חוזה
צילום: FREEPIK

שינתה את הצוואה ההדדית - אבל שכחה פרט חשוב

בצוואה המקורית נקבע כי עם מותו של אחד מבני הזוג, יעבור עיזבונו בשלמותו לשני, ולאחר פטירת שניהם יתחלק העיזבון בין חמשת ילדיהם בחלקים שנקבעו מראש. לאחר פטירת הבעל, ערכה האשה צוואה חדשה, שבה שינתה את החלוקה שנקבעה בצוואה ההדדית, כך שאחד מבניה יקבל את כל

עיזבונה, בנימוק שהוא טיפל בה יותר מאחיו

עוזי גרסטמן | (6)

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד דחה באחרונה ערעור של אדם שהוא אחד מתוך כמה יורשים, על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. המחוזי קבע כי צוואתה המאוחרת של המנוחה, שנמצאת במוקד הדיון, היא חסרת תוקף, שכן האשה לא הסתלקה מירושת בעלה המנוח לפני עריכת הצוואה החדשה, כנדרש בחוק.


המנוחים, בני זוג שהיו נשואים במשך עשרות שנים, ערכו ב-2009 צוואה הדדית שקובעת כי עם מותו של אחד מהם יעבור עיזבונו בשלמותו לבן הזוג שנותר בחיים, ולאחר פטירת שניהם יתחלק העיזבון בין חמשת ילדיהם בחלקים שנקבעו מראש. בצוואה אף נכללה הוראה שלפיה, "בן הזוג הנותר לא ישנה הוראות צוואתו", אלא בכפוף להוראות חוק הירושה.


הוראות הצוואה ההדדית ביחס לנכסי הבעל המנוח נותרו בעינן


לאחר פטירת הבעל ב-2015, ערכה המנוחה ב-2016 צוואה חדשה, שבה שינתה את החלוקה שנקבעה בצוואה ההדדית, כך שבנה שהגיש את הערעור יקבל את כל עיזבונה, וזאת בנימוק כי הוא טיפל בה יותר מאחיו. לעומת זאת, הוראות הצוואה ההדדית ביחס לנכסי הבעל המנוח נותרו בעינן.


לאחר פטירתה של המנוחה, פרץ סכסוך בין ילדיה סביב תוקפה של הצוואה החדשה. אחת הבנות, שהתנגדה לקיומה של הצוואה המאוחרת, טענה כי הצוואה הדדית לא ניתנת לשינוי לאחר מות אחד מבני הזוג, אלא אם בן הזוג הנותר מסתלק מירושת המנוח או מחזיר את חלקו לעיזבון, כפי שמורה סעיף 8א לחוק הירושה בישראל.


מנגד, טען הבן המערער כי אין בסעיף 8א לחוק הירושה הוראה חד-משמעית המונעת מבן זוג הנותר בחיים לשנות את צוואתו, כל עוד אינו משנה את הוראות הירושה של בן הזוג שנפטר. לטענתו, אמו היתה רשאית להוריש את עיזבונה בדרך שבה היא ראתה לנכון, ובכל מקרה – הוראות הצוואה ההדדית אינן מחייבות החזרה של הירושה לעיזבון.


משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

בית המשפט המחוזי דחה את טענות המערער, וקבע כי הצוואה המאוחרת חסרת תוקף, שכן המנוחה לא עמדה בתנאי סעיף 8א לחוק הירושה בזמן ששינתה את צוואתה. בפסק הדין שפורסם נכתב כי, "צוואה הדדית מושתתת על עיקרון ההסתמכות, ומכאן החשיבות הרבה שהמחוקק ראה בהגבלת האפשרות לשנותה לאחר פטירת אחד מבני הזוג". בהתאם לכך, נפסק כי המנוחה לא היתה רשאית לשנות את צוואתה ללא הסתלקות מחלקה בעיזבון בעלה.


עוד צוין בפסק הדין כי, "ההוראות בצוואה ההדדית היו ברורות ואינן משתמעות לשני פנים: בן הזוג שנותר בחיים לא יהיה רשאי לשנות את צוואתו, אלא אם פעל בהתאם לחוק הירושה, לרבות החזרת חלקו בעיזבון. המנוחה לא פעלה בהתאם להוראות אלו".

קיראו עוד ב"משפט"


כמו כן, בית המשפט דחה את טענת המערער שלפיה המנוחים לא היו מודעים להשלכות של סעיף 8א לחוק הירושה כשחתמו על הצוואה ההדדית. השופטים קבעו בפסק הדין שפורסם כי, "המנוחים קיבלו הסבר מפורט מעורכי דינם באשר למשמעות הצוואה ההדדית וההגבלות הכרוכות בה. טענת המערער כי המנוחה לא הייתה מודעת לכך שאינה יכולה לשנות את צוואתה, אינה מתיישבת עם התיעוד שהוצג לבית המשפט".


