"די עם הצווים המגוחכים: גם המשטרה יודעת זאת, עובדה - הם לא נאכפים"

סגירת התיק של עמנואל רוזן וההמלצה לסגור את התיק של שרון גל לא הפתיעו את עדי מאירי, כתבת המשטרה של קול ישראל. על התנהלות התקשורת במקרים האלה וגם בפרשת אייל גולן, יש לה 2 מלים: ביזיון וחרפה. על תא העתונאיות יש לה מלים רבות יותר להסביר למה הן עשו יותר נזק לנשים מאשר תועלת. "המשטרה המליצה לסגור את התיק של שרון גל, ובעניין עמנואל רוזן הפרקליטות החליטה לסגור את התיק בניגוד להמלצת המשטרה, ועכשיו פרלקיט המדינה לדור צריך לאשר את זה", מסבירה מאירי את מצב העניינים. "סביר גם שהוא יאשר את זה ולא ייצא נגד החלטת פרקליטת המחוז". -זה לא הפתיע אותך... זה היה ברור מלכתחילה. סוף צפוי מראש להתנהלות אומללה ופופוליסטית של המשטרה ושל תא העתונאיות שחטא לעובדות ויצא מפרופרוציות. -לא חשבת שיהיו פה כתבי אישום? כבר בתחילת הפרשה אמרתי שהחקירות של עמנואל רוזן ושרון גל נולדו בחטא. החקירה נפתחה מהשיקולים הלא נכונים, לפי פרמטרים לא נכונים ובניגוד להתנהלויות קודמות של המשטרה, ולכן הערכתי שאין שום אפשרות אחרת מלבד סגירת התיק. כי העברות, אם נעשו, הן מוסריות ולא פליליות. -מה הטעויות שעשתה כאן המשטרה? המשטרה פותחת חקירה כשיש תלונה, כי יותר קל לנהל חקירה בעברות מין כשיש מתלוננות שעומדות מאחורי הדברים ומעידות, ואפשר לעמת את החשוד עם ראיות. כאן לא היו מתלוננות, ולמרות זאת המשטרה פתחה בחקירה על סמך פרסומים, שמועות ופניה של תא העיתונאיות. כשהמשטרה הבינה שאין לה כלום, חוקרים הילכו אימים על חלק מהמתלוננות ואיימו על מתלוננות כדי שיתלוננו נגד רוזן. -מה זאת אומרת איימו על מתלוננות? ליאורה גולדנברג מסופהשבוע סיפרה לי שחוקרת איימה עליה ודרשה ממנה להתלוננן שרוזן הטריד אותה מינית, אחרת היא תפתח לה תיק על שיבוש חקירה, כמו שהיא פתחה לבוס שלה בעבר, עופר נמרודי. הגיעו אליי פרטים על עוד 2 מקרים של חוקרים שהפעילו לחץ מופרז על נשים כדי שיתלוננו נגד רוזן. היתה פה אובר מוטיבציה של המשטרה, שזה מטריד כשלעצמו שלמשטרה יש אג נדה. חבל שהיא לא השקיעה כך, כבר אז, במלחמה בארגוני הפשע, במקום לעסוק בקייס שעל פניו לא נראה בתחום הפלילי. חבל ועצוב על זמן משאבים וחוקרים שבמקום זה יכלו למנוע מעשי רצח וניסיונות חיסול של אנשי חוק. -במה זה עוד התבטא? החקירה הוטלה על היחידה ארצית לחקירות הונאה - היחידה הכי איכותית עם טובי החוקרים, שחוקרת פוליטיקאים ושחיתות ציבורית חמורה. מה קרה? נגמרה השחיתות הציבורית? הצליחו למגר את הפשעים החמורים - שהם מתעקשים לחקור עתונאי בחשד להטרדה מינית כשאין אפילו מתלוננות? האובר מוטיבציה של המשטרה מטרידה אותי כאזרחית ולא רק כעתונאית. גם קצינים מקורבים לפרשה, אמרו לי שהם לא מבינים איך קרה דבר כזה, "למה אנחנו מבזבזים משאבים על חקירה שנראית מקסימום בתחום המוסרי ולא הפלילי - יש לנו מספיק פשעים