"ידידי האזרחים, אני עומד פה היום בצניעות מולכם, מודה על אמונכם תוך שאני מכיר בהקרבות שבצעו אבותינו. אני מודה לנשיא בוש על שירותו ועל שיתוף הפעולה בחילופי הממשל. 44 נשיאים הושבעו עתה לתפקיד הנשיאות. המילים הללו נאמרו בזמנים של גאות ושגשוג ובמים שלווים של שלום. למרות זאת, לעיתים השבועה נאמרת כשעננים נאספים או בזמן סערה. ברגעים אלו, אמריקה המשיכה להתקדם לא בזכות כישרון או חזון של בעלי התפקידים, אלא בגלל שאנחנו, האנשים, נשארנו נאמנים לאידיאלים של אבותינו.

כך היה. כך חייב להיות בדור זה של אמריקנים.

שאנחנו נמצאים בזמן של משבר - זה ברור מאוד כעת. האומה שלנו נמצאת במלחמה מול רשת של שנאה ואלימות. הכלכלה נחלשה מאודף כתוצאה של חמדנות וחוסר אחריות של חלק, אך גם הכישלון הקולקטיבי שלנו לקבל החלטות קשות ולהכין את האומה לעידן חדש. בתים אבדו; משרות קוצצו; עסקים קרסו. הבריאות שלנו יקרה מדי, בתי הספר מאכזבים רבים מדי, וכל יום מביא עוד הוכחה כי הדרכים בהם אנו משתמשים באנרגיה מחזקות את יריבינו ומאיימות על העולם.

אני אומר לכם היום כי האתגרים שאנו ניצבים למולם הינם אמיתיים. הם רציניים והם רבים. המענה לא יהיה קל או תוך זמן קצר. אך דעו זאת, אמריקה - יהיה מענה.

ביום זה, אנו נאספים בגלל שבחרנו בתקווה ולא בפחד, אחדות ויעוד על חשבון קונפליקט וסכסוך. ביום זה, אנו תובעים סוף להתמרמרות הקטנונית ולהבטחות השווא, להטחת ההאשמות ודוגמות שחוקות, שחנקו את הפוליטיקה שלנו לזמן ארוך כל-כך.

אנו נותרים אומה צעירה, אך במילות כתבי הקודש, הזמן הגיע לשים בצד דברים ילדותיים. הזמן הגיע לחזק את רוחינו; לבחור את היסטוריה טובה יותר לנו; לצעוד קדימה לקראת רעיון נאצל שהועבר מדור לדור: ההבטחה האלוהית לפיה כולם שווים, כולם חופשיים, ולכולם מגיעה הזכות לרדוף אחר אושרם המלא.

באישור מחדש אל גדולתנו כאומה, אנו מבינים כי גדולה לעולם לא ניתנת. חייבים להרוויח זאת. המסע שלנו מעולם לא היה של קיצורי דרך או של פשרות. זוהי לא הייתה דרך של חלשים - של אלו המעדיפים נופש על עבודה, או מחפשים רק את התענוגות של העשירים והמפורסמים. היו אלו לוקחי הסיכונים, עובדים - גברים ונשים בעבודתם הם אלו שלקחו אותנו עד כאן לשגשוג וחופש.

למענינו, הם ארזו את כל עולמם ונדדו וחצו אוקינוסים בחיפושם אחר חיים חדשים. למענינו, הם עבדו בפרך והתיישבו במערב; סבלו מהצלפת השוט ועבדו את האדמה הקשה. למענינו, הם לחמו ומתו, במקומות כמו קונקורד וגטיסברג, נורמנדי וקיי סאן.

שוב ושוב אנשים אלו נאבקו והקריבו ועבדו עד שידיהם דיממו בכדי שאנו נוכל לחיות טוב יותר. הם ראו באמריקה גדולה מסכום שאיפותינו הבודדות; אדירה יותר מכל ההבדלים המולדים או המעמדיים.

