הצוואה ההדדית בוטלה על ידי האשה - הבן דרש להכיר בה בכל זאת
בית המשפט העליון פסק באחרונה בסוגיה מורכבת הנוגעת להוראות צוואות הדדיות ולאפשרות של מותו של יורש משותף. פסק הדין, שהגיע לאחר דיון מעמיק, עשוי לשנות את דרך ההתנהלות לגבי צוואות הדדיות בישראל ולהוות תקדים חשוב בנושא. מדובר במקרה שבו בני זוג ערכו צוואות הדדיות, ומאז התעוררה מחלוקת משפחתית קשה לגבי הירושה, בעיקר עקב שינויים שחלו לאחר פטירתו של אחד מבני הזוג.
הסיפור החל כשבני זוג, שנפטרו אחד אחרי השני, הותירו צוואות הדדיות שבמסגרתן כל אחד מהם הוריש את כל רכושו לשני, ובמקרה ששני בני הזוג ימותו - רכושם יתחלק בין ילדיהם. חלוקת הרכוש נקבעה באופן לא שוויוני: 80% מהרכוש הוקצה לבנם של בני הזוג, בעוד ש-20% בלבד הוקצו לשתי הבנות (10% לכל אחת).
לאחר מות הבעל, האשה ויתרה על חלקה בירושה וכתבה צוואה חדשה צילום: Istock
לאחר מות הבעל, האשה בחרה לוותר על חלקה בירושת הבעל. בהמשך, היא ערכה צוואה חדשה, שבה שינתה את אופן חלוקת הרכוש, והפעם חילקה אותו באופן שווה בין שלושת ילדיה - הבן ושתי הבנות. המהלך הזה הביא לסכסוך משפחתי שהוביל להגשת תביעה על ידי הבן, שביקש מבית המשפט להכיר בצוואות ההדדיות המקוריות ולהחזיר את חלוקת הרכוש כפי שנקבעה בהן בהתחלה.
- בת הזוג נותרה בלי שום חלק בירושה
- בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על פי החוק בישראל, אם אין הוראה אחרת בצוואה - ניתן לבטל צוואות הדדיות בתנאים אלה בלבד:
כששני המצווים בחיים - מספיקה שליחת הודעה בכתב לבן הזוג השני שבה מודיעים על ביטול הצוואה ואז שתי הצוואות מתבטלות.
במקרה של פטירת אחד/ת מבני הזוג - אם עדיין לא חולק העיזבון, יצטרך האלמן היורש לוותר על חלקו בעיזבון כדי לבטל את הצוואה ההדדית. אם העיזבון כבר חולק בפועל, יצטרך האלמן להשיב את מה שירש מבן הזוג המנוח.
ניתן לקבוע בצוואה אפשרויות אחרות לביטול הצוואה, בהתאם לרצון בני הזוג, אבל לא ניתן לוותר על הזכות לביטול הצוואה בחיי שני בני הזוג.
הבן טען כי צוואות ההורים הן צוואות הדדיות, ובהתאם לכך על בית המשפט לכבד את הרצון המקורי שלהם. הוא הסביר כי חלוקת הרכוש הלא שוויונית היא חלק ממערכת שיקולים שההורים קיימו בינם לבין עצמם, ואין לשנות את החלטתם לאחר פטירת אחד מהם. לטענתו, הסתלקות האם מחלקה בירושה של הבעל לא היתה אמורה להשפיע על ההוראות שנקבעו בצוואה שלו לגבי חלוקת הרכוש לילדים, שכן מדובר בהחלטה שהתקבלה במשותף בין ההורים.
בית המשפט העליון, בהרכב של שלושה שופטים, דחה את ערעורו של הבן וקבע כי הסתלקות יורש מצוואה הדדית עשויה לשנות את אופן חלוקת העיזבון. בפסק הדין הודגש כי ויתורה של האם על חלקה בירושת הבעל שינתה את התמונה הכוללת, וכעת יש להתייחס לצוואתה האחרונה כרצון היחיד שנותר.