לחקור". הקייס רעוע, אמרו לי בתוך המשטרה, היה ברור מההתחלה וגם הפרקליטות לא הסתירה את הספקות שלה לגבי עתיד התיק, אז בשביל מה לבזבז כל כך הרבה זמן כאילו מדובר מינימום באנס הסידרתי הבא?! ומבחן התוצאה מטריד ומחייב את המשטרה לבדק בית של ממש כדי שמקרה כזה לא יישנה. -אז מה קרה, למה המשטרה נסחפה אחרי תא העתונאיות? הלחץ התקשורתי והציבורי עשה את שלו. קצינים אמרו לי "נכשלנו, נכנענו ללחץ". המפקדים עשו טעות בשיקול הדעת. היו צריכים לנתק את כל מה שמסביב ולשבת ולקבל החלטה עניינית. האם יש חשד לכך שבוצעו עברות פליליות חמורות והאם יש מתלוננות שמשתפות פעולה, הקלטות, ראיות מחזקות, משהו. כל זה לא היה שם. היתה הרבה רכילות, הרבה עדויות של "שמעתי ש..., הוא הלך עם זאת ועם ההיא, זרקו אותו כי..." וכו'. רכילות היא לא בסיס לפתיחה בחקירה. זה תקדים מסוכן. אנחנו לא רוצים להיות שם. אם כך יהיה, אז כל אחד יוכל למצוא עצמו בחדר החקירות על סמך שמועות, פרסומים לא מבוססים ולחץ ציבורי או תקשורתי. המשטרה צריכה לנטרל את עצמה מכל זה ולקבל החלטות ענייניות, ורק על סמך שאלת הראיות. כל השאר לא רלוונטי וזה לא משנה כמה העיתונות עוסקת בכך וכמה הנושא בכותרות. בגלל שהמשטרה התבלבלה בפרשות האחרונות בגבולות שבין הפלילי למוסרי, שמה נפגע. כשהיא חוקרת במקומות שברור שהם לא פליליים, התיקים נסגרים לבסוף והציבור מאבד בה את אמונו בשל כך. חבל. -מצד שני, תא העתונאיות הציף פה סוגיה של הטרדות מיניות במקומות עבודה ובתקשורת עצמה מתחילת הפרשה אמרו לי גורמים משפטיים ובמשטרה, שאם היו עבירות, הן לא היו בתחום הפלילי אלא המוסרי. והמשטרה היא לא משטרת המוסר. הכניעה של המשטרה, יצרה תקדים מסוכן. המשטרה הוקמה לחקור עברות פליליות ולא מוסריות, ואין ראיות לביצוע עברות פליליות, את זה הפרקליטות אומרת. אז להקריב בנאדם? הקו של התא היה קיצוני מלכתחילה. דיברו שם על יותר מ-100 עדויות ועל אונס. אז לאן כל זה נעלם? אז מלכתחילה הדיון התנהל במימדים ובשאלות הלא נכונות. הן אומרות שרוזן תקף נשים? עם אמירות כאלה חד משמעיות, חובת ההוכחה עליהן, כי המשטרה לא הוכיחה זאת. יש לו את כל הסיבות להגיש תביעת נזיקין. -אבל תא העיתונאיות אסף עדויות עדויות? אבל לא היו תלונות במשטרה. אפילו מעין פופלובסקי אמרה שהיא לא חשה שנעברה עבירה, שזה נעשה במסגרת מפגש בין 2 אנשים בוגרים. אף אחת לא התלונה. את יודעת כמה סיפורים שמעתי על פוליטיקאים? קציני משטרה? עיתונאים? תראי מה עשו לגדעון סער. סיפורים על הטרדות מיניות ומעשים מגונים ובסוף התברר ששום דבר מזה לא היה. זו חציה של כל הקווים האדומים. עיתונאים מסויימים שמו עצמם חוקרים, שופטים וחורצי דין, ובסוף התיק נסגר. מי ישלם על זה? מי יעשה חשבון נפש? מישהו יהיה מספיק הוגן לעשות זאת לדעתך? לבוא ולומר טעינו, הגזמנו, הפרופורציות אחרות.. מבטיחה לך שזה לא יקרה. קל להשחיר, קשה להודות בטעויות. -ומה