באולם בית המשפט לענייני משפחה בקריות התברר באחרונה סיפור משפחתי טעון, כזה שהעמיד במבחן את הגבולות הדקים בין אחריות הורית לבין רגשות נקם, בין הסכמות כלכליות שהושגו בהסכם גירושים לבין המציאות המורכבת של קשר הורי-ילד לאחר פירוק התא המשפחתי. במרכזו של ההליך עמד אב, שטען כי בנו מסכים להיפגש אתו רק פעם בשבוע, לדקה או שתיים, ורק בתנאי שיקבל ממנו מתנות או כסף. האב ביקש מבית המשפט לבטל לחלוטין את המזונות שנפסקו לטובת בנו, בטענה כי מדובר במקרה מובהק של ניכור הורי. מנגד, האם ביקשה דווקא להגדיל את דמי המזונות, בטענה כי האב אינו עומד בהתחייבויותיו ולא משקיע בילד כפי שנדרש.

בית המשפט, בהרכב השופטת גילה ספרא-ברנע, נדרש לנווט בתוך ים טענות סותרות, חוות דעת מקצועיות ותכתובות צורמות שהחליפו ההורים ביניהם לאורך השנים. בסופו של ההליך, שנמשך שנים אחדות וכלל כמה הליכים מקבילים, קבעה השופטת כי שני ההורים אחראים, כל אחד בדרכו, למצב הקשה שאליו הידרדר הקשר בין האב לבן. כבר בתחילת פסק הדין הובהר הרקע: בני הזוג נישאו ב-1985 והתגרשו ב-2000. במסגרת ההסכם שנחתם בבית המשפט ב-2020 נקבעו דמי מזונות בסכום כולל של 1,750 שקל לחודש, וכן נקבעו זמני שהות סדירים, שכללו יומיים באמצע השבוע וכל סוף שבוע שני אצל האב. אלא שמאז, כך עלה מהראיות, ההסדרים לא התקיימו בפועל.

האב טען כי האם היא שגרמה לניתוק, באמצעות "הסתה" מתמשכת והשפעה על הילד. לדבריו, "מדובר ביחס מחפיר של ילד בן 17 כלפי אביו, אין כל סיבה אובייקטיבית שהקטין ינהג כך כלפי אביו... הילד רואה בי שליח מסעדות או כספומט". הוא הוסיף כי לאור המצב, אין זה הוגן לחייב אותו להמשיך לשלם מזונות, וביקש מבית המשפט "לבטל את חיוב המזונות, או לכל הפחות להפחיתם משמעותית".

דירת האב היתה ריקה

האם מצדה, הציגה גרסה הפוכה. לטענתה, האב מעולם לא קיים את זמני השהות במלואם, ונהג להיפגש עם הקטין רק כרצונו, "למשך כמה דקות בלבד בשבוע". היא הדגישה כי הדירה ששכר האב לשם כך היתה "ריקה, ללא ציוד, והמקרר ריק" - דבר שגרם לבן לסרב ללון שם. "האב לא היה פעיל בחיי המשפחה לא לפני הגירושין ולא אחריהם", טענה האם, והוסיפה כי במקום להשקיע בקשר, האב "העדיף להוציא מאות אלפי שקלים על עורכי דין במקום על טיפול משפחתי עם בנו".

• דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
• מנעה באופן שיטתי קשר בין בנה הקטין לבין אביו – ותפצה ב-250 אלף שקל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

במהלך ההליך הוגשו תסקירים מקצועיים, חוות דעת מומחים, ואף הובאה עדותה של ד"ר ענבל קיבנסון בר-און, שמונתה לנסות לסייע בחידוש הקשר. הדו"חות שיקפו תמונה עגומה: הילד סירב לכל מפגש משמעותי עם האב, והסכים לראותו אך ורק לכמה דקות לצורך קבלת אוכל או כסף. העובדת הסוציאלית לסדרי דין כתבה בדו"ח שלה כי, "הקשר היחיד לו הוא מסוגל עם אביו זה קשר במסגרתו הוא מבקש מהאב פעמיים בשבוע להביא לו אוכל... הקטין טען שיתנגד לכל סוג של טיפול".

המומחית מטעם בית המשפט ציינה כי האם נושאת עמה כעסים עצומים כלפי האב בעקבות הפרידה, וכי "האם היתה מאוד סוערת, מאוד עוינת, והדבר הזה היה חשוף. גם אם לא בכוונה רעה, הקטין הושפע ממנה מאוד". עם זאת, היא הדגישה כי לא מדובר במקרה של "ניכור הורי מתוכנן ושיטתי", אלא במצב שבו רגשותיה הלא מעובדים של האם חלחלו אל הקשר עם הילד.