ראיה מכרעת לכך שהמנוחה ידעה כי היא לא יכולה לשנות את צוואתה


במהלך הדיון העידו עורכי הדין שערכו את הצוואות ההדדיות, וציינו כי הסבירו לבני הזוג כי שינוי הצוואה ידרוש הסתלקות מירושת בן הזוג שנפטר. אחת מעורכות הדין הציגה תרשומת מפורטת המתעדת את השיחה עם המנוחים, שבה נכתב במפורש כי "שינוי הצוואה ידרוש הסתלקות מחלקו של בן הזוג הראשון שנפטר". בית המשפט ראה בכך ראיה מכרעת לכך שהמנוחה ידעה כי היא לא יכולה לשנות את צוואתה ללא הסתלקות מחלקו של בן זוגה.


מצד שני, עורכת הדין שערכה את הצוואה המאוחרת של המנוחה העידה כי, "הובהר למנוחה כי אסור לה לגעת בחלק של המנוח", וכי היא לא החתימה אותה על תצהיר הסתלקות מכיוון שהיתה מודעת לכך שהדבר לא אפשרי.


פסק הדין הנ"ל של המחוזי מצטרף להחלטות קודמות שניתנו על ידי בתי המשפט, המגבילות את האפשרות לשנות צוואה הדדית ללא עמידה בתנאי החוק. במקרה אחר, שעליו דווח באחרונה, דחה בית המשפט לענייני משפחה התנגדות שהוגשה נגד צוואה הדדית מ-2010, וקבע כי בן הזוג הנותר בחיים מחויב לקיים את הצוואה המקורית, אלא אם פעל בהתאם להוראות סעיף 8א.


באותו מקרה, בן הזוג הנותר בחיים ביקש להוריש את עיזבונו ליורשים אחרים בניגוד לצוואה ההדדית, אך בית המשפט קבע כי "לא ניתן להתעלם מהעובדה כי מדובר בהתחייבות משותפת, וכי צד אחד אינו רשאי להפר את ההסכם שנעשה ביניהם".


בית המשפט המחוזי הבהיר בפסק דינו האחרון כי הצוואה המאוחרת של המנוחה בטלה וכי יש להמשיך ולחלק את העיזבון בהתאם לצוואה ההדדית המקורית. כמו כן, חויב המערער בהוצאות משפט בסכום כולל של 50 אלף שקל.


פסק הדין ממחיש את החשיבות שמייחס החוק לצוואות הדדיות ואת הקושי שבביטולן או שינוי תוכנן לאחר מות אחד מבני הזוג. בכך הוא משמש תמרור אזהרה לכל מי שמבקש לשנות את צוואתו מבלי לעמוד בהוראות החוק הקובעות את הדרך שבה ניתן לעשות זאת.


במקרה אחר, הכריע בית המשפט העליון בנובמבר האחרון בסוגיה מורכבת הנוגעת להוראות צוואות הדדיות ולאפשרות של מותו של יורש משותף. פסק הדין, שהגיע לאחר דיון מעמיק, עשוי לשנות את דרך ההתנהלות לגבי צוואות הדדיות בישראל ולהוות תקדים חשוב בנושא. מדובר במקרה שבו בני זוג ערכו צוואות הדדיות, ומאז התעוררה מחלוקת משפחתית קשה לגבי הירושה, בעיקר עקב שינויים שחלו לאחר פטירתו של אחד מבני הזוג. הסיפור החל כשבני זוג, שנפטרו אחד אחרי השני, הותירו צוואות הדדיות שבמסגרתן כל אחד מהם הוריש את כל רכושו לשני, ובמקרה ששני בני הזוג ימותו - רכושם יתחלק בין ילדיהם. חלוקת הרכוש נקבעה באופן לא שוויוני: 80% מהרכוש הוקצה לבנם של בני הזוג, בעוד ש-20% בלבד הוקצו לשתי הבנות (10% לכל אחת). לאחר מות הבעל, בחרה האשה לוותר על חלקה בירושת הבעל. בהמשך, היא ערכה צוואה חדשה, שבה שינתה את אופן חלוקת הרכוש, והפעם חילקה אותו באופן שווה בין שלושת ילדיה - הבן ושתי הבנות. המהלך הזה הביא לסכסוך משפחתי שהוביל להגשת תביעה על ידי הבן, שביקש מבית המשפט להכיר בצוואות ההדדיות המקוריות ולהחזיר את חלוקת הרכוש כפי שנקבעה בהן בהתחלה.

