שני פסקי דין שניתנו באחרונה בבתי המשפט המחוזיים, הראשון בתל אביב והשני בחיפה, עסקו בסוגיות רגישות ותקדימיות הנוגעות לירושה, צוואות הדדיות והעברות רכוש. שני המקרים ממחישים את המורכבות המשפטית הנוצרת כשבני משפחה נאבקים על זכויותיהם ברכוש לאחר מות קרוביהם.

פסק הדין הראשון עסק במחלוקת משפחתית סביב שתי צוואות שכתבה מנוחה. הצוואה הראשונה, שהיתה הדדית, נחתמה בשיתוף עם בעלה של המנוח, והורישה את עזבונם המשותף לשלושת ילדיהם בחלקים שווים. בצוואה השנייה, שנחתמה כחצי שנה לפני מותה, ביטלה האשה את הצוואה ההדדית והורישה את כל רכושה לשניים מתוך שלושת ילדיה בלבד.

התובע: "ניצול ועושק של המנוחה"

התובע, בנה של המנוחה שנושל מהצוואה השנייה, טען כי זו נערכה תוך השפעה בלתי הוגנת של שני אחיו. כמו כן, הוא טען כי המנוחה לא היתה כשירה מבחינה קוגניטיבית לחתום על הצוואה עקב מחלתה הסופנית. "יש לבטל את הצוואה עקב ניצול ועושק של המנוחה על ידי המשיבים", טען התובע בכתב התביעה שהגיש.

לעומתו, המשיבים טענו כי הצוואה השנייה משקפת באופן ברור את רצונה החופשי של אמם. הם הציגו חוות דעת רפואית של מומחה שמונה על ידי בית המשפט, שקבע כי המנוחה היתה צלולה וידעה מה היא עושה בעת שחתמה על הצוואה השנייה. בנוסף, העידו עורכת הדין והנוטריון שנכחו במעמד החתימה כי המנוחה היתה עצמאית בהחלטותיה.

• הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
• הבת הממשיכה ניצחה - אבל האחות תישאר בבית
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

השופטת ענת אלפסי דחתה את טענות התובע, וקבעה כי הצוואה השנייה נערכה כדין ומשקפת את רצונה החופשי של המנוחה. בנימוקיה, היא ציינה כי "המנוחה הציגה יציבות דעת והבנה ברורה של תוכן הצוואה ומשמעותה". היא גם הוסיפה כי לא נמצאו עדויות ישירות או עקיפות לכך שהמנוחה פעלה תחת השפעה בלתי הוגנת מצד מי מהצדדים. "המסמכים והעדויות שהובאו בפני בית המשפט, כולל חוות הדעת הרפואית, מעידים כי המנוחה הביעה את רצונה באופן חד וברור", נכתב בפסק הדין שפורסם. השופטת הדגישה גם את העדויות של עורכת הדין והנוטריון שהיו נוכחים בעת החתימה, ואישרו כי המנוחה הייתה צלולה לחלוטין. “שלילת הכושר לצוות דורשת הוכחה חותכת אשר לא הוצגה כאן," נכתב בפסק הדין. “לא נמצאה עדות להשפעה בלתי הוגנת או לפגם בכשירותה של המנוחה".

בני המשפחה הסכימו שהאם תהיה היורשת היחידה ותוכל לפעול כרצונה

המקרה השני עוסק במשפחה שבה האם המנוחה, שנותרה אלמנה, חתמה בעבר על צוואה הדדית עם בעלה המנוח, אך לאחר מותו, הגיעו בני המשפחה להסכם שלפיו היא תהיה היורשת היחידה של חלקו בעיזבון ותוכל לפעול כרצונה ברכוש. זמן קצר לפני מותה, חתמה המנוחה על צוואה חדשה והעבירה סכומים גדולים לשני ילדיה, תוך נישול הבן השלישי. המקרה העלה שאלות משפטיות על תוקף ההעברות האלה ואם הן בוצעו בהשפעה בלתי הוגנת מצד היורשים.

במהלך הדיונים בבית המשפט, טען הבן השלישי, שנושל מהירושה, כי אחיו ניצלו את חולשתה של האם בזמן מחלתה האחרונה כדי לשנות את הצוואה ולרוקן את רכושה. הוא הציג ראיות לכך שהמנוחה היתה במצב בריאותי קשה ביותר, וטען כי "היא לא הייתה מסוגלת להבין את המשמעות של פעולותיה ולא יכלה לגבש רצון חופשי".

