
נדחתה דרישת עובד לעיון במיילים מתקופת העסקתו
ברק למפיט גן, לשעבר סמנכ"ל תפעול באקסיטו שירותי ענן מנוהלים, ביקש לחשוף תכתובות מייל מתקופת עבודתו כדי להוכיח טענות בנוגע לעמלות ופיטורים שלא כדין. בית הדין האזורי נענה חלקית לבקשה אך דחה את עיקרה, ובקשת רשות ערעור שהגיש נדחתה על ידי בית הדין הארצי.
השופטים: "לא כל מסמך שטוענים שהוא רלוונטי - אכן כך הוא", והבהירו כי, "כל צד צריך להוכיח את טענותיו - לא את טענות הצד השני"
ברק למפיט גן, בכיר לשעבר באקסיטו שירותי ענן מנוהלים, ניסה לשכנע את בתי הדין לעבודה להורות על עיון מקיף בתיבת המייל הארגונית שהיתה בשימושו לאורך שנות עבודתו. המטרה המוצהרת היתה לאתר תכתובות שיאפשרו לו להוכיח את טענותיו בתביעה נגד החברה, אולם בית הדין האזורי לעבודה בחיפה נעתר רק באופן חלקי לבקשה, והורה לחברה להמציא צילומי מסך מוגבלים בלבד. למפיט גן לא השלים עם ההחלטה והגיש בקשת רשות ערעור, אך גם בית הדין הארצי לעבודה, בהחלטה שניתנה באחרונה על ידי השופט אילן סופר, דחה את הבקשה מכל וכל.
מדובר בפרשה משפטית מורכבת הנוגעת למחלוקות רבות בין למפיט גן לבין החברה שבה עבד - הן כסמנכ"ל תפעול והן כבעל מניות ודירקטור. בתביעתו, שהוגשה לבית הדין לעבודה בחיפה, טען למפיט גן לזכויות שכר ולזכויות סוציאליות, לרבות עמלות בגין עסקאות שגייס, שלא שולמו לו. הוא ביקש גישה לעיון ברשימה ארוכה של 27 סוגי מסמכים, בהם גם מיילים ששלח וקיבל במסגרת עבודתו, כולל בתקופה שלדבריו התבצעה עבודה בפועל אך לא שולם שכר עבורה. לטענתו, התכתובות יוכיחו את משך תקופת העבודה, את מהות תפקידו ואת נסיבות סיום ההעסקה.
בית הדין האזורי, בהחלטה ארוכה שניתנה לאחר דיונים ממושכים, התרשם כי הבקשה "מוגזמת לחלוטין", וכי "התבקשו מסמכים שאין ביניהם לבין הסעדים הנדרשים ולו דבר". בין היתר, הורה בית הדין על עיון חלקי בלבד במיילים, אך רק לגבי התקופה שבין ינואר למאי 2017, וללא נוכחות העובד בעת צילום המסכים. בית הדין הבהיר כי העיון יתבצע באמצעות צילום מסך של נתוני ה-Header בלבד, כלומר תאריך, שם השולח וכותרת ההודעה - אך לא תוכן המייל.
למפיט גן לא קיבל את ההגבלות האלה. בבקשת רשות הערעור שהגיש, נטען כי הצמצום שנעשה בבית הדין האזורי פוגע בזכותו הבסיסית לברר את טענותיו. לדבריו, העיון המוגבל מונע ממנו להוכיח כי עבד בפועל בתחילת 2017 - תקופה שלגביה הכחישה החברה כי היתה בה העסקה שלו. בנוסף, לדבריו, דרישתו להיות נוכח בצילום המסך נועדה למנוע אפשרות של "מחיקה וסינון מגמתי של מיילים רלוונטיים". הוא אף טען כי מדובר בתיבה מעורבת, הן לשימוש מקצועי והן לשימוש אישי, וכי נוכחותו בעת צילום המיילים נדרשת גם מטעמי הגנה על פרטיותו.