מנגד, השופטת מצאה שגם לאב יש חלק לא מבוטל במצב. היא הזכירה כי הוא  בחר להודיע על עזיבתו את הבית דווקא ביום קשה במיוחד, "תוך שיתוף הקטין בצורה לא מותאמת, ללא הכנתו וללא ליווי איש מקצוע". בנוסף, האב לא נקט צעדים טיפוליים משמעותיים בשלב מוקדם, ורק בשלב מאוחר פנה לבית המשפט. השופטת ציינה במפורש כי "פגישות האב עם הקטין התנהלו בצורה שאיננה מיטבית, כאשר תחושת האב כי בנו רואה בו 'כספומט' בלבד, במקרה זה היא גם המציאות". היא הדגישה כי גם אם לא היתה כוונת זדון מצד האם, הרי שהתנהלותה - לצד טעויות האב - תרמו לכך שהקשר בין האב לבן הפך לכלי משא ומתן כספי.

• רשות ני"ע מזהירה: כך תזהו הונאות השקעה בעידן ה-AI
• מתנה או הלוואה? הכרעה במאבק בין החמות לכלה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הירושה נהפכה למכרז מחייב: 3 אחים ייאלצו למכור בית

למרות כל זאת, בית המשפט סירב להחיל את הסנקציה הקיצונית של ביטול מוחלט של המזונות. בפסק הדין שפורסם נכתב כי, "בחרתי שלא לבטל מזונות הקטין מחמת מרידתו, ובגישה המאופקת שנקבעה בפסיקה, שלא לפגוע ברווחתו. הניכור בדרגה קלה, והמומחית התרשמה כי אין מדובר בפעולה מכוונת זדון". במקום זאת, השופטת ערכה חישוב מחדש של צורכי הקטין והכנסות שני ההורים. היא דחתה את דרישת האם להגדלת המזונות ל-4,800 שקל, וקבעה כי הצרכים החודשיים מסתכמים בכ-2,400 שקל. מכיוון שהכנסות ההורים דומות, חויב האב לשאת במחצית, כלומר 1,200 שקל, בתוספת חלק יחסי בהוצאות המדור, בסכום של 250 שקל. כך נקבע סכום המזונות החדש - 1,450 שקל לחודש.

המזונות עד גיל 21 בוטלו

בית המשפט אף קבע כי החיוב המיוחד שנכלל בהסכם הגירושים, שלפיו האב ימשיך לשלם מזונות מלאים עד גיל 21, בטל מעתה ואילך. נקבע כי המזונות ישולמו עד גיל 18 או עד סיום התיכון, ובתקופת השירות הצבאי או הלאומי הם יהיו בהיקף של שליש מהסכום. השופטת אף הורתה לאם להשיב לאב את ההפרש בין מה ששילם בפועל מאז הגשת תביעת הביטול לבין מה שנקבע בפסק הדין - סכום שיוחזר כשהוא צמוד למדד.

בסיכומו של פסק הדין נכתב כי, "התרשמתי כי התוצאה של הקושי בקשר אינה נובעת רק ממרידתו של הקטין אלא מבוססת על תרומת האב באופן ביצוע הפרידה, תוך עירובו בצורה לא מותאמת, דרך אי פנייה להליכים טיפוליים עד שלב מאוחר, והן על התנהלות האם מתוך פגיעתה הלא מעובדת, שהוטמעה בקטין גם אם לא בכוונת זדון לניכור הורי".

מה בעצם ההבדל בין ניכור הורי לבין סרבנות קשר כפי שעלה בפסק הדין?

ניכור הורי מוגדר כשהורה אחד משפיע באופן ישיר או עקיף על הילד, כך שהילד מתרחק מההורה השני ללא סיבה מוצדקת. זה יכול להיות תהליך אקטיבי - בהסתה, באמירות פוגעניות או ביצירת דימוי שלילי - או פסיבי, כשרגשות שליליים של ההורה עוברים לילד מבלי שהתכוון לכך. לעומת זאת, סרבנות קשר מתייחסת למצב שבו הילד מסרב בעצמו, לעתים כתוצאה מאירועים קודמים או מרגשותיו האישיים. בפסק הדין נקבע כי במקרה זה קיימים סממני ניכור, אך לא ניכור הורי מלא, משום שלא היתה כוונת זדון של האם, ובמקביל גם לא ניתן להתעלם מטעויות האב.