קרה במקרה שרון גל? כאן המשטרה כמעט חזרה על הטעות שלה במקרה רוזן, אבל אז פיקוד יחידת לה"ב 433 התחלף, ומונה ניצב מנשה ארביב, וגם דובר המשטרה התחלף, והתמנה תנ"צ רפי יפה. 2 קצינים רציניים שידעו להפנים את מחדלי חקירת רוזן ולא נכנעו ללחצים. ובאמת, החקירה של גל התנהלה בצורה יותר עניינית ומהירה. היה ברור גם כאן מלכתחילה שאין ראיות לעבירה פלילית, ובסוף הם פרסמו המלצה לסגור את התיק. אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק. טוב שזה נעצר בזמן. אני מאד מקווה בשביל כולנו כחברה, שהמשטרה תשכיל להפנים ולזכור את הטעויות האלה. אסור שהן יקרו. חיי אדם הם לא משחק ויש קו ברור בין מעשים שהם בתחום הפלילי לאלה שבתחום המוסרי, וכדאי שהגבול הזה יהיה ברור ויישמר. אף אחד לא רוצה לחיות במדינה שבה המשטרה מתערבת בתחום המוסר. זה מסוכן. -אולי יותר מידי לקחים הופקו במקרה של אייל גולן? בדיוק להיפך. בכל יום במשך השבוע וחצי-שבועיים שהסיפור היה בכותרות, דובר המשטרה רפי יפה ואורית פרידמן, דוברת מחוז תל אביב, פירסמו 2-3 הבהרות, לפיהן הם לא עומדים מאחורי הפרסומים ושהם נעשו על דעת המפרסמים ושהם לא חוקרים במטרה להעמיד לדין, אלא כדי להגיע לחקר האמת. -זה נשמע כמו כסת"ח ממש לא לדעתי. זה היה מתבקש בנסיבות המקרה, כי לחוקרים היה ברור שהעדויות של הנערות מלאות סתירות, שאחת הנערות חזרה בה מעדותה ושאין להם דבר נגד רוב החשודים, למעט האבא ועוד אחד, חוץ מעדויות סותרות. כך היה צריך לנהוג וכך צריכה המשטרה לנהוג בכל פרשה מתוקשרת. להבהיר דברים ולהעמיד בפרופורציות נכונות. במירדף אחרי הכותרת, יש לעיתים הרבה היסחפויות וחוסר דיוק. שימי לב שאחרי שבועיים אינטנסיביים, הסיפור נעלם כלא היה. זאת אומרת שהסתייגויות המשטרה היו במקומן. -המשטרה נכנסה לסחרור תקשורתי לא פחות מהתקשורת במקרה הזה כולם נהנים מעוגת יחסי הציבור, גם המשטרה, גם העיתונאים וגם עורכי הדין. נוצר סוג של כאוס בתקשורת במירדף אחר הסיפור הבא שמשליך גם על המשטרה, שלעיתים נכנעת ללחצים, אם כי בפרשת גולן הם הפנימו טעויות קודמות. -'7 ימים' פרסמו יומן ענק של שרון גל, כמה חודשים לאחר שהשמיצו אותו בדיוק כמו כולם בעיני, '7 ימים' יצאו גדולים: העובדה שמצד אחד פירסמו עדויות וכשהבינו שהדברים לא כצעקתה, נתנו לו את אותה במה ובאותו גודל - זה מעיד על גדולתם. לא כל כלי תקשורת היה עושה את זה. מגיע לידיעות אחרונות שאפו גדול על הגינותם. -בעיני הם אחזו את המקל מ-2 קצותיו, גם שחו בלכלוך וגם הצטרפו לחגיגת ה"מה עשו לו"... לא מסכימה איתך. הדברים שפורסמו בכתבה, פורסמו בכלי תקשורת אחרים גם. הם היחידים שפרסמו את תוצאות החקירה באותה עוצמה ולכן הם פעלו בהגינות ובצורה עניינית. -במקרה אייל גולן, היה משחק של למי יש יותר גדול עם צו איסור הפרסום הלא הגיוני בין המשטרה לבין התקשורת צו איסור הפרסום לא כובד. ברור שהוא לא היה נכון