מרוקו
צילום: 123rf

תבעו את סוכנות הנסיעות וזכו - "הסוכנות טעתה בתכנון הטיול"

שני זוגות שטסו במסגרת טיול מאורגן למרוקו נאלצו להמתין שעות ארוכות בשדה התעופה במדריד לאחר שהחמיצו את טיסת ההמשך. בית המשפט לתביעות קטנות פסק להם פיצוי כספי מסוכנות הנסיעות על תכנון לקוי של לוח הטיסות, והערעור שהגישה הסוכנות נדחה. השופט קבע כי על סוכנות הנסיעות מוטלת אחריות ישירה כלפי לקוחותיה לתכנון סביר של מסלול הנסיעה, גם אם התקלה נגרמה בשל מדיניות חברת התעופה

עוזי גרסטמן | (2)

האירוע שבמרכז התביעה הבאה התרחש במהלך טיול מאורגן למרוקו שנמכר על ידי סוכנות הנסיעות דיסקברי טיול עולמי. החבילה כללה טיסה עם איבריה דרך מדריד, ומשם טיסת המשך לטנג'יר. אלא שבפועל, עם הנחיתה במדריד, התברר לנוסעים כי עליהם לאסוף את המזוודות, לבצע מחדש צ'ק אין ולחצות בין טרמינלים מרוחקים בעזרת רכבת פנימית. פרק הזמן שהוקצב לקישור בין הטיסות התברר כבלתי מספיק, והקבוצה החמיצה את הטיסה שהוזמנה. רק לאחר המתנה של שמונה שעות הצליחה הסוכנות להזמין עבורם טיסה חלופית, שהביאה את הנוסעים ליעד באיחור של כחצי יום.

בית המשפט לתביעות קטנות קיבל את תביעתם של שני זוגות מהקבוצה, שטענו כי אבד להם חלק משמעותי מהטיול, נגרמו להם הוצאות מזון ושתייה, ונוספה לכך עוגמת נפש בשל ההמתנה הארוכה בשדה התעופה. בפסק הדין נכתב כי "הנתבעת היא מתכננת הטיול ומי שהוציאה אותו אל הפועל, לרבות תכנון הטיסות. הנתבעת אמונה אף על תכנון נכון של מקטעי הטיסה באופן שבו יעמוד בפני הנוסעים זמן מספיק לעלות על טיסת ההמשך, אך בדיעבד התברר כי התכנון כאמור כשל".

עוד ציין בית המשפט כי הסוכנות לא הציגה כל ראיה לטענותיה שלפיהן מדובר בהחלטה חריגה של חברת התעופה. "לא ברור כיצד אין מידע מסוג זה מצוי בידי סוכנות כגון הנתבעת, שזהו עיסוקה וזו מומחיותה, ולא לשווא הזמינו התובעים טיול מאורגן בידי מי שמוכשר בכך", נכתב בפסק הדין שפורסם. הסוכנות חויבה לשלם לכל זוג פיצוי של 2,000 שקל ועוד הוצאות משפט.

מה טענה הסוכנות

על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. הסוכנות טענה כי בית משפט הראשון החיל עליה חובות המוטלות על חברות תעופה בלבד, בניגוד לחוק שירותי התעופה. לטענתה, היא אינה מפעילת טיסה אלא "נותן שירותי סוכנות נסיעות", ולכן היא לא מחויבת לספק מזון ומשקאות בעת עיכוב או לשאת באחריות לתכנון הטיסות מעבר למסגרת החוקית. עוד טענה החברה, כי לפי נהלי שדה התעופה במדריד די היה בפרק זמן של 55-45 דקות לקישור בין הטיסות, ולכן לא ניתן היה לצפות את התקלה.

השופט גד גדעון, שדן בערעור, דחה את טענות הסוכנות. בפסק הדין המחוזי נקבע כי סוכנות נסיעות אינה מתפקדת רק כמתווכת בין הלקוח לחברת התעופה, אלא חלה עליה חובה חוזית ונזיקית כלפי הלקוחות. השופט הדגיש בהכרעתו כי, "כמי שתכננה את הטיול כולו והוציאה אותו לפועל, חלה על המבקשת חובה לפעול באופן מקצועי ולתכנן את לוח הזמנים בזהירות ובסבירות". לדבריו, מכיוון שלא התרחש עיכוב בטיסות עצמן אלא החמצת הקישור בשל פרק זמן קצר מדי, האחריות נופלת על מי שתכנן את מסלול הטיול - כלומר הסוכנות.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

השופט התייחס גם להיעדר ראיות מספקות מצד הסוכנות. לדבריו, לא הובהר אם הטיסות הוזמנו בכרטיס אחד או כשתי טיסות נפרדות, עניין שיש לו השלכה על חובת הקישור האוטומטי של המזוודות. "אי-הצגת פרטי הכרטיסים מונעת בירור השאלה האם ההעברה בין הטיסות היתה אמורה להיות אוטומטית או עצמאית, מי הגורם שקבע את זמן הקישור, והאם טווח הקישור היה סביר בנסיבות העניין", הוא כתב בהכרעת הדין. לפיכך, הסיק השופט גדעון כי הסוכנות ידעה או היתה צריכה לדעת על סיכוני הזמן הקצר שקבעה לחניית הביניים.

