חוזה
צילום: FREEPIK

שינתה את הצוואה ההדדית - אבל שכחה פרט חשוב

בצוואה המקורית נקבע כי עם מותו של אחד מבני הזוג, יעבור עיזבונו בשלמותו לשני, ולאחר פטירת שניהם יתחלק העיזבון בין חמשת ילדיהם בחלקים שנקבעו מראש. לאחר פטירת הבעל, ערכה האשה צוואה חדשה, שבה שינתה את החלוקה שנקבעה בצוואה ההדדית, כך שאחד מבניה יקבל את כל

עיזבונה, בנימוק שהוא טיפל בה יותר מאחיו

עוזי גרסטמן | (6)

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד דחה באחרונה ערעור של אדם שהוא אחד מתוך כמה יורשים, על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. המחוזי קבע כי צוואתה המאוחרת של המנוחה, שנמצאת במוקד הדיון, היא חסרת תוקף, שכן האשה לא הסתלקה מירושת בעלה המנוח לפני עריכת הצוואה החדשה, כנדרש בחוק.


המנוחים, בני זוג שהיו נשואים במשך עשרות שנים, ערכו ב-2009 צוואה הדדית שקובעת כי עם מותו של אחד מהם יעבור עיזבונו בשלמותו לבן הזוג שנותר בחיים, ולאחר פטירת שניהם יתחלק העיזבון בין חמשת ילדיהם בחלקים שנקבעו מראש. בצוואה אף נכללה הוראה שלפיה, "בן הזוג הנותר לא ישנה הוראות צוואתו", אלא בכפוף להוראות חוק הירושה.


הוראות הצוואה ההדדית ביחס לנכסי הבעל המנוח נותרו בעינן


לאחר פטירת הבעל ב-2015, ערכה המנוחה ב-2016 צוואה חדשה, שבה שינתה את החלוקה שנקבעה בצוואה ההדדית, כך שבנה שהגיש את הערעור יקבל את כל עיזבונה, וזאת בנימוק כי הוא טיפל בה יותר מאחיו. לעומת זאת, הוראות הצוואה ההדדית ביחס לנכסי הבעל המנוח נותרו בעינן.


לאחר פטירתה של המנוחה, פרץ סכסוך בין ילדיה סביב תוקפה של הצוואה החדשה. אחת הבנות, שהתנגדה לקיומה של הצוואה המאוחרת, טענה כי הצוואה הדדית לא ניתנת לשינוי לאחר מות אחד מבני הזוג, אלא אם בן הזוג הנותר מסתלק מירושת המנוח או מחזיר את חלקו לעיזבון, כפי שמורה סעיף 8א לחוק הירושה בישראל.


מנגד, טען הבן המערער כי אין בסעיף 8א לחוק הירושה הוראה חד-משמעית המונעת מבן זוג הנותר בחיים לשנות את צוואתו, כל עוד אינו משנה את הוראות הירושה של בן הזוג שנפטר. לטענתו, אמו היתה רשאית להוריש את עיזבונה בדרך שבה היא ראתה לנכון, ובכל מקרה – הוראות הצוואה ההדדית אינן מחייבות החזרה של הירושה לעיזבון.


משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

בית המשפט המחוזי דחה את טענות המערער, וקבע כי הצוואה המאוחרת חסרת תוקף, שכן המנוחה לא עמדה בתנאי סעיף 8א לחוק הירושה בזמן ששינתה את צוואתה. בפסק הדין שפורסם נכתב כי, "צוואה הדדית מושתתת על עיקרון ההסתמכות, ומכאן החשיבות הרבה שהמחוקק ראה בהגבלת האפשרות לשנותה לאחר פטירת אחד מבני הזוג". בהתאם לכך, נפסק כי המנוחה לא היתה רשאית לשנות את צוואתה ללא הסתלקות מחלקה בעיזבון בעלה.


עוד צוין בפסק הדין כי, "ההוראות בצוואה ההדדית היו ברורות ואינן משתמעות לשני פנים: בן הזוג שנותר בחיים לא יהיה רשאי לשנות את צוואתו, אלא אם פעל בהתאם לחוק הירושה, לרבות החזרת חלקו בעיזבון. המנוחה לא פעלה בהתאם להוראות אלו".

