צוואה הסכם ירושה חתימה
צילום: Istock

הצוואה ההדדית בוטלה על ידי האשה - הבן דרש להכיר בה בכל זאת

לאחר מותו של בן זוגה, החליטה האשה לוותר על חלקה בצוואה ההדדית, ובכך לבטלה, כן לאפשר חלוקה שוויונית של הרכוש בין ילדיה - וכך עשתה בצוואתה החדשה. הבן, שהיה אמור להיות הנהנה העיקרי על פי הצוואה המקורית, התנגד והגיש תביעה
עוזי גרסטמן |

בית המשפט העליון פסק באחרונה בסוגיה מורכבת הנוגעת להוראות צוואות הדדיות ולאפשרות של מותו של יורש משותף. פסק הדין, שהגיע לאחר דיון מעמיק, עשוי לשנות את דרך ההתנהלות לגבי צוואות הדדיות בישראל ולהוות תקדים חשוב בנושא. מדובר במקרה שבו בני זוג ערכו צוואות הדדיות, ומאז התעוררה מחלוקת משפחתית קשה לגבי הירושה, בעיקר עקב שינויים שחלו לאחר פטירתו של אחד מבני הזוג.

הסיפור החל כשבני זוג, שנפטרו אחד אחרי השני, הותירו צוואות הדדיות שבמסגרתן כל אחד מהם הוריש את כל רכושו לשני, ובמקרה ששני בני הזוג ימותו - רכושם יתחלק בין ילדיהם. חלוקת הרכוש נקבעה באופן לא שוויוני: 80% מהרכוש הוקצה לבנם של בני הזוג, בעוד ש-20% בלבד הוקצו לשתי הבנות (10% לכל אחת).

לאחר מות הבעל, האשה ויתרה על חלקה בירושה וכתבה צוואה חדשה צילום: Istock

לאחר מות הבעל, האשה בחרה לוותר על חלקה בירושת הבעל. בהמשך, היא ערכה צוואה חדשה, שבה שינתה את אופן חלוקת הרכוש, והפעם חילקה אותו באופן שווה בין שלושת ילדיה - הבן ושתי הבנות. המהלך הזה הביא לסכסוך משפחתי שהוביל להגשת תביעה על ידי הבן, שביקש מבית המשפט להכיר בצוואות ההדדיות המקוריות ולהחזיר את חלוקת הרכוש כפי שנקבעה בהן בהתחלה.

על פי החוק בישראל, אם אין הוראה אחרת בצוואה - ניתן לבטל צוואות הדדיות בתנאים אלה בלבד:

כששני המצווים בחיים - מספיקה שליחת הודעה בכתב לבן הזוג השני שבה מודיעים על ביטול הצוואה ואז שתי הצוואות מתבטלות.

במקרה של פטירת אחד/ת מבני הזוג - אם עדיין לא חולק העיזבון, יצטרך האלמן היורש לוותר על חלקו בעיזבון כדי לבטל את הצוואה ההדדית. אם העיזבון כבר חולק בפועל, יצטרך האלמן להשיב את מה שירש מבן הזוג המנוח.

ניתן לקבוע בצוואה אפשרויות אחרות לביטול הצוואה, בהתאם לרצון בני הזוג, אבל לא ניתן לוותר על הזכות לביטול הצוואה בחיי שני בני הזוג.

הבן טען כי צוואות ההורים הן צוואות הדדיות, ובהתאם לכך על בית המשפט לכבד את הרצון המקורי שלהם. הוא הסביר כי חלוקת הרכוש הלא שוויונית היא חלק ממערכת שיקולים שההורים קיימו בינם לבין עצמם, ואין לשנות את החלטתם לאחר פטירת אחד מהם. לטענתו, הסתלקות האם מחלקה בירושה של הבעל לא היתה אמורה להשפיע על ההוראות שנקבעו בצוואה שלו לגבי חלוקת הרכוש לילדים, שכן מדובר בהחלטה שהתקבלה במשותף בין ההורים.

בית המשפט העליון, בהרכב של שלושה שופטים, דחה את ערעורו של הבן וקבע כי הסתלקות יורש מצוואה הדדית עשויה לשנות את אופן חלוקת העיזבון. בפסק הדין הודגש כי ויתורה של האם על חלקה בירושת הבעל שינתה את התמונה הכוללת, וכעת יש להתייחס לצוואתה האחרונה כרצון היחיד שנותר.

