
נדחתה דרישת עובד לעיון במיילים מתקופת העסקתו
ברק למפיט גן, לשעבר סמנכ"ל תפעול באקסיטו שירותי ענן מנוהלים, ביקש לחשוף תכתובות מייל מתקופת עבודתו כדי להוכיח טענות בנוגע לעמלות ופיטורים שלא כדין. בית הדין האזורי נענה חלקית לבקשה אך דחה את עיקרה, ובקשת רשות ערעור שהגיש נדחתה על ידי בית הדין הארצי.
השופטים: "לא כל מסמך שטוענים שהוא רלוונטי - אכן כך הוא", והבהירו כי, "כל צד צריך להוכיח את טענותיו - לא את טענות הצד השני"
ברק למפיט גן, בכיר לשעבר באקסיטו שירותי ענן מנוהלים, ניסה לשכנע את בתי הדין לעבודה להורות על עיון מקיף בתיבת המייל הארגונית שהיתה בשימושו לאורך שנות עבודתו. המטרה המוצהרת היתה לאתר תכתובות שיאפשרו לו להוכיח את טענותיו בתביעה נגד החברה, אולם בית הדין האזורי לעבודה בחיפה נעתר רק באופן חלקי לבקשה, והורה לחברה להמציא צילומי מסך מוגבלים בלבד. למפיט גן לא השלים עם ההחלטה והגיש בקשת רשות ערעור, אך גם בית הדין הארצי לעבודה, בהחלטה שניתנה באחרונה על ידי השופט אילן סופר, דחה את הבקשה מכל וכל.
מדובר בפרשה משפטית מורכבת הנוגעת למחלוקות רבות בין למפיט גן לבין החברה שבה עבד - הן כסמנכ"ל תפעול והן כבעל מניות ודירקטור. בתביעתו, שהוגשה לבית הדין לעבודה בחיפה, טען למפיט גן לזכויות שכר ולזכויות סוציאליות, לרבות עמלות בגין עסקאות שגייס, שלא שולמו לו. הוא ביקש גישה לעיון ברשימה ארוכה של 27 סוגי מסמכים, בהם גם מיילים ששלח וקיבל במסגרת עבודתו, כולל בתקופה שלדבריו התבצעה עבודה בפועל אך לא שולם שכר עבורה. לטענתו, התכתובות יוכיחו את משך תקופת העבודה, את מהות תפקידו ואת נסיבות סיום ההעסקה.
בית הדין האזורי, בהחלטה ארוכה שניתנה לאחר דיונים ממושכים, התרשם כי הבקשה "מוגזמת לחלוטין", וכי "התבקשו מסמכים שאין ביניהם לבין הסעדים הנדרשים ולו דבר". בין היתר, הורה בית הדין על עיון חלקי בלבד במיילים, אך רק לגבי התקופה שבין ינואר למאי 2017, וללא נוכחות העובד בעת צילום המסכים. בית הדין הבהיר כי העיון יתבצע באמצעות צילום מסך של נתוני ה-Header בלבד, כלומר תאריך, שם השולח וכותרת ההודעה - אך לא תוכן המייל.
למפיט גן לא קיבל את ההגבלות האלה. בבקשת רשות הערעור שהגיש, נטען כי הצמצום שנעשה בבית הדין האזורי פוגע בזכותו הבסיסית לברר את טענותיו. לדבריו, העיון המוגבל מונע ממנו להוכיח כי עבד בפועל בתחילת 2017 - תקופה שלגביה הכחישה החברה כי היתה בה העסקה שלו. בנוסף, לדבריו, דרישתו להיות נוכח בצילום המסך נועדה למנוע אפשרות של "מחיקה וסינון מגמתי של מיילים רלוונטיים". הוא אף טען כי מדובר בתיבה מעורבת, הן לשימוש מקצועי והן לשימוש אישי, וכי נוכחותו בעת צילום המיילים נדרשת גם מטעמי הגנה על פרטיותו.
