ביקש לפנות את בנו מדירת הירושה - ביהמ"ש הכריע

לאחר מותה של אם המשפחה, נותר האב בעל הזכויות המלאות בנכס שבו התגוררו השניים. אלא שבנו של האב, שהתגרש כ-15 שנה לפני כן, עבר לגור עם הוריו ומאז לא עזב את הבית. האב, שמתגורר כיום בדיור מוגן, ביקש לפנות את הבן, למחוק את הערת האזהרה שהוטלה על הנכס, ולמכור את הדירה כדי לממן את הוצאותיו. הבן התנגד, תוך שהוא נאחז בצוואתה של האם המנוחה, שקבעה כי יוכל להתגורר בדירה עד שישה חודשים לאחר מות האב. המחלוקת התמקדה בפרשנות סעיף 10 לצוואה, שהעניק לבן מעין "זכות מגורים" בדירה, אך רק לתקופה מוגבלת. האב טען כי מדובר בהוראה חסרת תוקף, מכיוון שהיא מתיימרת להגביל את זכויותיו הקנייניות כבעלים. עוד הוא טען כי מדובר היה בוויתור זמני מצדו בעת ניסוח הצוואה, מתוך רצון שלא לצער את רעייתו המנוחה.

מנגד, הבן טען כי מדובר בהוראה מחייבת, שנועדה להבטיח לו קורת גג, וכי אמו המנוחה הסתמכה על כך שצוואתה תקוים כלשונה. לטענתו, הניסיון של אביו להביא לפינויו חורג מהוראות הצוואה ומהווה הפרה בוטה של רצון האם.

בית המשפט בחן את הוראות הצוואה, את העדויות, ואת טענות הצדדים - והכריע: "רצונה של המנוחה היה להעניק לנתבע קורת גג, אך לא בצורה מוחלטת ולכל החיים", כתבה השופטת ריבי לב אוחיון מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים. לדבריה, הצוואה קבעה במפורש כי זכות המגורים תסתיים חצי שנה לאחר מות שני ההורים, ולכן אין מדובר בזכות בלתי מוגבלת בזמן.

לא ניתן לקיים את הצוואה כלשונה

אלא שגם אם לשון הצוואה ברורה, הרי שלא ניתן היה לקיים אותה כלשונה, שכן האם ביקשה להעניק זכות מגורים גם בזכויות שבבעלות האב - דבר שאינו אפשרי משפטית. "לא ניתן לחייב זוכה בצוואה לעשות דבר בנכס שאינו מנכסי העיזבון", ציינה השופטת בפסק הדין שפורסם, והוסיפה כי מדובר בזכות קניין חוקתית, והאב, כבעלים, זכאי לדרוש פירוק שיתוף ולמכור את הנכס.

• לא הבינה על מה חתמה: נפסלה צוואה של 40% לילד אחד
• אב חולה נתן את ביתו לבתו תמורת טיפול - האחים תבעו
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

עם זאת, בית המשפט לא הסתפק בהכרזה על בטלות הסעיף, ובחן כיצד ניתן בכל זאת להגשים את רצון האם, למרות המגבלות המשפטיות. כאן נכנסה לתמונה דוקטרינת הביצוע בקירוב - גישה פרשנית שמאפשרת לממש את רצון המצווה גם אם לא ניתן לקיים את הוראות הצוואה כלשונן. "הדרך להגשים את רצון המנוחה היא באמצעות מתן סכום כסף לנתבע, מכספי התמורה שיתקבלו ממכירת הנכס", קבעה השופטת, והוסיפה כי הדבר מבטיח את תכלית הצוואה - מתן קורת גג לבן - מבלי לפגוע בזכויות הקניין של האב.

בסופו של דבר קבע בית המשפט כי הדירה תימכר, והבן יפנה אותה בתוך שלושה חודשים. מתוך כספי המכירה, יקבל הבן 40% מחלקה של האם בנכס, סכום שלדברי השופטת לב אוחיון, "יבטיח לו קורת גג" ויגשים את רוח הצוואה. יתר התמורה תועבר לידי האב, שיוכל להשתמש בכסף למימון שהותו בדיור המוגן. בקשת האב לפיצוי בגין נזקים שגרם לו הבן נדחתה, מכיוון שלא הוכחו נזקים ברורים. כן הוחלט על הסרת הערת האזהרה שרשומה על הנכס, והבן חויב בהוצאות משפט בסכום כולל של 10,000 שקל.

"לאור הקביעות לעיל, עולה כי החיוב שקבעה המנוחה למתן זכות מגורים לנתבע עד פטירת שני בני הזוג, אינו יכול לעמוד", כתבה השופטת, אך הוסיפה בהכרעתה כי, "יש להעניק לנתבע סכום כסף אשר יבטיח לו קורת גג... כך תוגשם תכלית הצוואה בקירוב, תוך כיבוד עקרון העל בדיני הירושה – קיום רצון המצווה".

