האב לא הכיר בו, אבל הנער רצה את שם המשפחה שלו

נער כבן 17.5, שגדל בלי אב נוכח בחייו, ביקש דבר אחד פשוט: לקרוא לעצמו בשם משפחתו של האיש שהוא יודע שהוא אביו הביולוגי. בלי קשר, בלי כסף, בלי הכרה רגשית - רק השם. בית המשפט לענייני משפחה נדרש להכריע בין הבקשה הזו לבין התנגדותו של האב, ובסופו של דבר קבע כי טובתו של הנער מחייבת לכבד את רצונו.

הבקשה הוגשה על ידי אמו של הקטין, שביקשה לשנות את שם משפחתו מהשם שלה לשם משפחתו של האב. לפי הרקע שתואר בהליך, האם ניהלה בעבר קשר זוגי עם המשיב, ומאותו קשר נולדו לה שני ילדים, שאחד מהם הוא הקטין שבמרכז התיק. לאורך כל השנים סירב האב להכיר בבן כבנו ולא נשא בנטל גידולו. רק לאחרונה, לאחר שבוצעה בדיקת רקמות גנטית, ניתן פסק דין הצהרתי שקבע כי הוא אכן אביו הביולוגי - והוא חויב גם בתשלום מזונות. לדברי האם, הבקשה לשינוי השם הוגשה על רקע הצורך של הקטין "לגיבוש וחיזוק זהותו", אחרי שנים שבהן חי בידיעה שאביו לא רוצה להכיר בו.

האב מצדו, התנגד בתוקף. הוא טען שמעולם לא היה קשר בינו לבין הקטין, ושגם האם עצמה לא רצתה קשר שכזה. לדבריו, הבקשה לשינוי השם לא נועדה לטובת הילד אלא נבעה "ממניעי נקם" ומרצון לפגוע בו ובמשפחתו. הוא הוסיף נימוק נוסף - שם משפחתו, כך טען, הוא בעל "מאפיינים ייחודיים בדת היהודית", ועל כן אין לאפשר בקלות שינוי לשם משפחה זה. הטענות האלה לא שרדו את הביקורת השיפוטית. בית המשפט קבע כי הטענה על ייחודיות השם בדת לא פותחה ולא בוססה כלל, ולכן הוא לא מצא מקום להידרש לה.

מה אמר הנער לעובדת הסוציאלית?

המידע המכריע בתיק הגיע מתסקיר שהכינה עובדת סוציאלית לסדרי דין, שנפגשה עם הקטין ועם שני ההורים. מהתסקיר עלה שהנער, כבן 17.5, מתגורר עם אמו, עובד ומסייע בכלכלת הבית, ומתכוון להתגייס לצבא. הוא אמנם זכר ביקורים של אביו בבית מתקופה שהיה ילד צעיר, אך לא נותרו לו מהם זיכרונות חיוביים, ואף שהאב מתגורר בקרבת מקום, הוא מעולם לא ביקר בבית הנער ולא קיים עם הקטין קשר.

מה שהרשים את העובדת הסוציאלית במיוחד הוא האופן שבו הקטין ביטא את עמדתו. היא תיארה אותו כמי שהתנסח "ברהיטות ובאותנטיות", נמנע מלהציג את עצמו כקורבן, והביע עמדה החלטית וברורה שלפיה הוא מעוניין לקבל את שם משפחת אביו. אמנם הקטין יודע שבעוד זמן קצר יוכל לשנות את שמו בעצמו כרצונו, אך היה לו חשוב מאוד שבית המשפט יאשר את הבקשה כעת ויעניק לכך גושפנקא רשמית. בסיכום התסקיר נכתב כי לשם המשפחה "יש בו כדי לסמן זהות ושייכות", ולכן הומלץ לקבל את רצון הקטין. גם בא כוחה של היועצת המשפטי לממשלה, שמעורבת בהליכים מהסוג הזה, הודיע כי לאור התסקיר אין לו התנגדות לשינוי השם.

בפסק הדין מצוטטים סעיפי חוק השמות העוסקים בשינוי שם של קטין. סעיף 13(ד) לחוק קובע כי הורי קטין רשאים, באישור בית המשפט, לשנות את שם משפחתו, "ובלבד שניתנה לו - אם הוא מסוגל לחוות את דעתו - הזדמנות להביע את עמדתו, רצונו ורגשותיו בעניין". בית המשפט הדגיש שהפסיקה הנחתה זה מכבר כי שאלות מסוג זה מוכרעות לפי עקרון יסוד אחד: טובת הילד.

השופטת לא התעלמה מהמורכבות שקיימת במקרה הזה. כפי שנכתב בפסק הדין, "מדובר בבקשה לא טריוויאלית שהוגשה ע"י האם, בהינתן כי אין ומעולם לא היתה כל הכרה ונכונות לקשר מצד המשיב כלפי הקטין". בנוסף, מדובר במחיקת שם משפחת האם והחלפתו בשם משפחת האב, ולא רק בהוספת שם. אך לצד זאת, הובהר כי בפועל "מדובר הלכה למעשה בבקשת הקטין עצמו, שהנו נער על סף בגירות".

"האב מבקש לראות רק את עצמו"

בית המשפט לא חסך בביקורת על האב. בפסק הדין נכתב כי טענותיו של האב "דלה ואינה משכנעת", וכי הוא "מסיר אחריות מהקטין ומטיל את האחריות לעצם היוולדו על המבקשת". בית המשפט ציין גם כי הניסיונות של העובדת הסוציאלית לקיים עם האב פגישה אישית, כדי לגבש המלצה המבוססת גם על עמדתו, לא צלחו - בשל התנהלותו.

השופטת התייחסה גם לפסיקה קודמת בנושאים דומים, ובהקשר זה צוטטה החלטה מ-2013 שעסקה בעקרון "טובת הילד" אל מול "זכויות הילד", וקבעה כי לא קיים כלל הכרעה אחד ומוחלט בנושא, אלא שכל מקרה נבחן לגופו. בפסק דין אחר מבית משפט אחר, שגם הוא צוטט בהחלטה, נקבע בעבר באופן דומה כי הוספת שם משפחתו של אב יכולה "לחזק את ההכרה בשייכות שלה ולגיבוש זהותה כבת לשני הוריה" - היגיון שהשופטת ראתה כרלוונטי גם למקרה הנוכחי.

• 29 שנה טענה שהיתה זוגתו, אך ביטוח לאומי הוכיח אחרת
• רצתה להשכיר את בית בעלה המנוח: "תוכלי לגור, לא להרוויח"

לבסוף, השופטת כתבה כי שוכנעה שהמלצות התסקיר "מבוססות היטב ומושתתות על טובת הקטין ועל נסיבות חייו הקונקרטיות", והוסיפה את המשפט שמסכם את כל התיק: "הוא מבקש כי את שלא עשה המשיב, יעשה ביהמ"ש, באופן שיכיר בזהותו, בהיותו בנו של אביו וייתן לכך גושפנקא".