בסיום פסק הדין הדגיש השופט כי אין מדובר בשאלה עקרונית המצדיקה התערבות ערכאת הערעור, אלא בממצאים עובדתיים וביישום הדין עליהם. לפיכך נדחתה בקשת רשות הערעור, והסוכנות חויבה לשלם לזוגות המשיבים גם הוצאות משפט נוספות בסכום כולל של 1,500 שקל בגין ההליך במחוזי.

קיראו עוד ב"משפט"


האם נוסעים בטיול מאורגן רשאים לצפות שסוכנות הנסיעות תבדוק עבורם את פרטי חניית הביניים, והאם יש מספיק זמן לקישור בין הטיסות?

כן. בית המשפט קבע כי חובת סוכנות הנסיעות אינה מסתכמת בהזמנת כרטיסי טיסה בלבד, אלא כוללת תכנון מקצועי וזהיר של מסלול הנסיעה. על הסוכנות לוודא שהמרווח בין הטיסות מאפשר לנוסעים לעבור בין הטרמינלים, לאסוף את הכבודה ולבצע הליך צ'ק-אין נוסף, במידת הצורך.


מה היה קורה אילו הסוכנות היתה מוכיחה שחברת התעופה היא שהחליטה על הורדת המזוודות ועל הצורך בצ'ק-אין מחודש?

במקרה כזה ייתכן שבית המשפט היה רואה באחריותה של חברת התעופה גורם ישיר יותר לאיחור. ואולם השופט ציין כי הסוכנות לא הציגה כל פנייה או ראיה לכך שהתקלה נגרמה בהחלטה חריגה של חברת התעופה, ולא הוכיחה שנקטה צעדים כדי להטיל עליה אחריות.


מדוע הערעור לא נפתח מחדש לשאלה עקרונית על גבולות האחריות של סוכנויות נסיעות מול חברות תעופה?

השופט הדגיש כי פסק הדין מבוסס בעיקר על עובדות קונקרטיות ועל מחדלים ראייתיים, ולא על סוגיה משפטית עקרונית. לכן לא התקיימו התנאים החריגים למתן רשות ערעור, שבדרך כלל שמורים למקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית רחבה יותר.


האם סוכנות הנסיעות יכולה להגן על עצמה בעתיד מפני תביעות דומות?

בהחלט. עליה להקפיד לתעד היטב את תנאי הטיסות, את פרטי הכרטיסים ואת מדיניות חברות התעופה לגבי חניית ביניים וכבודה. כמו כן, עליה לוודא שהמרווח בין טיסות מספיק, ובמקרים של טיולים מאורגנים - לבחור בקונקשנים ארוכים יותר גם במחיר של נוחות פחותה, כדי להימנע מהחמצות.


האם הסוכנות חויבה רק בפיצוי בגין הזמן האבוד והוצאות המזון, או גם במשהו נוסף?

מעבר לפיצוי הישיר והוצאות המשפט בערכאה הראשונה, חויבה הסוכנות גם לשלם למשיבים הוצאות נוספות בסכום כולל של 1,500 שקל בגין ההליך במחוזי, מכיוון שהמשיבים כתבו בעצמם את תשובתם לערעור ללא ייצוג משפטי.


האם ניתן ללמוד מהמקרה הזה עיקרון כללי לגבי תפקידה של סוכנות נסיעות?

כן. פסק הדין מחזק את התפיסה שסוכנות נסיעות אינה מתווכת בלבד, אלא גורם מקצועי שאחראי כלפי הלקוחות על חוויית הנסיעה כולה. היא מחויבת להפעיל שיקול דעת מקצועי, לצפות תקלות סבירות ולוודא שלקוחותיה לא ייפגעו מתכנון לקוי.


