מנפאואר: הביקוש לעובדי היי-טק ירד ב-12.7% החודש
מדד מנפאואר לביקוש לעובדי היי-טק, המבוסס על מודעות דרושים בעיתונות, עמד בחודש יולי 2006 על 106.4, נתון המשקף ירידה של 12.7% בביקוש לעומת מדד יוני 2006, שעמד על 121.9, וירידה חדה יותר של 13.5% לעומת מדד יולי 2005, שעמד על 123. לדברי אנשי מנפאואר, התפתחות זו משקפת את ההשפעה של המלחמה בצפון, ששינתה את מגמת הצמיחה המתונה בתחום ההיי-טק - למגמת ירידה.
רוב הקבוצות המקצועיות אופיינו על ידי ירידה בביקוש לעובדים ביולי. הקבוצה היחידה שיצאה מכלל זה הייתה קבוצת המנהלים – בקבוצה זו הביקוש ביולי נשאר ברמה הגבוהה של החודש הקודם. הביקוש למנהלים ביולי 2006 היה גבוה בכ-120% מאשר ביולי 2005, בו בזמן שביתר הקבוצות, הביקוש ביולי 2006 היה נמוך מאשר התקופה המקבילה אשתקד, או גבוה באחוזים בודדים בלבד. סך הביקוש לעובדי היי-טק ביולי 2006 היה נמוך מהביקוש בתקופה המקבילה אשתקד בכ-13.5%.
עידית פדן, מנכ"ל חברת MIT: "נתוני חודש יולי 2006 מראים ירידה חדה בביקוש לעובדי היי-טק, זאת לאחר תקופה של צמיחה מתונה בביקושים בענף ההיי-טק, מגמה שאפיינה את הענף בשנה האחרונה. ניתן ליחס את הירידה החדה להשפעה הכללית של המלחמה בצפון על כלל הפעילות הכלכלית במשק".
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
