אחרי עבודת הכנה של למעלה משני עשורים, אושר בימים האחרונים בוועדת השרים לחקיקה חוק האיגוח, שנועד להסדיר את האפשרות של בנקים וחברות אשראי חוץ בנקאי למכור לציבור הרחב תיקי הלוואות שהעניקו, על-ידי קיבוצם במסגרת איגרות חוב והנפקתן בבורסה. בהודעה החגיגית שפרסם בנק ישראל הוא הפליג בשבחי המהלך ותרומתו הצפויה למשק. בין היתר, נטען כי המהלך "יגביר את התחרות ויוביל להוזלת עלויות האשראי לצרכנים ולעסקים" ו"יאפשר פינוי הון במערכת הבנקאית, אשר יוכל להיות מוקצה למימון של עסקים קטנים ובינוניים".

הבנקים ירוויחו על חשבון הציבור

אין לי ספק בכוונות הטובות של בנק ישראל ושאר השותפים הנכבדים לתזכיר החוק, כגון משרד המשפטים, משרד האוצר ורשות ניירות ערך.  הצורך להגביר את התחרות בשוק האשראי ואת זמינות האשראי לעסקים קטנים אכן אקוטי. גם אם הצעת החוק תצליח במשימה זו (דבר שכלל אין ודאות שיקרה), הדרך שנבחרה לכך - העברת הסיכון מהגופים הפיננסיים לציבור – שגויה מיסודה ופסולה.

המשמעות של תזכיר החוק היא שהבנקים וחברות האשראי שוב ירוויחו על חשבון הציבור. תחילה, הם יעניקו הלוואות צרכניות לציבור בריבית גבוהה. לאחר מכן, הם ינפיקו את ההלוואות כאג"ח, בריבית נמוכה יותר ותוך גריפת מרווח הריבית. על הדרך, יגבו גם עמלות תפעול ויעבירו את הסיכון של הפסדי אשראי לציבור, שמצידו ירכוש את האג"ח באמצעות קרנות הפנסיה, ההשתלמות וקרנות הנאמנות – כך שבמקרה של כשל בהחזרי ההלוואות, החוסכים הם שישלמו את המחיר ולא הגוף המנפיק. ולבסוף, הבנקים וחברות האשראי יפנו לעצמם הון למתן הלוואות נוספות, שוב בריבית גבוהה, וחוזר חלילה.

הסיכונים עוברים מהבנקים לציבור

אם איגוח של תיקי משכנתאות הוא מהלך סביר, שכן תיקים אלה מגובים בבטוחה משמעותית, כשמדובר באיגוח של אשראי צרכני – הסיכון שמועבר לציבור משמעותי.  אשראי צרכני מוענק ללא בטוחות ומחייב את הגורם המלווה בביצוע חיתום קפדני, היכרות עם היסטוריית האשראי של הלווה, יכולת לדעת בזמן אמת אם חלה הרעה במצב הלווה ועוד. כל אלה הם כלים שנמצאים ברשות הבנקים וחברות האשראי ולא נמצאים ברשות הציבור.

• פאגאיה משיקה תכנית פיננסית חדשה בתחום ה-POS
• אושר החוק להסדרת עסקאות איגוח במשק הישראלי
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

לבנקים יש לא רק יכולת חיתום וניהול של ההלוואה, אלא גם כריות הון שמאפשרות להם לקחת את הסיכון הגלום במתן אשראי צרכני. לא כך לגבי הציבור הרחב, שכבר נכווה בשנים האחרונות פעם אחר פעם בהשקעה בסקטור האשראי הצרכני, בחברות דוגמת טריא או פאגאיה. ולא נשכח שורה של קרנות פרטיות, שאיפשרו למשקיעים כשירים להשקיע באשראי צרכני וכיום, חלקן לא מאפשרות למשקיעים למשוך את כספם. 

ומעל לכל – מעל המהלך כולו מרחף צילו הגדול של המשבר הפיננסי העולמי של 2008, שפרץ בדיוק בגלל איגוח של אשראי "רע" על ידי גופים פיננסיים והעברת הסיכון לציבור אג"ח  שקיבלו  את הדירוג המושלם AAA ע"י חברות הדירוג. בבנק ישראל לא מתעלמים מה"פיל" שבחדר וטוענים שהלקחים הופקו וכי המהלך גובש בהתייעצות עם גורמים בעולם ותוך למידה מנסיונם.  אולם, עיון בשורת ההגנות שכלולות בתזכיר החוק מגלה כי מדובר במניעת איגוח כפול ודרישה כי הגורם המאגח יחזיק ב-8% מהתיק.

מתזכיר החוק לא ברור כיצד החוק אמור למנוע מצב שבו הבנקים וחברות האשראי "יארזו" הלוואות באיכות נמוכה יותר ויעבירו את הסיכון לציבור, כפי שהיה לפני 2008. העובדה שמשבר הסאב-פריים פרץ בארה"ב, השוק הפיננסי המשוכלל והמתקדם ביותר, היא תזכורת לכך שהסתמכות על הניסיון העולמי אינה ערובה להצלחה. להיפך, דווקא השמרנות של השוק הפיננסי הישראלי היא שהצילה אותו ב-2008.

• "לא ייתכן שלאומי הגיע לשווי 100 מיליארד על חשבון הציבור"
• בנק ישראל רומז שהריבית תרד כבר בהחלטה הקרובה?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק

חשוב לומר גם כי כל הסיכונים האלה נלקחים, כאשר כלל לא ברור אם החוק ישיג את מטרתו – להגדיל את התחרות על האשראי ולהוזיל אותו. זאת, כאשר לבנקים יש רקורד עשיר במסמוס רפורמות שנועדו להגביר את התחרות ולהוזיל את השירותים הבנקאיים. סביר יותר שהבנקים ינצלו את המהלך להגדיל את תיקי ההלוואות, להעביר את הסיכון לציבור והשארת כל מרווח האשראי בכיסם.

אם המדינה רוצה להגדיל, להוזיל ולגוון את מקורות האשראי בישראל, ועל הדרך לפתח את הבורסה המקומית, ראוי שתפעל לקידום רפורמות מבניות משמעותיות, ולא תנסה לפעול באמצעות קיצור דרך שמעביר את הסיכון לציבור.  

הכותב הוא שותף וסמנכ"ל בפוקוס בית השקעות