חוזה
צילום: FREEPIK

שינתה את הצוואה ההדדית - אבל שכחה פרט חשוב

בצוואה המקורית נקבע כי עם מותו של אחד מבני הזוג, יעבור עיזבונו בשלמותו לשני, ולאחר פטירת שניהם יתחלק העיזבון בין חמשת ילדיהם בחלקים שנקבעו מראש. לאחר פטירת הבעל, ערכה האשה צוואה חדשה, שבה שינתה את החלוקה שנקבעה בצוואה ההדדית, כך שאחד מבניה יקבל את כל

עיזבונה, בנימוק שהוא טיפל בה יותר מאחיו

עוזי גרסטמן | (6)

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד דחה באחרונה ערעור של אדם שהוא אחד מתוך כמה יורשים, על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. המחוזי קבע כי צוואתה המאוחרת של המנוחה, שנמצאת במוקד הדיון, היא חסרת תוקף, שכן האשה לא הסתלקה מירושת בעלה המנוח לפני עריכת הצוואה החדשה, כנדרש בחוק.


המנוחים, בני זוג שהיו נשואים במשך עשרות שנים, ערכו ב-2009 צוואה הדדית שקובעת כי עם מותו של אחד מהם יעבור עיזבונו בשלמותו לבן הזוג שנותר בחיים, ולאחר פטירת שניהם יתחלק העיזבון בין חמשת ילדיהם בחלקים שנקבעו מראש. בצוואה אף נכללה הוראה שלפיה, "בן הזוג הנותר לא ישנה הוראות צוואתו", אלא בכפוף להוראות חוק הירושה.


הוראות הצוואה ההדדית ביחס לנכסי הבעל המנוח נותרו בעינן


לאחר פטירת הבעל ב-2015, ערכה המנוחה ב-2016 צוואה חדשה, שבה שינתה את החלוקה שנקבעה בצוואה ההדדית, כך שבנה שהגיש את הערעור יקבל את כל עיזבונה, וזאת בנימוק כי הוא טיפל בה יותר מאחיו. לעומת זאת, הוראות הצוואה ההדדית ביחס לנכסי הבעל המנוח נותרו בעינן.


לאחר פטירתה של המנוחה, פרץ סכסוך בין ילדיה סביב תוקפה של הצוואה החדשה. אחת הבנות, שהתנגדה לקיומה של הצוואה המאוחרת, טענה כי הצוואה הדדית לא ניתנת לשינוי לאחר מות אחד מבני הזוג, אלא אם בן הזוג הנותר מסתלק מירושת המנוח או מחזיר את חלקו לעיזבון, כפי שמורה סעיף 8א לחוק הירושה בישראל.


מנגד, טען הבן המערער כי אין בסעיף 8א לחוק הירושה הוראה חד-משמעית המונעת מבן זוג הנותר בחיים לשנות את צוואתו, כל עוד אינו משנה את הוראות הירושה של בן הזוג שנפטר. לטענתו, אמו היתה רשאית להוריש את עיזבונה בדרך שבה היא ראתה לנכון, ובכל מקרה – הוראות הצוואה ההדדית אינן מחייבות החזרה של הירושה לעיזבון.


משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

בית המשפט המחוזי דחה את טענות המערער, וקבע כי הצוואה המאוחרת חסרת תוקף, שכן המנוחה לא עמדה בתנאי סעיף 8א לחוק הירושה בזמן ששינתה את צוואתה. בפסק הדין שפורסם נכתב כי, "צוואה הדדית מושתתת על עיקרון ההסתמכות, ומכאן החשיבות הרבה שהמחוקק ראה בהגבלת האפשרות לשנותה לאחר פטירת אחד מבני הזוג". בהתאם לכך, נפסק כי המנוחה לא היתה רשאית לשנות את צוואתה ללא הסתלקות מחלקה בעיזבון בעלה.


עוד צוין בפסק הדין כי, "ההוראות בצוואה ההדדית היו ברורות ואינן משתמעות לשני פנים: בן הזוג שנותר בחיים לא יהיה רשאי לשנות את צוואתו, אלא אם פעל בהתאם לחוק הירושה, לרבות החזרת חלקו בעיזבון. המנוחה לא פעלה בהתאם להוראות אלו".

