מחברה מבטיחה לקריסה מהדהדת: כך התרסקה גאוזי, יצרנית הזכוכית החכמה

לפני כשנתיים הייתה גאוזיGauzy -10.8%   בשיא. יצרנית הזכוכית החכמה הישראלית הונפקה בנאסד"ק בשווי של יותר מ-300 מיליון דולר, ושמות כמו ב.מ.וו, מרצדס ואיירבוס הופיעו ברשימת השותפים שלה. היום המפעל בישראל דומם, המניה איבדה כ-98% מערכה, שוויה צנח לפחות מ-7 מיליון דולר, ו-48 עובדים לשעבר עדיין ממתינים לשכר. בין שתי התחנות האלה עברו פחות משנתיים.

את החברה הקימו לפני כ-15 שנה אייל פסו ואדריאן לופר, שני יזמים שהכירו בחברת התקשורת אלווריון. פסו ניהל אותה כמנכ"ל, לופר החזיק בכובע מנהל הטכנולוגיה. הרעיון שסביבו נבנתה גאוזי הוא זכוכית חכמה, משטח שקוף שמאפשר לווסת את כמות האור שעוברת דרכו ולהאפיל או להבהיר אותו בנגיעת כפתור או באופן אוטומטי. שתי טכנולוגיות עמדו במרכז הפיתוח: SPD שנשענת על חלקיקים תלויים, ו-PDLC שמבוססת על גבישים נוזליים המפוזרים בפולימר. בשוק שנשלט שנים בידי פתרונות הצללה מכניים, ההצעה הזאת נשמעה כמו קפיצת מדרגה. היכולת להציע את שתי השיטות תחת קורת גג אחת פתחה לגאוזי את הדלת לחדרי הישיבות של יצרניות הרכב הגדולות.

גג זכוכית שמתכהה לפי מצב רוחו של הנוסע, שמשת צד שחוסמת את חום השמש, וילון דיגיטלי שמחליף במטוס את התריס המכני. זה בערך מה שגאוזי הבטיחה, וזה עבד על הלקוחות הנכונים. ג'נרל מוטורס הצטרפה בשלב מסוים והחלה לספק דגמי קדילאק עם משטח הזכוכית החכמה הגדול ביותר שהותקן אי פעם ברכב, המבוסס על טכנולוגיית גאוזי. יונדאי וחברת האלקטרוניקה אל ג'י נכנסו גם הם לרשימה. עבור חברה צעירה מישראל, שורת לקוחות כזאת נראתה ככרטיס כניסה למגרש של השחקנים הכבדים.

הפעילות של גאוזי נפרשה על שלוש חזיתות

בעולם הרכב והאדריכלות היא סיפקה משטחי זכוכית ליצרניות מקור, שהוטמעו בגגות, בשמשות צד ובחלונות מבנים. בזרוע התעופה פיתחה חלונות מטוס שמתכהים בדרגות שונות במקום התריס המסורתי, מוצר שמצא את דרכו לספקיות בענף התובעני של איירבוס. עבור חברות התעופה הזכוכית המתכהה הבטיחה חיסכון במשקל ובתחזוקה, ולנוסע שליטה נוחה יותר על האור בתא. חטיבה שלישית, שהתחזקה עם רכישה בצרפת, עסקה במערכות בטיחות וסיוע לנהג באוטובוסים וברכב כבד. הפיזור הזה נועד להקטין תלות בשוק בודד, אבל המחיר שלו היה תפעול מסובך ויקר בהרבה.

הרכישה בצרפת היא זו שהפכה את גאוזי מסטארט-אפ לחברה תעשייתית. היא קנתה את ויז'ן סיסטמס, שפיתחה מערכות סיוע לנהג ופתרונות הצללה לתחבורה, לתעופה ולתחום הימי, בעסקה שלוותה בגיוס של כ-60 מיליון דולר. עם הרכישה קיבלה גאוזי אתר ייצור בליון שבצרפת ומתקן נוסף בפלורידה לרכיבי תעופה, ושרשרת הייצור שלה נפרסה על פני כמה יבשות. הצעד חיזק את מעמדה בזירת המיזוגים והרכישות בעולם הטכנולוגיה, אבל בה בעת הפך את מבנה ההוצאות שלה לכבד הרבה יותר.

ההנפקה סיפקה חמצן באופן זמני - אך לא פתרה את בעיית המזומנים

רגע המפנה הגיע עם ההנפקה בנאסד"ק. גאוזי כיוונה בהתחלה לשווי של כ-500 מיליון דולר, אבל השוק אמר משהו אחר. המחיר נקבע בתחתית הטווח, 17 דולר למניה, השווי עמד על כ-244 מיליון דולר לפני הכסף וכ-319 מיליון דולר אחריו, והגיוס הסתכם בכ-75 מיליון דולר. קרן OIC הזרימה במסגרת ההנפקה כ-15 מיליון דולר. הנורה האדומה הראשונה נדלקה כבר אז: בסוף הרבעון הראשון של אותה שנה נותרו בקופה כ-4.2 מיליון דולר בלבד, וכמעט כל התוכנית נשענה על התזרים החדש שאמור היה להיכנס מגיוסי ההון בשוק ההון.

מבחוץ נראה שהעסק דוהר. ההכנסות טיפסו משנה לשנה, מכ-49 מיליון דולר לכ-78 מיליון דולר בקפיצה של קרוב ל-60%, ומשם ליותר מ-103 מיליון דולר בשיא. הבעיה הסתתרה שורה אחת מתחת. במקביל לצמיחה תפחו ההפסדים: הפסד נקי של כ-33 מיליון דולר בשנה אחת, כ-79 מיליון דולר בשנה שאחריה, וכ-53 מיליון דולר בהמשך. כל דולר של מכירות גרר איתו הפסד כבד, וה-EBITDA נשאר שלילי כל הדרך.