ולא במקומו. במקור, צו איסור פרסום במקור נועד להגן על חקירה, כדי שהיא תוכל להתפתח ולא כדי למנוע מהתקשורת לעסוק בחקירה כי נשוא החקירה הוא סלב. יכול להיות שכוונת המשטרה היתה טובה - למנוע נזק מאייל גולן, אבל בנסיבות האלה היא היתה צריכה לשקול את האפשרות שהצו לא יכובד. כי במקביל לתקשורת הקונבציונאלית, מתקיים עולם הניו מדיה שלא תמיד מכבד צווים, מה שסוחף בעל כורחה גם את התקשורת האלקטרונית והכתובה שרוצה שלא להישאר מאחור. -יש בכלל עוד טעם בצווי איסור פרסום? צווי איסור פרסום זה משהו שמת מזמן ולא תופס ולא רלבנטי, ואם המשטרה מבקשת לחקור, הדרך היחידה היא לחקור בשקט. כמו במקרה של הרב יונה מצגר. הוא נעצר לפני 5 חודשים ושוחרר מחוסר ראיות, ובמשך החודשים האלה המשטרה קיימה חקירה שקטה, גייסה 2 עדי מדינה, שלחה אותם להקליט הקלטות מפלילות לכאורה - ואז עצרה אותו במפתיע, כשכבר היו לה ראיות לכאורה נגדו. בשלב הזה שום פרסום כבר לא היה יכול לפגוע בחקירה.זה לא נעשה בחקירות אחרות. ובואי נודה על האמת, גם חקירות שמוטל עליהן צו איסור פרסום, הרי הצו הזה לא מונע מעיתונאים שיודעים על קיומו של הצו, לדבר על הסיפור, לדבר עם עורכי הדין, עם החשודים ועם המעורבים. אז מה הטעם בצווים האלה? המשטרה צריכה להתקדם. לקרוא את המפה ולא לעשות שימוש בצווים לא יעילים. היא מספיק מתוחכמת לחקור בשקט בלי שיפרסמו ויפגעו לה. אז די עם הצווים המגוחכים. ואני אומר לך עוד משהו. גם המשטרה יודעת זאת. עובדה שהיא לא אוכפת את הפרות הצווים האלה. -מי הדליף את המקרה הזה? המשטרה? לא המשטרה. היא דווקא רצתה לחקור בשקט. המסקנה מהפרשות האחרונות שהסתיימו בקול ענות חלושה, הן שהתקשורת צריכה לסייג ולהיות יותר מדודה בפירסומים, ושהמשטרה צריכה להפנים טעויות ולא להיסחף. אחרת, בסוף, מישהו ייפגע ויגיש תביעת נזיקין וישנה את הכללים, כמו שאדם שוב - ששחטו אותו - הלך ותבע כלי תקשורת וזכה. -את לא חברה בתא העיתונאיות. מה דעתך על תוצאות המהלך שלו במקרה רוזן? אני יכולה לומר לך שמשיחות של עם גברים ונשים, יש לרבים סדקים באמון בתקשורת, המשטרה ובתלונות של נשים. וגם הנשים חוששות יותר להתלונן, מחשש שיאמרו שתלונתן לא אמינה. לפרסם שרוזן אנס ועשה ככה ועשה ככה, ולהשאיר את זה בכותרות שבועות רבים, ובסוף התיק נסגר, זה מעורר הרבה סימני שאלה לגבי התנהלות כל הנוגעים בדבר. ההתנהלות של תא העיתונאיות גרמה לדעתי יותר נזק מתועלת לנשים. -זו האשמה חמורה כל המאבק הזה היה צריך להיעשות אחרת. קודם כל צריך היה לפרסם רק מה שהיה בו הוכחה, ובפרופורציות, ולא לחקור ולשפוט ולסקול באבנים. אנשים לא מטומטמים. הם מבינים שההר הוליד עכבר ושהפער בין מה שפורסם לבין התוצאה הסופית הוא בעייתי. -ומה היית עושה אם קולגה היתה מספרת לך מעשה של הטרדה מינית שעברה בעבודה? הייתי מנסה לשכנע אותה להתלונן, הייתי בודקת את דבריה ומנסה לאשש ולהצליב, ואז מבקשת לאפשר לי לפרסם את זה. אבל רק אם היו לי ראיות. אם לא היו כאלה, אז הייתי ממתינה לראות כיצד הדברים מתפתחים בחקירת המשטרה. אם היא לא היתה מגישה תלונה, רוב הסיכויים שהייתי מתרחקת. זה מעורר חשד ובעייתי. -לא היית מפרסמת בפייסבוק? מה פתאום בפיסבוק? זאת רשת חברתית שיש בה הפקרות והשמצות, וגם שם אני מחכה שיוגשו תביעות, אם כי מחקר הוכיח שהפיצויים לא גבוהים במקרים כאלה כמו בתביעות דיבה נגד תקשורת קונבציונאלית. בפייסבוק מותר להתיר את דמם של אנשים ואף אחד לא משלם מחיר. זה דבר חמור שבתי משפט עושים הבדלה, כי הפרסום בפייסבוק לא פחות חמור, ולעיתים גורם יותר נזק מכל כלי תקשורת. -אפשר להבין את הנשים שנתנו את עדויותיהן לתא העיתונאיות, זה לא קל להתלונן במשטרה על עברות מין התקשורת לא יכולה לרוץ ולפרסם כל שמועה או טענה. מה זו, הפקרות?! טענו שרוזן סימס לנשים בלי הפסקה, שאנס - אני רוצה הוכחה. סמסים חוזרים שיש בקשה להפסיק אותם, זו הטרדה מינית וזה פלילי. אונס זה פשע חמור! ובסוף... כלום. מישהו כאן טעה בגדול. מזל שהפרקליטות הפנימה בשנים האחרונות - בעקבות זיכויים מביכים - שכדי להגיש כתב אישום, צריך ראיות של ממש, ולא מספיק שהתקשורת או איזשהו ארגון נשים, לוחץ. כשהמשטרה הודיעה על פתיחת החקירה נגד רוזן שאלתי שם מדוע לא נפתחה חקירה גם בפרשת עבירות המין במשרד התחבורה - שם דווקא היו תלונות, והיתה נכונות של נשים להעיד. אז למה שם לא נפתחה חקירה, כי היה פחות הד ציבורי? בסוף מי שחקר את המעשים, היתה נציבות שרות המדינה, כי את המשטרה זה לא עניין. והוגשו כתבי אישום משמעתיים, ו-2 הדמויות שבהן מדובר - המנכ"ל אלכס לנגר והעוזרת איריס ברקת - כבר לא שם. אז למה המשטרה לא חקרה? -במשטרה יש ספינים שמיועדים להסתיר פשלות? נגיד כמו במקרה של בריחת עד המדינה בפרשת הבר נוער? איך את מתייחסת לזה? המעצר הראשון של מצגר למשל פורסם כשעד המדינה בפרשת 'הבר נוער' ברח לשוטרים והיה רעש בתקשורת וביקורת גדולה. מה הסיכוי שזה צירוף מקרים? עכשיו, עם החיסולים ברחובות והנסיון לחסל פרקליט, פתאום מתפרסמים מידי יום, לעיתים מידי כמה שעות, תפיסות מעצרים ופעילויות של המשטרה. -מצד שני, המשטרה גם דואגת לכתבות יח"צ. את מפרסמת כאלה? אני מסתכלת על כך בצורה עניינית: מה שנראה לי חשוב ועם ערך מוסף, אני מפרסמת. הכל נמדד בצורה עניינית. אם זה חשוב, זה לא מעניין אותי אם זה נראה יחצני. -ומהמשטרה לרשות השידור. איפה עומד הסכסוך שלך עם טכנאי הרדיו? היה בירור - אני ונעם בר שלום עשינו "עברה", שלחנו כתבה במייל שזה אסור לפי נהלי הטכנאים. מצד שני, הכתבים עובדים כל כך קשה ובכלי תקשורת אחרים שולחים כתבות במיילים וזה משהו שטבעי ומקובל, זה מתסכל. אבל יש מו"מ שנועד לפתור את הבעיה ונועד להקל עלינו את העבודה. הכתבים עושים את החדשות, הם סוסי עבודה, ואותם צריך להעריך הכי הרבה, ולכן אני מקווה שאכן יהיה הסדר שיקל עלינו.