קיראו עוד ב"משפט"


כמו כן, בית המשפט דחה את טענת המערער שלפיה המנוחים לא היו מודעים להשלכות של סעיף 8א לחוק הירושה כשחתמו על הצוואה ההדדית. השופטים קבעו בפסק הדין שפורסם כי, "המנוחים קיבלו הסבר מפורט מעורכי דינם באשר למשמעות הצוואה ההדדית וההגבלות הכרוכות בה. טענת המערער כי המנוחה לא הייתה מודעת לכך שאינה יכולה לשנות את צוואתה, אינה מתיישבת עם התיעוד שהוצג לבית המשפט".


ראיה מכרעת לכך שהמנוחה ידעה כי היא לא יכולה לשנות את צוואתה


במהלך הדיון העידו עורכי הדין שערכו את הצוואות ההדדיות, וציינו כי הסבירו לבני הזוג כי שינוי הצוואה ידרוש הסתלקות מירושת בן הזוג שנפטר. אחת מעורכות הדין הציגה תרשומת מפורטת המתעדת את השיחה עם המנוחים, שבה נכתב במפורש כי "שינוי הצוואה ידרוש הסתלקות מחלקו של בן הזוג הראשון שנפטר". בית המשפט ראה בכך ראיה מכרעת לכך שהמנוחה ידעה כי היא לא יכולה לשנות את צוואתה ללא הסתלקות מחלקו של בן זוגה.


מצד שני, עורכת הדין שערכה את הצוואה המאוחרת של המנוחה העידה כי, "הובהר למנוחה כי אסור לה לגעת בחלק של המנוח", וכי היא לא החתימה אותה על תצהיר הסתלקות מכיוון שהיתה מודעת לכך שהדבר לא אפשרי.


פסק הדין הנ"ל של המחוזי מצטרף להחלטות קודמות שניתנו על ידי בתי המשפט, המגבילות את האפשרות לשנות צוואה הדדית ללא עמידה בתנאי החוק. במקרה אחר, שעליו דווח באחרונה, דחה בית המשפט לענייני משפחה התנגדות שהוגשה נגד צוואה הדדית מ-2010, וקבע כי בן הזוג הנותר בחיים מחויב לקיים את הצוואה המקורית, אלא אם פעל בהתאם להוראות סעיף 8א.


באותו מקרה, בן הזוג הנותר בחיים ביקש להוריש את עיזבונו ליורשים אחרים בניגוד לצוואה ההדדית, אך בית המשפט קבע כי "לא ניתן להתעלם מהעובדה כי מדובר בהתחייבות משותפת, וכי צד אחד אינו רשאי להפר את ההסכם שנעשה ביניהם".


בית המשפט המחוזי הבהיר בפסק דינו האחרון כי הצוואה המאוחרת של המנוחה בטלה וכי יש להמשיך ולחלק את העיזבון בהתאם לצוואה ההדדית המקורית. כמו כן, חויב המערער בהוצאות משפט בסכום כולל של 50 אלף שקל.


פסק הדין ממחיש את החשיבות שמייחס החוק לצוואות הדדיות ואת הקושי שבביטולן או שינוי תוכנן לאחר מות אחד מבני הזוג. בכך הוא משמש תמרור אזהרה לכל מי שמבקש לשנות את צוואתו מבלי לעמוד בהוראות החוק הקובעות את הדרך שבה ניתן לעשות זאת.


במקרה אחר, הכריע בית המשפט העליון בנובמבר האחרון בסוגיה מורכבת הנוגעת להוראות צוואות הדדיות ולאפשרות של מותו של יורש משותף. פסק הדין, שהגיע לאחר דיון מעמיק, עשוי לשנות את דרך ההתנהלות לגבי צוואות הדדיות בישראל ולהוות תקדים חשוב בנושא. מדובר במקרה שבו בני זוג ערכו צוואות הדדיות, ומאז התעוררה מחלוקת משפחתית קשה לגבי הירושה, בעיקר עקב שינויים שחלו לאחר פטירתו של אחד מבני הזוג. הסיפור החל כשבני זוג, שנפטרו אחד אחרי השני, הותירו צוואות הדדיות שבמסגרתן כל אחד מהם הוריש את כל רכושו לשני, ובמקרה ששני בני הזוג ימותו - רכושם יתחלק בין ילדיהם. חלוקת הרכוש נקבעה באופן לא שוויוני: 80% מהרכוש הוקצה לבנם של בני הזוג, בעוד ש-20% בלבד הוקצו לשתי הבנות (10% לכל אחת). לאחר מות הבעל, בחרה האשה לוותר על חלקה בירושת הבעל. בהמשך, היא ערכה צוואה חדשה, שבה שינתה את אופן חלוקת הרכוש, והפעם חילקה אותו באופן שווה בין שלושת ילדיה - הבן ושתי הבנות. המהלך הזה הביא לסכסוך משפחתי שהוביל להגשת תביעה על ידי הבן, שביקש מבית המשפט להכיר בצוואות ההדדיות המקוריות ולהחזיר את חלוקת הרכוש כפי שנקבעה בהן בהתחלה.

