
אין לראות באשה שעבדה בעסק של בעלה עובדת שכירה
פסק דין שניתן בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה דחה תביעה לדמי אבטלה של אשה שטענה כי הועסקה כשכירה בחברת הבנייה שבשליטת בן-זוגה. אחרי שהתגלו אי התאמות בנתונים ונחשף כי חוזה העבודה שלה שהוגש נחתם רק שנים אחרי תחילת עבודתה, קבעו השופטים כי לא הוכח שהתקיימו
יחסי עבודה אמיתיים, וכי פעילותה בחברה נתפשה כעזרה משפחתית ולא כהעסקה מחייבת
בחום של תחילת אוגוסט, נכנסה ליאת פרלמוטר לאולם בית הדין האזורי לעבודה בחיפה. היא ביקשה שיכירו בה כמי שעבדה במשך שנים כעובדת שכירה בחברת הבנייה שבבעלות בעלה, יריב. מאחורי המאבק שלה עמדו חודשים של חוסר ודאות, לאחר שהמוסד לביטוח לאומי דחה את בקשתה לקבל דמי אבטלה בטענה שלא התקיימו יחסי עבודה אמיתיים בינה לבין החברה. אלא שכפי שהתברר בדיון הארוך והמפורט, לא די בכך שאדם יוגדר בתלושי שכר כעובד או שייחתם עמו הסכם העסקה, כדי לזכות בהכרה כעובד שכיר נדרש להוכיח כי מדובר ביחסי עבודה של ממש.
התיק התנהל בפני השופטת מירי שי, בליווי נציגי ציבור מטעם העובדים והמעסיקים, שנדרשו לבחון שורה ארוכה של מסמכים, עדויות ותיעודים. פרלמוטר, שנולדה ב-1973, טענה כי מ-2015 הועסקה תחילה בעסק שבעלה ניהל כעוסק מורשה, ובהמשך, מ-2020, בחברה שהקים - אם הפנינה. לדבריה, היא מילאה תפקידים מרכזיים בחברה: ניהול אדמיניסטרטיבי, טיפול בענייני ספקים ולקוחות, הכנת הצעות מחיר, ניהול חשבונות, קשר עם אדריכלים, ואף אחריות על שיווק ותחזוק אתר החברה ודפי המדיה החברתית.
בעדותה סיפרה כי עבדה שעות ארוכות מדי יום, "משמונה בבוקר ועד חמש אחר הצהריים", במשרד שהוקם במיוחד בביתם, ובו עמדו שני שולחנות מחשב וכניסה נפרדת. היא הוסיפה כי "התקשורת עם יריב היתה כל הזמן פינג פונג. אין, זה נונ-סטופ", ותיארה עבודה אינטנסיבית ורצופה מול לקוחות, ספקים ואדריכלים. בעלה, יריב פרלמוטר, אישר בעדותו כי אשתו סייעה בעבודת החברה ואף החזיקה ייפוי כוח לחשבון הבנק, מה שאיפשר לה לבצע בדיקות של תזרים מזומנים.
"לא הובאה ולו ראשית ראיה"
אלא שבית הדין לא הסתפק בתיאורים האלה. השופטים ביקשו לראות מסמכים שיתמכו בגרסה: מיילים, התכתבויות עם לקוחות, חשבוניות שהופקו, יומני פגישות או הצעות מחיר שהוכנה. "לא הובאה ולו ראשית ראיה למילוי איזו מהמטלות שציינה התובעת", נכתב בפסק הדין, שבו הודגש כי אפילו לגבי השימוש בתוכנות ניהול שהוזכר, לא הוצגה הוכחה ממשית.
