מועדון הספורט והנופש גלי גיל נוהג להשמיע יצירות מוזיקליות במסגרת פעילותו השוטפת, ובין היתר מושמעת מוזיקה סביב הבריכה, בחוגים שמתקיימים במועדון ובאירועים שמתקיימים במועדון והכל על מנת להנעים את זמן הנופשים באתר. לטענת אקו"ם, ההשמעה הפומבית של היצירות סביב הבריכה מהווה הפרה של זכויות היוצרים שלה, וכי טרם השמעתן היה על המועדון לקבל את הסכמתה.

פסה"ד ניתן במסגרת תביעה שהגישה אקו"ם נגד גלי גיל ומנהליה. אקו"ם טענה, באמצעות עו"ד אהוד גבריאלי ממשרד "זליגסון גבריאלי ושות", כי הנתבעים השמיעו מוסיקה בפומבי ולא שילמו לה תמלוגים בגין זכויות יוצרים. בנוסף טענה אקו"ם כי מדובר גם בהפרה של הסכם פשרה שנחתם עימם בעבר בגין הגשת תביעה דומה, וביהמ"ש קיבל גם טענה זו.

הנתבעים טענו כי קיבלו רשיון להשמעה פומבית של מוסיקה מוקלטת מאת הפדרציה הישראלית לתקליטים ולכן הם אינם צריכים רשיון גם מאקו"ם.

השופטת דחתה את עמדת הנתבעים וציינה בפסה"ד כי הנתבעים הסדירו במשך כמה שנים רישיונות "כפולים" הן עם הפדרציה והן עם אקו"ם ולא העלו במשך השנים טרוניה בדבר "כפל" הרישיון". עוד צוין בפסה"ד כי הנתבעים מצאו לנכון לשלם תמלוגים לאקו"ם עבור השנים 1993 עד 1999 במסגרת הפשרה, וכן שילמו הנתבעים תמלוגים לאקו"ם גם בשנים 2001-2000 , ורק ב-2002 נזכרו לטעון כנגד הסדרת הרישיון ה"כפול".

נקבע כי קיומו של רישיון להשמעת מוסיקה מאת הפדרציה לתקליטים אינו פוטר מקבלת רישיון גם מאקו"ם. בפסה"ד נקבע כי קיים הבדל בין זכות היוצרים של היוצר ביצירה המוסיקלית (מלחין ו/או תמלילן) ובין זכות היוצרים של יצרן התקליטים בתקליטור עצמו- אלו שתי זכויות יוצרים נפרדות שלא קשורות זו בזו. לכן, צריך להסדיר רישיון ולשלם תמלוגים לכל אחד משני הגופים בנפרד בגין השמעת מוסיקה בפומבי .

השופטת פסקה כי אקו"ם והפדרציה הם שני גופים שונים בעלי זכויות שונות, וכי אקו"ם מייצגת מלחינים ותמלילנים לעומת הפדרציה המייצגת חברות תקליטים. השופטת קבעה כי על הנתבעים לשלם לאקו"ם פיצוי בסך של כ-100 אלף ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מסוף 2003 ועד היום. בנוסף, ישלמו הנתבעים את הוצאות התובעת בסך של 20 אלף ש"ח.

עו"ד אהוד גבריאלי מסר כי מדובר בפס"ד תקדימי המגדיר לראשונה הסדרת רישיונות נפרדים לשני הגופים השונים באופן ברור וחד משמעי. למרות שטענות אלו הועלו בעבר, הנושא לא הגיע לפסיקה משפטית עד היום.