כמה "שווה" למעוד וליפול במועדון ריקודים? מסתבר כי תלוי מאיזה גובה נופלים.

יעל אמיד התארחה במסיבת ריקודים במועדון "האומן 17". תחילה היא רקדה על המשטח התחתון של רחבת הריקודים ולאחר מכן עלתה לבמה. בשלב מסוים החליטה בשל צפיפות הרוקדים על הבמה, לחזור אל הרחבה התחתונה. כששמה פעמיה לעבר המדרגות על מנת לרדת מהבמה, נדחפה על-ידי הרוקדים סביבה, החליקה, נפלה מהבמה אל ריצפת המועדון וכתוצאה מכך נפצעה בגבה. בגין תאונה זו והנזקים שנגרמו לה, לטענתה, בעקבותיה, הגישה תביעתה בפני בית משפט השלום בירושלים.

בית משפט השלום דחה את התביעה וקבע, כי חובת זהירות אינה קמה במקום שבו מדובר בסיכונים "טבעיים ורגילים לפעילות האנושית המקובלת". עוד נקבע, כי לא הובאה בפני בית המשפט כל עדות מקצועית או ראיה אחרת באשר למקובל במועדונים או במקומות בילוי מסוג זה, לא הוכח קיומו של תקן בטיחות ואף לא הוצגו ראיות בדוקות אחרות על נתוני המקום, בכלל זה גובה הבמה, החומר ממנה עשויה רצפתה, מספר האנשים אשר סביר שישהו במקום בשעת פעילות ומספר האנשים אשר נכחו בפועל במועד אירוע התאונה.

על החלטה זו הגישה אמיד ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. הערעור התקבל ונקבע, כי חרף דלות הראיות אשר הוצגו בפני בית המשפט, עדיין ניתן להסיק רשלנות המועדון אשר גרמה לפציעתה של אמיד.

כמו כן קבע בית המשפט, כי הצבתו של משטח ריקודים בגובה של כמטר ללא מעקה או אמצעי גידור אחרים יצרה סיכון ברור לנפילת האורחים הרוקדים על המשטח. המועדון יכול היה מלכתחילה להימנע מהצבת במה בגובה זה, ואם ראה לנכון להציב במה כזאת, היה עליו, למצער, להתקין סביב הבמה מעקה או גידור שימנע את הנפילה.

למרות העובדה שהתובעת יכולה הייתה להבחין בסיכון, נקבע כי בנסיבות העניין, כאשר מדובר באורחי המועדון המבלים במקום, טבעי הדבר ששימת ליבם של אלו תהא נתונה לריקודים ולבילויים, שלצורך כך הם באו למקום, ולא לבחינת הסיכונים הטמונים במתקני המועדון. בכל מקרה, אפילו חל על אמיד אשם תורם לאירוע התאונה, בכך בלבד אין כדי לשלול את התרשלות המועדון אשר אפשרה הצבתו של מתקן הטומן בחובו סכנה ברורה של נפילה. יחד עם זאת, נקבע לאמיד אשם תורם בשיעור של 20%.

לפיכך הערעור התקבל והמועדון חויב בתשלום פיצוי בסך של כ-200,000 שקל.