- העובד טען שהוא חולה, נתפס בתערוכת נחשים - ובכל זאת יפוצה
- פוטרה יומיים לפני שגילתה על היריון, ותקבל פיצויים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית הדין הארצי לעבודה לא השתכנע לגבי הטענות. בפסק הדין שפורסם נכתב כי, "הבקשה לגילוי מסמכים גורפת וכוללנית עבור תקופה של למעלה משש שנים", וכי אין לה הצדקה ממשית. השופט סופר הסביר בהכרעתו כי בית הדין האזורי כבר נתן מענה לצרכיו של המבקש כשהתיר עיון מוגבל בתכתובות התקופה השנויה במחלוקת, וכי אין הצדקה להרחיב מעבר לכך. יתרה מכך, בית הדין דחה גם את הבקשה להיות נוכח בצילום, וציין כי "90% מהמיילים ואפילו יותר היו מיילים של עבודה", ולכן אין פגיעה ממשית בפרטיות המצדיקה את הנוכחות. ההחלטה מדגישה כי, "צילומי המסך של נושאי המיילים נותנים מענה, גם מבחינת היקף הגילוי וגם מבחינת האיזון מול האינטרסים המסחריים והפרטיים של המשיבה וצדדים שלישיים".
לגבי החשש של המבקש מפני מחיקה של מיילים, השופט סופר ציין כי גם אם תתרחש מחיקה, מדובר בתוכן דיגיטלי וניתן לשחזר אותו באמצעים טכנולוגיים. לדבריו, "לעתים מדובר בהליך פשוט גם להדיוט, כמו שחזור של הודעת מייל שנמחקה".
בית הדין גם לא קיבל את הטענה שלפיה מיילים מהתקופה המאוחרת, בין יוני 2017 לספטמבר 2023, דרושים כדי להוכיח את טענותיו לפיטורים שלא כדין. נקבע כי מדובר בבקשה לגילוי, "שאינה בגדר מסמך פלוני", אלא דרישה רחבה מדי, שאינה עומדת באמות המידה של בקשות מסמכים ממוקדות. בהחלטה נזכרה גם הצהרת באת כוחו של המבקש בדיון, שלפיה "אנחנו לא צריכים את כל המיילים בשביל להוכיח את תביעתנו".
- השותפים הסתכסכו - ואז נחשפה התמונה האמיתית
- הופחתו ריביות ונסגרו תיקים ב-1.45 מיליון ש' לחייב
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
גם הדרישות של המבקש לקבלת מיילים נוספים נדחו בזו אחר זו: תכתובות בנוגע לעסקות עם לקוחות, מיילים שהופצו על ידו בנוגע למחירון החברה, מיילים עם לקוחות מתחרים או עם עובדים נוספים - כל אלה סווגו על ידי בית הדין כלא רלוונטיים לסעד שמבקש הנתבע. המבקש טען למשל כי ביקש מיילים כדי להראות שלא היה אחראי לפרסום מחירון חלופי, וכי לא טיפל בענן של חברה מתחרה, אך השופט סופר הבהיר כי, "ראשית, כל צד צריך להוכיח את הטענות שלו ולא את הטענות של הצד השני. שנית, בידי המבקש להזמין את הגורמים המעורבים לעדות ולחקור אותם. שלישית, אין רלוונטיות לפניות של עובדים אחרים להוכחת התביעה".
לגבי טענתו של המבקש שלפיה פרוטוקול השימוע בעניינו לא נמסר לו בזמן אמת, בית הדין הארצי הפנה להסכמות הצדדים בדיון הקודם, שבהן צוין כי הוזמן לשימוע כדין, וכן לעמדת החברה שלפיה, "כל המסמכים הנוגעים לשימוע נמסרו".
לבסוף דחה בית הדין גם את הטענה הנוגעת לפסיקת הוצאות משפט נגדו. בית הדין האזורי חייב את למפיט גן בהוצאות משפט בסכום כולל של 2,500 שקל, בשל הבקשות הנרחבות שהוגשו, והעובדה כי נדחו רובן. בית הדין הארצי קבע כי מדובר בהחלטה שלא ניתן לערער עליה בנפרד, אלא רק במסגרת ההליך העיקרי. אף שהבקשה נדחתה, השופט ציין בשולי פסק הדין כי "בידי המבקש האפשרות לשוב ולבקש את גילויים של מסמכים מסוימים בהמשך ההליך - אם יניח תשתית ראייתית מספקת". כלומר, לא נטרקה הדלת לחלוטין בפני עיון עתידי במיילים, אך עליו להוכיח תחילה מדוע נדרש הדבר באופן ממוקד.
מה החשיבות של עיון בתכתובות מייל בהליכים משפטיים בתחום העבודה?
