המשטרה צפויה להשיק בשנה הבאה את מיזם "שוטרי הדרך", רכבים מנהליים ללא סימני זיהוי יצוידו במצלמות חכמות שיחוברו לאפליקציה בטלפון השוטר. המשמעות: כל רכב משטרתי עשוי להיות כלי אכיפה, וכל שוטר יוכל לרשום דוחות בלחיצת כפתור. המהלך הזה יכול להיות חשוב על מנת לספק ביטחון גדול יותר בכבישים ולמנוע נהיגה מסוכנת. 

המודל מזכיר את תוכנית "שומרי הדרך"  של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, אך עם הבדל מהותי: בעוד שאזרחים ב"שומרי הדרך" מתעדים עבירות שמובילות לאזהרות בלבד, כאן מדובר בשוטרים שיוכלו להפיק דוחות תנועה מחייבים. 

נהגים לא יוכלו לזהות בקלות רכב משטרתי. כל רכב שעומד לצדכם בפקק עלול להכיל שוטר שמתעד חציית קו הפרדה רצוף, מעבר באור אדום, כניסה לצומת פקוקה, שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה ועוד. כל שוטר, גם אם הוא בדרך למשימה מנהלית, יהפוך לכלי אכיפה פוטנציאלי. זה יגדיל את היקף הדוחות. כוח האדם של המשטרה והכלים שיעמדו לרשותה יהיו מאוד משמעותיים ביחס להיום.  

שאלות ותשובות על המיזם המשטרתי ואכיפת תנועה בישראל

האם רכב עם מצלמה יכול להוות ראיה משפטית לדוח תנועה, ומה ההבדל בין זה לצילום של אזרח רגיל?

• נתפס במהירות של 190 קמ"ש - אבל זוכה בביהמ"ש
• בקרוב: מלכודות המהירות החדשות של המשטרה; היקף הדוחות יעלה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

השאלה נוגעת בלב הבעייתיות המשפטית של המיזם. כיום, סעיף 27א לפקודת התעבורה מאפשר הסתמכות על צילום ממצלמה קבועה או ניידת כראיה לעבירת תנועה, אך החוק מתייחס בעיקר למצלמות מכוילות ומאושרות. כשמדובר בשוטר המצלם מרכב לא מסומן, נוצר מצב ביניים מורכב - מצד אחד זוהי עדות של שוטר בתפקיד, מצד שני זו לא מצלמה מכוילת רשמית. בבתי המשפט, עדות שוטר נחשבת לראיה חזקה יותר מצילום אזרח, אך השימוש באפליקציה סלולרית מרכב לא מסומן עלול לעורר טענות הגנה חדשות. ייתכן שיידרש תיקון חקיקה או לכל הפחות נהלים ברורים שיבטיחו שהתיעוד עומד בסטנדרטים משפטיים. החשש הוא שללא הסדרה ברורה, חלק מהדוחות עלולים להיפסל בבתי משפט.

מה קורה אם שוטר מחוץ לשעות העבודה שלו רואה עבירת תנועה חמורה - האם הוא יכול להשתמש במערכת החדשה?

סוגיה זו חושפת את הגבול הדק בין שוטר כאדם פרטי לשוטר כנציג החוק. מבחינה עקרונית, שוטר הוא שוטר 24/7 ויש לו סמכויות מסוימות גם מחוץ לשעות העבודה, במיוחד בעבירות חמורות. אך השימוש במערכת משטרתית רשמית מחוץ לשעות העבודה מעלה שאלות מורכבות: האם זו שעת עבודה שצריך לשלם עליה? מה קורה אם השוטר מעורב בתאונה תוך כדי תיעוד? האם השימוש באפליקציה המשטרתית מחייב אישור מוקדם? סביר להניח שהמשטרה תגביל את השימוש במערכת לשעות תפקיד רשמיות בלבד, אך זה עלול ליצור מצבים אבסורדיים שבהם שוטר רואה עבירה חמורה ולא יכול לתעד אותה כי הוא לא "מחובר" למערכת. הפתרון כנראה יהיה בהגדרת סל עבירות חמורות שבהן מותר שימוש חריג במערכת.