למה בית המשפט לא בחר לבטל לגמרי את דמי המזונות, כפי שביקש האב?

הפסיקה בישראל קובעת כי ביטול מוחלט של מזונות קטין בשל "מרידתו" הוא צעד קיצוני ביותר, הננקט רק במקרים נדירים. השופטת קבעה שגם אם הקטין מתנהג באופן פוגעני כלפי אביו, האחריות אינה רובצת עליו בלבד אלא גם על שני ההורים. בנוסף, החשש היה שביטול מוחלט של המזונות יפגע ברווחתו של הילד, שהוא עדיין קטין. לכן נבחרה דרך ביניים - הפחתת הסכום לרמה שנקבעה לפי צרכיו והכנסות ההורים, במקום ביטול.

מה היתה התרשמות המומחית שמונתה על ידי בית המשפט לגבי האם?

המומחית ד"ר ענבל קיבנסון בר-און ציינה שהאם חוותה את הפרידה כטראומה קשה, וכתוצאה מכך הפגינה עוינות כלפי האב. הילד נחשף לכך והושפע ממנה מאוד. עם זאת, היא הדגישה כי לא זיהתה "כוונת זדון" מצדה, כלומר לא מדובר בהורה שנוקט אסטרטגיה מתוכננת ומודעת כדי לנתק את הילד מאביו. מדובר יותר בהתנהלות רגשית בלתי מטופלת, שהשפעתה חלחלה אל הילד.

מה היו הוויתורים הכספיים שהאב עשה בהסכם הגירושים, וכיצד זה השפיע על טענותיו בהליך?

האב ויתר על חלקו בבית המשותף, שילם הלוואות בסכום כולל של כ-200 אלף שקל, התחייב להפקיד 150 אלף שקל בחיסכון על שם הקטין, לשלם עבור רישיון נהיגה, שנת לימודים אקדמית אחת ודרכונים אירופיים. הוא גם העביר את הרכב המשפחתי לאם. לטענתו, כל הוויתורים נעשו כדי לשמור על קשר יציב עם הילד ולמנוע התנגדות מצד האם. אלא שבית המשפט ציין כי בפועל, הוויתורים לא הביאו לשיפור הקשר - ובכך נחלשה טענתו לבטל את המזונות על בסיס חוסר תום לב מצד האם בלבד.

כיצד בחן בית המשפט את טענת האם להגדלת המזונות?

האם ביקשה להגדיל את המזונות לסכום של 4,800 שקל בחודש, אך בית המשפט בחן את תלושי השכר שלה וקבע שהכנסתה גבוהה יחסית ואף עולה על זו של האב. בנוסף, הוצאותיה על דיור נמוכות כי הבית בבעלותה. לנוכח זאת, נקבע שהוצאותיה המוצהרות מוגזמות, והצרכים האמיתיים של הקטין הוערכו ב-2,400 שקל בלבד.

מה נקבע לגבי התנהלות האב ביום שבו הודיע על הפרידה מהאם?

השופטת ציינה במפורש כי האב בחר להודיע על הפרידה מהאם דווקא ביום קשה מאוד למשפחה, לאחר שהתרחשה טרגדיה במשפחה המורחבת. הוא עשה זאת ללא הכנה וללא ליווי מקצועי, תוך עירוב הילד בסיטואציה רגשית לא מותאמת. לדבריה, אירוע זה תרם רבות לאופן שבו הילד פיתח תחושות שליליות כלפי האב.

כיצד קבע בית המשפט את גובה המזונות החדש?

לאחר שנמצא שהכנסות שני ההורים כמעט שוות, נקבע כי כל אחד מהם ישא במחצית מצרכי הילד, שהוערכו ב-2,400 שקל. לפיכך חויב האב לשלם 1,200 שקל, ובנוסף להשתתף בהוצאות המדור של הילד בסכום של 250 שקל. הסכום הכולל נקבע על 1,450 שקל לחודש. בנוסף נקבע כי בתקופת השירות הצבאי או הלאומי המזונות יעמדו על שליש מהסכום.

האם בית המשפט מצא מי האשם העיקרי במצב?

לא. השופטת הדגישה כי מדובר בשילוב נסיבות: מצד אחד, האם שהעבירה את כעסיה על הפרידה ותרמה לאווירה שלילית; מצד שני, האב שטיפל בפרידה ובקשר עם הילד בצורה לא נכונה והגיב מאוחר מדי. לכן נקבע כי "שני ההורים תרמו למצב", ואין מקום להטיל את האשמה על אחד מהם בלבד.