בשורה התחתונה :טרה שחררה את השד של החומר המשמר מהארון והסירה את הכפפות. ימים יגידו אם הדבר יועיל יותר לטרה או יזיק יותר לתנובה. במלחמה ובאהבה הכל מותר. כל האמצעים כשרים, ובמלחמת הגבינות הצהובות אפשר כבר להבחין במערכה עקובה מדם רוויה אמצעי לחימה מגוונים. אז תנובה מטרטרת כבר שנים עם עקרון ההרגל שאסור לזלזל בו. גדלנו בבית ישראלי ולקביעה הזו אין תחליף. כל דבר חדש בטל בששים אל מול הרגל הנשען על זכרון ילדות וגעגוע. לאחרונה אנחנו מתחילים להבין מדוע מהדקת תנובה את חזית המסורת והמורשת. טרה נכנסה עם אלטרנטיבה שמאתגרת את כל הקטגוריה הנשלטת בידי תנובה, והיא עושה זאת במתקפה חסרת תקדים עם שלשה חיילות: הבריאותי, הטעם ואפילו הנוסטלגי. אז השיר הוא שיר מתרפק של להקת הנח"ל של פעם "בשמלה אדומה", למרות שהמוצר חדש ומבשר חדשנות שמסתכלת בעיקר אל העתיד. ההבטחה היא הבטחה כפולה - היא גם בריאותית והיא גם הבטחה של טעם. כדי לזרז את קליטת המסר בקרב הציבור, פונה טרה לאחריות ההורית ומייצרת רגשות אשמה נוכח ילדה קטנה ותמימה שתוהה, אגב מילות השיר, מדוע עליה לגדול על גבינה עם חמר משמר כשיש אלטרנטיבה. ואם לא די בכך - ברור שבימת המחזמר ממוקמת במעדניה שם ניצחת מלחמה יותר קשה מאשר על המדף כי הפורסת עומדת, לנצח, בין הצרכן לבין הגבינה. לצד הלהקה בסופרמרקט אפשר להיחשף לסרטון 'בדיקת עיניים' שעיקרו לייצר פוקוס על E 202 שמעיד על קיומו של חמר משמר בגבינות של תנובה. סביר להניח שההגמוניה של תנובה תופר בעקבות הכניסה של טרה לשוק הגבינות הצהובות. סביר להניח שהמודעות לחומר משמר בגבינה הצהובה, שהיה רדום עד כה, תתעורר ותערער גם את נאמני תנובה. בהמשך למחאת הקוטג', אפשר עדיין לזהות גלים של כעסים על תנובה כי על מי נכעס אם לא על מי שמסמל לנו את הבית ואת ההורים? עם זאת, בסופו של יום, תישאל השאלה המטרידה - עד כמה היתה טרה זקוקה לתקוע מרפק בצלעות של תנובה כדי לתפוס מקום, ועד כמה אפשר לבנות תפיסת טעם לצד הדיון ברכיבים התעשייתיים. מקרים רבים כגון משבר התולעים במקדונלד ומשבר הזכוכיות בפרייה נלמדים בבתי ספר לשיווק בכל העולם ומעלים תמיד את הספק לגבי השאלה - האם בשורה על היעדר מפגע במזון או שתיה מעודדת או מרתיעה את הצרכן?בהשקה של דיאט קוקה קולה בשנות השמונים שר אלטון ג'ון על הטעם וההרגשה ואומר לנו, בטון לאקוני, בסוף "דרך אגב יש בה רק קלוריה אחת", כי החשש שהרכיבים יגרעו מתפיסת הטעם - קיים. השאלה הגדולה היא האם הצליחה טרה להעביר לנו שני מסרים בבחינת 1+1=3 או ההיפך מכך, ושהימצאות סוגית ה"ללא חומר משמר" פגעה בתפיסת הטעם המוגדר כ"מממ" בפיו של מנשה נוי. ימים יגידו מה תעשה כפילות המסרים הזו לטרה, אולם סביר מאד להניח שהמהלך יפגע פגיעה כואבת בהגמוניה של תנובה ובעיקר בהתענגות שלנו על מושג ההרגל. כשמדובר בחידושים טכנולוגיים, מסורת ומורשת 'מצטלמות' פחות טוב מאי פעם. אבל במלחמה כמו במלחמה, לפעמים לא פחות חשוב להזיק ליריב מאשר להועיל לעצמינו. המהלך הבא, כמובן, שמור לתנובה, היות שטרה כבר לא תוכל להפתיע אלא רק לבסס את טריטוריית "נעם" ולהרחיב אותה. עם הזמן תזדקק נעם לערכים נוספים על פני טעם והיעדר חמר משמר. אין ספק שתנובה תתאושש מהמהלומה ותחזור רעננה לזירה עם פתרון שיבטא גם נוסטלגיה וגם חדשנות... כבר היו דברים מעולם. יהיה מעניין.