כיצד המערכת החדשה משתלבת עם מדיניות הקנסות הכפולים והמשולשים שהוטלו לאחרונה על עבירות תנועה מסוימות?

השילוב בין הגברת האכיפה להחמרת הענישה יוצר אפקט מכפיל שעלול להיות בעייתי. קנסות של אלפי שקלים על עבירות כמו אי מתן זכות קדימה להולכי רגל או נסיעה בנתיב תחבורה ציבורית, בשילוב עם אכיפה סמויה מאסיבית, עלולים ליצור מצב של "מלכודת כלכלית" לנהגים. מצד אחד, זו המטרה - הרתעה משמעותית שתשנה התנהגות. מצד שני, כשהאכיפה נעשית סמויה ובהיקפים גדולים, והקנסות גבוהים מאוד, נוצר חשש מוגבר שהמערכת פועלת יותר כמכונת גביית כספים מאשר ככלי חינוכי. המבחן האמיתי יהיה בנתוני התאונות - אם המערכת החדשה תוביל לירידה משמעותית בתאונות ולא רק לעלייה בהכנסות מקנסות, היא תוכיח את עצמה. אחרת, הלגיטימיות הציבורית שלה תיפגע קשות.

• מס הקנייה על רכבים חשמליים צפוי לעלות
• טלקאר משיקה את KGM טורס ההיברידי - החל מ 175,000 ש"ח
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• שיא ישראלי חדש - פרארי ב-18,000,000 שקל

מדוע דווקא עכשיו המשטרה עוברת למודל של אכיפה סמויה רחבה, ומה זה אומר על כיוון החשיבה של המערכת?

המעבר לאכיפה סמויה משקף שינוי תפיסתי עמוק במשטרה. במשך שנים האמינו שנוכחות גלויה של ניידות היא המרתיעה ביותר - הנהג רואה ניידת ומאט. כעת ההבנה היא שהנהגים למדו את המשחק, הם מאטים ליד הניידת וממשיכים לדהור אחר כך. האכיפה הסמויה מבוססת על עיקרון הפנאופטיקון שמשמעותו כשאתה לא יודע מתי צופים בך, אתה נוהג כאילו תמיד צופים בך. זה גם פתרון למחסור בניידות תנועה, במקום להוסיף מאות ניידות יקרות, הופכים כל רכב משטרתי לניידת פוטנציאלית. אבל השינוי הזה מסמן גם מעבר מתפיסה של "המשטרה בשירות הציבור" לתפיסה של "המשטרה מפקחת על הציבור". זו גישה שעלולה לפגוע באמון ולייצר אנטגוניזם במקום שיתוף פעולה.

האם יש סיכוי שהמערכת החדשה תיצור "ציידי דוחות" בקרב שוטרים שירצו להראות נתוני אכיפה גבוהים?

החשש מתופעת "ציידי הדוחות" אינו חדש, אך המערכת החדשה עלולה להחריף אותו. כשכל שוטר יכול לרשום דוחות בקלות ובמהירות, וכשיש לחץ ארגוני להראות תוצאות, נוצר תמריץ בעייתי. במשטרות בעולם שבהן יש יעדי אכיפה, נמצא שזה מוביל להתמקדות בעבירות קלות לתיעוד על חשבון עבודה משטרתית מורכבת יותר. הסכנה היא ששוטרים יעדיפו לבלות זמן בתיעוד עבירות תנועה קלות במקום לעסוק בפשיעה או בעבודה קהילתית. המשטרה תצטרך ליצור מנגנוני בקרה ואיזון - למשל, הגבלת מספר הדוחות שניתן לרשום ביום, או דרישה לאישור על עבירות מסוימות. בלי זה, יש סיכון של שחיקת האמון הציבורי ופגיעה בתדמית המשטרה.

מה ההשלכות הפסיכולוגיות והחברתיות של תחושה שכל רכב ברחוב עלול להיות ניידת סמויה?

המעבר למצב שבו "כל רכב חשוד" עלול ליצור אווירה של חשדנות כללית ומתח מתמיד על הכביש. מחקרים מראים שתחושת מעקב מתמדת יכולה להוביל למתח פסיכולוגי, גם אצל אנשים שומרי חוק. הנהיגה עלולה להפוך מחוויה יומיומית רגילה למצב של עירנות-יתר מתישה. זה עלול להשפיע גם על היחסים בין נהגים - כשכל רכב לבן הוא איום פוטנציאלי, רמת האגרסיביות והחשדנות בכביש עלולה לעלות. מצד שני, אם באמת כולם ינהגו בזהירות רבה יותר, זה יכול להציל חיים. השאלה היא האם המחיר הפסיכולוגי והחברתי שווה את התועלת הבטיחותית, ואם יש דרכים אחרות להשיג את אותה מטרה בלי ליצור חברת מעקב.

למה לא משקיעים את התקציב הזה בחינוך לנהיגה טובה יותר או בשיפור התשתיות במקום במערכות אכיפה?

זו השאלה הקלאסית של גזר מול מקל. המשטרה תטען שאכיפה נותנת תוצאות מיידיות, נהג שקיבל דוח על מעבר באדום יחשוב פעמיים בפעם הבאה. חינוך, לעומת זאת, הוא תהליך ארוך ולא תמיד ברור באפקטיביות שלו. אבל מחקרים בעולם מראים תמונה מורכבת יותר - המדינות עם הכבישים הבטוחים ביותר משלבות חינוך מגיל צעיר, תשתיות מעולות ואכיפה מידתית. בישראל יש נטייה להתמקד באכיפה כי זה נראה כפתרון מהיר וזול יחסית. שיפור תשתיות עולה מיליארדים, חינוך דורש סבלנות ותכנון ארוך טווח. אכיפה נותנת תחושה של "עשייה" מיידית ומייצרת הכנסות. אבל ללא השקעה מקבילה בחינוך ותשתיות, האכיפה לבדה לא תפתור את הבעיה השורשית של תרבות הנהיגה הישראלית.

האם המערכת החדשה תוכל לזהות ולתעד גם עבירות של רוכבי אופניים וקורקינטים חשמליים?

זו שאלה מעניינת שחושפת את הפער בין הטכנולוגיה למציאות בשטח. תיאורטית, המצלמות יכולות לתעד כל עבירת תנועה, כולל של רוכבי אופניים וקורקינטים. אבל בפרקטיקה יש בעיות: לרוב אין להם לוחיות רישוי, קשה לזהות אותם, והאכיפה מורכבת. המשטרה צפויה להתמקד בתחילה בעבירות רכב קלאסיות שבהן הזיהוי פשוט והגבייה אפשרית. אבל העניין הציבורי הגובר בבטיחות הרוכבים והולכי הרגל עלול ללחוץ להרחבת המערכת. זה עלול ליצור מצב אבסורדי שבו נהג רכב מקבל דוח על חציית קו הפרדה ב-100 קמ"ש, ולידו רוכב קורקינט עובר באדום במדרכה בלי שום תיעוד. השוויון בפני החוק דורש פתרון גם לאכיפה על כלי רכב קלים.

מה קורה אם המערכת תהפוך כל כך אפקטיבית שמספר הדוחות יעלה פי עשרה - האם בתי המשפט לתעבורה יוכלו להתמודד עם העומס?

זו נקודה עיוורת משמעותית בתכנון. המערכת המשפטית כבר היום סובלת מעומסים, ובתי משפט לתעבורה מתקשים להתמודד עם כמות התיקים. אם המערכת החדשה תייצר עשרות אלפי דוחות נוספים בחודש, המערכת עלולה לקרוס. התוצאה תהיה עיכובים ארוכים בטיפול בערעורים, לחץ לסגור תיקים בעסקאות טיעון, וירידה באיכות הדיון המשפטי. זה עלול גם ליצור אפקט בומרנג - אם נהגים יגלו שהמערכת עמוסה מדי ושקל לדחות דיונים או לבטל דוחות על טכניקליות, ההרתעה תיפגע. המשטרה תצטרך לחשוב לא רק על האכיפה עצמה, אלא על כל שרשרת הטיפול - מהדוח ועד התשלום או הדיון המשפטי. בלי תגבור משמעותי של בתי המשפט, המערכת החדשה עלולה להביס את עצמה.