קיראו עוד ב"משפט"


כמו כן, בית המשפט דחה את טענת המערער שלפיה המנוחים לא היו מודעים להשלכות של סעיף 8א לחוק הירושה כשחתמו על הצוואה ההדדית. השופטים קבעו בפסק הדין שפורסם כי, "המנוחים קיבלו הסבר מפורט מעורכי דינם באשר למשמעות הצוואה ההדדית וההגבלות הכרוכות בה. טענת המערער כי המנוחה לא הייתה מודעת לכך שאינה יכולה לשנות את צוואתה, אינה מתיישבת עם התיעוד שהוצג לבית המשפט".


ראיה מכרעת לכך שהמנוחה ידעה כי היא לא יכולה לשנות את צוואתה


במהלך הדיון העידו עורכי הדין שערכו את הצוואות ההדדיות, וציינו כי הסבירו לבני הזוג כי שינוי הצוואה ידרוש הסתלקות מירושת בן הזוג שנפטר. אחת מעורכות הדין הציגה תרשומת מפורטת המתעדת את השיחה עם המנוחים, שבה נכתב במפורש כי "שינוי הצוואה ידרוש הסתלקות מחלקו של בן הזוג הראשון שנפטר". בית המשפט ראה בכך ראיה מכרעת לכך שהמנוחה ידעה כי היא לא יכולה לשנות את צוואתה ללא הסתלקות מחלקו של בן זוגה.


מצד שני, עורכת הדין שערכה את הצוואה המאוחרת של המנוחה העידה כי, "הובהר למנוחה כי אסור לה לגעת בחלק של המנוח", וכי היא לא החתימה אותה על תצהיר הסתלקות מכיוון שהיתה מודעת לכך שהדבר לא אפשרי.


פסק הדין הנ"ל של המחוזי מצטרף להחלטות קודמות שניתנו על ידי בתי המשפט, המגבילות את האפשרות לשנות צוואה הדדית ללא עמידה בתנאי החוק. במקרה אחר, שעליו דווח באחרונה, דחה בית המשפט לענייני משפחה התנגדות שהוגשה נגד צוואה הדדית מ-2010, וקבע כי בן הזוג הנותר בחיים מחויב לקיים את הצוואה המקורית, אלא אם פעל בהתאם להוראות סעיף 8א.


באותו מקרה, בן הזוג הנותר בחיים ביקש להוריש את עיזבונו ליורשים אחרים בניגוד לצוואה ההדדית, אך בית המשפט קבע כי "לא ניתן להתעלם מהעובדה כי מדובר בהתחייבות משותפת, וכי צד אחד אינו רשאי להפר את ההסכם שנעשה ביניהם".


בית המשפט המחוזי הבהיר בפסק דינו האחרון כי הצוואה המאוחרת של המנוחה בטלה וכי יש להמשיך ולחלק את העיזבון בהתאם לצוואה ההדדית המקורית. כמו כן, חויב המערער בהוצאות משפט בסכום כולל של 50 אלף שקל.


פסק הדין ממחיש את החשיבות שמייחס החוק לצוואות הדדיות ואת הקושי שבביטולן או שינוי תוכנן לאחר מות אחד מבני הזוג. בכך הוא משמש תמרור אזהרה לכל מי שמבקש לשנות את צוואתו מבלי לעמוד בהוראות החוק הקובעות את הדרך שבה ניתן לעשות זאת.


