך, אין לראות באשה בעלת שליטה, אלא כמי שסייעה אך לא קיבלה החלטות מהותיות.
צוואת האם תקפה גם לאחר שחלפו 50 שנה - אף שהעדים מתו
בית המשפט לענייני משפחה בחיפה הכריע במאבק ירושה ממושך בין אחים על רקע צוואת אמם מ-1972. שני העדים שחתמו על הצוואה נפטרו זה מכבר, אך השופט טל פפרני קבע כי אין בכך כדי לפגוע בתוקפה של הצוואה, שנערכה לצד צוואת האב המנוח ונחשבת צוואה הדדית. אחד מילדיהם
של המנוחים, שהתנגד לקיום הצוואה בטענה שאמו לא הבינה עברית, חויב בהוצאות של 45 אלף שקל לאחיו
כשחלפו יותר מחמישה עשורים מאז שנחתמה הצוואה, נדמה היה כי מסמך ישן, דהוי בקצוות, לא יוכל עוד לעמוד במבחן משפטי. ואולם בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, בפני סגן הנשיאה השופט טל פפרני, נקבע באחרונה כי גם צוואה שנערכה לפני 50 שנה, ואף ששני העדים שחתמו עליה הלכו לעולמם - יכולה להמשיך ולחייב את היורשים, אם ניכר כי היא משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה.
הסיפור מתחיל במשפחה ותיקה מהצפון. האם, ילידת 1932, הלכה לעולמה ב-2018 כשהיא מותירה אחריה חמישה ילדים ורכוש שכלל גם מניות בחברה משפחתית שנוסדה עוד בשנות ה-30 על ידי האב. זמן קצר לאחר פטירתה הגיש אחד הבנים, המתגורר כיום בארה"ב, בקשה למתן צו ירושה. שלושת אחיו ואחותו התנגדו לכך והציגו מסמך צוואה שנחתם לדבריהם ב-1972 בפני עורך הדין נחום סגל ומזכירתו, אביבה עפרון. לטענתם, זהו המסמך האחרון והמחייב של האם, שיש לקיים אותו לפי הוראותיו.
הבן, שהתנגד לקיום הצוואה, טען מנגד כי מדובר במסמך ישן שאין לו תוקף. לדבריו, אמו לא שלטה בשפה העברית, לא ידעה לקרוא ולכתוב, ולכן לא הבינה כלל על מה היא חותמת. הוא הוסיף כי הצוואה נמצאה רק לאחר מותו של האב ולמעשה נשלפה "מהעבר" ברגע שנולדה המחלוקת. לטענתו, עצם העובדה ששני העדים נפטרו ולא ניתן היה לזמנם לעדות, יוצרת פגם מהותי שמונע את קיום הצוואה.
צוואת האם נערכה באותו היום של צוואת האב
האחים האחרים, שביקשו לקיים את הצוואה, טענו מנגד כי אין ספק שהאם ידעה היטב מה היא עושה. לדבריהם, אמם היתה אשה דעתנית ונחרצת, שהקפידה תמיד להבין כל מסמך שעליו חתמה. הצוואה, לדבריהם, נערכה באותו יום ביחד עם צוואת האב המנוח - מסמך כמעט זהה שקיים כבר עשרות שנים ללא התנגדות כלשהי. הם הסבירו כי שני ההורים בחרו לערוך צוואות הדדיות, שבהן כל אחד מהם ציווה את רכושו לבן הזוג שנותר בחיים, ולאחר מכן לילדים בחלוקה ברורה.
- 500 מיליון שקל ל-4 אחים - אז על מה יש לריב?
- האם ניתן לבטל צוואה הדדית של אדם שאיבד את כשירותו?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט פפרני קיבל את עמדת האחים וקבע כי אכן מדובר בצוואות הדדיות, שנערכו על בסיס הסתמכות הדדית של בני הזוג זה על זה. לדבריו, "מעיון בצוואות ניתן לראות בבירור כי אלו אינן כוללות מגבלה על יכולתו של בן הזוג לעשות בנכסיו כרצונו, אולם ברור כי הן כן כוללות מנגנון הסתמכות, ולפיו כל אחד מהם קבע את חלקו היחסי בעיזבון של כל אחד מארבעת ילדיהם, וברור כי כל אחד מהם הסתמך על צוואתו של האחר". על כן נקבע כי מדובר בצוואות הדדיות שיש להן תוקף מחייב.
האשה טענה שהיתה ידועה בציבור, השופט תהה היכן התמונות
אשה שביקשה לבטל צו ירושה בטענה שהיתה בת זוגו של המנוח, נכשלה בהוכחת טענתה. בית המשפט לענייני משפחה בחיפה קבע כי למרות מגורים משותפים ותקופה ארוכה של קשר זוגי, הראיות לא מלמדות על מערכת יחסים המחילה זכויות וחובות של בני זוג נשואים. "בעידן שבו צילום הוא
פעולה פשוטה, לא ניתן להבין מדוע הוצג תיעוד חלקי בלבד", כתב השופט – וקבע כי הילדים מנישואיו הראשונים של המנוח יירשו את עיזבונו
פסק הדין שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, עוסק במקרה אנושי מורכב, שבו ביקשה אשה בשנות השישים לחייה שיכירו בה כבת זוגו הידועה בציבור של גבר שנפטר, כדי לזכות במחצית מעיזבונו. שני ילדיו של המנוח, מנישואיו הקודמים, התנגדו לבקשה - והשופט, סגן הנשיאה טל פפרני, הכריע כי האשה לא הצליחה להוכיח כי התקיימו יחסי ידועים בציבור.
האשה, שיוצגה בידי עו"ד הייב מוניר, טענה כי היא והמנוח חיו יחד בדירה שכורה בעיר בצפון החל מ-2017 ועד לפטירתו ב-2023. לדבריה, הם ניהלו משק בית משותף, חלקו בילויים, ארוחות ומחויבות רגשית הדדית, והיא אף סעדה אותו בתקופת מחלתו הקשה עד ימיו האחרונים. לאחר מותו, סיפרה, שילמה 4,500 שקל מכיסה לצורך הקמת מצבה לזכרו. "רק כשפניתי למוסד לביטוח לאומי לקבלת דמי קבורה", העידה, "נודע לי שאני עשויה להיות מוכרת כידועה בציבור".
אלא שבית המשפט ראה את הדברים אחרת. השופט פפרני ציין כי עצם העובדה שהתובעת לא ידעה על זכאותה כידועה בציבור מלמדת על היעדר תפישה של הקשר ככזה שמחיל זכויות משפטיות. "אמירה זו מהווה הודאה כי המבקשת עצמה לא ראתה אותה ואת המנוח כבני זוג שהתכוונו לקיים מערכת יחסים בעלת השלכות משפטיות", הוא כתב בהכרעתו. לדבריו, כשמדובר בבני זוג מבוגרים, שניהם גרושים ובעלי ניסיון חיים, קשה לקבל טענה כזו של חוסר ידיעה.
הילדים לא עדכנו את האשה על בקשת צו הירושה
השופט הוסיף כי גם אם הילדים לא עדכנו את האשה על הגשת הבקשה לצו הירושה, דבר שייתכן כי יש בו מידה של חוסר תום לב, אין בכך כדי לשנות את המסקנה. "במכלול הנסיבות," הוא ציין, "ניתן לעבור לבחינת טענתה לגופה - האם היתה ידועה בציבור של המנוח". הוא הסביר כי לפי סעיף 55 לחוק הירושה, אדם שאינו נשוי אך חי עם בן זוגו חיי משפחה במשק בית משותף, עשוי להיחשב מי שירש את חלקו כאילו היה נשוי לו. עם זאת, ההכרה מותנית בקיום יסודות מצטברים: קיום חיי משפחה של ממש, ניהול משק בית משותף, היעדר נישואים עם אחרים והיעדר צוואה שקובעת אחרת. במקרה הזה, כך קבע השופט, התובעת לא הוכיחה כי התקיימו אותם יסודות. אמנם התקיים קשר זוגי לאורך כמה שנים, אך הראיות שהוצגו - מעטות וחלקיות - אינן מצביעות על כוונה ליצור מערכת יחסים בעלת אופי של שיתוף גורל.
- רצה חצי מהדירה של בת הזוג שלו - מה קבע בית המשפט?
- בת הזוג נותרה בלי שום חלק בירושה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחת הנקודות שעליהן בחר השופט להתעכב היתה התיעוד המצומצם של בני הזוג. "הוצגו תמונות בודדות בלבד, רובן צולמו בדירה ובאותו מועד, כנראה באותו יום", הוא כתב בהכרעת הדין. "הוגשו מספר תמונות מחוץ לדירה, אך לא ניתן ללמוד מהן דבר על מועד הצילום. בשנים האחרונות, מקובל לבצע צילומים בדרך פשוטה וקלה באמצעות טלפון נייד, ובקלות ניתן לדעת מתי והיכן צולמה התמונה. אינני רואה בכך אוסף משמעותי של תיעוד, יחסית לתקופה המשותפת הנטענת של כשש שנים". לדבריו, היעדר תמונות מאירועים משפחתיים, חגים או מפגשים חברתיים, מחזק את הרושם שלא מדובר בקשר שהושתת על חיי משפחה מלאים.