עיון בתכתובות מייל עשוי לשמש ראיה מרכזית להוכחת תקופת עבודה, היקף משרה, מהות התפקיד, או קיום של הסכמות בין הצדדים, בייחוד כשמדובר בעובדים בכירים שניהלו תכתובות רבות בענייני עבודה. עם זאת, בתי הדין לעבודה נוהגים בזהירות רבה כשמדובר בעיון רוחבי או כוללני בתיבות מייל, בייחוד אם לא ברור הקשר הישיר לסעד המבוקש.
האם בית הדין חייב לאפשר לעובד נוכחות פיזית בעת חשיפת מסמכים אישיים או מעורבים?
לא. הפסיקה קובעת שעל אף זכותו של בעל דין לפרטיות ולשלמות תיעוד, אין חובה לאפשר לו להיות נוכח בפעולות של צילום או חשיפת מיילים, אם ישנה דרך חלופית שמאזנת בין זכויותיו לבין זכויות הצד שכנגד. בית הדין אף מציין בפסק הדין שבמקרה זה הוצעה דרך חלופית של צילום כותרות המיילים בלבד, מבלי לחשוף את התוכן עצמו.
האם ניתן לערער על החלטה של בית הדין האזורי שלא לאפשר גילוי של מסמך מסוים?
ברוב המקרים, החלטות בעניין גילוי מסמכים נתונות לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וערכאת הערעור לא תתערב אלא אם מדובר בהחלטה שאינה סבירה באופן קיצוני או יוצרת עיוות דין. בפסק הדין הזה, בית הדין הארצי מדגיש כי מדובר בתחום שברגיל לא נתונה בו רשות ערעור, אלא אם מדובר בנסיבות חריגות.
מה המשמעות של בקשת גילוי "גורפת וכוללנית", כפי שמגדיר זאת בית הדין?
המונח מתייחס לבקשה שאינה ממוקדת במסמך מסוים, אלא מבקשת עיון רחב, למשל בכל התכתובות בתיבת המייל לתקופה של שנים. בקשות מהסוג הזה נדחות כמעט תמיד, מכיוון שהן מכבידות, פוגעות בפרטיות או בסודות מסחריים, ולעתים אינן הכרחיות להכרעת הסכסוך.
האם ניתן לחזור ולהגיש בקשות גילוי מסמכים נוספות במהלך ההליך?
כן. גם כשבקשה מסוימת נדחית בשלב מוקדם של ההליך,
בית הדין מאפשר לצד להעלות אותה שוב, אם בהמשך הדרך הונחה תשתית עובדתית שמצדיקה זאת. כך נרשם גם בפסק הדין: "בידי המבקש האפשרות לשוב ולבקש את גילויים של מסמכים מסוימים בהמשך ההליך אם יניח תשתית ראייתית מספקת להוכחת טענותיו".
האם ניתן לחייב בהוצאות גם כשהבקשה לגילוי נדחית רק בחלקה?
בהחלט כן. בתי הדין רואים בבקשות מופרזות לגילוי מסמכים ניצול לא יעיל של זמנו של בית המשפט ושל הצדדים. במקרה זה, גם לאחר שבית הדין הבהיר בדיון את הצורך לצמצם את מספר הבקשות, בחר המבקש להותיר בקשות רבות בעינן, ולכן הוא חויב בסכום של 2,500 שקל, אף שחלק מהבקשות התקבלו.
החששות כוללים פגיעה בפרטיות העובד (במקרה של מיילים אישיים), חשיפה של סודות מסחריים של החברה, פגיעה בצדדים שלישיים, וגם יצירת תקדים שעלול להביא לבקשות דומות שלא לצורך. לכן, העיון ניתן במקרים חריגים, מצומצמים, ומטעמים ברורים של רלוונטיות.
מהי עמדת בית הדין לגבי הצורך להוכיח טענות של הצד השני?
עמדה עקבית בפסיקה היא שכל צד צריך להוכיח את טענותיו שלו, ולא לנסות להפריך את טענות היריב באמצעות דרישת מסמכים גורפת. כלומר לא ניתן לצפות מהמשיבה לספק למבקש ראיות שיחזקו את גרסתו, מבלי שיוכיח תחילה כי מדובר במסמכים רלוונטיים לסעדים אותם הוא תובע.

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים
בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי
בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.
מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.
שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.
"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"
המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- ועד של מושב יפצה במאות אלפי שקלים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.