זהו המסע שאנו ממשיכים היום. נותרנו המשגשגים ביותר, האומה החזקה ביותר בעולם. העובדים שלנו אינם פחות יצרניים מאשר לפני המשבר. מוחינו אינו פחות יצירתי, הסחורה שלנו והשירותים שלנו עדיין נחוצים כמו בשבוע, בחודש או בשנה האחרונה. אך הזמן בו הגנו על אינטרסים צרים ודחינו החלטות לא נעימות - הזמן הזה עבר לבטח. החל מהיום, אנו חייבים להרים עצמנו, לנער האבק, ולהתחיל שוב את העבודה לבנייה מחדש של אמריקה.

בכל מקום שנסתכל נמצא עבודה שצריכה להיעשות. מצב הכלכלה קורא לפעולה חזקה ומהירה, ואנו נפעל - לא רק ליצירת מקומות עבודה חדשיםף אך גם בכדי להניח יסודות לצמיחה. אנו נבנה כבישים וגשרים, את רשת החשמל וקווים דיגיטליים המזינים את המסחר ומאחדים אותנו. נשיב את המדע למקומו הראוי, ונפעיל טכנולוגיה להעלאת איכות שירותי הבריאות ולהורדת מחירם. נרתום את השמש, את הרוחות ואת האדמה בשביל לתדלק את מכוניותינו ולהפעיל את מפעלינו. ונהפוך את בתי הספר שלנו, את הקולג'ים והאוניברסיטאות שיתאימו לדרישות העידן החדש. את כל זאת אנו יכולים לעשות. את כל זאת נעשה.

עכשיו ישנם כאלו המפקפקים בשאיפותינו - הרומזים כי המערכת שלנו לא יכולה לסבול יותר מדי תוכניות גדולות. הזיכרון שלהם קצר. הם שכחו את מה שהארץ הזו כבר עשתה; את מה שגברים ונשים חופשיים יכולים להשיג כשהדמיון מאוחד עם מטרה משותפת, כשצורך מצורף לאומץ.

מה שהציניים לא מצליחים להבין הוא שהאדמה זזה מתחת לרגליהם - שהטיעונים הפוליטיים היבשים שלהם ששאבו אותנו לזמן ארוך מדי לא תקפים יותר.השאלה שאנו שואלים היום היא לא האם הממשלה גדולה או קטנה מדי, אך האם היא עובדת - האם היא עוזרת למשפחות למצוא עבודה בשכר ראוי, דואגת שיוכלו להרשות לעצמן פרישה מכובדת. היכן שהתשובה היא "כן", אנו מתכוונים להתקדם קדימה. היכן שהתשובה היא "לא", התוכניות יסתיימו. ואלו מאיתנו המנהלים את כספי הציבור יוחזקו כאחראים - להוציא את כספינו בחוכמה, לשנות הרגלים רעים, ולעשות עסקים לאור היום - רק אז נוכל להחזיר את האמון הנחוץ בין האנשים לממשלתם.

גם לא עומדת מולנו השאלה האם השוק הוא כוח טוב או רע. אין כמו כוחו של השוק בייצור עושר והרחבת החירות, אך משבר זה הזכיר לנו כי בלי עין פקוחה, השוק יכול להסתחרר מחוץ לשליטה - וכי אומה לא יכולה לשגשג לאורך זמן כשהיא מעדיפה את המשגשגים בלבד. הצלחת הכלכלה תמיד הייתה בנוייה לא רק על גודל התמ"ג, אך על היקף השגשוג; על יכולתינו להגדיל האפשרויות לכולם - לא מתוך צדקה, אלא משום שזוהי הדרך הבטוחה לטוב המשותף.

בנוגע לביטחון המשותף, אנו דוחים את הבחירה בין הביטחון שלנו לבין האידיאלים שלנו. אבותינו עמדו בפני איומים שאנו בקושי יכולים לדמיין, הבטיחו את שלטון החוק וזכויות האדם, דבר שהתרחב בדורות שאחרי. האידיאלים הללו עדיין מאירים את העולם, ולא נוותר עליהם. לכל האנשים והממשלות הצופים בנו היום, מהבירות לכפר הקטן בו נולד אבי: דעו שאמריקה היא ידידהשל כל אומה וכל אדם, אישה או ילד המחפש עתיד של שלום והגינות, ואנו מוכנים להוביל שוב.