• "אני לוקח אותך בבגאז'": כתב אישום נגד תושב שגב שלום בגין סחיטת פועלי בניין באילת
• יבואנית תקבל 315 אלף שקל מתוך תביעה של 2.2 מיליון
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• מכר דירה, ביקש לבטל את העסקה - ונדחה בבית המשפט

האם ניתן היה למנוע את המחלוקת מראש?

כן. אם בני הזוג היו עורכים צוואות הדדיות ברורות במסמך משותף, או מוסיפים מנגנון ליישוב סכסוכים, למשל מנגנון בוררות או הוראות קונקרטיות לגבי אופן ביצוע מכירה, או חלוקת התמורה - ייתכן שכלל לא היה צורך בפנייה לבית המשפט.

מה ההבדל בין צוואה רגילה לצוואה הדדית, ומדוע זה חשוב במקרה הזה?

צוואה הדדית נוצרת כששני בני זוג עורכים צוואות מתוך הסתמכות הדדית, לרוב במקביל ובתיאום. במקרה הזה נטען לראשונה רק בשלב מאוחר כי מדובר בצוואה הדדית, אך הטענה נדחתה משום שלא הוצגו ראיות מספקות. אילו היה מוכח שמדובר בצוואה הדדית, היה ניתן משקל רב יותר להתחייבות האב שלא לפעול בניגוד להוראות האם.

מדוע לא ניתן היה לאכוף את סעיף 10 בצוואה כפי שכתוב?

מכיוון שהמנוחה ניסתה לחייב את בעלה לאפשר מגורים בדירה שגם הוא בעליה. לא ניתן, לפי הדין, לכפות בצוואה התחייבות הנוגעת לנכס שאינו חלק מעיזבון המנוח. זכויות קניין הן זכויות חוקתיות, ולכן לא ניתן לגרוע מהן בצוואה - גם לא בשם רצון המצווה.

מהי דוקטרינת הביצוע בקירוב ולמה היא חשובה כאן?

מדובר בגישה פרשנית שמקורה בדיני נאמנות, ומטרתה לאפשר לבית המשפט לקיים את רצון המצווה גם כשאין אפשרות לקיים את הוראות הצוואה כלשונן. במקום הוראה בלתי ישימה, מעניקים פתרון שקרוב ככל האפשר למה שהמצווה רצה - במקרה הזה, קורת גג לבן בדמות סכום כסף שיאפשר לו דיור חלופי.

מדוע הוענקו לבן דווקא 40% מחלקה של האם, ולא פחות או יותר?

השופטת התבססה הן על הנסיבות - העובדה שהצוואה לא העניקה לבן זכויות קנייניות אלא זכות מגורים בלבד, והן על הערכה שמדובר בזכות זמנית ולא קבועה. כמו כן, היא התחשבה בכך שהאב עצמו הציע מראש לחלק כך את התמורה, והבן סירב.

במקרה דומה, בית המשפט המחוזי מרכז-לוד הכריע בפברואר האחרון בערעור של אדם שהוא אחד מתוך כמה יורשים, על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בנוגע לצוואה הדדית. המנוחים, בני זוג שהיו נשואים במשך עשרות שנים, ערכו ב-2009 צוואה הדדית שקובעת כי עם מותו של אחד מהם יעבור עיזבונו בשלמותו לבן הזוג שנותר בחיים, ולאחר פטירת שניהם יתחלק העיזבון בין חמשת ילדיהם בחלקים שנקבעו מראש. בצוואה אף נכללה הוראה שלפיה, "בן הזוג הנותר לא ישנה הוראות צוואתו", אלא בכפוף להוראות חוק הירושה. לאחר פטירת הבעל ב-2015, ערכה המנוחה ב-2016 צוואה חדשה, שבה שינתה את החלוקה שנקבעה בצוואה ההדדית, כך שבנה שהגיש את הערעור יקבל את כל עיזבונה, וזאת בנימוק כי הוא טיפל בה יותר מאחיו. לעומת זאת, הוראות הצוואה ההדדית ביחס לנכסי הבעל המנוח נותרו בעינן. לאחר פטירתה של המנוחה, פרץ סכסוך בין ילדיה סביב תוקפה של הצוואה החדשה. אחת הבנות, שהתנגדה לקיומה של הצוואה המאוחרת, טענה כי הצוואה הדדית לא ניתנת לשינוי לאחר מות אחד מבני הזוג, אלא אם בן הזוג הנותר מסתלק מירושת המנוח או מחזיר את חלקו לעיזבון, כפי שמורה סעיף 8א לחוק הירושה בישראל.