במקרה אחר, הכריע בית המשפט העליון בנובמבר האחרון בסוגיה מורכבת הנוגעת להוראות צוואות הדדיות ולאפשרות של מותו של יורש משותף. פסק הדין, שהגיע לאחר דיון מעמיק, עשוי לשנות את דרך ההתנהלות לגבי צוואות הדדיות בישראל ולהוות תקדים חשוב בנושא. מדובר במקרה שבו בני זוג ערכו צוואות הדדיות, ומאז התעוררה מחלוקת משפחתית קשה לגבי הירושה, בעיקר עקב שינויים שחלו לאחר פטירתו של אחד מבני הזוג. הסיפור החל כשבני זוג, שנפטרו אחד אחרי השני, הותירו צוואות הדדיות שבמסגרתן כל אחד מהם הוריש את כל רכושו לשני, ובמקרה ששני בני הזוג ימותו - רכושם יתחלק בין ילדיהם. חלוקת הרכוש נקבעה באופן לא שוויוני: 80% מהרכוש הוקצה לבנם של בני הזוג, בעוד ש-20% בלבד הוקצו לשתי הבנות (10% לכל אחת). לאחר מות הבעל, בחרה האשה לוותר על חלקה בירושת הבעל. בהמשך, היא ערכה צוואה חדשה, שבה שינתה את אופן חלוקת הרכוש, והפעם חילקה אותו באופן שווה בין שלושת ילדיה - הבן ושתי הבנות. המהלך הזה הביא לסכסוך משפחתי שהוביל להגשת תביעה על ידי הבן, שביקש מבית המשפט להכיר בצוואות ההדדיות המקוריות ולהחזיר את חלוקת הרכוש כפי שנקבעה בהן בהתחלה.

תגובות לכתבה(6):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 5.
    אנונימי 06/02/2025 03:00
    הגב לתגובה זו
    אם האישה היתה רק חותמת על תצהיר הסתלקות מחלק של בעלה אז לא היה את כל המשפט הזה אז תתן ליורש חצי מתביעתו
  • 4.
    תמיד יש מריבות על ירושות (ל"ת)
    אנונימי 05/02/2025 10:06
    הגב לתגובה זו
  • 3.
    מראה כמה חשוב להשקיע במשפחה במשך החיים כדי למנוע מהם סכסוכים לאחר 120 שנה.. (ל"ת)
    אנונימי 05/02/2025 09:42
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    אנונימי 05/02/2025 02:13
    הגב לתגובה זו
    מעניין תודה.
  • 1.
    אחד מהעם 04/02/2025 20:11
    הגב לתגובה זו
    אשמח אם יובהר מה הייתה צריכה לעשות המנוחה כדי לעמוד בסעיף 8א הזה .הביטוי להסתלק מחלקה לא מובן לאדם מן הישוב.
  • אנונימי 05/02/2025 08:21
    הגב לתגובה זו
    כנראה לא לרשת את החלק שבעלה הוריש לה במותו.
גירושים פרידה מריבה הסכם ממון
צילום: Istock

בזמן שפדתה פנסיה לצמצום המשכנתה, הוא כבר היה עם אחרת - וזה המחיר

פסק דין חדש של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב חושף מערכת יחסים שהידרדרה על רקע מחלתה הקשה של האשה, השקעותיה הכספיות הגדולות בדירת המגורים והפירוד שהתרחש בזמן שטיפלה בעצמה ובבית. האשה טענה כי בעוד שפדתה חסכונות ופנסיה כדי להקטין את המשכנתה, בעלה ניהל קשר עם אחרת. אף שחלקו בדירה נרשם כ-25%, קבעה השופטת כי ינוכו ממנו עוד 119 אלף שקל

עוזי גרסטמן |

באוקטובר 2022 התעוררה אשה למציאות חדשה. בן זוגה מזה יותר מעשור הודיע לה שהוא עוזב את הבית. לא היה מדובר בפרידה שמגיעה בהפתעה מוחלטת, אך הזמן שבו התרחש הכל הדגיש, לדברי האשה, פער שנפער בין הצדדים כבר חודשים רבים. בעוד שהיא מתמודדת עם מחלה אוטואימונית נדירה וקשה, לאחר שנאלצה לעבור ניתוחים וטיפולים כימותרפיים, ובעודה מנסה לשמור על הבית ועל התשלומים, הוא החל לבנות לעצמו חיים חדשים - ולפי הראיות שהוצגו לבית המשפט, הוא כבר התגורר אצל אשה אחרת.

פסק הדין, שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו על ידי השופטת אסתר ז'יטניצקי רקובר, עוסק בשורת תביעות הדדיות בין שני בני זוג לשעבר: תביעה לפירוק שיתוף בדירה, תביעה לדמי שימוש ותביעה לאיזון רכושי. אלא שמעבר לגבולות המשפטיים הצרים, הוא מציג מערכת יחסים שנשחקה עד דק, הרבה בשל נסיבות החיים המורכבות, ובעיקר מחלתה הקשה של האשה, שהשפיעה על כל תחומי חייה.

הצדדים נישאו ב-2012, לאחר שהכירו במלון שבו עבדה האשה כסגנית מנהל מזון ומשקאות. היא היתה בת 34, והוא בן 22 בלבד, אך ההבדל בגיל לא מנע מהם לקיים זוגיות ארוכה. במשך שנים ניסו השניים להביא ילדים לעולם, עברו טיפולי פוריות רבים ואף שקלו תרומת ביצית, אך ללא הצלחה. ב-2019 פרצה מחלתה של האשה במלוא העוצמה. היא אושפזה ונותחה, ובהמשך נאלצה לקבל טיפולים כימותרפיים שבועיים וטיפול ביולוגי חודשי. בשל כך היא איבדה את יכולתה לעבוד, ובסופו של דבר פוטרה וקיבלה גמלת נכות מהביטוח הלאומי.

רוב סכום הרכישה של הדירה הגיע מהאשה

בתוך כל זה, באוגוסט 2019 רכשו בני הזוג דירה בסכום של 2.975 מיליון שקל. רוב סכום הרכישה הגיע מכספי הירושה של האשה - כ-2.15 מיליון שקל - והיא גם מכרה חלקת קבר של אביה המנוח כדי להשלים את הסכום. לצורך מימון היתרה לקחו בני הזוג משכנתה של 850 אלף שקל, שנועדה לכסות כחמישית ממחיר הדירה. בהסכמה ביניהם נרשמה הדירה 75% על שם האשה ו-25% על שם האיש.

ואולם למרות ההסכמה הרשמית, חיי הזוגיות לא התנהלו עוד בשותפות אמיתית. לפי פסק הדין, במאי ויוני 2020 פדתה האשה כספים ניכרים מחסכונותיה הפנסיוניים כדי להקטין את המשכנתה. "האשה פדתה את הכספים שקיבלה עם סיום עבודתה, בסך כולל של כ-238,150 שקל, לצורך הקטנת סכום המשכנתא", נכתב בפסק הדין שפורסם. הסכומים המדויקים פורטו בפסק הדין, ובסך הכל הופחתה המשכנתה ב-291,275 שקל. האשה טענה כי עשתה זאת לאחר שהאיש שכנע אותה לעשות זאת, בכך שאמר לה כי כך יוכלו לצמצם את התשלומים החודשיים ולהקל על המצב הכלכלי שלהם. לאחר פדיון הכספים, היא נותרה כמעט ללא זכויות פנסיוניות.

גירושים
צילום: Pixabay

האב לא ישלם עוד על המגורים של בנו - וזו הסיבה

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קיבל את תביעת האב לבטל את חיובו בדמי מדור עבור הקטין, לאחר שהתברר כי האם ובנה מתגוררים ביחידת דיור בבית אביה, מבלי שהוכח תשלום שכירות אמיתי. לעומת זאת, בקשת האב להפחתת המזונות השוטפים נדחתה. השופט ארז שני קבע כי אין שינוי נסיבות מהותי המצדיק הפחתה, אך הדגיש כי "כדי לחייב אדם בדמי מדור - יש צורך בביצוע תשלום בפועל"

