מטיל זהב
צילום: Istock

"חודש הזהב", מה גורם לזהב לעלות בממוצע של 2.1% בספטמבר?

"הזהב נמצא לקראת שוק שורי" אומר מארק הולברט, וזה קשור לעונת החתונות בהודו והתקצרות היום
גיא עיני | (2)

"יש תחושה של רוח לא טובה שנושבת" אומרים משקיעי הזהב על המתכת הנוצצת. "בזמן שספטמבר עשוי להיות לחודש החלש ביותר בלוח השנה למניות, דווקא לזהב הוא מאיר פנים ונחשב לחודש הטוב ביותר", אומר מארק הולברט מאתר Market Watch.

 

מאז שהחלו להסחר בארה"ב בתחילת שנות ה-70, מטילי הזהב עלו בממוצע של 2.1% בחודשי ספטמבר. הממוצע החודשי של שאר החודשים בשנה ללא ספטמבר הוא עלייה של 0.6%.

ההבדל המובהק נמצא ברמת ביטחון של 90%, נתון זה משמש סטטיסטיקאים על מנת לקבוע האם מדובר בדפוס אמיתי למרות שלא מדובר ברמת ביטחון גבוהה יותר של 95%. הולבר חושב שהעתיד יהיה זהה לעבר ומכאן שחודש ספטמבר יביא עימו חדשות טובות למשקיעי הזהב.

"סטטיסטיקה לבד היא לא סיבה מספיק טובה להמר על דפוס", אומר הולברט ומוסיף: "תנאי מוקדם נוסף הוא שקיים הסבר סביר מדוע הדפוס הסטטיסטי צריך להתקיים מלכתחילה".

בשעה שאין הסבר סביר לעונתיות של שוק המניות בחודשי ספטמבר, בגזרת הזהב המצב שונה ונראה שיש אפילו שלוש סיבות למגמתיות.

פרופסור דירק באור, מומחה לחשבונאות ופיננסים, מסביר את העליות של הזהב בחודשי ספטמבר שאותו הוא מכנה "אפקט הסתיו של הזהב" בשלושה דברים: הראשון הוא , גידור הביקוש מצד המשקעים לקראת "אפקט ליל כל הקדושים" בשוק המניות. הסיבה הנוספת היא עונת החתונות ועלייה בביקוש לזהב בהודו וההסבר השלישי הוא סנטימנט שלילי בקרב משקיעים בשל התקצרות היום וחשיכה מוקדמת.

 הולברט מבהיר שני דברים חשובים  ומסביר כי באור מצא כי החזרה של הזהב מהסתיו נדיפה יותר מאשר ביתר עונות השנה. אז על בסיס הסיכון המותאם יתכן שהחזרה של הזהב בסתיו היא פיצוי על התנודתיות הנוספת.

 

בנוסף, מבהיר באור כי התוצאות מבוססות על ממוצעים ולא כל ספטמבר מביא עימו עליות חיוביות לזהב. בשנה שעברה אבדה המתכת הנחשקת כ-2.2%. אז גם למי שנשען על סטטיסטיקות, אין ערובה לכך שהשנה יתקיימו העליות המדוברות.

קיראו עוד ב"גלובל"

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    הזהב 04/09/2018 10:40
    הגב לתגובה זו
    בשוק המניות. גם מדד הפחד עלה באוגוסט יותר ממדד s&p .בדיוק מו בינואר לפני הירידות החדות.
  • 1.
    דוד 04/09/2018 09:56
    הגב לתגובה זו
    דיי כבר לתת כותרות מיותרות וחסרות בסיס, תכבדו את עצמכם
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)

שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה

בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אילון מאסק טסלה

לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68%  להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.


מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.


הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.


האסטרטגיה היא לב הסיפור

הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.


פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.