זכאות עובד במשרה חלקית לחופשה שנתית

חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, קובע את אורך החופשה לכל שנת עבודה אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד, באופן שאורך החופשה לה זכאי עובד עולה ככל שמספר שנות עבודתו עולה: בעד כל אחת מ-4 השנים הראשונות - 14 יום בעד השנה ה-5 - 16 יום בעד השנה ה-6 - 18 יום בעד השנה ה-7 - 21 יום בעד השנה ה-8 ואילך - יום נוסף לכל שנת עבודה עד מקסימום 28 יום.

הפרמטר הקובע את אורך החופשה השנתית בכל אחת משנות עבודתו של העובד הוא מספר ימי העבודה שעבד העובד בפועל באותה שנה ולא היקף המשרה של העובד. לענין זה, לפי חוק חופשה שנתית "שנת עבודה" - פרק זמן של 12 חודש, שתחילתו ב-1 בינואר של כל שנה.

כלומר, בהנחה והקשר המשפטי שבין העובד ובין המעביד קיים במשך כל שנת העבודה: א. אם העובד עבד לפחות 200 ימים - יהיה מספר ימי החופשה כאמור לעיל בהתאם לוותק במקום העבודה. ב. אם העובד עבד פחות מ-200 ימים - יהיה מספר ימי החופשה חלק יחסי ממספר הימים הנ"ל, כיחס מספר ימי העבודה בפועל אל המספר 200. חלק של יום חופשה לא יובא במניין. היקף המשרה של העובד בא לידי ביטוי בתמורה אותה מקבל העובד בעת שהותו בחופשה השנתית, שכן חוק חופשה שנתית קובע כי התעריף ליום חופשה של עובד ייקבע בהתאם לאופי תשלום שכרו של העובד: א. לעובד בשכר יחושבו דמי החופשה -

שכר רבע השנה שקדם לחופשה ------------------------------------- X מס' ימי החופשה המגיעים לעובד 90

ב. לעובד במשכורת יש לחשב דמי חופשה-

משכורת ברוטו משכורת ברוטו ----------------- או --------------------- מספר ימי החודש מספר ימי עבודה אפשריים בחודש