קיראו עוד ב"משפט"

בפסק הדין שפורסם צוין כי, "חוק הירושה אינו קובע כי עם הסתלקות בן הזוג הנותר בחיים יראו את ההסתלקות כפטירה על כל המשתמע מכך". משמעות הדבר היא שההסתלקות מהירושה אינה בהכרח מחייבת את החלוקה לפי הצוואה הקודמת, אלא יוצרת מצב חדש שבו ניתן לערוך צוואה חדשה שתשקף את רצונו העדכני של בן הזוג הנותר.

בית המשפט הסביר כי במקרים של צוואות הדדיות, בן הזוג הנותר יכול לבחור להסתלק מחלקו בעיזבון לטובת אחרים. הסתלקות זו מובילה לכך שהעיזבון יחולק לפי רצון הנותר בחיים, אם זה בחר לעדכן את הצוואה ולהתאים אותה לנסיבות חדשות.

במקרה הזה, אישר בית המשפט את הצוואה החדשה של האם, שהורתה על חלוקת הרכוש בצורה שווה בין שלושת ילדיה. השופטים הבהירו כי הסתלקות האם היתה מהלך תקין מבחינה משפטית, ולכן אין כל סיבה לבטל את הצוואה החדשה שהיא ערכה לאחר מכן. הם אף ציינו כי יש בכך היגיון רב, מכיוון שההסתלקות יצרה מצב שבו לא היתה עוד חובה על האם לפעול לפי הצוואות ההדדיות המקוריות.

עוד נכתב בפסק הדין כי, "חוק הירושה לא שלל אפשרות להסתלקות גם במצב תיאורטי שבו האב היה מוריש את כל רכושו רק לאם ללא הוראות של יורש אחר יורש". משמעות הדברים היא שגם אם לא היתה הוראה מפורשת לגבי היורשים הבאים אחרי האם, ניתן לבצע שינויים ברצון המוריש אם התנאים החוקיים לכך מתקיימים.

השופטים הוסיפו כי ייתכן שיש מקום לחשיבה מחודשת של המחוקק בעניין זה, מכיוון שהדבר מוביל במצבים מסוימים לכך שהחלוקה נעשית על פי דין, בניגוד לרצון המוריש כפי שנקבע בצוואתו. הם הדגישו את הצורך של המחוקק לשקול אם ההסדרים הקיימים כיום מספקים מענה נכון למקרים מורכבים האלה, שבהם יש צוואות הדדיות והסתלקות של אחד היורשים.

"ייתכן שיש מקום לחשיבה מחודשת מצד המחוקק על מנת להבטיח שההוראות ההדדיות בצוואות יכובדו גם במצבים שבהם אחד הצדדים מבצע הסתלקות", כתבו השופטים בפסק הדין, תוך שהם רומזים לכך שהמצב החוקי הקיים עלול להוביל לתוצאות שאינן תואמות את כוונת המוריש.

פסק הדין הזה מבהיר את החשיבות הרבה שיש לניסוח מדויק ומלא של צוואות הדדיות, בייחוד כשמדובר בהוראות מורכבות הנוגעות ליורש אחר יורש. חשוב לשים לב לכך שהצוואות יגדירו בבירור מה יקרה במקרים של הסתלקות או שינוי במצב המשפטי של בן הזוג הנותר.

עבור משפחות ויורשים שמתמודדים עם נושא הירושה, חשוב להבין שההסתלקות יכולה להשפיע על חלוקת העיזבון בצורה דרמטית. ייתכן מאוד שאם בן הזוג הנותר בחיים מחליט להסתלק מחלקו בירושה, הדבר יוביל לשינויים באופן חלוקת הרכוש - גם אם היתה תחילה כוונה אחרת בצוואות ההדדיות.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
בית משפט (גרוק)בית משפט (גרוק)

המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים

בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם

עוזי גרסטמן |

הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.

פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.

בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.

רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.

הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל

המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.