תגובות לכתבה(6):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 5.
    אנונימי 06/02/2025 03:00
    הגב לתגובה זו
    אם האישה היתה רק חותמת על תצהיר הסתלקות מחלק של בעלה אז לא היה את כל המשפט הזה אז תתן ליורש חצי מתביעתו
  • 4.
    תמיד יש מריבות על ירושות (ל"ת)
    אנונימי 05/02/2025 10:06
    הגב לתגובה זו
  • 3.
    מראה כמה חשוב להשקיע במשפחה במשך החיים כדי למנוע מהם סכסוכים לאחר 120 שנה.. (ל"ת)
    אנונימי 05/02/2025 09:42
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    אנונימי 05/02/2025 02:13
    הגב לתגובה זו
    מעניין תודה.
  • 1.
    אחד מהעם 04/02/2025 20:11
    הגב לתגובה זו
    אשמח אם יובהר מה הייתה צריכה לעשות המנוחה כדי לעמוד בסעיף 8א הזה .הביטוי להסתלק מחלקה לא מובן לאדם מן הישוב.
  • אנונימי 05/02/2025 08:21
    הגב לתגובה זו
    כנראה לא לרשת את החלק שבעלה הוריש לה במותו.
BMW M135
צילום: יצרן

רכב היוקרה נרשם על שם אחר כדי שלא יעוקל - איך הצליחו בכל זאת לעקל את הרכב?

רשם ההוצאה לפועל בחיפה, ניר שפר, קבע בהחלטה תקדימית כי רכב יוקרה מסוג ב.מ.וו שנמצא בחזקתו של חייב מזונות יעוקל, אף שהוא רשום על שם של אדם אחר. הרשם קבע כי החייב עשה שימוש ברכב “כמנהג בעלים”, וכי הבעלים הרשום לא הצליח להוכיח שהרכב אינו של החייב. הבעלים חויב גם בהוצאות משפט, והרכב יימסר למימוש חוב המזונות

עוזי גרסטמן |

הפרשה הבאה החלה כשהזוכה בתיק מזונות, אשה שבעלה לשעבר צבר חוב של כ-83 אלף שקל, ביקשה לעקל רכב מסוג ב.מ.וו שנמצא ברשותו של החייב. אף שהרכב היה רשום על שם אדם אחר, היא טענה כי החייב הוא המשתמש היחיד ברכב, וכי למעשה הוא עושה בו שימוש "כמנהג בעלים". הרשם ניר שפר מלשכת ההוצאה לפועל בחיפה נדרש להכריע אם הרכב שייך באמת לבעלים הרשום, או שמדובר בניסיון להסתיר רכוש מפני הנושים.

בתחילת ההליך טען הבעלים הרשום, אדם המנהל עסק משפחתי בתחום הביטחוני, כי הרכב הועבר לחייב רק לצורך מכירה. לדבריו, הוא ביקש מהחייב - חבר קרוב שלו ושל לאביו - "למצוא לי קונה, ותו לא". הוא סיפר כי החייב עוסק בתיווך כלי רכב, כי הרכב חונה ליד ביתו של החייב רק כדי שיוכל להציגו לקונים פוטנציאליים, וכי אין לו כל שימוש אחר בו. אלא שבמהלך הדיון התברר כי הגרסה הזו רחוקה מלהיות משכנעת. הרשם ציין בהחלטתו כי החייב עצמו הודה שהוא מקבל תשלום עבור "חלטורות" שונות, ובין היתר בעבור מציאת קונים לכלי רכב. החייב הוסיף כי הוא גם זה שמבצע עבור הבעלים מבחני רישוי (טסטים) לכל כלי הרכב שברשותו, ובמקרה הזה אף ערך את הטסט לרכב הב.מ.וו. “אני האיש של הטסטים”, אמר בחקירתו, “אני לוקח 100 שקלים עלות טסט, משלם והם מחזירים לי במזומן”.

