"בעזרת אללה ניצחנו" אמר בנאום הניצחון זוהראן ממדאני שסחף אחריו מהגרים ומיעוטים והבטיח להם ירידה בעלויות, מחירי שכירות ודירות נמוכים יותר ומס לעשירים.  האם הוא מסוכן ליהודים בניו יוק ואיך יראו היחסים עם ישראל? הרחבה: ממדאני וישראל: עמדות חדות נגדנו ושינוי צפוי ביחסים עם הקהילה היהודית.

ממדאני זכה בראשות העיר שנחשבת בירת העולם הפיננסי, סמל הקפיטליזם הגלובלי. הוא בן 34, סוציאליסט דמוקרטי, עלה לשלטון על גבי מסרים תקיפים בחריפותם נגד הבנקים הגדולים, נגד וול סטריט ונגד העשירים ששלטו בעיר במשך עשורים. כמי שנולד בקווינס להורים מהגרים מאוגנדה ומסוריה, הוא מייצג קולות שהיו בשוליים שוליים והפכו למיינסטרים: דור צעיר שמתוסכל מפערי העושר, ממשבר הדיור ומעלויות החיים שמגיעות לשיאים חסרי תקדים. ניצחונו אינו רק ניצחון אישי; הוא אתגר ישיר למערכת הפיננסית בעיר ובארה"ב בכלל. וול סטריט לא תיפגע מחר בבוקר, אבל הקולות נגד בנקאים, עשירים עלולים להביא לסחף של שינוי רדיקלי שיפגע בקפיטליזם ובבורסה שהיא המעוז המוצק והברור ביותר לקפיטליזם.  

הבחירות, שהתנהלו על רקע אינפלציה מתמשכת ומחאות חברתיות, הדגישו את הקרע בין וול סטריט לבין תושבי העיר הרגילים. ממדאני זכה ב-52% מהקולות, בעיקר בקרב מצביעים צעירים, מיעוטים ופועלים, והביס את יריבתו הרפובליקנית שנתמכה על ידי תורמים פיננסיים. כעת, כשהוא עומד להיכנס לתפקיד בינואר , העיניים נשואות אליו: האם יוכל ליישם את חזונו הרדיקלי מבלי להרוס את המנוע הכלכלי שמניע את ניו יורק? השאלה הזו מעוררת דיונים סוערים בקרב אנליסטים, בנקאים ומפקחים רגולטוריים, שרואים בו איום על יציבות השוק.

ביקורת בוטה על העשירים והאליטה הפיננסית

עמדתו כלפי העשירים היא ישירה ובלתי מתפשרת, ומבוססת על ניתוח פערים כלכליים שפילחו את העיר לשניים: רובעי מנהטן המבריקים מול שכונות קווינס ובברוקלין המדממות. בפודקאסט של מגזין Espresso, הוא הצהיר בגאווה: "אני לא חושב שצריך להיות מיליארדרים." הציטוט הזה, שזכה לכותרות בעיתונים גלובליים, אינו סתם סיסמה; הוא ביטוי לאידאולוגיה שמאתגרת את הליבה של הקפיטליזם האמריקאי, הרעיון שהצטברות עושר פרטי ללא גבולות היא מנוע להתקדמות. ממדאני טוען כי בניו יורק, שבה האחוזון העליון העליון מחזיק ב-40% מהעושר, מיליארדרים כמו מייקל בלומברג או סטיבן שוורצמן אינם גיבורים, אלא סמל למערכת שבונה ארמונות על גבם של מיליוני תושבים שמתקשים לשלם שכ"ד.

• ממדאני יכול להפוך את ניו יורק - בירת הקפיטליזם - למעבדה סוציאליסטית; והקשר לישראל
• "לא נשקיע באג"ח ישראל" ו"אינתיפאדה גלובלית"
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הביקורת שלו מתמקדת לא רק באנשים, אלא במבנה: הבנקים הגדולים, כמו ג'יי.פי. מורגן וגולדמן סאקס, שמממנים פרויקטי פיתוח עירוניים תוך ניצול זול של כוח עבודה. הוא רואה בהם כוחות ששולטים במדיניות העיר דרך תרומות פוליטיות והשקעות אסטרטגיות, ומקדמים אג'נדה שמעדיפה רווחים על פני רווחה ציבורית. "בעידן של אי-שוויון כזה, עושר מופרז אינו חירות; הוא כבלים על החברה כולה", אמר בראיון ל-Times of India. עמדה זו, ששורשיה באידאולוגיית הסוציאל-דמוקרטיה של ברני סנדרס ואלכסנדריה אוקסיו-קורטז, קוראת תיגר על הנחת היסוד ששוק חופשי יתקן את עצמו. במקום זאת, ממדאני מציע מודל שבו הממשלה העירונית משמשת כמגן, לא כמשרת של האליטות.