תגובות לכתבה(6):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 5.
    אנונימי 06/02/2025 03:00
    הגב לתגובה זו
    אם האישה היתה רק חותמת על תצהיר הסתלקות מחלק של בעלה אז לא היה את כל המשפט הזה אז תתן ליורש חצי מתביעתו
  • 4.
    תמיד יש מריבות על ירושות (ל"ת)
    אנונימי 05/02/2025 10:06
    הגב לתגובה זו
  • 3.
    מראה כמה חשוב להשקיע במשפחה במשך החיים כדי למנוע מהם סכסוכים לאחר 120 שנה.. (ל"ת)
    אנונימי 05/02/2025 09:42
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    אנונימי 05/02/2025 02:13
    הגב לתגובה זו
    מעניין תודה.
  • 1.
    אחד מהעם 04/02/2025 20:11
    הגב לתגובה זו
    אשמח אם יובהר מה הייתה צריכה לעשות המנוחה כדי לעמוד בסעיף 8א הזה .הביטוי להסתלק מחלקה לא מובן לאדם מן הישוב.
  • אנונימי 05/02/2025 08:21
    הגב לתגובה זו
    כנראה לא לרשת את החלק שבעלה הוריש לה במותו.
בני זוג גירושין
צילום: Getty images Israel

פתק אחד הפך נכס של 15 מיליון שקל למוקד מחלוקת עזה

בני זוג שחתמו לפני שנים על הסכם ממון שהבטיח חלוקה שוויונית בבית המגורים גילו, עם פרוץ המשבר ביניהם, כי פתק בכתב ידם עומד כעת במרכז סכסוך רכוש מהותי. למרות ההסכמה המקורית על בעלות שווה בנכס, ולמרות טענות האשה כי המסמך נחתם בלחץ וללא הבנה, בית המשפט העניק תוקף מלא לאותו פתק. המשמעות: הנכס, ששווה 15 מיליון שקל, יישאר רשום ויחולק ביחס של שליש לאשה ושני שלישים לגבר

עוזי גרסטמן |

כמעט שלוש שנים לאחר שהחלו ההליכים המשפטיים בין בני זוג לשעבר, שבית אחד עמד במרכזם, הגיע לסיומו באחרונה שלב נוסף בסאגה המשפטית שמסעירה את הצדדים ומציפה מחדש שאלות על יחסי אמון, הסכמות משפחתיות והמשקל של מסמך אחד פשוט הכתוב בכתב יד. מדובר בבית מגורים ששוויו, לפי חוות דעת שמאית שהוגשה לתיק, מגיע לכ-15 מיליון שקל - נכס שנהפך לסלע מחלוקת בין בני זוג לשעבר, לאחר שחתמו ב-2006 על פתק קצר שהסדיר מחדש את חלוקת הבעלות בו, בניגוד להסכם הממון המקורי שערכו שש שנים קודם לכן.

לפי הסכם הממון משנת 2000, נקבע באופן מפורש כי בית המגורים של הצדדים יהיה משותף לשניהם "בחלקים שווים אף אם הכספים לבנייתו לא באו באופן שווה משני הצדדים". אלא שבחודשים שלפני רכישת הבית, כך לפי גרסת האיש, התברר כי הוריה של האשה, שהיו צפויים להשתתף במימון של רכישתו, אינם מתכוונים לקחת חלק כלל ברכישה. באותו שלב, כך טען, הציב אביו תנאי לתרומתו הכספית - הבית יירשם לא בשוויון, אלא בחלוקה של שלושה רבעים על שם הבן ורבע אחד בלבד על שם האשה. לבסוף הוסכם על חלוקה של שני שלישים לאיש ושליש אחד לאשה.

כאן נכנס לתמונה המסמך הקצר, שעליו חתמו הצדדים ב-3 ביוני 2006. מדובר בפתק שנכתב בכתב יד, שנחשב אז בעיניהם להסכמה פנימית פשוטה, אך קיבל מעמד דרמטי שנים לאחר מכן, כשהקשר עלה על שרטון וההליך הרכושי הגיע לפתחו של בית המשפט. האשה טענה שהמסמך נחתם תחת לחץ, בזמן שהיא אינה מבינה את השלכותיו, ושהוא עומד בסתירה מוחלטת להסכם הממון. מנגד, האיש טען שמדובר בהסכמה טבעית שנועדה ליישב שינוי נסיבות, וששני הצדדים הבינו היטב את משמעותו.

פסק הדין הנוכחי, שהוא השלישי במספר בעניינם של הצדדים, מתמקד בדיוק בשאלה זו: האם למסמך שנחתם ללא ליווי משפטי וללא אישור מבית המשפט, יש תוקף מחייב, והאם הוא גובר על הסכם הממון המקורי? בית המשפט קבע כי התשובה לכך היא חיובית.

