אם ובנה בן ה-16 עלו לאוטובוס עירוני של חברת אגד הנוסע מחיפה לטירת הכרמל. האם ביקשה ללוות את בנה בנסיעה למרכז בריאות הנפש בטירת הכרמל שם היה מאושפז משך תקופה של מספר חודשים כתוצאה מחבלה קשה בראשו. לטענתם, הם נהגו לנסוע באותו קו אוטובוס לטירת הכרמל מדי כמה ימים ואותו בוקר לא היתה הפעם הראשונה שנסעו עם אותו נהג אוטובוס.

לטענת האם, עם עלייתם לאוטובוס, ניגש הבן לנהג וביקש לרכוש כרטיסיה של 20 נסיעות. הנהג השיב לו בגסות כי אין לו כרטיסיות ובכלל לא ניתן להשתמש בכרטיסיה מסוג זה לצורך נסיעה לטירת הכרמל. הבן שאל את הנהג מדוע אין לו כרטיסיות, מאחר ובעבר השתמש בהן לצורך נסיעותיו. לטענת האם, לפתע, בנוכחות כל הנוסעים באוטובוס החל הנהג לקלל את בנה. בנוסף, עצר את האוטובוס והתחיל להתקדם לעבר הבן תוך כדי עשיית תנועה מאיימת בידו. האם, שרצתה לגונן על בנה, קיבלה מכת אגרוף חזקה בידה ממנו. כאשר ניסתה להפריד בין הנהג לבין בנה, נפל ארנקה והמסמכים שבתוכו. לטענת האם, נוסעי האוטובוס גילו חוסר שביעות רצון מהתנהגות הנהג, ונוסעת אחת אף עזבה את האוטובוס במחאה על התנהגותו. אז דרש הנהג מהתובעים לעזוב את האוטובוס לאלתר, באמצע מסלול הנסיעה, אולם הם סירבו לעשות כן מאחר ושילמו כבר את תמורת הנסיעה. הנהג המשיך במסלול הנסיעה, תוך כדי שהוא מספר לנוסעים שעלו בקול רם כי הבן מטופל בטירה. בהמשך עצר הנהג את האוטובוס פעם נוספת, ליד תחנת משטרה והזעיק אליו שוטרים אשר הורו לתובעים לרדת. לטענת האם, האירוע גרם להם השפלה רבתית ובעקבותיו חלה הדרדרות נוספת במצבו של בנה.

הנהג הכחיש את המיוחס לו והציג בבית המשפט גרסה סותרת. בית המשפט הסתמך בעיקר על שתי עדויות של נוסעים שנכחו באירוע, תוך שהוא מעדיף כאמינה יותר, את עדותה של הנוסעת שירדה מהאוטובוס כמחאה על התנהגות הנהג.

התברר במהלך חקירתה של העדה, כי חוקר מטעם אגד הגיע לביתה וניסה לשכנעה לרכך את גרסתה מתוך התחשבות בנסיבותיו האישיות של הנהג והאפשרות שיינזק אם התביעה תתקבל. למרות שלא היתה מעוניינת שיורע לנהג, היא סירבה לשנות את גרסתה.

בהסתמך על העדויות קבע בית המשפט, כי לא הוכח מגע פיזי, או מגע פיזי מכוון, בין הצדדים. אולם, הוכח כי הנהג אמר לבן את הדברים שיוחסו לו.

נקבע כי בהקשר זה, אין ספק כי הדברים שנאמרו על ידי הנהג היו משפילים, פוגעים ומיותרים, גם אם נאמרו על רקע מחלוקת באשר לרכישת כרטיסים. אמירה כלפי קטין הנמצא בטיפול רפואי נפשי הנוסע למרכז רפואי לטיפול כי, "אני יודע לאן אתה נוסע, אתה נוסע לבית החולים של המשוגעים. אני אגיד להם והם יזריקו לך..." חורגת מגבול המותר של ויכוח או חילופי דברים כאשר הדברים נאמרים על ידי נהג האחראי ליתן שירות לציבור הנוסעים בתחבורה ציבורית. למרות קבלת עדויות כי הנהג הינו בדרך כלל אדיב ומנומס כלפי נוסעיו, באותו מקרה, גם אם מדובר במעידה חד-פעמית, היה בדברים שאמר כדי להוות לשון הרע.

הנהג חוייב לפצות את הבן בסך של 15,000 ש"ח וב-3,500 ש"ח נוספים כהוצאות משפט