הפסיק קורס בגלל המלחמה והבריאות - יקבל החזר?
אדם שביקש לקבל בחזרה כ-9,400 שקל ששילם על קורס שנקטע בגלל מלחמת חרבות ברזל, טען שגם מצבו הרפואי מנע ממנו להשלים אותו - אבל הרשם הבכיר מבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה קבע שהוא לא הוכיח דבר
אדם שנרשם לקורס טכנאי סלולר במכללת אורנס לניהול, ולא הצליח להשלים אותו, פנה לבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה בדרישה לקבל בחזרה את מלוא שכר הלימוד ששילם - סכום של כ-9,400 שקל. לטענתו, הלימודים נקטעו בעקבות מלחמת חרבות ברזל, ובהמשך גם מצבו הבריאותי מנע ממנו לחזור ולהשתתף בשיעורים. הרשם הבכיר בנימין בן סימון דחה את התביעה במלואה, וקבע כי התובע לא הצליח לבסס אף לא אחת מהעילות שהעלה.
לפי כתב התביעה, פייר עבדו נרשם לקורס טכנאי סלולר והחל את לימודיו, אך אלה הופסקו בעקבות פרוץ המלחמה. לדבריו, כשהלימודים חודשו הוא כבר חזר לעבודתו ולכן הפסיד חלק מהמפגשים, ובהמשך נאלץ להפסיק אותו לגמרי בשל מצב בריאותי שהצריך טיפול בתא לחץ. הבעיה: לכתב התביעה לא צורף שום מסמך שיכול היה לתמוך בגרסה הזו - לא אישור רפואי, לא אישור על טיפולים ולא פנייה כלשהי לנתבעת בבקשה להפסיק את הלימודים.
מכללת אורנס מנגד, הציגה תמונה שונה לגמרי. לפי כתב ההגנה, עבדו נרשם לקורס ב-5 ליוני 2023, שילם את שכר הלימוד ב-28 ליוני והחל ללמוד ב-31 ליולי של אותה השנה. כאמור, באוקטובר 2023 הופסקו הלימודים בהתאם להוראות פיקוד העורף, אבל כבר בסוף דצמבר אותה שנה חודשה הפעילות והקורס נמשך. לטענת המכללה, עבדו השתתף ביותר מ-20 מפגשים והמשיך להגיע עד ה-1 לאפריל 2024, כך שהוא השלים יותר ממחצית הקורס. נציגת המכללה אף הציגה בדיון רישום נוכחות, וטענה שהתובע השתתף בכ-60% עד 70% מהקורס.
"רצה להשלים אך זה לא הסתייע בידו"
בדיון עצמו סיפר עבדו שלפני פרוץ המלחמה הוא פוטר מאחת משתי עבודותיו, וניצל את הזמן שהתפנה כדי ללמוד - אך בהמשך הוא חזר לעבוד, מה שהקשה עליו להגיע לשיעורים. הוא הוסיף שמצבו הבריאותי הידרדר והוא נדרש לטיפולים שאליהם היה רשום עוד קודם לכן. לדבריו, הוא "רצה מאוד להשלים את הקורס, אך הדבר לא הסתייע בידו".
הרשם לא חלק על כך שהלימודים אכן הופסקו לתקופה מסוימת בעקבות המלחמה, אך הדגיש כי זו לא הסיבה שבגללה עבדו לא השלים את הקורס. כפי שנכתב בפסק הדין, "לא הוכח כי הנתבעת ביטלה את הקורס או נמנעה מלספקו... התובע עצמו אישר בעדותו כי הקורס חודש וכי הקושי להמשיך בו נבע מכך שחזר לעבוד ובהמשך ממצבו הרפואי". כלומר המכללה לא אחראית לכך שהוא לא הצליח לחזור לשיעורים.
לגבי טענת ההידרדרות הבריאותית, הרשם התייחס אליה ברצינות אך קבע שהיא לא נתמכה על ידי שום ראיה. הוא כתב כי, "טענה רפואית המבססת דרישה לביטול התקשרות ולהשבת אלפי שקלים טעונה הוכחה. התובע לא צירף אישור רפואי כלשהו, לא פירט מתי חלה ההחמרה, מה היתה תקופת הטיפולים, כיצד מנעו ממנו הטיפולים להשתתף בקורס ומתי הודיע על כך לנתבעת". בנוסף, בעדותו מסר עבדו שהוא נרשם לטיפולים עוד לפני שהחל את הקורס, מה שהחליש עוד יותר את הטענה שמדובר באירוע בלתי צפוי שסיכל את האפשרות להמשיך ללמוד.
התנאים לא הוכחו
הרשם אף הרחיק לכת וקבע כי גם אם מניחים שהמצב הרפואי אכן הקשה על עבדו, "אין בכך כשלעצמו כדי להקים זכות אוטומטית להשבת מלוא התמורה. לא כל קושי אישי בלתי צפוי מביא לביטולו של חוזה". כדי לבסס את הטענה של סיכול חוזה, יש להוכיח שהנסיבות לא ניתנות היו לצפייה או למניעה, ושבגללן נהפך קיום החוזה לבלתי אפשרי - ותנאים אלה, כך נקבע, "לא הוכחו".
נקודה נוספת שעלתה בפסק הדין: עבדו כלל לא ביקש החזר כספי יחסי עבור החלק מהקורס שהוא לא קיבל, אלא דרש את מלוא הכסף בחזרה, אף שאין מחלוקת על כך שהוא קיבל שעות לימוד רבות והשתתף ביותר ממחצית מהקורס. לדברי הרשם, "לא הוצגה תשתית המאפשרת לקבוע איזה חלק מן השירות לא סופק, מה שוויו או כי הנתבעת היא האחראית לכך שהתובע לא ניצל אותו".
בסיכום פסק הדין כתב הרשם כי "ניכר כי רצונו של התובע ללמוד היה כן וכי נסיבות חייו הקשו עליו להשלים את הקורס", אך הדגיש שהשאלה המשפטית היא לא אם היתה לתובע סיבה אישית מוצדקת להפסיק את לימודיו, אלא אם הוכחה עילה לחייב את המכללה לשאת בתוצאות הכספיות של אותן הנסיבות - ועילה שכזו לא הוכחה. לכן התביעה נדחתה במלואה. בהתחשב בכך שמדובר בתביעה קטנה ובנסיבותיו האישיות של התובע, נקבע כי כל צד יישא בהוצאותיו.