- הנער הספיק לעבוד שעה - ויפוצה במיליון שקל
- חברה תשלם לסמנכ"ל לשעבר פדיון חופשה של 234 אלף ש'
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית הדין הארצי לעבודה לא השתכנע לגבי הטענות. בפסק הדין שפורסם נכתב כי, "הבקשה לגילוי מסמכים גורפת וכוללנית עבור תקופה של למעלה משש שנים", וכי אין לה הצדקה ממשית. השופט סופר הסביר בהכרעתו כי בית הדין האזורי כבר נתן מענה לצרכיו של המבקש כשהתיר עיון מוגבל בתכתובות התקופה השנויה במחלוקת, וכי אין הצדקה להרחיב מעבר לכך. יתרה מכך, בית הדין דחה גם את הבקשה להיות נוכח בצילום, וציין כי "90% מהמיילים ואפילו יותר היו מיילים של עבודה", ולכן אין פגיעה ממשית בפרטיות המצדיקה את הנוכחות. ההחלטה מדגישה כי, "צילומי המסך של נושאי המיילים נותנים מענה, גם מבחינת היקף הגילוי וגם מבחינת האיזון מול האינטרסים המסחריים והפרטיים של המשיבה וצדדים שלישיים".
לגבי החשש של המבקש מפני מחיקה של מיילים, השופט סופר ציין כי גם אם תתרחש מחיקה, מדובר בתוכן דיגיטלי וניתן לשחזר אותו באמצעים טכנולוגיים. לדבריו, "לעתים מדובר בהליך פשוט גם להדיוט, כמו שחזור של הודעת מייל שנמחקה".
בית הדין גם לא קיבל את הטענה שלפיה מיילים מהתקופה המאוחרת, בין יוני 2017 לספטמבר 2023, דרושים כדי להוכיח את טענותיו לפיטורים שלא כדין. נקבע כי מדובר בבקשה לגילוי, "שאינה בגדר מסמך פלוני", אלא דרישה רחבה מדי, שאינה עומדת באמות המידה של בקשות מסמכים ממוקדות. בהחלטה נזכרה גם הצהרת באת כוחו של המבקש בדיון, שלפיה "אנחנו לא צריכים את כל המיילים בשביל להוכיח את תביעתנו".
- הבדיקה הסתיימה בקטיעת אצבע - האם זו תאונת דרכים?
- העליון דחה את תביעת בעלי היחידות במלון מלכת שבא
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הגג חזר לדיירים: מה מותר בבניינים משותפים?
גם הדרישות של המבקש לקבלת מיילים נוספים נדחו בזו אחר זו: תכתובות בנוגע לעסקות עם לקוחות, מיילים שהופצו על ידו בנוגע למחירון החברה, מיילים עם לקוחות מתחרים או עם עובדים נוספים - כל אלה סווגו על ידי בית הדין כלא רלוונטיים לסעד שמבקש הנתבע. המבקש טען למשל כי ביקש מיילים כדי להראות שלא היה אחראי לפרסום מחירון חלופי, וכי לא טיפל בענן של חברה מתחרה, אך השופט סופר הבהיר כי, "ראשית, כל צד צריך להוכיח את הטענות שלו ולא את הטענות של הצד השני. שנית, בידי המבקש להזמין את הגורמים המעורבים לעדות ולחקור אותם. שלישית, אין רלוונטיות לפניות של עובדים אחרים להוכחת התביעה".
לגבי טענתו של המבקש שלפיה פרוטוקול השימוע בעניינו לא נמסר לו בזמן אמת, בית הדין הארצי הפנה להסכמות הצדדים בדיון הקודם, שבהן צוין כי הוזמן לשימוע כדין, וכן לעמדת החברה שלפיה, "כל המסמכים הנוגעים לשימוע נמסרו".
לבסוף דחה בית הדין גם את הטענה הנוגעת לפסיקת הוצאות משפט נגדו. בית הדין האזורי חייב את למפיט גן בהוצאות משפט בסכום כולל של 2,500 שקל, בשל הבקשות הנרחבות שהוגשו, והעובדה כי נדחו רובן. בית הדין הארצי קבע כי מדובר בהחלטה שלא ניתן לערער עליה בנפרד, אלא רק במסגרת ההליך העיקרי. אף שהבקשה נדחתה, השופט ציין בשולי פסק הדין כי "בידי המבקש האפשרות לשוב ולבקש את גילויים של מסמכים מסוימים בהמשך ההליך - אם יניח תשתית ראייתית מספקת". כלומר, לא נטרקה הדלת לחלוטין בפני עיון עתידי במיילים, אך עליו להוכיח תחילה מדוע נדרש הדבר באופן ממוקד.
מה החשיבות של עיון בתכתובות מייל בהליכים משפטיים בתחום העבודה?
עיון בתכתובות מייל עשוי לשמש ראיה מרכזית להוכחת תקופת עבודה, היקף משרה, מהות התפקיד, או קיום של הסכמות בין הצדדים, בייחוד כשמדובר בעובדים בכירים שניהלו תכתובות רבות בענייני עבודה. עם זאת, בתי הדין לעבודה נוהגים בזהירות רבה כשמדובר בעיון רוחבי או כוללני בתיבות מייל, בייחוד אם לא ברור הקשר הישיר לסעד המבוקש.
