הרווח של BHP מטפס 30% ל-13.2 מיליארד דולר בזכות הנחושת
הרווח המתואם לשנה שהסתיימה ביוני הגיע ל-13.20 מיליארד דולר, מעל צפי של 12.66 מיליארד ואחרי 10.16 מיליארד אשתקד. הנחושת הניבה 18.19 מיליארד דולר מול 14.53 מיליארד מעפרת ברזל. הדיבידנד השנתי עולה ל-1.72 דולר למניה
BHP דיווחה על רווח מתואם של 13.20 מיליארד דולר בשנה שהסתיימה ב-30 ביוני, לעומת 10.16 מיליארד דולר בשנה הקודמת. מדובר בעלייה של 30%, ומעל צפי השוק שעמד על 12.66 מיליארד דולר. המנכ"ל ברנדון קרייג, שנכנס לתפקיד ב-1 ביולי אחרי מייק הנרי, הציג את הנחושת כמנוע של הקבוצה, אחרי שמחיר המתכת טיפס השנה מעל 14 אלף דולר לטון.
הנחושת, כולל תוצרי לוואי כמו זהב ואורניום, הניבה רווח תפעולי של 18.19 מיליארד דולר. עפרת הברזל הניבה 14.53 מיליארד דולר. בשנה מלאה הנחושת עוקפת את הברזל כמקור הרווח הגדול בחברה, אחרי שבמחצית הראשונה כבר תרמה יותר ממחצית ה-EBITDA. הדירקטוריון אישר דיבידנד סופי של 99 סנט למניה, והחלוקה השנתית כולה מגיעה ל-1.72 דולר למניה, הרמה הגבוהה זה ארבע שנים.
המחיר הגבוה מגיע מביקוש למרכזי נתונים ולרשתות חשמל. מחירי הנחושת מטפסים בגלל שוק הדוק וביקוש ממרכזי נתונים, ו-BHP, יצרנית הנחושת הגדולה בעולם, גובה את המחיר הזה במכרות בצ'ילה ובאוסטרליה. קרייג אמר שהביקוש העולמי לנחושת צפוי לעלות מכ-34 מיליון טון בשנה כיום ליותר מ-50 מיליון טון ב-2050.
איך הנחושת עקפה את עפרת הברזל
עשרות שנים עפרת הברזל מפילברה במערב אוסטרליה הייתה הבטן של BHP. השנה המתכת האדומה לקחה את הבכורה. 18.19 מיליארד דולר מול 14.53 מיליארד זה היפוך, רחוק מתנודה חודשית. כבר בדוח החציון לסוף דצמבר הנחושת תרמה כ-51% מה-EBITDA של הקבוצה, והשנה המלאה אישרה שהכיוון נשאר. המחיר מעל 14 אלף דולר לטון, אחרי שבתחילת השנה כבר נשבר רף 13 אלף, מסביר חלק גדול מהפער.
קרייג הגיע מתפקיד ראש הפעילות באמריקות, שם יושבים מכרות הנחושת הגדולים, כולל אסקונדידה בצ'ילה. הוא מדבר על הנחושת כמנוע, ועל ביקוש שמתרחב ממרכזי נתונים, מרשתות חשמל ומהמעבר לאנרגיה נקייה. זה מתאים למינוי. הנרי בנה את התיק, וקרייג מקבל שנה שבה המחיר עשה את העבודה. מחיר הנחושת כבר חצה 13 אלף דולר לטון בינואר, ומאז המשיך לטפס אל מעל 14 אלף.
עפרת הברזל נשארה גדולה. 14.53 מיליארד דולר זה עדיין עסק שמן, רק במקום השני. מחיר העפרה נסחר סביב 95 דולר לטון, רחוק מהשיאים של השנים הקודמות, בזמן שהנחושת רצה לשיא. BHP ממשיכה להיות יצרנית עפרה זולה במערב אוסטרליה, אבל התמהיל של הקבוצה כבר מספר סיפור אחר. מי שקנה את המניה בגלל סין והברזל מקבל עכשיו מניה שתלויה יותר בביקוש לחשמל ול-AI. BHP נשארת חברת הכרייה הרשומה הגדולה בעולם, עם רגליים בסידני ובלונדון, והשוק כבר מודד אותה לפי מחיר הנחושת יותר מאשר לפי אוניית העפרה שיוצאת מפילברה.
מה הדיבידנד של 1.72 דולר אומר
חלוקה שנתית של 1.72 דולר למניה, אחרי דיבידנד סופי של 99 סנט, היא המספר שהשוק בסידני סופר הבוקר. זו הרמה הגבוהה זה ארבע שנים, והיא מגיעה עם רווח שגם עקף את הצפי. הדירקטוריון משלם מזומן כשהתזרים חזק, במקום לשמור הכול לפרויקט הבא. לקרייג זה נוח. הוא נכנס לתפקיד עם דוח שכבר סגור, ועם חלוקה שמשדרת ביטחון.
הרווח של 13.20 מיליארד דולר מול 10.16 מיליארד אשתקד, ומול צפי 12.66 מיליארד, נותן לקרייג מרווח. הוא יכול לדבר על צמיחה בנחושת, והברזל נשאר ברקע. הביקוש שקרייג צייר - מ-34 מיליון טון ליותר מ-50 מיליון ב-2050 - הוא אופק ארוך. עד אז החברה צריכה להחזיק ייצור במכרות קיימים, כי מכרה נחושת חדש לוקח שנים ודולרים רבים.
מה שייבדק עכשיו הוא אם מחיר הנחושת נשאר מעל 14 אלף דולר לטון, ואם עפרת הברזל סביב 95 דולר מספיקה כדי שהרגל השנייה תישאר רווחית. הדיבידנד של 1.72 דולר כבר יצא. הרווח של 13.20 מיליארד כבר נרשם. השאלה הבאה היא אם קרייג יצליח לגדל את הייצור בנחושת בקצב שמצדיק את המחיר שהשוק כבר נתן לסיפור. בינתיים השנה נסגרה עם היפוך בעסק ועם חלוקה שמזכירה לבעלי המניות למה הם מחזיקים מניית כרייה.