למה בכלל המשקיעים התלהבו? 

זכוכית חכמה נתפסה כרכיב שעתיד להפוך לסטנדרט ברכבי היוקרה ובבנייה הירוקה, וגאוזי, עם שתי הטכנולוגיות שבידיה, נראתה כהימור על מגמה שהולכת ומתרחבת. ההערכות בשוק דיברו על תחום שצפוי לצמוח בקצב מהיר בעשור הקרוב, ככל שרכבים חשמליים ומבנים חכמים יאמצו זכוכית דינמית. אלא שהדרך מפיילוט ומדגם ראווה אל ייצור המוני יציב התבררה כאיטית ויקרה בהרבה מהמצופה. וכשסביבת הריבית התהדקה, הסבלנות של המשקיעים כלפי חברות שממשיכות לשרוף מזומן התאדתה מהר.

שריפת המזומן נבעה מעצם טבעו של העסק. פיתוח זכוכית חכמה דורש מחקר יקר, מפעלים, חומרי גלם מיוחדים ותהליכי אישור ארוכים מול יצרניות הרכב, שנמשכים שנים עד שדגם מגיע לפס הייצור. בזמן הזה הכסף ממשיך לזרום החוצה בעוד ההכנסה בצד השני מתעכבת. גאוזי גייסה שוב ושוב, נטלה בין היתר חוב של כ-15 מיליון דולר מבנק מזרחי טפחות, אבל קצב השחיקה בקופה תמיד הקדים את קצב הצמיחה במכירות.

ואז, במקום להתקרב לאיזון, העסק התחיל להצטמק. ההכנסות במחצית הראשונה של 2025 ירדו לכ-42 מיליון דולר לעומת כ-49 מיליון דולר בתקופה המקבילה, וברבעון בודד נרשמה נסיגה מכ-24 מיליון דולר לכ-20 מיליון דולר. ההנהלה המשיכה להציג תחזית שנתית של כ-130 עד 140 מיליון דולר בהכנסות עם EBITDA חיובי, בעוד המספרים בשטח הצביעו לכיוון ההפוך: הפסד נקי של כ-11 מיליון דולר ברבעון, ותזרים מזומנים חופשי שנשאר שלילי.

הפער נחשף

ההנהלה חגגה אבני דרך מסחריות מרשימות, את משטח הזכוכית הענק בקדילאק ואת הרחבת שיתופי הפעולה בתעופה, בזמן שהמאזן הצביע על קופה מתרוקנת. המשקיעים, שציפו שהחברה תתחיל להראות רווח, קיבלו במקום זה עוד רבעון של שריפת מזומן. הבשורות מהצד המסחרי כבר התקשו לרוץ מהר מספיק כדי להשיג את ההידרדרות הפיננסית, והמרחק בין ההכרזות למספרים שבדוחות התרחב מרבעון לרבעון.

שמונה עשר חודשים אחרי ההנפקה, החברות הבנות בצרפת נכנסו להליכי חדלות פירעון. גאוזי הפסיקה לפרסם דוחות כספיים מבוקרים במשך יותר משנה, נאסד"ק שלחה התראות על עמידה בתנאי המסחר בגלל מחיר מניה שצנח מתחת לרף הנדרש, ובפועל נותרה חשופה, נעדרת תשתית ייצור, ניהול ותפעול מסודרים. קו הייצור בישראל הושבת, 48 עובדים לשעבר נשארו עם שכר פתוח, והמפולת במסחר במניה שיקפה אובדן אמון כמעט מוחלט של המשקיעים.

הגורם המרכזי לקריסתה של גאוזי היה הפער בין ההצלחה המסחרית שהציגה לבין היכולת להפוך אותה לעסק רווחי. החברה אמנם עבדה עם לקוחות גדולים ומוכרים, אך ההכנסות הגיעו באיטיות ובשולי רווח שלא הספיקו לכסות את העלויות הכבדות של המפעלים, הפיתוח והרכישה בצרפת. כל עוד הצליחה לגייס הון, היא יכלה להמשיך לממן את הפעילות למרות ההפסדים. כשהגישה למימון הצטמצמה והחברה הפסיקה לפרסם דוחות כספיים, אמון המשקיעים נשחק במהירות והמניה איבדה כמעט את כל ערכה.

בימים אלה מנסה גאוזי לגבש הסדר חוב. החברה חייבת לקרן OIC יותר מ-35 מיליון דולר, וכלל חובותיה מוערכים בעשרות מיליוני דולרים. על השולחן מונחת הצעה להזרמת הון פרטית של כ-7 מיליון דולר, שממנה ייפרע שכר העובדים, והנושים נדרשים לאשר את המתווה ברוב של יותר מ-51%, בכפוף לאישור בית משפט. שני מסלולי החזר עומדים על הפרק. באחד, אירוע מימוש כמו מכירה או מיזוג שיניב יותר מ-330 מיליון דולר לכיסוי החובות. בשני, תשלום של רבע מהרווח הנקי השנתי לנושים מהרגע שבו החברה תחזור לרווחיות. הספקים אמורים לקבל את כספם על פני עד 60 תשלומים. בעלי המניות מהציבור, שקנו בהנפקה במחיר של 17 דולר, נותרו כמעט בלי דבר אחרי שהשווי נמחק.