רק הוריו של הבעל נשאו בעלות הרכישה והבנייה

כבר בפתח נימוקיה, הדגישה השופטת אליה נוס כי המסמך נבחן תחילה מההיבט הראייתי: כיצד נחתם, מה היתה כוונת הצדדים בעת חתימתו, ומה עלה מהעדויות ומהמסמכים שסבבו את רכישת הבית. האיש העיד כי ההבנה המקורית ביניהם היתה שהמימון יתחלק בין משפחות הצדדים, ולכן ירשמו בעתיד את הבית בחלקים שווים. ואולם כשהדבר לא התממש, וכשהתברר שהוריו בלבד נושאים בעלות הרכישה והבנייה, נוצר צורך בעדכון ההסכמות. לדבריו, "העלינו את זה על הכתב, לא בניסוח של עו"ד", והוא הדגיש כי הדברים נכתבו "באווירה טובה... והכרת הטוב שאנחנו הולכים לקבל במתנה בית מהניילונים".

דיור מוגן קשישה מבוגר זקנה הליכון
צילום: Istock

צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך

שופטת בית המשפט לענייני משפחה קבעה כי צוואתה של האשה, עיוורת וחירשת, שנערכה לטובת נכדה ששימש כנהגה - פסולה. הפגמים הצורניים, הספקות בכשרותה, המעורבות המשמעותית של הנהנה, והיעדר יכולת ההוכחה שידעה על מה חתמה, הובילו למסקנה אחת. בפסק הדין נכתב: "נותר ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה"

עוזי גרסטמן |

בוקר אחד בראשית פברואר 2017 הובאה אשה ירושלמית כבת 97 אל משרדו של עורך דין מוכר בעיר. השנים הארוכות והקשות שעברה - עלייה מעיראק בשנות החמישים, התאלמנות מוקדמת, גידול שתי בנות בעוני ובמאמץ מתמיד - כבר הותירו בה את חותמן. היא לא ידעה קרוא וכתוב, ראייתה לקתה עד שהוגדרה עיוורת, שמיעתה היתה ירודה והיא תלויה בעזרת הליכון כדי להתנייד. באותם ימים כבר כמעט שלא יצאה מביתה. הפגישה שנערכה באותו משרד תוליך אותה אל מסמך אחד - צוואה, שלימים תיהפך למוקד מאבק משפחתי ומשפטי עיקש, שבסופו הכרעה תקדימית.

הנכד, שהיה גם הנהג הקבוע שלה ומי שליווה אותה לכל מקום, ביקש לקיים את הצוואה. בתה של המנוחה, שהיא דודתו, התנגדה לקיומה. מאחורי ההתנגדות לא עמד רק כאב משפחתי, אלא שורה של טענות כבדות משקל: פגמים צורניים בצוואה, שאלות בדבר כושרה של האם לחתום עליה, מעורבות עמוקה של הנהנה בהכנתה, ותמונה רפואית ותפקודית שהציבה סימני שאלה קשים סביב יכולת גמירת הדעת של המנוחה.

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מפי השופטת אורית בן דור ליבל, בחן במשך חודשים ארוכים את העדויות, המסמכים, חוות הדעת והקשרים המשפחתיים, ובסופו קבע בפסק דין מקיף כי הצוואה פסולה. בסיכומו של דבר הסבתא, שהיתה בת 97 בעת עריכתה לפי הרישום, לא הוכח שידעה מהו המסמך שעליו חתמה, לא נאמרה בפניה הצהרה כנדרש, העדים לא אישרו את שנדרש מהם, והנהנה - הנכד - היה בעל מעורבות עמוקה מדי בכל שלבי הכנת המסמך. הצוואה, כך נקבע, אינה יכולה לשקף את רצונה החופשי.

הפגמים בצוואה לא היו שוליים

הסיפור מתחיל בקביעה בסיסית שמנחה את דיני הירושה: כיבוד רצון המת. אלא שכפי שמזכירה השופטת בתחילת פסק הדין, הכלל הזה אינו מוחלט. לעתים אותות המציאות מצביעים על כך שהמסמך המוצג כמבטא את רצון המצווה אינו אלא צל של רצון, או תוצר של פגמים חמורים. "צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה אינה נהנית עוד מהחזקה שהיא משקפת את רצונו החופשי", ציינה השופטת. במקרה הזה הפגמים לא היו שוליים כלל - הם עמדו בלב ההכרעה.

בפסק הדין נכתב כי הצוואה לא כללה את אישור העדים לכך שהמצווה הצהירה בפניהם שזו צוואתה - פגם שהפסיקה רואה בו פגם צורני מובהק, שמעביר את נטל ההוכחה לכתפי מבקש הקיום. "על התובע מוטל הנטל להוכיח את היסוד העובדתי", קבעה השופטת בהחלטתה, "שהמנוחה הצהירה בפני העדים שזו צוואתה קודם לחתימה עליה". אלא שהתובע לא הצליח לשכנע בכך. לא העדים, לא המסמכים, ולא התצהירים תמכו בטענה שהמנוחה כלל אמרה את המלים האלה.