לפני כחודש דיווחה אל על כי קיבלה בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שהוגשה לבית המשפט המחוזי בלוד נגדה ונגד שמונה חברות תעופה נוספות. הבקשה, שהוגשה על ידי לקוחות שטיסותיהם בוטלו או עוכבו, עוסקת בטענה מהותית לפיה חברות התעופה לא עמדו בדרישות חוק שירותי תעופה, ובפרט, לא סיפקו את שירותי הסיוע להם מחויבות החברות במקרים של ביטול או עיכוב טיסה משמעותי. על פי נוסח הבקשה, הקבוצה שבשמה מוגשת התובענה כוללת את כלל לקוחות חברות התעופה ששהו בטיסות שבוטלו או עוכבו מה-13 ביוני 2025 ועד למועד הגשת הבקשה. הנזק שנגרם לכל נוסע מוערך בכ-5,500 שקלים, סכום המצטבר ל-825 מיליון שקל כשמכפילים אותו בכלל חברי הקבוצה הרלוונטיים. עם זאת, הבקשה אינה מפרטת את היקף הסכום הנתבע מכל חברה בנפרד, לרבות חלקה של אל על. בנוסף, אל על עדכנה כי כבר ביום 11 ביוני 2025 נודע לה על בקשה קודמת לאישור תובענה ייצוגית, שהוגשה נגדה ונגד חברת הבת סאן דור, בטענה כי השתיים גבו מחירים מופרזים בניגוד לדין בתקופת המלחמה שהחלה ב-7 באוקטובר 2023. בבקשה נטען כי מדובר בניצול מעמד מונופוליסטי באספקת שירות חיוני, טיסות חירום מישראל ואליה תוך גריפת רווחים עודפים על חשבון לקוחות בזמן מצב חירום.

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    חבל רק שלא ציינו מס תיק תביעה כדי שנוכל לצטט בתביעות עתידיות (ל"ת)
    אנונימי 26/08/2025 14:42
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    מתווכים חייבים בנזק שנגרם ללקוחות בגללם. זה חל על כל מי שמתווך לרבות משרדי נסיעות ומתווכי דירות (ל"ת)
    אנונימי 24/08/2025 07:08
    הגב לתגובה זו
ויכוח על ירושה (גרוק)ויכוח על ירושה (גרוק)

500 מיליון שקל ל-4 אחים - אז על מה יש לריב?

אחים עיכבו תשלום לאחות בירושת נדל"ן של חצי מיליארד שקל - בית המשפט: תשלמו ריבית והצמדה על הכל; וגם - למה פסק הדין נחשב תקדימי?

עוזי גרסטמן |
נושאים בכתבה ירושה

עיכוב של קרוב לשנה בתשלום עבור חלקה של אחות בעסקת מקרקעין בין אחים הסתיים בפסק דין שנתפס כתקדימי בסכסוכי ירושה ופירוק שותפויות במקרקעין. בית המשפט לענייני משפחה, בפסק דין של השופט תומר שלם, קבע כי אין הצדקה לשיערוך חלקי בלבד של התמורה לאחות, וכי האחים שרכשו את חלקה של אחותם בעשרה נכסים ששווים הכולל כ-500 מיליון שקל, ישלמו לה הפרשי הצמדה וריבית גם על התקופה שבה ניהלו ערעור משפטי שבסופו נדחה.

כלומר, בית המשפט קבע שיש לשמור על ערך הכסף גם כשיש הליך משפטי, אחרת, יש פגיעה כלכלית בצד שלא שולם לא הסכום. תחילת הפרשה החלה בהליך של פירוק שיתוף בנכסים בין ארבעה אחים. מדובר בירושה ענקית שניתנה להם והם פירקו אותה. האחות ביקשה למכור את חלקה לשלושת אחיה, ונחתמו הסכמי מכר. אלא שבדיון לאישור ההסכמים התנגדו האחים הרוכשים, בטענה שעליהם קודם לברר סוגיות של חבות מס כוללת, לרבות את חבות המע"מ והיטלי השבחה. הם סירבו להשלים את העסקה. שאלה שעלתה  במשפט היתה האם הם רשאים שלא לשלם, והשאלה הקריטיתהיתה  האם ביום התשלום הם צריכים לשלם את הסכום הנומינלי או עם הצמדה-ריבית? 

בית המשפט אישר את ההסכמים, וקבע כי אין הצדקה לעיכוב. הרוכשים ערערו למחוזי, אך גם שם נדחתה עמדתם. התהליך הזה גרם לעיכוב משמעותי של קבלת התמורה לאחות. 

מאבק על שיערוך התמורה

בשל ההליכים התארכה תקופת הביניים, והאחים ניסו להשלים את הרכישה לפי המחיר שנקבע בהסכמים המקוריים, תוך הוספה חלקית בלבד בגין הפרשי הצמדה וריבית. הם טענו כי לפי ההסכם, רק 10% מהתמורה שולמו במועד החתימה, והיתרה הייתה אמורה להישלם עם אישור בית המשפט - ולכן אין הצדקה לשיערוך מלא.

מהצד השני, האחות המוכרת טענה כי מדובר בעיכוב מכוון תוך שימוש לרעה בהליכי ערעור, וכי על הרוכשים לשלם ריבית פיגורים על מלוא הסכום.

