אישה תבעה מזונות, בשמה ובשם בנה, מבעלה. בין הצדדים התנהלו ומתנהלים הליכים נוספים: תביעת רכוש בבית משפט לענייני משפחה בירושלים; הליכי ביניים בבית משפט למשפחה, כגון: בקשות לצו הגנה, בקשה לביזיון בית משפט, ועוד. בין היתר, הגישה האישה בקשה לפסיקת מזונות זמניים. הצורך בפסיקת מזונות זמניים, הוסבר בכך שחלה ירידה משמעותית ברמת החיים אשר אליה הורגלו האישה והבן.

בבקשה נאמר, כי עד לפרוץ הסכסוך, החזיקו הצדדים בבית עוזרת בית 3 פעמים בשבוע, 6-7 שעות בכל פעם; נסעו לחו"ל פעמיים שלוש בשנה; בילו בחופשות בארץ; החזיקו שתי מכוניות; אירחו בקנה מידה גדול, ועוד. טענת האישה היתה כי התנהגות הבעל, שאינו משלם מזונות, ואף ביטל את כרטיס האשראי ודרש לבטל את החזקת הטלפון הסלולארי שלה ושל בנה, נועדה לסכל את תשלום המזונות.

האישה טענה, כי הבעל מרוויח סכומים גבוהים כמהנדס בניין וכבעל חברה הנושאת את שמו. היא לעומת זאת, אינה עובדת בשל בעיה רפואית שהתגלתה בשנה האחרונה.

בית המשפט לענייני משפחה דחה את בקשת האישה וקבע, כי מזונות זמניים יפסקו רק אם האישה תוכיח כי קיים צורך מיידי במתן הסעד וכי צורך זה לא יסבול דחיה עד להכרעה בהליך העיקרי. נקבע כי האישה היא בעלת רכוש אשר ממנו היא תוכל להתפרנס ולכן נדחתה בקשתה למזונות זמניים. האישה לא השלימה עם החלטה זו והגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. כב' הש' דרורי סקר פסיקה קודמת וציין כי בתי המשפט צמצמו את הנסיבות המצדיקות פסיקת מזונות זמניים. הפסיקה קובעת כי "מזונות זמניים אינם ניתנים אלא בנסיבות שבהן אין לתובע יכולת להמשיך ולכלכל את עצמו עד לתום המשפט". השופט קבע כי יש לנקוט בגישה מרחיבה יותר. לדעתו, הפסיקה מצמצמת מידי את שיקול הדעת של בית המשפט.

בין יתר השיקולים קובע השופט, כי כאשר מדובר בפער כלכלי משמעותי בין בעל לבין אישה, יש חשש כי אי פסיקת מזונות זמניים בשיעור הולם, תיצור פערי כוחות בין בני הזוג, בעת המשא ומתן לגירושין, ובעת ההליכים המשפטיים ביניהם. ייתכן כי אישה, שהמזונות הזמניים שנפסקו לה יהיו נמוכים, או שלא ייפסקו לה מזונות זמניים כלל, תמצא במצב נחות כל כך, עד שתהיה מוכנה במסגרת משא ומתן לגירושין או במהלך התדיינות ממושכת - שהבעל העשיר יכול להרשות לעצמו - לוותר על המגיע לה. נקבע כי יש לשקוד, עד כמה שניתן, להביא את בני הזוג למצב פחות או יותר שוויוני מבחינה כלכלית בסיום הנישואין, ופועל יוצא מכך הוא כי במשא ומתן לקראת הגירושין ובהליכים המשפטיים שבין בני הזוג, מפרוץ הסכסוך ועד הגירושין עצמם, מן הראוי, כי כל אחד מבני הזוג יימצא באותו מצב כלכלי, פחות או יותר.

למען האיזון ושלמות התמונה ציין השופט, כי גם פסיקת מזונות זמניים גבוהים במיוחד, אשר בעקבותיהם יימצא הבעל במצב של משיכת יתר בחשבון הבנק שלו או במצב של העדר יכולת תפקוד כלכלית, ואילו מצבה הכלכלי של האישה יהיה כזה שמעותיה בידיה והיא יכולה לחיות ברווחה, אף זו סיטואציה שאינה תקינה, שכן בה האיזון הופר לכיוון השני.

מכאן, שהדרך הנאותה היא פסיקת מזונות זמניים שתשקף, פחות או יותר, את המצב הכלכלי שהיה לפני פרוץ הסכסוך, וכך יוכלו שני בני הזוג לגשת לשולחן המשא ומתן, ולהליכים המשפטיים שביניהם בכל הערכאות.

עוד קבע השופט, כי בית המשפט לענייני משפחה לא קבע ממצאים עובדתיים בבסיס החלטתו, כגון: מה הם צרכיה של האישה; מה הוא גובה ההכנסה שהיא מפיקה מרכושה; והאם הכנסה זו היא מן הרכוש די בה לכסות את צרכיה. לפיכך, יש מקום להתערבות בהחלטתו.

נקבע גם כי הבעל לא הביא ראיות בנוגע להכנסות האישה לכן אין להסתמך על הכנסות אלו על מנת לשלול ממנה את הזכות למזונות זמניים. רק לאחר שיתלבנו נושאים אלה במהלך הראיות בדיון בתביעת המזונות הקבועים, יוכל בית משפט לענייני משפחה להתייחס לטענת הגנה זו של הבעל.