- האם ניתן לקבל מזונות רטרואקטיבית אחרי 14 שנה?
- הנושים נגד החברים: של מי הדירה?
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
בפסק הדין שפורסם צוין כי, "חוק הירושה אינו קובע כי עם הסתלקות בן הזוג הנותר בחיים יראו את ההסתלקות כפטירה על כל המשתמע מכך". משמעות הדבר היא שההסתלקות מהירושה אינה בהכרח מחייבת את החלוקה לפי הצוואה הקודמת, אלא יוצרת מצב חדש שבו ניתן לערוך צוואה חדשה שתשקף את רצונו העדכני של בן הזוג הנותר.
בית המשפט הסביר כי במקרים של צוואות הדדיות, בן הזוג הנותר יכול לבחור להסתלק מחלקו בעיזבון לטובת אחרים. הסתלקות זו מובילה לכך שהעיזבון יחולק לפי רצון הנותר בחיים, אם זה בחר לעדכן את הצוואה ולהתאים אותה לנסיבות חדשות.
במקרה הזה, אישר בית המשפט את הצוואה החדשה של האם, שהורתה על חלוקת הרכוש בצורה שווה בין שלושת ילדיה. השופטים הבהירו כי הסתלקות האם היתה מהלך תקין מבחינה משפטית, ולכן אין כל סיבה לבטל את הצוואה החדשה שהיא ערכה לאחר מכן. הם אף ציינו כי יש בכך היגיון רב, מכיוון שההסתלקות יצרה מצב שבו לא היתה עוד חובה על האם לפעול לפי הצוואות ההדדיות המקוריות.
עוד נכתב בפסק הדין כי, "חוק הירושה לא שלל אפשרות להסתלקות גם במצב תיאורטי שבו האב היה מוריש את כל רכושו רק לאם ללא הוראות של יורש אחר יורש". משמעות הדברים היא שגם אם לא היתה הוראה מפורשת לגבי היורשים הבאים אחרי האם, ניתן לבצע שינויים ברצון המוריש אם התנאים החוקיים לכך מתקיימים.
השופטים הוסיפו כי ייתכן שיש מקום לחשיבה מחודשת של המחוקק בעניין זה, מכיוון שהדבר מוביל במצבים מסוימים לכך שהחלוקה נעשית על פי דין, בניגוד לרצון המוריש כפי שנקבע בצוואתו. הם הדגישו את הצורך של המחוקק לשקול אם ההסדרים הקיימים כיום מספקים מענה נכון למקרים מורכבים האלה, שבהם יש צוואות הדדיות והסתלקות של אחד היורשים.
"ייתכן שיש מקום לחשיבה מחודשת מצד המחוקק על מנת להבטיח שההוראות ההדדיות בצוואות יכובדו גם במצבים שבהם אחד הצדדים מבצע הסתלקות", כתבו השופטים בפסק הדין, תוך שהם רומזים לכך שהמצב החוקי הקיים עלול להוביל לתוצאות שאינן תואמות את כוונת המוריש.
פסק הדין הזה מבהיר את החשיבות הרבה שיש לניסוח מדויק ומלא של צוואות הדדיות, בייחוד כשמדובר בהוראות מורכבות הנוגעות ליורש אחר יורש. חשוב לשים לב לכך שהצוואות יגדירו בבירור מה יקרה במקרים של הסתלקות או שינוי במצב המשפטי של בן הזוג הנותר.
עבור משפחות ויורשים שמתמודדים עם נושא הירושה, חשוב להבין שההסתלקות יכולה להשפיע על חלוקת העיזבון בצורה דרמטית. ייתכן מאוד שאם בן הזוג הנותר בחיים מחליט להסתלק מחלקו בירושה, הדבר יוביל לשינויים באופן חלוקת הרכוש - גם אם היתה תחילה כוונה אחרת בצוואות ההדדיות.

בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
פסק דין דרמטי של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קובע כי מעורבות הבן בעריכת צוואת אמו שוללת ממנו את הזכייה בעיזבון לפי הצוואה. השופטת ריבי לב אוחיון הדגישה כי הוראת סעיף 35 לחוק הירושה היא "חזקה חלוטה" שלא ניתנת לערעור - גם כשכל היורשים מסכימים לקיום הצוואה. עם זאת, היא הציעה פתרון שיאפשר ליורשים להסדיר את החלוקה ביניהם ולהותיר לבן חלק כלשהו בעיזבון אם יחפצו בכך.
באולם הקטן של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים התכנסו רק המסמכים והטיעונים, לא אנשים. אף אחד מהצדדים לא טרח להגיע לדיון, אולי מתוך ביטחון שהכל כבר סגור. אחרי הכל, איש לא התנגד לצוואה. אבל השופטת ריבי לב אוחיון לא קיבלה את הבקשה כפשוטה. היא פתחה את ההחלטה במשפט חד־משמעי: "סעיף 35 לחוק הירושה קובע חזקה חלוטה להשפעה בלתי הוגנת", והמשמעות - אין מנוס מלבטל את חלקו של הבן בצוואת אמו, משום שהוא עצמו הודה שהיה מעורב בעריכתה.
המקרה נסב סביב צוואת אם שנכתבה ב-2005, עם עדכונים ב-2008 וב-2010. לאחר פטירתה, פנה בנה לבית המשפט בבקשה למתן צו קיום צוואה. בית המשפט בחן את הבקשה והעלה קושי מהותי: הבן, שהוא גם המבקש, היה מעורב בעריכת הצוואה - עובדה שעולה כדי פסלות לפי סעיף 35 לחוק הירושה. בהחלטה קודמת מ-26 במאי השנה, נקבע כי "עולה ממנה באופן מובהק כי היה מעורב בעריכת הצוואה".
למרות הקביעה הקשה, בית המשפט אפשר ליורשים להגיב. ואכן, כל היורשים - הן אלה שמופיעים בצוואה והן יורשים על פי דין - הגישו תצהירים שבהם הבהירו שאין להם התנגדות לקיום הצוואה כפי שהיא. אפילו בא כוחה של היועצת המשפטית לממשלה הודיע כי אין לו התנגדות, לאחר שקיבל את הסכמת אמו של אחד היורשים הקטינים.
אחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה
הנקודה המשפטית שעמדה במרכז ההכרעה היתה סעיף 35 לחוק הירושה, שקובע כי הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה - בטלה. מדובר באחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה, שכן היא יוצרת "חזקה חלוטה" להשפעה בלתי הוגנת, גם אם בפועל לא היתה כל השפעה כזו. השופטת ציטטה פסקי דין רבים, בהם הררי, זיידה ובוסקילה, והדגישה כי מדובר בהנחה שאי אפשר לסתור. גם אם יוכח שהמצווה פעלה מרצונה החופשי, עצם מעורבות הנהנה בצוואה מבטלת את חלקו. "אפילו נניח שלא היתה כל השפעה בלתי הוגנת על המנוחה... הוראות צוואה המזכות את המבקש ובת זוגו בטלות", כתבה השופטת.
במקרה הזה לא היתה מחלוקת עובדתית: המבקש עצמו הודה בתצהיר שהגיש כי הוא זה ש"העלה את רצונותיה של המנוחה על הכתב" - הן בעת עריכת הצוואה לראשונה והן בעדכונים שנעשו בה. ההודאה הזו הפכה את ההכרעה לפשוטה במידה רבה, משום שלפי הפסיקה "עורך הצוואה הוא מי שנוטל חלק בניסוחו או בכתיבתו של המסמך", ומכאן שקיימת במקרה הזה אחת מעילות הבטלות שבחוק.