האם בית הדין חייב לאפשר לעובד נוכחות פיזית בעת חשיפת מסמכים אישיים או מעורבים?
לא. הפסיקה קובעת שעל אף זכותו של בעל דין לפרטיות ולשלמות תיעוד, אין חובה לאפשר לו להיות נוכח בפעולות של צילום או חשיפת מיילים, אם ישנה דרך חלופית שמאזנת בין זכויותיו לבין זכויות הצד שכנגד. בית הדין אף מציין בפסק הדין שבמקרה זה הוצעה דרך חלופית של צילום כותרות המיילים בלבד, מבלי לחשוף את התוכן עצמו.
האם ניתן לערער על החלטה של בית הדין האזורי שלא לאפשר גילוי של מסמך מסוים?
ברוב המקרים, החלטות בעניין גילוי מסמכים נתונות לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וערכאת הערעור לא תתערב אלא אם מדובר בהחלטה שאינה סבירה באופן קיצוני או יוצרת עיוות דין. בפסק הדין הזה, בית הדין הארצי מדגיש כי מדובר בתחום שברגיל לא נתונה בו רשות ערעור, אלא אם מדובר בנסיבות חריגות.
מה המשמעות של בקשת גילוי "גורפת וכוללנית", כפי שמגדיר זאת בית הדין?
המונח מתייחס לבקשה שאינה ממוקדת במסמך מסוים, אלא מבקשת עיון רחב, למשל בכל התכתובות בתיבת המייל לתקופה של שנים. בקשות מהסוג הזה נדחות כמעט תמיד, מכיוון שהן מכבידות, פוגעות בפרטיות או בסודות מסחריים, ולעתים אינן הכרחיות להכרעת הסכסוך.
האם ניתן לחזור ולהגיש בקשות גילוי מסמכים נוספות במהלך ההליך?
כן. גם כשבקשה מסוימת נדחית בשלב מוקדם של ההליך,
בית הדין מאפשר לצד להעלות אותה שוב, אם בהמשך הדרך הונחה תשתית עובדתית שמצדיקה זאת. כך נרשם גם בפסק הדין: "בידי המבקש האפשרות לשוב ולבקש את גילויים של מסמכים מסוימים בהמשך ההליך אם יניח תשתית ראייתית מספקת להוכחת טענותיו".
האם ניתן לחייב בהוצאות גם כשהבקשה לגילוי נדחית רק בחלקה?
בהחלט כן. בתי הדין רואים בבקשות מופרזות לגילוי מסמכים ניצול לא יעיל של זמנו של בית המשפט ושל הצדדים. במקרה זה, גם לאחר שבית הדין הבהיר בדיון את הצורך לצמצם את מספר הבקשות, בחר המבקש להותיר בקשות רבות בעינן, ולכן הוא חויב בסכום של 2,500 שקל, אף שחלק מהבקשות התקבלו.
החששות כוללים פגיעה בפרטיות העובד (במקרה של מיילים אישיים), חשיפה של סודות מסחריים של החברה, פגיעה בצדדים שלישיים, וגם יצירת תקדים שעלול להביא לבקשות דומות שלא לצורך. לכן, העיון ניתן במקרים חריגים, מצומצמים, ומטעמים ברורים של רלוונטיות.
מהי עמדת בית הדין לגבי הצורך להוכיח טענות של הצד השני?
עמדה עקבית בפסיקה היא שכל צד צריך להוכיח את טענותיו שלו, ולא לנסות להפריך את טענות היריב באמצעות דרישת מסמכים גורפת. כלומר לא ניתן לצפות מהמשיבה לספק למבקש ראיות שיחזקו את גרסתו, מבלי שיוכיח תחילה כי מדובר במסמכים רלוונטיים לסעדים אותם הוא תובע.