אחרי 23 שנה: הוכרע קרב ירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
איש עסקים עתיר נכסים שהעביר את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים, המשיך לנהל את החברות גם לאחר שנישא בשנית. כשפרץ הסכסוך, תבעה אותו אשתו השנייה בדרישה למחצית מהפירות שנצברו במהלך נישואיהם, כולל רווחים ממגדל משרדים יוקרתי בהרצליה פיתוח. המאבק המשפטי לא
הסתיים גם לאחר מותם של השניים, עד שבית המשפט המחוזי קבע: אף שהמניות הועברו לילדים - האשה זכאית למחציתן
כמעט רבע מאה חלפה מאז נפתח התיק הזה, שמאחוריו עומדת דרמה משפחתית נדירה בעוצמתה. מדובר בסיפור על עושר עצום, נישואים שניים, הבטחות שנשכחו ומאבק משפטי ששרד את החיים עצמם. בסופה של הדרך, פסק דין תקדימי קובע שאשה שנישאה לאיש עסקים שהעביר את מניותיו לילדיו, אך המשיך לנהל את עסקיו, זכאית למחצית מהפירות שהניבו במהלך חייהם המשותפים. הפרשה נראית כמעט כמו עלילה מסדרת טלוויזיה על מאבקי ירושה, אך היא התרחשה במציאות, ובית המשפט המחוזי שם לה באחרונה סוף, או לפחות נקודה-פסיק, שכן הילדים מהנישואים הראשונים כבר פנו בבקשת רשות ערעור לעליון.
איש העסקים, אחד מבעלי ההון הבולטים בזמנו, החזיק בחברות קבלנות ובתעשיית מוצרי מלט, לצד נדל"ן יקר ערך, כולל מגרש בהרצליה פיתוח שעליו נבנה מאוחר יותר מגדל משרדים מרשים הפונה אל כביש החוף. בשלב מסוים, מתוך רצון להעביר את עושרו הלאה, העביר האיש את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים. אלא שמה שנראה כהעברה טכנית בלבד, התברר בדיעבד כפעולה שהשאירה אצלו את השליטה בפועל.
אף שהמניות לא נותרו רשומות על שמו, הוא המשיך לנהל את החברות כרגיל: לקבל החלטות, להרוויח, ולמעשה להמשיך להחזיק בכוח הכלכלי. לאחר זמן קצר, הכיר איש העסקים את מי שתהיה אשתו השנייה, והשניים נישאו ב-1975. לשניהם היו ילדים מנישואים קודמים, אך לא נולדו להם ילדים משותפים. בית המשפט מתאר כיצד האשה נכנסה לנישואים "ללא כל רכוש", ואילו הבעל כבר היה "בעל הון, שליטה והשפעה כלכלית ניכרת". השניים חתמו על שני הסכמי ממון, אך אלה, ציין בית המשפט בהכרעתו, "לא קיבלו תוקף משפטי, ולפיכך אין להם נפקות מחייבת".
העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין
שנים אחדות לאחר הנישואים, התגלעו בין בני הזוג מתחים שנהפכו למאבק משפטי מר. האשה, שראתה כיצד בעלה ממשיך לצבור רווחים ולהרחיב את עסקיו, טענה כי מגיעים לה חלק מהפירות שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים. לדבריה, עצם העובדה שהמניות הועברו לילדים לפני הנישואים אינה שוללת את זכותה, משום שהבעל המשיך לנהל את החברות ולקבל את הכספים לידיו. היא הגישה תביעה רכושית ובה ביקשה לקבוע כי העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין בלבד. "הוא המשיך לנהל את כל עסקיו כבעבר, כאילו לא נעשתה כל העברה", טענה.
- דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
- ביהמ"ש: הדירה שרשומה על שם האשה - שייכת לבעלה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית המשפט לענייני משפחה, בפסק הדין הראשון, דחה את תביעתה. נקבע אז כי לא ניתן לשלול את ההעברה שנעשתה עוד לפני נישואיהם, ולכן היא לא זכאית לחלק מהמניות שהועברו לילדים. ואולם האשה לא ויתרה. זמן קצר לאחר מכן, הגישה ערעור - הפעם בגישה מתונה יותר. היא ויתרה על הדרישה למחצית מהרכוש שהועבר לפני הנישואים, וביקשה להכיר בזכאותה רק "למה שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים" - כולל הרווחים ממגדל המשרדים היוקרתי שנבנה בהרצליה פיתוח בזמן נישואיהם.
