הותרו לפרסום שמותיהם של שוטרי מג"ב המואשמים בהברחת שב"חים תמורת שוחד

שוטרי משמר הגבול דוד מלול, עידן דיין, עדיאל אזולאי ואוראל אביטול מואשמים בהברחת שוהים בלתי חוקיים (שב"חים) לישראל תמורת שוחד ברבבות שקלים. שופט בית המשפט העליון, חאלד כבוב, התיר לפרסם את שמותיהם - בדיוק שמונה חודשים לאחר הגשת כתב האישום נגדם לבית המשפט המחוזי בירושלים. הוא קיבל את ערעור המדינה וקבע, כי איסור הפרסום הקבוע בחוק לגבי שוטרים, הוא ביחס לעבירות במסגרת תפקידם בלבד.

אחד משוטרי מג"ב מוצג כגורם המרכזי בפרשה, וכתב האישום נגדו הוגש בנפרד לאחר שהודה בחקירתו בחשדות המיוחסים לו ויעיד נגד חבריו. הנאשמים שירתו בפלוגת אבנט, לה גויסו חרדים תוך מתן אפשרות לשמור על אורח חייהם, והוצבו במחסום ראס בידו שבין כפר בידו לבית איכסא שמצפון לירושלים.

כפר המזוהה עם חמאס

לדברי המדינה, "כפר בידו הוא כפר המזוהה עם ארגון חמאס, פעילים רבים של הארגון מתגוררים בו, כפר ממנו יצאו מפגעים רבים ומהווה סכנה ביטחונית למדינת ישראל בכלל ולגדר הביטחון בפרט - וכך גם הכפרים הסמוכים אליו. בית איכסא הוא כפר פלשתיני שרק בעלי אישור מיוחד יכולים להיכנס אליו מכיוון בידו, היות שניתן לעבור ממנו לשטחי מדינת ישראל בנקל.

"על כן, המחסום מסווג ברמת בידוק גבוהה, דהיינו מחסום שיש בו הנחיות בידוק מחמירות לכל אדם וכלי רכב המבקש לעבור וזאת במטרה להבטיח את ביטחון המדינה והציבור מפני חדירת מפגעים ומפיגועי טרור, וכן להבטיח מעבר מבוקר של כלי רכב ותושבי האזור שלהם היתר כניסה בתוקף בלבד".

על-פי כתב האישום, השב"חים הוכנסו בחודשים אוגוסט-נובמבר אשתקד, כאשר השוטרים קיבלו שוחד של עשרות-מאות שקלים תמורת כל שב"ח; במספר מקרים אפשרו השוטרים להבריח סחורות בלא בדיקה. אחד מהם מואשם גם בגניבת שני רימוני הלם ומכירתם למוחמד אבו-דהוק, תושב בית איכסא.

לא כל מעשה בזמן הפעילות המבצעית

חוק בתי המשפט קובע: "לא יפרסם אדם שם של חשוד או שם של נאשם, לרבות כל פרט אחר שיש בו כדי לזהותו, שהתקיימו בעניינו הנסיבות כאמור בסעיף 325(ו3) לחוק השיפוט הצבאי, והוא שוטר משמר הגבול". בסעיף זה נאמר: "לא יפורסם שמו של חשוד או נאשם  בביצוע עבירה שנעשתה אגב פעילות מבצעית וכחלק ממנה, כל עוד לא הורשע בפסק דין חלוט".

כבוב מציין, כי "איסור הפרסום לא חל על כל מעשה המתבצע תוך כדי פעילות מבצעית; אלא נדרש שהמעשה יהיה חלק מהפעילות המבצעית". כוונת המחוקק הייתה להגן על חיילים הפועלים בקרב אוכלוסייה אזרחית, ועצם פרסום החקירה עלול לגרום לנקיטת הליכים נגדם במדינה זרה - גם אם יתברר שלא נפל פגם במעשיהם. לצד זאת הודגש בדברי ההסבר, כי "ההסדר יחול על חקירות והליכים משפטיים הנוגעים לפעילות מבצעית בלבד, ולכן לא יהא בו כדי להעניק פריבילגיה מיוחדת לחיילי צה"ל בנוגע לפרסום פרטיהם בחקירות הקשורות בין היתר לחשדות פליליים שאינם קשורים לפעולה שנעשה אגב פעילות מבצעית וכחלק ממנה".

לאור זאת, אומר כבוב, "שרשרת ארוכה של שגיאות ותקלות" הובילו להחלטות השגויות של בית משפט השלום בירושלים ובית המשפט המחוזי בעיר, שאסרו לפרסם את שמותיהם של הנאשמים. מדובר היה בשורה של החלטות סותרות, שניתנו לעיתים במהירות רבה, תוך טעויות הן של השופטים והן של הפרקליטות. כתב האישום נגד ארבעת השוטרים אינו נוגע למעשים שנעשו כחלק מפעילותם המבצעית, ולכן איסור הפרסום אינו חל - וגובר עקרון היסוד של פומביות הדיון, קובע כבוב.