עוזי גרסטמן |

במקרה משפחתי רווי תיקים ודיונים, שהתגלגל על פני שש שנים ויותר, הכריע באחרונה השופט ארז שני מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בתביעה שהגיש אב לביטול או הפחתת מזונות בנו הקטין, יליד 2018. ההורים, המצויים במשמורת משותפת, מצאו עצמם שוב בפני בית המשפט בעקבות טענת האב כי השתנו הנסיבות: האם החלה לעבוד ולהשתכר, והיא מתגוררת עם הילד ביחידת דיור בבית הוריה, מבלי לשלם בפועל דמי שכירות. מדובר בסכסוך מתמשך. בין הצדדים מתנהלים לא פחות מ-15 תיקים שונים, רובם סביב סוגיות המזונות וזמני השהות של הקטין. כבר בפסק הדין הראשון מ-2019 נקבעו המזונות החודשיים בסכום כולל של 1,400 שקל, בנוסף לדמי מדור ואחזקת מדור (השתתפות בעלויות המגורים) בסכום של 1,500 שקל. באותו פסק דין הדגיש בית המשפט כי מדובר במזונות מינימליים בלבד, וכי חיוב המדור מותנה בכך שהאם אכן שוכרת דירה שבה תתגורר עם הקטין.

בחלוף השנים, טען האב, השתנו הדברים. לדבריו, האם לא נושאת עוד בהוצאות מדור, שכן היא מתגוררת בבית אביה ואינה משלמת דמי שכירות ממשיים. בנוסף, לדבריו, הכנסותיה גדלו והיא משתכרת לפחות 7,000 שקל נטו. לכן הוא ביקש לבטל את החיוב שלו בדמי מדור ולהפחית גם מהמזונות.

האם מצדה, טענה כי ההסכמה שניתנה בעבר בבית המשפט המחוזי, שאיפשרה לה לעבור עם הילד ליישוב אחר, לא ביטלה את חיוב המדור. עוד טענה כי היא שוכרת מאביה יחידת דיור בתשלום חודשי של 2,500 שקל, ולכן היא זכאית לחלקו היחסי של האב, בסכום של 833 שקל בחודש. לדבריה, הכנסותיה מגיעות לכ-5,200 שקל בחודש בלבד, והיא משלמת גם ליסינג של 2,000 שקל על רכבה.

השופט: "לא תישמע טענה בדבר שינוי נסיבות"

השופט שני בחן תחילה את בקשת האב להפחתת המזונות השוטפים. לדבריו, פסק הדין המקורי כבר ניתן תוך התחשבות בעובדה שמדובר במשמורת משותפת, ולכן אין מדובר בשינוי נסיבות המצדיק התערבות. "במלים אחרות", כתב השופט בפסק הדין שפורסם, "לא תישמע טענה בדבר קיום משמורת משותפת לעניין שינוי נסיבות". עוד הוא הזכיר כי לפי ההלכה הפסוקה, הפחתת מזונות תתאפשר רק בעקבות שינוי נסיבות מהותי ובלתי צפוי. "הכלל הוא שהפחתת מזונות צריכה להיעשות אגב שינוי נסיבות משמעותי שלא היה צפוי", הוא ציין בהכרעתו, תוך הפניה לע"א 363/81 פייגה נ' פייגה ולע"א 442/83 קם נ' קם. לדבריו, העובדה שהאם החלה לעבוד אינה בגדר שינוי כזה, שכן בית המשפט הקודם כבר צפה את האפשרות שתפנה לשוק העבודה, ואף ציין כי עליה לפנות לסיוע בשכר דירה או להבטחת הכנסה עד שתמצא עבודה.

השופט הוסיף כי גם המעבר של האם ליישוב שבו היא גרה כיום אינו מהווה שינוי נסיבות מהותי, שכן ההסכמה לכך ניתנה מראש במסגרת פסק דין של בית המשפט המחוזי, והאב לא התנה את הסכמתו בשינוי גובה המזונות. מעבר לכך, הבהיר השופט כי אף שמדובר במשמורת משותפת, הרי שבפועל זמני השהות אינם שוויוניים לחלוטין - הילד שוהה עם אביו פעמיים בשבוע עם לינה ובסופי שבוע לסירוגין. לפיכך דחה השופט שני את בקשת האב להפחתת המזונות השוטפים. "די באמור לעיל כדי שאדחה את תביעת האב הן לביטול המזונות והן להפחתתם מן הטעם של שינוי נסיבות", הוא קבע.