בהחלטתו ציין הרשם כי לפי סעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל, מיטלטלין שעוקלו כשהם בחזקתו של החייב נחשבים רכושו, כל עוד לא הוכח אחרת. כלומר כשנכס נמצא בידי חייב, הנטל להוכיח שהוא לא שייך לו מוטל על מי שטוען לבעלות. “מקום בו הרכב עוקל נוכח הטענה כי החייב עושה בו שימוש כמנהג בעלים, אין ברישום כשלעצמו בכדי לקבוע כי מדובר ברכבו של צד ג'”, כתב הרשם בהחלטתו, “וככל וייקבע כי הרכב נמצא בחזקתו או בחצריו של החייב, יהיה על צד ג' ו/או החייב להוכיח מהות הזכות ברכב להנחת דעתו של רשם ההוצאה לפועל”.

סתירות בגרסאות של הבעלים הרשום

דו"ח חקירה כלכלית שהוגש לתיק אישש את טענות הזוכה: החוקר הפרטי גילה כי הרכב חונה בקביעות ליד ביתו של החייב וכי הוא זה שנוהג בו. גם בחקירות שנערכו לשני הצדדים, עלו סתירות בגרסאותיהם. הבעלים הרשום, שטען בתחילה כי לרכב אין טסט בתוקף, ונאלץ להודות בהמשך כי דווקא יש לו טסט תקף עד סוף נובמבר 2025. הרשם העיר על כך כי, “מצופה היה שאדם במעמדו, המעסיק 220 עובדים ומחזיק בצי רכבים, יבדוק היטב את העובדות טרם מתן תצהיר”.

עוד קבע הרשם כי טענותיו של הבעלים הרשום, שלפיהן הרכב נמסר רק לצורך מכירה, אינן מתיישבות עם התנהלותו. לדבריו, אדם כזה היה אמור לשמור תיעוד או אסמכתאות על העסקות שבוצעו ועל הכספים ששולמו, אך היא לא הוצגה ולו ראיה אחת לכך. “מעבר לכך שכאיש עסקים במעמדו ניתן היה לצפות כי צד ג' יהיה מסודר יותר ויידע לתמוך טענותיו באסמכתאות, טענת צד ג' לפיה לפעמים הוא משלם לחייב עבור הדלק מלמדת, לכל הפחות, כי צד ג' מודע לשימוש בו עושה החייב ברכב וסבור כי אינו נדרש לשאת בהוצאות”, נכתב בהחלטה.

משאית
צילום: Istock

כלל סירבה - נהג משאית יקבל בכל זאת 190 אלף שקל

הנהג, שנפצע בעת ירידה מהרכב, ניהל מאבק משפטי ממושך מול חברת הביטוח, שטענה כי אינו זכאי לפיצוי וכי המקרה כלל אינו תאונת דרכים. בית משפט השלום ברמלה חשב אחרת, קבע כי גרסת הנהג אמינה ומגובה בראיות, והעניק לו נכות רפואית תפקודית של 10%. פסק הדין מותח ביקורת חריפה על התנהלות כלל ומדגיש שלא ניתן להתעלם מהעובדה שהפציעה נגרמה לאיש עקב שימוש רגיל במשאית

עוזי גרסטמן |

בשעות אחר הצהריים של אחד הימים בתחילת ספטמבר 2020, לאחר יום עבודה ארוך, עצר נהג משאית את הרכב סמוך לביתו. הוא כבר הכיר היטב את שגרת סיום הנהיגה, את כיבוי המנוע, את פתיחת הדלת ואת הירידה במדרגות הגבוהות של תא הנהג. ואולם הפעם, בתוך שבריר שנייה, מעידה פשוטה נהפכה לפציעה לא קלה ולמאבק משפטי של שנים. כפי שתיאר זאת האיש בעדותו, "תוך כדי ירידתי מהמדרגות של המשאית מעדתי על המדרגות ונפלתי על הרצפה" - גרסה שחזרה שוב ושוב בכל אחד מהמסמכים, עוד לפני שהוא חשב לפנות לערכאות.

