ניר עוז, בארי וכפר עזה: לתת מענה למי שאינם יכולים לחזור בעקבות הטבח
שלושת הקיבוצים טוענים בבג"ץ, כי פנו בנושא שוב ושוב - החל מהימים הראשונים שלאחר 7 באוקטובר - אך לא קיבלו מענה. אומרים שמדובר באוכלוסייה משמעותית, שפתרון עבורה הוא חלק מהותי משיקומם
חרבות ברזל הקיבוצים ניר עוז, בארי וכפר עזה מבקשים מבג"ץ להורות למדינה להסדיר פתרון לחבריהם שאינם מעוניינים או אינם יכולים לחזור ולהתגורר בהם או במסגרות קיבוציות אחרות בעקבות טבח 7 באוקטובר. לדבריהם, מדובר בקבוצה משמעותית של מי שאינם יכולים או אינם רוצים לחזור בשל טראומה קשה, גיל מבוגר, מצב רפואי או נסיבות משפחתיות מורכבות. לטענת הקיבוצים, הם העלו סוגייה זו שוב ושוב מאז הימים הסמוכים לטבח, אך לא זכו למענה.
הקיבוצים מבקשים להקים "מנגנון ממשלתי מוסדר, בעל סמכות, אשר יוכל לבחון באופן פרטני את עניינם של חברי ותושבי הקיבוצים שאינם יכולים לשוב ולהתגורר בקיבוצם, לגבש ביחס אליהם מענים מותאמים, ולקבל החלטות בתוך פרק זמן סביר. בכלל זה, מתבקש כי אותו מנגנון יוכל לבחון, בין היתר, פתרונות דיור חלופיים, מענקי הסתגלות ומימון ביניים, פתרונות לקשישים ולמתגוררים בדיור מוגן, וכן יוכל לתת מענה למצבים משפחתיים ואישיים מורכבים המחייבים התייחסות פרטנית וגמישה".
מבקשים להקים מנגנון מסודר
הקיבוצים מדגישים, כי "אינם מבקשים במסגרת עתירה זו לכפות על המדינה פתרון אחיד או מסלול שיקומי מסוים עבור אותה אוכלוסייה. עניינם בדרישה בסיסית, שבנסיבות דומה כי אמורה להיות מובנת מאליה: כי המדינה תקים מנגנון מוסדר שיבחן את המקרים השונים, יפעיל שיקול דעת פרטני, ויגבש מענים ממשיים והולמים לאותם חברי ותושבים אשר אין באפשרותם או ביכולתם לשוב ולהתגורר בקיבוצם".
עוד נטען בעתירה: "העותרים עשו כל שלאל ידם כדי להימנע מהגשת עתירה זו, קיוו - ואף העריכו - כי כך יהיה נוכח הציפייה כי דרישה מובנת מאליו מעין זו תיענה על ידי המדינה ללא צורך בהתערבות שיפוטית. במשך תקופה ארוכה הם פנו שוב ושוב לגורמי הממשלה השונים; קיימו פגישות ושיח ישיר ועקיף עם גורמים בכירים; שלחו מכתבים מפורטים; והמתינו פעם אחר פעם לקידום פתרון מוסכם וענייני. העותרים ביקשו בכל מאודם להימנע מהצורך בפנייה לערכאות בסוגיה רגישה וכואבת זו - אשר אינה לכבודה של המדינה ואינה לכבודם של המשיבים".
לא ניתן להשהות את הפתרון
לטענת הקיבוצים, "הותרת קבוצות אלו ללא מענה ייעודי אינה פוגעת רק באותם יחידים עצמם; היא פוגעת בכלל התושבים ובליבת תהליך השיקום הקהילתי שאינו יכול להיות מושלם עד להסדרת המענה לכלל חברי הקיבוצים. בשיקום פיזי, חשוב ומתקדם ככל שיהיה, אין די; בהעדר שיקום אנושי-קהילתי מקביל, ובלא מנגנון בחינה והכרעה שיאפשר מתן מענה לאוכלוסיות שאינן יכולות או רוצות לשוב לקיבוץ מהטעמים האמורים, תהליך השיקום כולו ייוותר חלקי וחסר באופן משמעותי.
"יתרה מכך, העדרו של מנגנון מוסדר יוצר חוסר ודאות חריף ומתמשך, מעכב קבלת החלטות אישיות וקהילתיות, ומטיל נטל כבד ובלתי סביר על הנהגת הקיבוץ והקהילה - נטל המתווסף לשבר, לאובדן ולטראומה הקשה, מהם הן מבקשות להשתקם. במציאות זו, סוגיית המענה לחברי הקהילה שאינם יכולים או רוצים לשוב לקיבוציהם איננה סוגיה שולית או נלווית, שניתן להשהותה ולהמתין עימה להמשך, אלא רכיב מהותי וחיוני ביכולתם של הקיבוצים ותושביהם להשתקם, לשוב ולהיבנות כקהילות מתפקדות וצומחות, וממילא נדרש לקדמו בדחיפות יתרה". העתירה הוגשה באמצעות עוה"ד רז נזרי, אבינועם סגל-אלעד ונדים עבוד.