מבקש מקלט סודני זכה לאזרחות ישראלית אחרי עשור של מאבק משפטי מול רשות האוכלוסין
בית המשפט לעניינים מינהליים חשף התנהלות חמורה של הרשות שכללה סחבת, החלטות סותרות והתעלמות מפסיקת בית המשפט העליון
פסק דין חריג בחומרתו ניתן השבוע בבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב, כאשר השופטת מיכל אגמון-גונן הורתה לרשות האוכלוסין וההגירה להעניק אזרחות ישראלית למבקש מקלט מדארפור שבסודן, לאחר מסע התשה משפטי ובירוקרטי שנמשך כעשור. המקרה חושף תמונה מטרידה של התנהלות רשות ממשלתית שהשופטת תיארה כהפרה בוטה של חובת ההגינות המנהלית.
הסיפור מתחיל ב-2008, כאשר המערער, אזרח סודן מחבל דארפור יליד 1976, הגיע לישראל והגיש בקשת מקלט. שמונה שנים לאחר מכן, בינואר 2016, הוא נישא לאזרחית ישראלית ילידת 1986 בבית הדין השרעי. מאז נישואיהם נולדו לזוג ארבעה ילדים, בשנים 2017, 2018, 2019 ו-2022. למרות שמרכז חייהם בישראל והקשר הזוגי הוכח כאותנטי מהרגע הראשון, המשפחה נקלעה למבוך בירוקרטי קפקאי שממנו לא הצליחה להיחלץ ללא התערבות בית המשפט.
השופטת אגמון-גונן, שניתחה בפסק דין מפורט את השתלשלות העניינים, מצאה שהרשות ניהלה את עניינו של המערער בשני מסלולים מקבילים באופן שיצר בלבול מכוון. פעם אחת טיפלה בו כמבקש מקלט ופעם כבן זוג של אזרחית ישראלית, תוך שהיא מקבלת החלטות סותרות ומכתירה בקשות שהוגשו בעניין אחד כאילו הוגשו בעניין אחר. "הערעור שלפניי מעורר בעיקר שאלות הנוגעות להתנהלות הרשות, כאשר היא זו השולטת בהליכים ובמתן הרישיונות", קבעה השופטת בפתח פסק הדין.
התנהלות הרשות התאפיינה בסחבת קיצונית שחייבה את המערערים להגיש לא פחות משלושה עררים נפרדים במהלך השנים, שניים מהם רק בגין אי מענה לבקשותיהם. בכל פעם נדרשו חודשים ארוכים של המתנה, עשרות מכתבי תזכורת ופניות חוזרות ונשנות רק כדי לקבל החלטה כלשהי. כאשר הרשות כן השיבה, היא דרשה מהמערער להמציא מסמכים רשמיים מסודן, דרישה שעמדה בניגוד מוחלט לפסיקת בית המשפט העליון בעניין איזנברג משנת 2019, שקבעה במפורש כי אין לדרוש ממבקשי מקלט מסודן מסמכים ממדינת מוצאם.
- אחרי כמה ניסיונות: משפחה ממזרח ירושלים תקבל אזרחות ישראלית
- הסבתא מועמדת לגירוש, הבן לוחם בעזה, האם בית המשפט הסכים לבטל את הגירוש?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחד הפרטים המדהימים שעולים מפסק הדין הוא שבמשך ארבע שנים, מ-2018 ועד 2022, הרשות עצמה האריכה את רישיון השהייה של המערער מדי שנה במסגרת נוהל הנישואין, תוך שהיא דורשת ובוחנת מסמכים המוכיחים את כנות הקשר הזוגי ומרכז החיים המשותף. בכל שנה נשלחו למשפחה טפסים ורשימות מסמכים על פי נוהל הנישואין, נערכו ראיונות זוגיים, והאשרות הוארכו בהתאם. אולם כאשר הגיע הזמן להעניק למערער אזרחות בתום ההליך המדורג, פתאום "נזכרה" הרשות לטעון שהאשרה המקורית ניתנה לו במסגרת אחרת - החלטת ממשלה למבקשי מקלט מדארפור - ולכן הוא אינו זכאי להתאזרחות.