התוצאה היתה שבר בקרסול שמאל, אשפוז וניתוח שכללו קיבוע באמצעות פלטות וברגים, חודשים ארוכים של שיקום, כאבים, צליעה ומגבלות שהפכו את עבודתו הפיזית מאתגרת בהרבה. אלא שבעוד שהמוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה ושילם לו גמלאות ונכות זמנית וקבועה, חברת הביטוח כלל, שביטחה את המשאית בביטוח חובה, סירבה לראות במקרה תאונת דרכים, וטענה כי הנהג הוא לא זכאי לפיצוי כלל. המאבק הגיע לפתחו של בית משפט השלום ברמלה בפני השופטת קרן אביסרור, שפסק דינה הקיף ועבר ביסודיות על כל שלב ושלב בתיק. כבר בתחילת פסק הדין היא הבהירה כי המחלוקת בין הצדדים מקיפה הן את שאלת האחריות והן את שיעור הנזק, אך בסופו של דבר היא דחתה לחלוטין את עמדת חברת הביטוח.

הנתבעת טענה כי מדובר ב"עדות יחידה של בעל דין" וכי התובע לא זימן עדים נוספים, אף שהיו אנשים שהגיעו למקום לאחר הנפילה. אלא שבית המשפט קבע כי התובע כלל לא טען שהיו עדים לנפילה עצמה, וכי העובדה שאנשים הוזעקו בדיעבד אינה רלוונטית לשאלת עצם התרחשות התאונה. יתרה מכך, השופטת מדגישה כי גרסתו של התובע נמסרה באופן עקבי - במסמכי בית החולים ביום התאונה ("אובחן שבר... בקרסול שמאל שנגרם כשנפל ממשאית"), במסמכי הביטוח הלאומי ("תוך כדי ירידה ממדרגות המשאית עמדתי על המדרגות ונפלתי") ובעדותו בבית המשפט. חוות דעת המומחה האורתופדי מטעם בית המשפט, ד"ר אופנהיים, אף היא סייעה בהכרעה, שכן טיב הפגיעה - שבר בימלאולרי בקרסול, תואם לחלוטין נפילה ממשאית. השופטת כתבה בפסק הדין שפורסם כי, "גרסה זו של התובע ביחס לנסיבות קרות התאונה הוכחה ולא נסתרה", ומוסיפה כי גם סרטוני המעקב שהציגה חברת הביטוח כשנתיים לאחר האירוע אינם סותרים את גרסתו.

בית המשפט לא הותיר מקום לספק

במוקד המחלוקת עמדה השאלה המשפטית: האם נפילה בעת ירידה ממשאית נעוצה "בשימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה", כנדרש בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (פלת"ד). כאן בית המשפט לא השאיר מקום לספק. בהתאם להגדרה הרחבה של החוק, הכוללת במפורש "כניסה לרכב או ירידה ממנו", קבעה השופטת בהכרעתה כי תנאי החוק מתקיימים, וכי "הוכח שהשימוש במשאית הוא 'שימוש ברכב מנועי', שהמאורע שבו נגרם לתובע נזק גוף הוא עקב השימוש ברכב המנועי, ושהשימוש ברכב מנועי היה למטרות תחבורה". מדובר בקביעה מהותית, מכיוון שאם התאונה מוכרת כתאונת דרכים, חובת הפיצוי חלה על מבטחת החובה, ללא צורך בהוכחת רשלנות.

המומחה שמונה מטעם בית המשפט, ד"ר אופנהיים, קבע לתובע 10% נכות צמיתה בקרסול שמאל, לצד נכויות זמניות משמעותיות: 100% בשלושת החודשים הראשונים ו-50% בשלושת החודשים הבאים. חוות דעתו כללה ממצאים ברורים בצילום הרנטגן, ובהם "אי סדירות של הסחוס המפרקי בקרסול... ופתיחה קלה של המורטיס", תוצאה של הניתוח וקיבוע השבר. המומחה הסביר כי גם אם בבדיקה הפיזיקלית הגבלת התנועה נראתה "קלה", הרי שממצאי הדימות מעידים על פגיעה עמוקה יותר. הוא ציין כי, "חוסר סדירות של המפרק מתבטא גם בכאב ולא רק בתנועה... בכאב, בהתעייפות של המפרק ושינויים שיכולים לחול עם השנים".