- הבקשות לדמי אבטלה בארה"ב ירדו לשפל של שלושה חודשים
- מי זכאי, מתי וכמה מקבלים? מדריך לדמי אבטלה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
כמו כן, מהראיות שהוצגו עלה כי בפועל החברה ניהלה לרוב פרויקט בנייה אחד בשנה, לכל היותר שניים. השופטים סברו כי היקף הפעילות אינו מתיישב עם תיאוריה של פרלמוטר על עבודה יומיומית רצופה וממושכת. "גרסת התובעת לעבודה 'מסביב לשעון' אינה מתיישבת עם הטענה שלה ושל בעלה שמדובר בחברה משפחתית קטנה", כתבה השופטת בפסק הדין שפורסם.
גם סוגיית ההסכם האישי שנחתם עמה העמידה סימני שאלה. ההסכם נחתם רק באוגוסט 2021, חמש שנים לאחר תחילת עבודתה הנטענת, ונקבע בו תאריך תחילת עבודה אחר, משכורת אחרת ותפקיד שונה. פרלמוטר ניסתה להסביר כי מדובר ב"טעות של רואה החשבון", אבל בעיני השופטים, "הנתונים המוצגים בהסכם אינם תואמים את גרסת התובעת וחומר הראיות בתיק".
התמונה הסתבכה גם כשנבדקו תלושי השכר. לכאורה, שולמה לה משכורת קבועה של כ-12.7 אלף שקל נטו מדי חודש, אך בפועל התברר כי לא בכל חודש נכנסה הפקדה לחשבון הבנק המשותף לה ולבעלה. כך למשל, ביולי 2022 לא שולמה כלל משכורת, אף שבתלוש הופיע סכום גבוה יותר מהרגיל, וכן לא נמצאה הפקדה בגין דצמבר 2022. בנוסף, כמעט שלא נרשמו זכויות סוציאליות, מלבד תשלום חד-פעמי של דמי הבראה.
- בקרוב? ההחלטה שעלולה לעלות למדינה מאות מיליונים
- עזבה את הבית וביקשה שבעלה ימשיך לפרנס אותה: מה קבע בית המשפט?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- בית המשפט חייב דוד להשיב לאחיינית 220 אלף שקל
תאריך הפיטורים צוין כיום אחד לפני מועד השימוע
לגבי סיום עבודתה, טענה פרלמוטר כי פוטרה במאי 2023 לאחר שהחברה הפסידה כספים, ואף הציגה מכתב פיטורים. ואולם המכתב עורר חשד נוסף: תאריך הפיטורים צוין כיום אחד לפני מועד השימוע שכביכול נערך לה. כשנשאלה בעדותה על השימוע הזה, היא הודתה כי אין פרוטוקול ואין ראיות לכך שהתקיים בפועל. בנוסף, אף שטענה כי סיימה לעבוד במאי, הופק עבורה תלוש שכר גם ביוני - ללא כל הסבר. "אי ביצוע תשלום גמר חשבון הוא סממן נוסף המעיד שלא מדובר במערכת יחסי עבודה אמיתית", נכתב בהחלטה.
השופטים בחנו גם את מעמדו של הבעל. יריב עצמו לא קיבל שכר מהחברה, ולא דיווח על דיבידנדים. הוא היה "הרוח החיה" מאחורי החברה, בעל ההכשרה המקצועית, זה שקיבל את ההחלטות הניהוליות, נפגש עם רואה החשבון והיה אחראי להתקשרויות מול ספקים וקבלנים. לעומת זאת, תפקידיה של ליאת הוגדרו בבית הדין כ"עזרה משפחתית" ולא כהעסקה מחייבת.
בסיכומו של דבר, בית הדין קבע בהכרעתו באופן חד-משמעי כי, "התובעת לא עמדה בנטל השכנוע שעבודתה היתה חיונית לחברה שבבעלות יריב, ושהיא ביצעה עבודה סדירה, בתפקיד מהותי בתמורה לשכר". עוד נכתב כי, "כל הסממנים כמכלול מטים את הכף למסקנה שהמשימות שביצעה התובעת מהוות עזרה משפחתית, במטרה להשיא את רווחי החברה, והתקשרות זו אינה עולה כדי קשר חוזי המסדיר חובות וזכויות מכוח יחסי עבודה".