פסיקת בית משפט גזר דין פטיש שופט פרקליטות
צילום: Istock

האשה טענה שהיתה ידועה בציבור, השופט תהה היכן התמונות

אשה שביקשה לבטל צו ירושה בטענה שהיתה בת זוגו של המנוח, נכשלה בהוכחת טענתה. בית המשפט לענייני משפחה בחיפה קבע כי למרות מגורים משותפים ותקופה ארוכה של קשר זוגי, הראיות לא מלמדות על מערכת יחסים המחילה זכויות וחובות של בני זוג נשואים. "בעידן שבו צילום הוא פעולה פשוטה, לא ניתן להבין מדוע הוצג תיעוד חלקי בלבד", כתב השופט – וקבע כי הילדים מנישואיו הראשונים של המנוח יירשו את עיזבונו

עוזי גרסטמן |

פסק הדין שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, עוסק במקרה אנושי מורכב, שבו ביקשה אשה בשנות השישים לחייה שיכירו בה כבת זוגו הידועה בציבור של גבר שנפטר, כדי לזכות במחצית מעיזבונו. שני ילדיו של המנוח, מנישואיו הקודמים, התנגדו לבקשה - והשופט, סגן הנשיאה טל פפרני, הכריע כי האשה לא הצליחה להוכיח כי התקיימו יחסי ידועים בציבור.

האשה, שיוצגה בידי עו"ד הייב מוניר, טענה כי היא והמנוח חיו יחד בדירה שכורה בעיר בצפון החל מ-2017 ועד לפטירתו ב-2023. לדבריה, הם ניהלו משק בית משותף, חלקו בילויים, ארוחות ומחויבות רגשית הדדית, והיא אף סעדה אותו בתקופת מחלתו הקשה עד ימיו האחרונים. לאחר מותו, סיפרה, שילמה 4,500 שקל מכיסה לצורך הקמת מצבה לזכרו. "רק כשפניתי למוסד לביטוח לאומי לקבלת דמי קבורה", העידה, "נודע לי שאני עשויה להיות מוכרת כידועה בציבור".

אלא שבית המשפט ראה את הדברים אחרת. השופט פפרני ציין כי עצם העובדה שהתובעת לא ידעה על זכאותה כידועה בציבור מלמדת על היעדר תפישה של הקשר ככזה שמחיל זכויות משפטיות. "אמירה זו מהווה הודאה כי המבקשת עצמה לא ראתה אותה ואת המנוח כבני זוג שהתכוונו לקיים מערכת יחסים בעלת השלכות משפטיות", הוא כתב בהכרעתו. לדבריו, כשמדובר בבני זוג מבוגרים, שניהם גרושים ובעלי ניסיון חיים, קשה לקבל טענה כזו של חוסר ידיעה.

הילדים לא עדכנו את האשה על בקשת צו הירושה

השופט הוסיף כי גם אם הילדים לא עדכנו את האשה על הגשת הבקשה לצו הירושה, דבר שייתכן כי יש בו מידה של חוסר תום לב, אין בכך כדי לשנות את המסקנה. "במכלול הנסיבות," הוא ציין, "ניתן לעבור לבחינת טענתה לגופה - האם היתה ידועה בציבור של המנוח". הוא הסביר כי לפי סעיף 55 לחוק הירושה, אדם שאינו נשוי אך חי עם בן זוגו חיי משפחה במשק בית משותף, עשוי להיחשב מי שירש את חלקו כאילו היה נשוי לו. עם זאת, ההכרה מותנית בקיום יסודות מצטברים: קיום חיי משפחה של ממש, ניהול משק בית משותף, היעדר נישואים עם אחרים והיעדר צוואה שקובעת אחרת. במקרה הזה, כך קבע השופט, התובעת לא הוכיחה כי התקיימו אותם יסודות. אמנם התקיים קשר זוגי לאורך כמה שנים, אך הראיות שהוצגו - מעטות וחלקיות - אינן מצביעות על כוונה ליצור מערכת יחסים בעלת אופי של שיתוף גורל.

אחת הנקודות שעליהן בחר השופט להתעכב היתה התיעוד המצומצם של בני הזוג. "הוצגו תמונות בודדות בלבד, רובן צולמו בדירה ובאותו מועד, כנראה באותו יום", הוא כתב בהכרעת הדין. "הוגשו מספר תמונות מחוץ לדירה, אך לא ניתן ללמוד מהן דבר על מועד הצילום. בשנים האחרונות, מקובל לבצע צילומים בדרך פשוטה וקלה באמצעות טלפון נייד, ובקלות ניתן לדעת מתי והיכן צולמה התמונה. אינני רואה בכך אוסף משמעותי של תיעוד, יחסית לתקופה המשותפת הנטענת של כשש שנים". לדבריו, היעדר תמונות מאירועים משפחתיים, חגים או מפגשים חברתיים, מחזק את הרושם שלא מדובר בקשר שהושתת על חיי משפחה מלאים.