חוזה מכירת דירה CHATGPTביהמ"ש החזיר את הגג לדיירים, ושינה את כללי המשחק בבניינים משותפים
החלטה חשובה קובעת כי הצמדת גג, חצר או קומת עמודים לדירה אחת ללא הסכמה מלאה של כל בעלי הדירות - אינה תקפה. בית המשפט המחוזי הבהיר מחדש את גבולות השימוש ברכוש המשותף, והחזיר את הכוח לידי דיירי הבניין. פסק הדין עשוי להשפיע על אלפי בתים משותפים ברחבי הארץ. על פי ההכרעה, ייתכן שעברו שנים רבות שבהן המצב הוא כזה, אך עדיין ניתן להשיב את הרכוש המשוף לידי כלל הדיירים
דיירים מבניין משותף בירושלים, שכבר חשבו כי הגג והאזורים המיוחדים שבניין שייכים בדיעבד לבעל דירה אחת בלבד, מצאו את עצמם מתכנסים שוב יום אחד, לא כדי לחלק דירות, אלא כדי לברר מי שולט בגג, במרחבים שלא נראים מבחוץ, וייתכן שגם בעתיד לבנות עליו. מה שהחל כוויכוח בין שכנים, נהפך לערעור בבית-המשפט, והסתיים בפסק-דין עקרוני שעשוי להשפיע על רבים מבעלי דירות בבניינים משותפים ברחבי הארץ.
פסק הדין עוסק בחלקה שזוהתה בעבר כמחסן, שלה הוצמדו, לפי צו רישום הבית המשותף ותכנוני הרשמה, גם הגג, קומת העמודים, חלק מהמגרש, שטחים בקומה, או בקיצור אזורים שהחברה הקבלנית קיוותה כי יהיו פריבילגיה של הבעלים של אותה יחידה בלבד. כשעלו טענות מצד דיירי הבניין על כך ש"לא ידעו על כך", נדרש בית המשפט להכריע: האם אפשר לרשום חלק מהרכוש המשותף כך שהצמידות תאפשר לבעל הדירה לפעול - לבנות, למכור, להפריד - ללא הסכמת שאר הדיירים?
הבניין המדובר נבנה על ידי ירלון חברה לבניין, שהציעה לבעלי הדירות - בחוזים מוקדמים - כי כל החלקים שאינם דירות, בין אם חדר מדרגות, חצר, מקלט, מקומות אחסון וכו′, יהיו חלק מהרכוש המשותף. כך נרשם הבניין כבית משותף. עם זאת, החברה שמרה לעצמה זכויות על הגג ועל קומת העמודים, וזאת לפי סעיפי חוזה, ולפיהם החברה תהיה רשאית לבנות על הגג או על קומת העמודים, בתנאי שהמבנה ישמש למגורים, ובלבד שלא תהיה לכך השפעה או צורך בהסכמת יתר דיירי הבניין.
על פי ההסכם: בעלי היחידה לא זקוקים להסכמת יתר בעלי הדירות
בצו רישום הבית המשותף נכתב כי חלקה 17/1 משמשת מחסן בשטח קרקע של כ-2 מ"ר, והוצמדו אליה 250/581 (לאחר תיקון: 242/587) חלקים מהרכוש המשותף, כולל הגג, המגרש, שטחים בקומה עליונה. בהסכם מיוחד, שנחתם בין החברה לבין הבעלים של חלקה 17/1, נקבע כי בעלי החלקה רשאים "לבנות ולהקים מבנים כראות עיניהם על הגג … על כל חלק הימנו … ובלבד שמבנים אלה יהיו מיועדים למטרת מגורים בלבד". עוד נקבע כי הם רשאים לעשות כן מבלי להיזקק להסכמת יתר בעלי היחידות בבניין.
- איציק תשובה ישלם 225 אלף שקל לשותפו לשעבר
- מוכר הדירה נסוג ברגע האחרון - ויפצה בכ-400 אלף שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על סמך אותו הסכם ,כך טענה החברה, ניתן לראות בגג, בחצר, בקומת העמודים, שטח ששייך באופן בלעדי לחלקה 17/1. בעלי הדירות האחרים למדו על כך רק שנים לאחר מכן, והם ביקשו לצאת מנקודת הנחה: לא ייתכן ששטחים משמעותיים בבניין יהיו בשליטה פרטית של דייר אחד בלבד, מבלי שהותר להם אי פעם להביע את דעתם.

עזבה את הבית וביקשה שבעלה ימשיך לפרנס אותה: מה קבע בית המשפט?