אנו שומרי המורשת. מובלים ע"י עקרונות אלו שוב, אנו יכולים להתמודד עם איומים חדשים הדורשים מאמץ גדול יותר - אפילו שיתוף פעולה והבנה גדולה יותר בין אומות. אנו נתחיל בעזיבת עיראק לאנשיה באופן אחראי, ונלחם למען שלום באפגניסטן. עם חברים ותיקים ויריבים לשעבר, אנו נעבוד ללא הפסק להורדת האיום הגרעיני, ונפחית את איום ההתחממות העולמית. לא נתנצל על דרך החיים שלנו , ולא נוותר על זכותינו להגן עליה. ואלו המתכוננים לקדם את מטרותיהם על ידי הטלת טרור ורצח חפים מפשע, אנו אומרים לכם כעת שהרוח שלנו חזקה מתמיד ואינה יכולה להישבר. לא תוכלו להביס אתנו, אנחנו נביס אתכם.

אנו יודעים שהמסורת המטולאת שלנו היא החוזקה שלנו, לא רק חולשתנו. אנו אומה של נוצרים ומוסלמים, יהודים והינדואיסטים וגם אתאיסטים. אנו מעוצבים מכול מיני שפות ותרבויות, שנשאבו מקצוות תבל. טעמנו את הטעם המר של מלחמת האזרחים וההפרדה הגזעית ויצאנו חזקים מהפרק הקודר הזה מאוחדים יותר. איננו יכולים אלא להאמין ששנאה ישנה תחלוף יום אחד, שהגבולות יתמוססו, שהעולם יקטן, שהאנושות המשותפת תחשוף עצמה ושאמריקה תמלא תפקיד בקבלתו של עידן חדש של שלום.

לעולם המוסלמי אני אומר, אנו מבקשים דרך חדשה להתקדם, המבוססת על אינטרסים משותפים וכבוד הדדי. למנהיגי העולם, המבקשים לנטוע סכסוכים או להאשים את תחלואות החברה במערב – דעו שעמכם ישפטו אתכם על מה שאתם יכולים לבנות ולא על מה שאתם הורסים. לאלו הנתלים בכוח דרך שחיתות ומרמה והשתקת קולות ההתנגדות, דעו שאתם נמצאים בצד הלא נכון של ההיסטוריה. אך גם לכם נושיט ידינו אם אתם מוכנים להרפות את האגרוף.

לעמים העניים, אנו מתחייבים לעבוד לצדכם על מנת לאפשר לחוות שלכם להצמיח תבואה ולאפשר זרימה של מים נקיים. להאכיל את הרעבים ולהזין את המוחות הרעבים. ולאומות המפותחות הנהנות כמונו משגשוג יחסי, אנו אומרים שאיננו יכולים עוד לאפשר לעמנו להיות אדישים לנוכח הסבל מחוץ לגבולותינו. איננו יכולים לצרוך את משאבי העולם ללא התייחסות להשלכות. העולם השתנה, עלינו להשתנות עמו.

בעודנו בוחנים את הדרך הנפרשת בפנינו, אנו זוכרים בענווה ומתוך הוקרה את האמריקאים האמיצים אשר בשעה זו, מפטרלים במדברות רחוקים והרים מרוחקים. יש להם מה להגיד לנו היום, בדיוק כפי שיש לאלו שנפלו ושוכבים כעת בבית הקברות בארלינגטון. אנו מוקירים אותם לא רק בשל העובד השהם השומרים של החופש שלנו, אלא בשל העובדה שהם מסמלים את רוח השירות. את הרצון למצוא משמעות במשהו גדול ממך. ועדיין, ברגע זה – רגע שיכונן דור שלם – זוהי בדיוק הרוח שצריכה למלא את כולנו.

