את הסקירה הזו נתחיל בעובדה סטטיסטית: במהלך הרבעון הכספי שהסתיים בספטמבר 2006, מכרה אפל לא פחות מ-8.73 מליון מכשירי iPod, עלייה של 35 אחוזים לעומת הרבעון המקביל בשנה שעברה. אנחנו לא חושבים שאנחנו צריכים לומר לכם שהמספר הזה מחזק את מה שיודע כמעט כל חובב נגני MP3/MP4, ובטח כל יצרן שמתעסק בתחום הזה: מיום צאתם לשוק, נגני ה-iPod על דגמיהם השונים פשוט נמכרים בטירוף. הסיבה לכך פשוטה מאוד: פשטות שימוש - וכן אנחנו יודעים שזה עתה הזכרנו שלוש פעמים את המילה 'פשוט' על הטיותיה השונות מה לעשות שזוהי המהות של המכשיר וזו איכותו, לא פחות מהעיצוב המינימליסטי והדקיק.

בשביל אלו שלא החזיקו עדיין iPod בידיהם נתאר אותו בקצרה: השליטה מתבצעת בעזרת חמישה כפתורים שנמצאים בתוך פס נגיעה. נגיעות קלות בפס הזה מאפשרות לבצע תזוזה מעלה מטה בתפריטים, להגביר או להחליש את עוצמת הקול בעת נגינת שירים, או כל פעולה אחרת מבוססת מחוון. התגובה של המכשיר מדהימה, ואפילו הכפתורים 'המכניים' מגיבים במהירות שלא תמצאו כמוה באף מכשיר אחר. מעבר לכך, איכות הצליל פשוט נהדרת, אפילו בעוצמות הגבוהות. גם כשרואים סרטים האיכות מבריקה, למרות שמכשירים אחרים מציעים מסכים גדולים בהרבה, כמו למשל ה-4.3 אינץ' של ה-Zen Vision W.

ומה לגבי המוזיקה? אפשר לגשת לשירים דרך רשימת שירים מוגדרת, לפי רשימת אלבומים, לפי רשימת אמנים וכדומה. אותו הדבר בנוגע לסרטי הוידאו, והכל במהירות, בקלות ובבהירות מרבית, גם אם לא מתקינים גרסה עברית לתפריט. הכל מינימליסטי וכל כך מדויק - זהו סוד ההצלחה של אפל, הסוד שכל כך הרבה חברות היו רוצות לנכס לעצמן.

אבל אם נשים את השימושיות בצד, יש בעיה מרכזית מאוד לכל מכשירי ה-iPod והיא התלות המוחלטת ב-iTunes, התוכנה שמלווה את המכשיר. אי אפשר להעתיק שום דבר שימושי לכונן הקשיח של המכשיר (מעבר ליכולת להעתיק קבצים במידה ורוצים להעביר אותם ממחשב למחשב) מבלי לעבור דרך ה-iTunes. אז נכון ש-iTunes מאפשרת לסדר רשימות השמעה (Playlist) בקלות, או לבצע סנכרון - אבל מצד שני, היא אינה מאפשרת למכשיר לתפקד באופן מלא ונקי, כפי שנדרש ממכשיר PMP אמיתי. בסופו של דבר הסיבה שעומדת מאחורי שיטת עבודה זו היא הרצון של אפל למכור כמה שיותר שירים וסרטונים דרך החנות המקוונת שלה, אבל בישראל הרי לא ניתן לקבל את השירות הזה.

עוד בעיה שנובעת מאסטרטגיה זו היא שאפל מגבילה ביודעין את הפורמטים הנתמכים על ידי המכשיר. רוצים לשמוע משהו? רוצים לראות משהו? הוא חייב לעבור התאמה 'איי-פודית', אם התוכנה בכלל מוכנה לקבל את הפורמט הבסיסי. אז כן, המכשיר מציע תמיכה בפורמטים של Hi-Definition, אבל הוא לא מאפשר לבצע את הדבר שכל משתמש רוצה: לצפות בסרטים בפורמט DivX או Xvi. כלומר, אפשר, אבל בשביל זה צריך להשתמש בתוכנה חיצונית, ואנחנו ממש לא בטוחים שהשקעת הזמן הנלווית שווה את המאמץ.

ואם כבר הזכרנו את נושא הוידאו, גם כאן ישנן כמה מגרעות. המסך אמנם איכותי, אבל בכל זאת, איך אפשר להתחרות עם מסכים בגודל של 3.5 אינץ' ומעלה במכשירים שמבוססים על כונן קשיח? חבר לעבודה הגדיר זאת יפה: זה אותו נגן מוזיקה, רק שעכשיו יש לו מסך צבעוני אז אפשר לראות גם סרטים.

מה עם שינוע קבצים? כמו רוב הנגנים, גם ה-iPod לא ממש יכול להתחרות עם כוננים קשיחים ניידים ייעודיים, אבל אף אחד לא קונה את ה-iPod בשביל להעביר קבצים ממקום למקום. אז למה כן? קודם כל כדי לשמוע מוזיקה ברמה הכי גבוהה שאפשר, וגם כדי להציץ באיזה סרטון אחד או שניים. אם אלו כל הדרישות שלכם, ההנאה כמעט מובטחת.

ציון תכונות - 6

ציון ביצועים - 9

ציון תמורה - 8

ציון כללי - 8

מחיר 1,749 ש"ח

נפח 30 ג"ב

אתר יצרן www.apple.com

ספק שריג מחשבים ותוכנה

מידות 61x104x11 מ"מ

משקל 136 גרם

גודל תצוגה 2.5 אינץ'

רזולוציה 640x480