עוינות מצד וול סטריט והחשש לעזיבת הון

התגובה מוול סטריט הייתה צפויה וחריפה. הסקטור הפיננסי, שתורם כ-8% מהתמ"ג של ניו יורק ומעסיק מאות אלפי תושבים, רואה בממדאני איום קיומי. "עלייתו של זוהראן ממדאני מאיימת על הנוף הפיננסי של ניו יורק ויש בהלה בוול סטריט" היו הכותרות בחודשים האחרונים - מנכ"לים בבתי השקעות ובקבוצות גידור חוששים כי מדיניותו תגביר רגולציה, תעלה מסים ותפגע בתחרותיות. כבר במהלך הקמפיין, דווח על פגישות סודיות בין ראשי בנקים גדולים לבין לוביסטים, שתכננו קמפיין נגדו, אך ללא הועיל. .

אם ניו יורק תהפוך לפחות ידידותית לעסקים, חברות כמו בלקרוק או מורגן סטנלי עלולות להעביר פעילויות לפלורידה, שבה דונלד טראמפ מקדם סביבה ללא מס הכנסה מדינתי, או לטקסס, שמציעה רגולציה רופפת. נתונים מהשנים האחרונות מראים כי מאז 2020, כ-10% מהבנקים הקטנים עזבו את ניו יורק לטובת מדינות שמרניות יותר. "האיום הגדול ביותר על סדר היום של ממדאני אינו טראמפ - זה וול סטריט", צעקו הכותרות  והכותרת מבטאת מציאות שבה העיר תלויה בהכנסות ממסי חברות פיננסיות, שמגיעות ל-20 מיליארד דולר בשנה.

• פייבר עקפה את הצפי ברווח למניה - אבל על מה חשוב להסתכל?
• נפילות באסיה: הניקיי יורד 3% אחרי הירידות בוול סטריט
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הונאה של 2 מיליארד דולר - עונש של 11 אלף שנות מאסר - ומוות...

בקמפיין שלו, ממדאני הציג תוכנית מפורטת שמכוונת ישירות לכלכלה. ראש ובראשונה, העלאת מסים על הכנסות גבוהות וחברות: הצעה להעלות את שיעור המס על הכנסות מעל מיליון דולר מ-8.82% ל-12%, מה שצפוי לייצר 4 מיליארד דולר נוספים בשנה. הכסף הזה ימומן להורדת יוקר המחיה, סבסוד דיור ציבורי, תחבורה חינם וטיפול רפואי נגיש. בנוסף, הוא קורא להגבלת השפעת הגופים הפיננסיים על התקציב העירוני: "כאשר מימון פרטי הכרחי לתוכניות ציבוריות, המגזר הפרטי מחזיק בווטו הסופי על מדיניות חברתית". זהו שינוי פרדיגמה, ממדיניות שבה בנקים מכתיבים פרויקטים דרך אג"ח עירוניות, אל מודל שבו העירייה שולטת בגורלה.

הצעות נוספות כוללות רגולציה מחמירה על סחר בתדירות גבוהה בבורסה, שממדאני רואה כמזיק לציבור, וקידום בנק עירוני ציבורי שיתחרה בבנקים מסורתיים. אלה אינם רעיונות תיאורטיים; הם מבוססים על מודלים מקנדה ואירופה, שבהם ערים כמו טורונטו הצליחו לאזן בין צמיחה פיננסית להגנה חברתית.

בבסיס הכל ניצב תקציב העיר, שמגיע לכ-116 מיליארד דולר בשנה וממומן בעיקר ממסים פיננסיים. תוכניתו של ממדאני צפויה להוסיף 7 מיליארד דולר להוצאות, על דיור, חינוך ובריאות. "אחיזת החנק של וול סטריט על הכספים העירוניים" היא ביטוי שממדאני משתמש בו כדי לתאר כיצד השוק הפרטי שולט בהוצאות דרך אג"ח ותרומות. כדי להתמודד, הוא מציע שימוש חכם בהון עירוני, השקעות בקרנות פנסיה ציבוריות והקמת מאגר מימון עצמאי. אם יצליח, זה יפחית תלות פרטית; אם לא, התקציב עלול להתערער, ודירוג האשראי של העיר לרדת.

לקריאה קשורה, אייטמים מהבוקר: זוהראן ממדאני נבחר לראש עיריית ניו יורק ; ממדאני וישראל: עמדות חדות נגדנו ושינוי צפוי ביחסים עם הקהילה היהודית