ממשלות יכולות לעשות מה שהן יכולות עד גבול מסוים, אך בסופו של דבר האומה הזו מסתמכת על האמונה וההחלטיות של העם האמריקאי. על החמלה שגורמת לאדם לקחת תחת חסותו זר כשסכר נפרץ, חוסר האנוכיות של הפועלים שמעדיפים לעבוד פחות שעות מאשר לראות חבר מאבד את עבודתו – תכונות אלו עוזרות לנו להתגבר על השעות האפלות ביותר. זהו אומץ הלב של הכבאי הפורץ לתוך חדר המדרגות אפוף בעשן, אך גם של ההורה המוכן להאכיל ילד שקובעות את גורלנו.

האתגרים הניצבים בפנינו הם אולי חדשים. הכלים בהם עלינו להשתמש כדי להתמודד איתם אולי חדשים. אך הערכים בהם הצלחתנו תלויה – עבודה קשה וכנות, אומץ ומשחק הוגן, סובלנות וסקרנות, נאמנות ופטריוטיזם – הם ישנים. הדברים האלה הם אמיתיים. הם היו הכוח המניע שלנו לכל אורך ההיסטוריה.

מה שדרוש הוא חזרה לאמיתות האלה. מה שנחוץ מאיתנו כעת הוא עידן חדש של אחריות – הכרה מצד כל אמריקאי, שיש לנו חובות לעצמנו, לאומה שלנו ולעולם. חובות שאנו לא מקבלים בחוסר רצון אלא דווקא בשמחה, בטוחים בידיעה שאין דבר יותר מספק לרוח, יותר מכונן לאופי שלנו, מאשר לתת את כל מה שיש לנו למשימות הקשות. זהו המחיר וההבטחה של האזרחות.

זהו מקור הביטחון שלנו – הידיעה שאלוהים קורא לנו לעצב גורל לא ודאי. זוהי משמעות החירות שלנו והאמונה שלנו – הסיבה שבגללה כל גבר, אישה וילד מכל גזע ובעל כל אמונה יכול להצטרף לחגיגה לאורך האתר המופלא הזה, והסיבה שבגללה אדם שאביו לא היה יכול לקבל שירות במסעדה מקומית לפני 60 שנה, יכול לעמוד בפניכם היום כדי להישבע בשבועה הקדושה מכולן.

לכן, הבה נצרוב את היום הזה בזיכרון, של מי שאנחנו ואיזה מרחק רב עברנו. בשנת לידתה של אמריקה, בחודשים הקרים ביותר, קבוצה קטנה של פטריוטים התכנסה במחנות לחופי נהר קפוא. הבירה ננטשה. האויב התקדם. השלג הוכתם בדם.

ברגע בו הצלחת המהפכה שלנו היתה מוטלת בספק, אבי האומה שלנו ציווה להקריא את המילים הבאות לאנשים: 'תנו לדורות הבאים לדעת, שבעומקו של החורף, בו דבר מלבד תקווה וצדק לא יכול היה לשרוד...העיר והמדינה, שעמדו בפני סכנה ממשית, התעלו כדי לעמוד באתגר'.

אמריקה! בפני הסכנות המשותפות הניצבות בפנינו, בחורף הזה עם כל הקשיים, הבה נזכור את המילים הנצחיות הללו. עם תקווה וצדק, הבה ננצור פעם נוספת את הרגעים המקפיאים ונעמוד בסופות העתידות לבוא.

מי יתן וילדי ילדינו יאמרו שכאשר בחנו אותנו, סירבנו להניח למסע הזה להסתיים, שלא נסוגנו לאחור ולא היססנו. ועם עיניים הנשואות לאופק ועם חסד האל המונח עלינו, נשאנו הלאה את המתנה הנפלאה של החירות ונשאנו אותה לחוף מבטחים למען הדורות הבאים."

עוד בנושא השבעת אובאמה: