פסח הוא הזמן להשיק חמרי ניקוי, שואבי אבק אך בעיקר - מוצרים מלכדי משפחה גם אם הם בתחום הפיננסי או הסלולארי.

הורים תמיד רוצים לעזור אבל לא תמיד יודעים איך, זו המסקנה של סדרת הפרסומות של דיסקונט משפחה. הפרסומת מציגה עולם של מבוגרים שחייים על פי ערכים של דורות עבר, בהם לא היו דברים כאלה. צעירים בנו את עצמם במו ידיהם. הורים לא יכלו לעזור להם והבנק היה הפיגורה האחרונה שתרצה לעזור לילדים לצאת לחיים או לצאת מהבוץ.

האבא, קטורזה במקרה הזה, מצוי בקונפליקט תיאטרלי נוכח בנו שעומד להפוך לאב: עוזר ומתלונן. אף אחד לא עזר לו כשהוא התחיל. הוא עשה הכל בידיים, לא עם "אייפן".מה פתאום הוא צריך לעזור לבן שלו ואשתו ההרה? גם כאשר מסתבר לו שדיסקונט מתחיל לקחת אחריות משפחתית - הוא ממשיך, כי הוא בתנופה, להתלונן ולא לפרגן.

בסרטון ה"רנטגן של הפיננסים" שיודע לתת לכל אחד טיפ כספי, נדהם היועץ הזקן לגלות שדיסקונט פתחו 'משפחתון'. ובאמת, כאשר האב לא באוברדראפט - הבן לא משלם ריבית.

התכנית היא סוג של 'הארכה' של יד ההורה שרוצה לעזור אבל לא תמיד יודע איך ולא תמיד יכול. קונספט מצויין למכשיר פיננסי קר. התכנית מציעה מענק הצטרפות, פטור מדמי העברה, חסכון להשכלה גבוהה, כרטיס מפתח 2go והלוואת משפחה. אבל השוס הגדול הוא הפלוס המשפחתי שמתפקד כמו כלים שלובים - כשאחד מבני המשפחה בפלוס - מופחתת או מבוטלת ריבית האוברדראפט של בן משפחה אחר.

מהבחינה הזו יש בשורה ובמלים אחרות, אפשר לומר שמדובר במעגלים משפחתיים של ערבות הדדית, כלי חכם של WIN WIN מבחינת הבנק ולקוחותיו. אפילו מבחינה תרבותית מדובר במכשיר פיננסי מתקדם שפועל מתוך ערך של אמון בלקוח והקרבה כלשהי לטובתו. המוצר ימגנט לקוחות צעירים לבנק ההורים, הורים בעלי יכולת - לבנק הילדים. ישנו סיכוי להגדיל את הנתח השוק של הבנק - שאיפה נואשת נצחית של בנקים. נואשת - היות שההתניידות בין בנקים היא הנמוכה מכל הקטגוריות הצרכניות. וכמובן - יעצים את מידת שביעות הרצון של משפחות קיימות בלאו הכי בדיסקונט.

השפה היא שפת מודי וקטורזה - הומור עצמי ואי לקיחת המוצר והמותג ברצינות יתרה. הצעת הערך משמעותית והרת סיכון ובכל זאת נאמרת בקריצה וב-understatement. בלי לעשות עניין. השיח מצחיק והפרסומת משיקה את החידוש בסגנון העגלגל, הצנוע והלא דרמאטי של דיסקונט.

לצד בשורה זו משיק סלקום את מוצר של מה בכך. טוטאל זוגי שמציע שני סלולארים ללא הגבלה ביחידה אחת. עוד מסלול מעולם לא חדש של מסלולים סלולאריים משפחתיים. הפעם - בזוג. השפה, שפת סלקום, היא תמיד מאד פומפוזית ובמובן מסויים מטרידה בנסיון שלה לקחת לעצמה כלומר למותג את כל רגשות האנוש על פני כדור הארץ או לפחות על פני ישראל.

ההגזמה נוגעת הפעם בזוג אקטיביסטים פוליטיים בעלי דעות מנוגדות. מדוע דעות מנוגדות, ומדוע הם משתתפים בהפגנות משני עברי המתרס? כל זאת כדי לחדד את המסר שישנם זוגות שאי אפשר להפריד בינהם, בכלל ובזכות מוצר סלולארי בפרט. הם חוזרים הביתה במכונית אחת ומתנשקים, כאשר הצעת הערך הוא בסך הכל סלקום זוגי ללא הגבלה.

החדשות של אתמול באריזה של בשורת הדור. לעניות דעתי הפער בין המוצר לבין ה-build up הפרסומי הוא בבחינת overpromising והדבר היחידי שסלקום כן מצליחה לקחת לעצמה, אולי, זה את ה-claim על ההווייה הישראלית אותה היא מספחת לעצמה אט, אט וברעש רב כפלטפורמה לשלל מוצריה המאד צפויים מראש.