הקטר הסיני ממשיך לדהור: היצוא מהמדינה עקף את התחזיות ועלה ב-20.4% ביולי
הקטר הסיני דוהר. נתוני המסחר של סין אשר פורסמו היום מראים כי המדינה ממשיכה במגמה של צמיחה גבוהה ביותר, כאשר נתוני היצוא והיבוא שלה מהיום שוברים שיאים וזאת למרות הצפי של הכלכלנים כי משבר החובות באירופה והאטה הכלכלית הנרשמת בארה"ב יגרמו להאטה ביצוא והביקוש הסיני.
היום דיווחה סין כי היצוא שלה בחודש יולי זינק ב-20.4% לעומת התקופה המקבילה בשנה שעברה, ועמד על 175.1 מיליארד דולרים, כאשר צפי הכלכלנים חזה כי תרשם עלייה של 17.4%. נציין כי מדובר בזינוק החד ביותר מאז אפריל השנה.
בנוסף לכך, היבוא לסין היה מעט גבוה מציפיות הכלכלנים שצפו עלייה של 22.3%, והסתכם ב-143.6 מיליארד כאשר הראו על עליה ביבוא של 22.9% לעומת התקופה המקבילה בשנה שעברה.
"העלייה ביצוא והיבוא בסין צפויים להתמתן בחודשים הקרובים" אמר לי שונלי, כלכלן בחברת Guotai Junan משנגחאי, "הטלטלה בשוק הפיננסי העולמי עלולה להוביל לירידה בביקוש בעולם למוצרים מסין".
"עדיין יש חוסר וודאות בכל הקשור לעתיד נתוני המסחר של סין" אמר ניי ויין, אנליסט ב- Hwabao Trust בשנגחאי, "המדינות המפותחות נאלצות לכפות מדיניות של צנע, בעוד השווקים המתעוררים נאלצים לצמצם בהוצאות עקב עלייה באינפלציה". נציין כי היצוא מסין לארה"ב עמד ביולי על 30 מיליארד דולרים, בעוד לאירופה עמד על 35.1 מיליארד.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
