"הייתי שנה בירושלים, שם רגוע ושקט, עכשיו חזרתי לפה, תשמרו על השאנטי"

סגן נשיאת בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, דורי ספיבק

המועד: יום רביעי, 20.5.2026, שעה 09:00

הנושא: דיון מוקדם

דורי ספיבק חזר לבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב לאחר כהונה של שנה כשופט בפועל בבית הדין הארצי לעבודה; סירובו של השר יריב לוין לשתף פעולה עם הנשיא יצחק עמית מנע מינויי קבע לארצי (כמו גם מינוי נשיאו). כעת הצדדים באולמו מחכים לו, וכמו תמיד - אם אתם רואים שהצדדים מקדימים, סימן שהם יודעים שהדיון יתחיל בזמן.

ספיבק נכנס בשעה 09:07, צוחק עם הקלדנית, מקריא את שמו הצדדים והמייצגים וניגש הישר לעניין: "בואו נתחיל מהרכיב הגדול של שעות נוספות". הוא פונה לבא כוח התובעת: "אתה יכול להסביר לי את הגרסה שלכם? בתביעה יש הפניה לנספח, לא כל כך הבנתי". הוא מסביר וספיבק ממשיך לברר:

"ואחרי שקיבלתם את דו"חות הנוכחות? מצטער שלא הייתי איתך בגלל קצב [ההקלדה]. תשע עד ארבע זה לא שעות נוספות. השעות הנוספות זה היומיים בשבוע עד עשר, אתם אומרים? והיא לא קיבלה על זה? השעות הנוספות - מחמש עד עשר? ומה אנחנו רואים בדו"חות הנוכחות? זה עוד לא שֹם אותה עד עשר בערב. יש הבדל בין לעבוד קצת אחרי ארבע לבין [לעבוד אז] עשר".

 "העיניים שלי התמקדו בשלישי וחמישי"

כעת פונה ספיבק לבאת כוח הנתבעת: "מה עולה מדוחות הנוכחות שלכם? אני כרגע לא [דן בשאלה] אם מגיע או לא מגיע, אלא כמה הייתה במשרד; מגיע זה דבר אחר. איזה דו"חות נוכחות יש לכם? זה שלוש שנים מתוך השבע הרלוונטיות. אני שואל למה הפסקתם [לרשום] דווקא בסוף. זה שהתחלתם באיזה שלב, לפעמים יש נימוק. היא עבדה אצלכם שלוש שנים, המשיכה עוד שבעה חודשים. מה עולה מהשלוש שנים האלה?"

ספיבק מעיין בדו"חות הנוכחות: "46 זה כאילו תלוש שכר. הנה, יום שלישי, תשע עד רבע לשש. איפה יש לך [עד השעה] עשר? מלמעלה אני מסתכל. אמרת לי שלישי וחמישי, העיניים שלי התמקדו בשלישי וחמישי. דווקא ימי רביעי [ארוכים]". הוא מכתיב בשמו של בא כוח התובעת: "כאשר בית הדין אומר לי שהימים הארוכים הם רביעי ולא שלישי וחמישי, אני משיב שֶ?"

בא כוח התובעת משיב, אך ספיבק עושה תנועה של אי-הסכמה. "אדוני יסתכל על נובמבר למשל. מה אתה רואה? אני יכול להגיד: תגיש כתב תביעה חדש. אין פה אף יום שלישי ואף יום חמישי. בחלק מימי השבוע יש [יום ארוך] אחד, אתה תובע [על] שניים. ממש לא". ספיבק קצת מתרגז ושואל: "מה שכתוב בדו"חות [הנוכחות] מקובל עליך?"

ספיבק עובר הלאה. "בוא נדבר על רכיבי תביעה נוספים, לפני שננסה לראות אם אני יודע להציע פשרה פה. פיצויי פיטורים היא בגדול קיבלה. יש לכם עדיין טענה להפרשי פיצויי פיטורים?" עורכי הדין מדברים, ספיבק מאפשר להם, מעיין בתיק וחותך:

"עִזבו את הפיצויי פיטורים. הפקדות לפנסיה: לא הצלחתי להבין את טענות ההגנה, חוץ מזה שהתובעת טיפלה בעצמה, שזה לא משנה, זה לא טענת הגנה כל כך. איך פער כזה גדול [בין עמדות הצדדים], בין 28 ל-80 אלף? 50,000 פער? היא [התובעת] אומרת שהפרשתם [הנתבעת] רק 28, אבל בואו נראה אם זה נכון או לא. בדרך כלל אני לא מכיר את זה שחברות פנסיה מקבלות [הפרשות] רק לפיצויים. זה יכול להיות, כבר ראיתי פה הרבה דברים, אבל בדרך כלל זה לא קורה".

• "כשאתה מעביר חופשה ללא מזגן, יום וחצי הוא קריטי"
• השופט אברונין: "רכב אחד אני יכול להבין, שניים זה כבר אירוע"

"זה לא ירגיש צודק"

בא כוח התובעת מציג מספר וספיבק מגיב: "זה כבר כשלעצמו לא מסתדר עם 28. 9,000 לשנה יותר מסתדר עם 80. אני מתלבט אם לשלוח אותך להגיש כתב תביעה מתוקן. אני לא יודע איך אני צריך לדון בתיק כזה. אני מתבקש לפסוק 50,000 שקל פער. אני צריך להבין איפה הפער, מה הפער, אני לא פוסק על כללי. צריך חקירות נגדיות, צריך כתב הגנה. לפחות לגבי השעות הנוספות, ברור לי לגמרי שכתב התביעה צריך תיקון, כתוב [בו שהשעות הנוספות היו] פעמיים בשבוע.

"עניין אחרון, אנחנו קרובים לסיום: מה עם החופשה?" לבאת כוח הנתבעת: "מה אתם אומרים על זה, שאם יש לי עכשיו במערכת 50 ימי חופש מותר לי להסתמך על זה?

"אני אגיד לכם בגדול מה אני חושב", מהרהר ספיבק בקול. "התיק הזה לא מרגיש כמו תיק שיש בו סיכוי גבוה לגמול שעות נוספות, בטח לא באופן משמעותי. אם נסתכל על דו"חות הנוכחות, ויש ללא מעט זמן, כמות השעות הנוספות שמופיעות בדו"חות, אני מבין שאדוני [בא כוח התובעת] שמח [לראות אותם], צריך לחשב את זה, יש שם באופן משמעותי פחות [מהנטען]. ואחר כך יש טענה משפטית שצריך לקזז או לא. נכון שאו שהחוק חל או לא, אבל יש משהו בצורת העבודה שלה, שזה לא ירגיש צודק.

"אני חושב שהתביעה לגמול שעות נוספות לא נראית לי קלה בכלל. נניח שהחוק חל ושהדו"חות אותנטיים, אני לא חושב שיש סיבה חזקה לחשוב עכשיו שפתאום, נכון שאין לנו דו"חות קודם, אבל אין סיבה להניח שהמתכונת לא הייתה אותה מתכונת. על החופשה – יש סיכוי יותר גבוה שנפסוק. לכאורה על האיחור המסוים בפיצויי פיטורים, משהו מגיע. אבל זה לא תיק של 300 אלף שקל, הרבה פחות. אתם רוצים [לדבר ביניכם] או שנקדם את התיק? אז יצא שאני צריך להציע, מ[בין] שלושתנו".

ספיבק שוב מעיין בתיק, חושב ואומר: "אני מציע 79א [פסק דין על דרך הפשרה] בין סכום מינימום שיהיה 35,000 שקל לסכום מכסימום שיהיה 110,000 שקל. הפער, אני בעיקר רוצה להבין וללמוד מכם אם יש חסר בהפרשות [לפנסיה]. אם תביאו לי אינדיקציה שזה שולם, אני אלך על הצד הנמוך, ואם אני אשוכנע שזה לא שולם – אז זה לבד 60,000. את אתם פותרים את זה מיד – הכי טוב".

• רמ"י גובה כסף ל"שיפור עיר ישנה" - ועדת הערר: זה חלק ממחיר הקרקע, ויש מס רכישה
• אם הצילה זוג מקריסה כלכלית, ולא תקבל עדיפות בהחזר חובות

"אנחנו נהיה רדיקליים, תמחקי בפרוטוקול"

הדיון בתיק הבא מתחיל ב-09:40, איחור זניח של עשר דקות. ספיבק תוהה: "למה כותבים [בצדדים] עיריית תל אביב השירות המשפטי ולא פשוט עיריית תל אביב?" הקלדנית מסבירה שהדבר מובנה במערכת, ספיבק עושה תנועה של "גדול עלי" וחותך: "אנחנו נהיה רדיקליים. תמחקי בפרוטוקול, אני לא אוהב את זה, רק בגלל שבמחשב זה ככה.

"אתם יודעים שלא טיפלתי בתיק מהתחלה, היה אפשר לעבוד איתו יותר מהר. בכל מקרה, אנחנו עכשיו בבקשה לצו עיקול בנוגע לתקופה שבלעדיה אין מה לעשות עם התיק הזה. אולי עשינו טעות, אולי אם היה לי זמן הייתי נותן צו ומקדמים את התיק. יש עוד מה לעשות?" מדובר במסתנן מאריתריאה ובא כוח העירייה שואל האם יש לו תעודת זהות באומרו "אני לא מומחה". ספיבק: "אני כן מומחה. מי שיש לו ויזה, אין לו תעודת זהות".

אחרי חילופי עקיצות בין עורכי הדין, ספיבק מעיר: "הייתי שנה בירושלים, שם רגוע ושקט, עכשיו חזרתי לפה, תשמרו על השאנטי". העירייה מסכימה לעיקול. "בואו נגמור עם צו העיקול ואחרי זה נראה אם יש לי עוד עבודה פה. אני רוצה לגמור, שהכל בסדר. מה עוד יש לנו לעשות? אין לנו כלום? גם את זה גבירתי הייתה אמורה להגיש עד התאריך שאמרתי ולא הגישה".

עורכי הדין מתווכחים וספיבק מתערב מיד: "לא לנהל עכשיו את הוויכוחים האלה. עכשיו השאלה שלי איך אני ממשיך את התיק. כמה זמן יקח לך הצו עיקול? 30 יום זה באקסטרה. אז אין לנו מנוס מלקבוע את זה להוכחות. ניסיתי להבין אם אנחנו רוצים פה עוד קדם [משפט], אבל [אין צורך]". ספיבק קובע את הדיון הבא ל-10 בדצמבר, אבל אחד הצדדים מציין שזהו חנוכה. "לא אוהבים? מה אתם עושים בחנוכה?" והוא מקדים ל-3 בדצמבר.

השורה התחתונה: ספיבק מגיע מוכן היטב ובקיא בכל פרט, שם לב לכל מילה הנאמרת בדיון ושומר על איזון נכון בין ניהול ראוי של הדיון לבין מתן אפשרות לצדדים להתדיין ביניהם. כל אלו מאפשרים לו לקדם את התיקים ביעילות רבה.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 9.