חברת אמטלון שירותי טלויזיה ובעליה, זוכו מעבירות מס לאחר שלא הוכח כי העבירות בוצעו בכוונה פלילית. נגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות שונות על חוק מס ערך מוסף בניהן, עבירות של מסירת דו"ח כוזב ועבירות של ניכוי מס תשומות ללא מסמך.

על עוסק מורשה חלה חובת דווח לרשויות המע"מ על כל עסקה שעשה. דיווח המתבטא בהעברת המס המתאים לרשויות. הוא גם רשאי לנכות מס תשומות בכפוף לקיום מסמך מתאים ולשלם רק את יתרת המס לאחר הניכוי. נציין, כי לא היתה מחלוקת עובדתית בין הצדדים, על כך שהנאשמים לא דיווחו על כל העסקאות שעשו וכי בעת ניכוי מס התשומות ניכו סכומים ביתר. בשני סוגי המקרים בא הדבר לידי ביטוי בהפחתת סכומי המס שהגיעו בפועל לרשויות.

המחלוקת המרכזית שבין הצדדים היתה סביב השאלה, האם היתה לנאשמים הכוונה הפלילית הנדרשת לשם הרשעה בעבירות של התחמקות או השתמטות מתשלום מס?

בית משפט השלום בחיפה, מפי השופט אליקים, קבע כי על מנת להרשיע בעבירות הנ"ל, על המאשימה להוכיח קיומה של מחשבה פלילית מיוחדת הכוללת "מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה". על קיומה של מחשבה פלילית ניתן ללמוד מאמירות הנאשם, מהתנהגות הנאשם, מראיות נסיבתיות אוביקטיביות ומחזקות שונות שנקבעו בדין וכולם ביחד חייבים להצביע על מטרה מיוחדת להתחמק מתשלום המס.

במקרה זה, ניתוח ספרי החברה כמו גם שיתוף הפעולה עם היחידה החוקרת לא מצביע על כוונה מיוחדת ובה מטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס. בראש ובראשונה ניתן ללמוד על עובדה זו מעצם עריכת תעוד מלא של העסקאות שלא דווחו, תעוד שנשמר בספרי החברה. מצופה ממי שמתכוון להסתיר או להשתמט מלשלם מס, דווקא להשמיד או להעלים תעוד בדבר עסקאות אותן הוא חפץ להעלים מהרשויות ואילו במקרה זה נערך רישום מסודר ע"י הנאשמים, בבחינת המתנה לימים טובים בהם תוכל הנאשמת לחשוף מחדליה ולהכות על חטא. עובדה נוספת שצוינה ע"י בית המשפט, כי בחודשים מסוימים היה "הפרש המס לחיוב" שלילי, כלומר, באותם חודשים שילמו הנאשמים מס גבוה מהמס שהיה עליהם לשלם על פי הדיווח. לא כך נוהג מי שלנגד עיניו המטרה להתחמק ולהשתמט מתשלום המס.

לפיכך קבע השופט כי לא הוכחה כוונתם של הנאשמים להשתמט מתשלום מס וזיכה אותם מהעבירות שפורטו בכתב האישום למעט מעבירה של אי הגשת דו"חות במועד.