משמעות הדברים היא שהתביעה נדחתה, ופרלמוטר לא תקבל דמי אבטלה מהביטוח הלאומי. עם זאת, בית הדין הבהיר כי אין לראות בה בעלת שליטה בחברה, כפי שטען המוסד לביטוח לאומי. האחריות והשליטה היו בידי הבעל בלבד, בעוד שתפקידה של האשה לא נשא משקל ממשי בניהול העסק. ההכרעה ניתנה פה אחד על ידי ההרכב, והשופטת לא חייבה את פרלמוטר בהוצאות משפט.
למה בכלל נדרשת הוכחה ליחסי עובד-מעסיק כשמדובר בחברה משפחתית?
החוק בישראל קובע כי כדי שאדם ייחשב כעובד
שכיר עליו להוכיח קשר חוזי שמתקיים בפועל - עבודה ממשית, שעות עבודה, תשלום שכר ותלות כלכלית. במקרים של חברות משפחתיות, קיים חשש שהגדרת בן או בת הזוג כעובד שכיר תעשה מטעמי מס או זכויות ביטוחיות בלבד, לכן בתי הדין דורשים הוכחות חותכות שהתקיימה עבודה אמיתית ולא
רק עזרה במסגרת המשפחתית.
מה ההבדל בין עזרה משפחתית לבין עבודה שכירה?
עזרה משפחתית מתייחסת לפעולות שמבצע בן משפחה מתוך שותפות זוגית או משפחתית, ללא התחייבות חוזית ותמורה כלכלית מוסדרת. לעומת זאת, עבודה שכירה כוללת חוזה עבודה (גם אם לא כתוב), הגדרת תפקיד, חובת דיווח, קבלת שכר קבוע, זכויות סוציאליות ופיקוח של המעסיק. בית הדין ראה בפעילות של פרלמוטר דפוס של עזרה לזוגיות ולעסק, לא יחסי עובד-מעסיק.
אילו סממנים מרכזיים בתי הדין בוחנים במקרים כאלה?
בתי הדין נוהגים להפעיל את "המבחן המעורב", שבו מרכיב מרכזי הוא מבחן ההשתלבות - האם העובד השתלב בעסק כחלק אינטגרלי מפעילותו, או שמא מדובר בפעילות צדדית או זמנית. בנוסף נבחנים מבחני עזר כמו קיומם של תלושי שכר אמינים, דיווח נוכחות, תשלום זכויות סוציאליות, עצמאות בקבלת החלטות, קיומו של שימוע אמיתי לפני פיטורים ועוד.
מה המשמעות של קביעה שאין יחסי עבודה לעניין ביטוח לאומי?
מי שאינו מוכר כעובד שכיר לא זכאי לדמי אבטלה, דמי לידה או זכויות אחרות הניתנות לעובדים שכירים דרך הביטוח הלאומי. במקרה הזה, פרלמוטר לא תקבל את דמי האבטלה שביקשה. לעומת זאת, אילו היתה מוכרת כעובדת שכירה, היה הביטוח הלאומי מחויב לשלם לה את הקצבה.
האם פסק הדין משפיע על כל בני זוג שעוזרים
בעסק משפחתי?
פסק הדין אינו יוצר הלכה מחייבת לכל מקרה, אך הוא משתלב בקו פסיקה עקבי: בני זוג שפעילותם בעסק אינה מתועדת או מוכחת כעבודה אמיתית יתקשו לזכות בהכרה כעובדים שכירים. לכן, מי שמבקשים לשמש כעובדים בעסק של בן או בת הזוג חייבים לנהל מסמכים מסודרים, להוכיח ביצוע משימות שוטפות, ולהראות תלות אמיתית בשכר.
כיצד מתייחסים בתי הדין להסכמי העסקה שנחתמים בדיעבד, כמו במקרה הזה?
כשהסכם נחתם שנים לאחר תחילת העבודה הנטענת, בתי הדין מתייחסים אליו בחשדנות. אם נתוני ההסכם אינם תואמים את המציאות או גרסת הצדדים, משקלו ראייתי נמוך. בפסק הדין הנוכחי צוין כי ההסכם עורר "תהיות" משום שצוין בו תאריך תחילת עבודה שונה, שכר ותפקיד שאינם מתיישבים עם העדויות.
האם פסק הדין אומר שהתובעת נחשבת בעלת שליטה בחברה?
לא. דווקא בנקודה זו בית הדין דחה את טענת המוסד לביטוח לאומי. נקבע כי בעלה של התובעת הוא בעל המניות היחיד והאדם שהחזיק בסמכות ובהכשרה הנדרשת לניהול העסק. לפיכך, אין לראות באשה בעלת שליטה, אלא כמי שסייעה אך לא קיבלה החלטות מהותיות.
.jpg)
בקרוב? ההחלטה שעלולה לעלות למדינה מאות מיליונים
האם מורה שמקבלת שעות נוספות ללא הפקדות מעסיק, או רופא המשלב בין עבודה בבית חולים לפרקטיקה פרטית, זכאים להטבת זיכוי פנסיוני מוגדל - גם אם לא הפקידו לפנסיה כעצמאיים? בזמן שרשות המסים טוענת שהזיכוי מותנה בהפקדה נוספת כעמית עצמאי, טוענים התובעים - והמחוזי
קיבל זאת - כי הזיכוי מגיע מכוח החוק עצמו, ללא תנאים שלא נכתבו בו. כעת, העליון ידון לעומק בשאלה שמעצבת את דיני המס של מאות אלפי שכירים
באחד התיקים הסבוכים ביותר שעסקו ביחסי הגומלין שבין דיני המס לדיני החיסכון הפנסיוני, נדרש בית המשפט העליון לפרשנותו של סעיף צר ומורכב בפקודת מס הכנסה, אך כזה שעשוי להשפיע על מאות אלפי שכירים בישראל. מאחורי המונחים הטכניים, התקרות והאחוזים, מסתתרת מציאות פשוטה: האם המדינה העניקה במשך שנים פחות זיכוי מס ממה שחוקק המחוקק?
הסיפור הזה מתחיל בעובד שכיר, כזה שמקבל משכורת חודשית סדירה בעבור עבודתו, אך לצדה גם מחזיק בהכנסה נוספת שאינה מבוטחת בפנסיה. זה יכול להיות מורה שמקבלת שעות נוספות שהמעסיק אינו מפריש בגינן כסף לפנסיה, או אותה מורה שנותנת שיעורים פרטיים כעצמאית. זה יכול להיות גם רופא בבית חולים שמפעיל במקביל קליניקה פרטית. המשותף לכולם הוא שבחלק מהכנסתם אין הפרשות מעסיק, ולכן חלק מההכנסה נחשב “הכנסה בלתי מבוטחת”.
סעיף 45א(ה)(2)(ב)(2) לפקודת מס הכנסה אמור להגדיל לעובד כזה את תקרת הזיכוי בגין הפקדות לפנסיה. אלא שהשאלה שהתגלגלה לבית המשפט היתה מהו תנאי הזכאות לזיכוי הזה - האם די בכך שקיימת הכנסה בלתי מבוטחת, או שאולי השכיר אמור להפקיד לפנסיה גם כעצמאי, כלומר לבצע הפקדה נוספת ומובחנת בגין ההכנסה הזו? רשות המסים, כך מתברר, יישמה במשך שנים את האפשרות השנייה. מנגד, התובעים המייצגים טענו שהחוק מעולם לא דרש זאת, ובית המשפט המחוזי קיבל את עמדתם. כעת, פסק הדין של השופט עופר גרוסקופף בבית המשפט העליון מציג את הסוגיה בהרחבה, משחזר את תכליות המחוקק, מעמת אותן עם לשון החוק, ומנסה לפתור את אחד הוויכוחים המורכבים שנוהלו בשנים האחרונות בתחום מיסוי החיסכון הפנסיוני.
ההוראה שמבלבלת כל שכיר
השופט גרוסקופף פותח את פסק הדין בתיאור קולח ומשועשע של מורכבותה של הוראת החוק. “אכן קוד מוצפן הכתוב ליודעי ח"ן, ואשר כל השומר נפשו ירחק ממנו”, הוא כותב כשהוא מתאר את סעיף־המשנה המדובר. אלא שמאחורי הקוד נמצא עניין בעל משמעות ממשית לציבור רחב מאוד של שכירים. החוק מעודד חיסכון פנסיוני באמצעות הטבות מס. שכיר מפקיד לפנסיה 6% משכרו, ואילו המעסיק מוסיף 12.5% נוספים. אלא שההטבה מוגבלת בתקרה: גם אם העובד מפקיד יותר, הזיכוי ניתן רק עד סכום מסוים.
- מנורה משכה 90 אלף שקל מקרן הפנסיה של מורה - מה הסיבה ולמה בית המשפט גער בה?
- השכר שלכם מעל 30 אלף שקל בחודש? היזהרו מפני פעולה פזיזה בסימון קצבה מוכרת בהפקדות הפנסיוניות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
כשלעובד יש גם הכנסה לא מבוטחת, המחוקק יצר מנגנון שמאפשר להגדיל את התקרה. ברמה המעשית, זו היתה אמורה להיות הטבה שמסייעת לשכירים להשלים חיסכון פנסיוני על הכנסותיהם שאינן מכוסות על ידי המעסיק. ואולם רשות המסים קבעה לאורך שנים כי ההטבה תינתן רק אם העובד ביצע הפקדה נוספת לקופת גמל כעמית עצמאי, כלומר הפקדה נפרדת, מעבר להפרשות הרגילות שלו כשכיר. לדבריה, זו הפרשנות היחידה שמתיישבת עם העיקרון שלפיו הטבת מס בגין חיסכון פנסיוני ניתנת כדי לעודד הפקדה בפועל, ולא כשהנישום לא הפקיד בעצמו בגין הכנסתו הבלתי מבוטחת.

עזבה את הבית וביקשה שבעלה ימשיך לפרנס אותה: מה קבע בית המשפט?
אשה שנישאה לפני יותר מ-50 שנה ועזבה את הבית לאחר שטענה להתעללות נפשית מתמשכת, ביקשה לחייב את בעלה במזונות ובמדור זמניים. לטענתה, היא יצאה מהבית “עם נייר וארנק בלבד” והחלה חיים חדשים הרחק ממנו. הבעל טען שמדובר בעלילת שווא שנועדה להצדיק מעבר לצפון ודרישת
מזונות. השופט בחן את הטענות, את מכתב העזיבה החריג ואת מצבם הכלכלי - והכריע
באוגוסט האחרון, לאחר יותר מ-50 שנות נישואים, לקחה אשה את תיקה ויצאה מבית המשפחה בחדרה. לא היה זה צעד רגעי או גחמה פתאומית; לפחות כך היא טענה בבקשה שהגישה לבית המשפט לענייני משפחה. לדבריה, במשך שנים היא נשאה לבדה תחושת מועקה, פחד ושחיקה רגשית, עד שהגיעה לנקודת שבירה. “יצאתי ואני לא חוזרת, כבד את החלטתי”, כתבה לבעלה בהודעה שנשלחה זמן קצר לאחר שעזבה. היא תיארה יציאה כמעט טקסית, “עם נייר וארנק בלבד”, ועם תחושת חירות שלא הכירה שנים ארוכות. כעת, כשהיא חיה בצפון בדירה שכורה, ביקשה האשה שבעלה - שממנו התרחקה פיזית ונפשית - ימשיך לפרנס אותה עד הגירושים.
מנגד, הבעל מצייר תמונה אחרת: אדם בן 77, נכה צה"ל, שננטש לפתע על־ידי אשתו אחרי חיים של שקט, תמיכה ושיתוף, לטענתו. בין הטענות הקשות שהעלו שני הצדדים, עמד בית המשפט בפני השאלה המורכבת: האם על גבר שכבר אינו חי עם אשתו, לאחר שהיא זו שעזבה את הבית ומצהירה שאינה חוזרת, להמשיך ולשאת במזונותיה? פסק הדין מספק הצצה נדירה לדילמות שבין סכסוך זוגי מתמשך לבין עקרונות יסוד בדין העברי, ובעיקר למקום שבו מסתיימת החובה הזוגית ומתחילה עצמאות כלכלית.
הצדדים נישאו ב-1971 וחיו יחד רוב חייהם הבוגרים. שלושת ילדיהם כבר בוגרים, והזוג חי בבית משותף עד ה-21 לאוגוסט 2024 - היום שבו האשה עזבה את הבית מבלי לשוב. בכתב התביעה תיארה את נסיבות עזיבתה כצעד שננקט אחרי “שנים של התעללות נפשית ואלימות מילולית”, כלשונה. לדבריה, בעלה שלט בכל היבט בחייה: מהמפגשים החברתיים ועד השימוש בכספים המשותפים. היא טענה כי נאלצה להסתיר ממנו את כתובת דירתה החדשה מחשש לביטחונה.
האשה טענה גם כי המשיב נהנה מפנסיה מכובדת וקצבת נכות, בעוד שהיא מתקיימת מקצבאות בלבד ונדרשת להיעזר באמה כדי לשלם שכירות. לדבריה, במשק הבית המשותף נצברו סכומים נכבדים, כולל מט"ח בכספת ויתרות בחשבון הבנק של הבעל, אך אין לה גישה לכספים. בפנייתה לבית המשפט היא ביקשה לחייב את הבעל במזונות זמניים בסכום של 10,800 שקל בחודש, בטענה כי הוא מחויב, לפי הדין העברי, לפרנס את אשתו עד למועד הגט. עוד טענה האשה כי היא זכאית למזונות שיקום גם לאחר הגירושים, עד לחלוקת הזכויות הפנסיוניות.
- נדחו טענות אשה לקבלת 800 אלף שקל ממכירת דירה משותפת
- האשה חזרה בה: “אוהבת את בעלה ומבקשת שלום בית”
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
"עלילת דם", “תלונת שווא” ונטישה לא מוסברת
הבעל דחה מכל וכל את טענותיה של אשתו. הוא תיאר מערכת יחסים אחרת לחלוטין: זוגיות רגילה, יציבה, נטולת אלימות. לדבריו, אשתו עברה בחודשים האחרונים “שינוי לא מובן”, החליטה לפרק את הבית ועזבה ללא סיבה אמיתית. לדבריו, הוא זה שנפגע ומשלם את המחיר. הוא טען כי תלונת האלימות שהגישה נגדו היתה תלונת שווא, וכי גם בית המשפט בדיון על צו ההגנה לא התרשם שהאשה מצויה בסיכון, אך בחר להשאיר את הצו על כנו משיקולים טכניים. עוד הוא הוסיף כי האשה חיה בסך הכל מכספיה שלה, נהנתה מחיי חברה, ואף הצטרפה אליו לטיולים ולפעילויות - עד שלפתע נטשה. מבחינתו, האשה היא זו שמרדה, פעלה בזדון, הביאה למעצרו שלא בצדק ונטשה אותו לעת זקנתו.
