בסוף השבוע האחרון חגגו אתרי האינטרנט בשמועות - לא חדשות בכלל - לגבי האפשרות שאורקל תבלע את מתחרתה העיקרית, סאפ. נכון, זה לא חדש. זו גם לא הפעם הראשונה וכנראה לא הפעם האחרונה ששמועות כאלו צצות.

התסריט של מיזוג בין שתי הענקיות, לא הופיע בכתבה המדוברת, מסיבות ברורות. כאשר מדובר על שתי ענקיות שמתגוששות כמעט על אותם שווקים בכל פינה בעולם; כאשר מצד אחד יש את לארי אליסון, שכבר הוכיח כי מזמן הפסיק לעצור באדום; כשמצד שני יש חברת תוכנה - שיד הגורל כנראה, לצד רצף של הזדמנויות עסקיות, הביאה לשילוב נדיר של טכנולוגיה מצוינת (שי אגסי, כבר אמרנו?), כישלון צורב של המתחרה הקודמת באאן, והיעלמותה של זו מהבמה; כל הסיבות הללו, לצד העדר מתחרים אחרים - הביאו את סאפ אל צמרת החברות הטכנולוגיות בארצות הברית.

אם תרצו, יש כאן התגוששות קוסמופוליטית-כלכלית. המהנדסים הגרמנים, שהצליחו להגיע לשורה אחת כמעט מול הנערים המוכשרים של לארי אליסון. כשאומרים סאפ בגרמניה, יש עדיין לא מעט שהגאווה הלאומית שלהם מתפרצת החוצה.

עסקה מוצלחת, מיזוג כושל

בסיפור המורכב הזה, יש כמה אלמנטים שאולי נשמעים זהים, אבל במציאות הם ממש לא אותו הדבר. עסקת רכישה בין אורקל לסאפ יכולה להתקיים בדיוק באותה מידה שהיא לא תתקיים – כעת או בעוד כמה שנים. עסקה זו יכולה כעת להיות נדונה רק בהקשר של שמועות. אבל עסקת רכישה, פירושה גם מיזוג בין שני ענקים, בין שתי טכנולוגיות, בין שני עולמות.

חתימת החוזה והעברת הכספים אינם, בשום אופן, ערובה להצלחת מיזוגים. זה הוכח כבר יותר מפעם אחת בעשור האחרון, זה עומד לפיתחם של בכירי אורקל, כמי שצריכים עדיין להוכיח, כי הרכישות הגדולות שעשה הבוס - של פיפלסופט וסיבל - הביאו ערך מוסף ללקוחות ולשוק, ולא רק לבעלי המניות. אין מיזוגים שמחים, אין התערבבות בין עולמות זרים שלא טומנת בחובה סכנות ומחלוקות. אלו מתורגמות מיד לאיבוד נתחי שוק ולהיעלמות מהשטח. במקרה של סאפ, לא יהיה זה בלתי סביר, כי לארי רוצה לתת לעמיתיו מסאפ 46 מיליארד דולרים, רק כדי להעלים אותם מהשוק - כמתחרים.

הוא לא ינסה - וגם לא יצליח, לנסות לשלב בין המערכות. אורקל היא חברה שנולדה מעולם בסיסי הנתונים, וכל מה שהיא עושה מאז, הוא הוספת ערך מוסף לביצת הזהב שהיא מחזיקה: שליטה בעולם בסיסי הנתונים. סאפ מגיעה מכיוון אחר לחלוטין: עולם היישומים והשירותים.

בנקודות מסוימות אורקל חייבת להתממשק לסאפ. זו הסיבה שלא פעם רואים את ראשי סאפ, ביניהם אגסי הישראלי, משחקים את החברים הנעלבים: "הרי אנחנו השותפים הכי נאמנים שלהם בכל הקשור לבסיסי הנתונים. בלעדינו הם לא יכולים. אז למה לארי כל הזמן מתקיף אותנו?".

השואלים יודעים היטב שזו שאלה רטורית.

כאב ראש ללקוחות

מיזוג בין שתי הענקיות, אם יתרחש, לא בטוח כלל שיאושר על ידי הרגולטורים. והיה ויקרה – הוא יגרום כאב ראש אחד גדול ללקוחות, ויתן מכה אנושה לשוק ההולך ומתפתח של הניהול הארגוני. זהו שוק שגדל עם הכלכלה, עם פתיחת השווקים והיכולת של ארגונים לתת מענה לצורך הבידולי שלהם.

מי שהיה בכנס משתמשי סאפ בישראל לפני שבועות אחדים, לא יכול היה שלא להתרשם מההתלהבות של המשתמשים במוצר הענק הזה, ששמו סאפ. הם אוהבים לשנוא אותו, כי הוא גדול ומפחיד, אבל רבים מהם לא יכולים לתאר לעצמם את חייהם בלעדיו. את אותו הדבר אפשר לומר על משתשמשי אורקל. כנס הלקוחות השנתי של החברה, שנערך מדי שנה בסן פרנסיסקו, הוא חיזיון בלתי שכיח בעיר.

שום מיזוג לא יכול לתת את מלוא התשובות לכל הלקוחות החדשים שיצטרפו זה לזה, עקב העסקה הבורסאית-פיננסית. אבל לכל אלו צריך להוסיף את ה"אבל" הגדול: מדובר בלארי אליסון. מדובר בשמועות שיש אנשים שמעוניינים להריץ. ולא תמיד הן נטולות שחר. אליסון כבר לא צריך להביא קבלות, כשהוא אומר "רוצה אני" - לגבי חברה מסויימת. העניין הוא, שהוא עדיין לא אמר את זה. בינתיים, שליחים שלו או שליחים מטעם עצמם, מפיצים שמועות. הם בונים סיפורים ומבנים מציאות, שאף אחד לא יכול לקחת על עצמו את האחריות שלא להתייחס אליהם. כי בעולמנו המטורף, שמועות יכולות להגשים את עצמן. ההיסטוריה של ענף המחשבים כבר עברה את זה: מישהו האמין שקומפאק תבלע את דיגיטל? דקה אחרי שזה קרה, לכולם זה היה ברור. אבל זה היה רק דקה אחרי, לא לפני.