אתי אלישקוב, מנכ"לית ליברה; קרדיט: אבי מועלםאתי אלישקוב, מנכ"לית ליברה; קרדיט: אבי מועלם

מהפכה בפרסומות, נזיפה בביהמ"ש: ליברה תשלם 100 אלף שקל

תאונת דרכים פשוטה נהפכה למאבק משפטי ממושך, לאחר שחברת הביטוח סירבה לשלם פיצוי וטענה למרמה. השופט גיא אבנון דחה את הטענות של ליברה אחת לאחת, מתח ביקורת חריפה על התנהלות החברה וקבע כי נוהלה "הגנת סרק". התוצאה: פיצויים, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין גבוהים - ובית משפט שלא חסך מלים

עוזי גרסטמן |


בכביש 44, בסמוך לצומת פיקוד העורף, אירעה בשעת אחר צהריים שגרתית תאונת דרכים מהסוג שאמור להסתיים במהירות: פגיעה מאחור, אחריות ברורה, נזק לרכב ופנייה לחברת הביטוח. אלא שמבחינת שרה ג'נשווילי, בעלת הרכב שנפגע, האירוע הזה היה רק תחילתו של מסע ארוך ומעיק, שבסופו מצאה את עצמה מתדיינת בבית משפט מול חברת ביטוח גדולה, שמצדה עשתה כל שביכולתה כדי לא לשלם. בפסק דין חריג באורכו ובחריפותו, קבע שופט בית משפט השלום בנתניה, גיא אבנון, כי חברת הביטוח ליברה ניהלה הגנת סרק, פגעה גם במבוטח שלה וגם בנפגעת, וחייב אותה בכ-100 אלף שקל פיצויים והוצאות. כבר בפתח פסק הדין הבהיר השופט את עמדתו, כשכתב כי מדובר ב"אחד מאותם מקרים מקוממים".

הרקע להליך פשוט לכאורה. ב-18 בספטמבר 2024, בשעה 15:00 בערך, נהג בנה של התובעת ברכבה, ופנה ימינה בצומת מצליח. מאחוריו נסע רכב אחר, שנהגו לא שמר מרחק ופגע ברכב מאחור. אין מחלוקת על עצם התאונה, אין מחלוקת על האחריות, וגם לא על זהות הנהג הפוגע. הנתבע עצמו, אברהם אבירן אטיאס, הודה באחריות כבר בכתב ההגנה והבהיר כי האחריות לפיצוי מוטלת על חברת הביטוח שלו, ליברה חברה לביטוח.

אלא ששם, בנקודה שבה רוב תיקי הרכב מסתיימים, בחרה ליברה לסטות מהמסלול המוכר. במקום לשלם את הנזק לצד השלישי, היא טענה כי אין כיסוי ביטוחי כלל. לטענתה, הנהג המבוטח מסר לה מידע כוזב, שיבש חקירה, לא שיתף פעולה, ואולי אף מדובר בתאונה שמעולם לא התרחשה. בכתב ההגנה נכתב, במלים שלא הותירו מקום לספק, כי, "אין כיסוי ביטוחי לאירוע הנטען שלא הוכח כלל כי אכן התרחש כמדווח".

הטענות האלה, שייחסו למעשה מרמה ברף פלילי, עמדו בלב ההליך. אלא שככל שהמשפט התקדם, כך התברר עד כמה הן נשענות על יסודות רעועים. דו"ח החקירה שעליו ביקשה ליברה להתבסס הוסתר תחילה, לאחר מכן התעכב, ולבסוף כלל לא הובא כראיה. השופט אבנון נדרש שוב ושוב להתנהלות החברה כבר בשלבים המקדמיים, והבהיר בהחלטותיו כי אין הצדקה לעיכוב גילוי המסמכים. באחת ההחלטות הוא כתב כי "לא שוכנעתי כי חשיפתו של הדו"ח תפגע בהגנתה של ליברה, לבטח אין בה כדי לסכל את חשיפת האמת".

התנהלות מעוררת קושי של ליברה

גם לאחר שהדו"ח נחשף, המשיכה ליברה לנהל קו לוחמני. היא הגישה בקשות חריגות לצווים נגד התובעת והמבוטח שלה, לרבות דרישה לקבלת פירוט שיחות טלפון, איכוני סלולר ואיתור כלי הרכב - חודש לפני התאונה וחודש אחריה. הבקשות נדחו, והשופט קבע כי מדובר בצווים "גורפים באורח קיצוני", שפגיעתם בפרטיות גבוהה והם לא מבוססים על תשתית ראייתית כלשהי. הוא אף תהה על עיתוי הגשתם, בסמוך מאוד למועד הדיון, וציין כי ההתנהלות מעוררת קושי.