אשה שנישאה לפני יותר מ-50 שנה ועזבה את הבית לאחר שטענה להתעללות נפשית מתמשכת, ביקשה לחייב את בעלה במזונות ובמדור זמניים. לטענתה, היא יצאה מהבית “עם נייר וארנק בלבד” והחלה חיים חדשים הרחק ממנו. הבעל טען שמדובר בעלילת שווא שנועדה להצדיק מעבר לצפון ודרישת
מזונות. השופט בחן את הטענות, את מכתב העזיבה החריג ואת מצבם הכלכלי - והכריע
באוגוסט האחרון, לאחר יותר מ-50 שנות נישואים, לקחה אשה את תיקה ויצאה מבית המשפחה בחדרה. לא היה זה צעד רגעי או גחמה פתאומית; לפחות כך היא טענה בבקשה שהגישה לבית המשפט לענייני משפחה. לדבריה, במשך שנים היא נשאה לבדה תחושת מועקה, פחד ושחיקה רגשית, עד שהגיעה לנקודת שבירה. “יצאתי ואני לא חוזרת, כבד את החלטתי”, כתבה לבעלה בהודעה שנשלחה זמן קצר לאחר שעזבה. היא תיארה יציאה כמעט טקסית, “עם נייר וארנק בלבד”, ועם תחושת חירות שלא הכירה שנים ארוכות. כעת, כשהיא חיה בצפון בדירה שכורה, ביקשה האשה שבעלה - שממנו התרחקה פיזית ונפשית - ימשיך לפרנס אותה עד הגירושים.
מנגד, הבעל מצייר תמונה אחרת: אדם בן 77, נכה צה"ל, שננטש לפתע על־ידי אשתו אחרי חיים של שקט, תמיכה ושיתוף, לטענתו. בין הטענות הקשות שהעלו שני הצדדים, עמד בית המשפט בפני השאלה המורכבת: האם על גבר שכבר אינו חי עם אשתו, לאחר שהיא זו שעזבה את הבית ומצהירה שאינה חוזרת, להמשיך ולשאת במזונותיה? פסק הדין מספק הצצה נדירה לדילמות שבין סכסוך זוגי מתמשך לבין עקרונות יסוד בדין העברי, ובעיקר למקום שבו מסתיימת החובה הזוגית ומתחילה עצמאות כלכלית.
הצדדים נישאו ב-1971 וחיו יחד רוב חייהם הבוגרים. שלושת ילדיהם כבר בוגרים, והזוג חי בבית משותף עד ה-21 לאוגוסט 2024 - היום שבו האשה עזבה את הבית מבלי לשוב. בכתב התביעה תיארה את נסיבות עזיבתה כצעד שננקט אחרי “שנים של התעללות נפשית ואלימות מילולית”, כלשונה. לדבריה, בעלה שלט בכל היבט בחייה: מהמפגשים החברתיים ועד השימוש בכספים המשותפים. היא טענה כי נאלצה להסתיר ממנו את כתובת דירתה החדשה מחשש לביטחונה.
האשה טענה גם כי המשיב נהנה מפנסיה מכובדת וקצבת נכות, בעוד שהיא מתקיימת מקצבאות בלבד ונדרשת להיעזר באמה כדי לשלם שכירות. לדבריה, במשק הבית המשותף נצברו סכומים נכבדים, כולל מט"ח בכספת ויתרות בחשבון הבנק של הבעל, אך אין לה גישה לכספים. בפנייתה לבית המשפט היא ביקשה לחייב את הבעל במזונות זמניים בסכום של 10,800 שקל בחודש, בטענה כי הוא מחויב, לפי הדין העברי, לפרנס את אשתו עד למועד הגט. עוד טענה האשה כי היא זכאית למזונות שיקום גם לאחר הגירושים, עד לחלוקת הזכויות הפנסיוניות.
- נדחו טענות אשה לקבלת 800 אלף שקל ממכירת דירה משותפת
- האשה חזרה בה: “אוהבת את בעלה ומבקשת שלום בית”
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
"עלילת דם", “תלונת שווא” ונטישה לא מוסברת
הבעל דחה מכל וכל את טענותיה של אשתו. הוא תיאר מערכת יחסים אחרת לחלוטין: זוגיות רגילה, יציבה, נטולת אלימות. לדבריו, אשתו עברה בחודשים האחרונים “שינוי לא מובן”, החליטה לפרק את הבית ועזבה ללא סיבה אמיתית. לדבריו, הוא זה שנפגע ומשלם את המחיר. הוא טען כי תלונת האלימות שהגישה נגדו היתה תלונת שווא, וכי גם בית המשפט בדיון על צו ההגנה לא התרשם שהאשה מצויה בסיכון, אך בחר להשאיר את הצו על כנו משיקולים טכניים. עוד הוא הוסיף כי האשה חיה בסך הכל מכספיה שלה, נהנתה מחיי חברה, ואף הצטרפה אליו לטיולים ולפעילויות - עד שלפתע נטשה. מבחינתו, האשה היא זו שמרדה, פעלה בזדון, הביאה למעצרו שלא בצדק ונטשה אותו לעת זקנתו.