• הקונים עצרו את התשלומים על הבית, אך המוכרת הפסידה במשפט - הנה הסיבה?
• מה קורה לרוכשים בפרויקטים שלא מגיעים לקו הסיום?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה...

מנגד, שני האחים טענו כי פעולות אמם המנוחה שיקפו לחלוטין את רצונה החופשי. הם הציגו עדויות רפואיות של צוות שטיפל בה, שתיארו אותה כאשה צלולה וחדורת רצון גם בימים הקשים ביותר. "המנוחה הייתה מודעת לכל צעד שעשתה, והעדויות לכך חד-משמעיות", אמרו האחים. בנוסף, מנהלת סניף הבנק וסגנה העידו כי ישבו עם המנוחה ושוחחו עמה באופן פרטי על ההעברות הכספיות, והתרשמו שהיא מבינה היטב את מהלך העניינים.

השופטים קיבלו את טענות האחים ודחו את תביעת הבן השלישי. בפסק הדין הם ציינו כי, "לא נמצאו ראיות להשפעה בלתי הוגנת מצד הנתבעים, והראיות שהובאו לבית המשפט מעידות על כך שהמנוחה הייתה מודעת לחלוטין להשלכות מעשיה". הם אף הדגישו את חשיבותן של עדויות בלתי תלויות, כולל עדויות אנשי הבנק, שציינו כי "המנוחה נראתה נחושה וצלולה בעת ביצוע הפעולות".

עוד הוסיפו השופטים כי, "אין לראות בשינוי הצוואה או בהעברת רכוש כמעשה חריג כאשר הוא מתבצע בהתאם לרצונו של המצווה, גם אם הוא משנה הבנות קודמות במשפחה. זכותו של אדם לקבוע את גורל רכושו היא זכות יסודית שיש לכבדה".

שני פסקי הדין הנ"ל מתמקדים בזכותם של בני אדם לצוות את רכושם כרצונם, ובאופן בו יש להעריך את כשירותם ואת נסיבות עריכת הצוואות, גם כשקדמו לצוואות האלה צוואות הדדיות. בפסק הדין הראשון נקבע כי אין די בהעלאת ספקות כלליים כדי לשלול צוואה, וכי יש להוכיח פגמים ברורים בכשירות או בהליך עריכת הצוואה. בפסק הדין השני הדגיש השופט כי "היכולת לשנות צוואה הדדית נתונה לכל אחד מבני הזוג, בהתאם לתנאים שנקבעו בצוואה ובחוק". הוא אף ציין כי בצוואה ההדדית נכלל תנאי ברור המאפשר לכל אחד מבני הזוג לשנות את צוואתו, כל עוד לא חולק הרכוש בפועל ליורשים שלהם. הוא הדגיש כי תנאים כאלה נועדו להבטיח גמישות לצדדים, במיוחד במקרים בהם מתעוררות נסיבות חדשות. "הסעיף המדובר בצוואה מעניק לשני בני הזוג שוויון זכויות מלא בהחלטותיהם הנוגעות לרכוש המשותף, גם אם נחתמו הסכמים או הוסכם על חלוקה עתידית", נכתב בפסק הדין.

בנוסף, שני פסקי הדין הדגישו את חשיבותן של עדויות בלתי תלויות, כמו חוות דעת רפואיות ועדויות של אנשי מקצוע שהיו מעורבים בתהליך. "על מנת לשלול את כשרותה של המנוחה, יש להציג ראיות חותכות שאינן מתיישבות עם החזקה החוקית של כשרות לצוות," ציין השופט באחד מפסקי הדין.

בשני המקרים עלתה סוגיית היכולת של אדם לשנות את צוואתו או להעביר רכושו בעת היותו במצב בריאותי קשה. בעוד שבמקרה הראשון נדחתה טענת ההשפעה הבלתי הוגנת על בסיס חוות דעת רפואית ועדויות ישירות, במקרה השני הודגש תוקף הסכמים קודמים בין בני המשפחה ותוקף הפעולות שבוצעו טרם הפטירה - וחופש הבחירה של המנוח לפני מותו לערוך שינויים בצוואה ההדדית.

שני פסקי הדין מבהירים כי על בתי המשפט לבחון לעומק את נסיבות עריכת הצוואה ואת מצבו של המצווה, תוך הקפדה על שמירה על זכויותיו וחירותו לקבוע מה ייעשה ברכושו. בכך, הם מציבים רף גבוה להוכחת השפעה בלתי הוגנת או פגם בכשירות המצווה.