עובדות וטענות: העותרת גויסה למשטרה ביום 30.11.98 ושנה לאחר מכן, תוך כדי עבודתה במשטרה, החלה בלימודי משפטים אותם סיימה ביום 15.2.04. כשישה חודשים לפני סיום לימודי המשפטים החלה לחפש לעצמה מקום התמחות במשטרה על רקע רצונה לשמש כתובעת משטרתית. מספר ניסיונות לאתר התמחות עלו בתוהו ולבסוף נקבע לה ראיון בפני מפקד המחוז הדרומי (להלן: ממ"ז) - ניצב קראדי, אשר בסיכומו אמר, כי הוא צופה בעיה ארגונית מאחר והעותרת אינה עונה לקריטריון וותק. לבסוף, המליץ ניצב קראדי לפנות לראש האגף למשאבי אנוש (להלן: אמ"ש) כחריג, ואם יאושר הדבר על ידיו, יבחן את הבקשה בחיוב ובתנאי שהעותרת תעתיק את מקום מגוריה. ראש אמ"ש אישר את התמחות העותרת כחריג בקובעו, כי "מדובר בקצינת מחשוב מוערכת ביותר. ממ"ז דרומי רואה בקצינה תוספת ערך משמעותית בכך שמעבר להיותה תובעת תוכל לתמוך בנושא המחשוב בלשכת התביעות. בהתייחס לעובדה זו הוא אישר את התמחותה כחריג. בכפוף לתקן מאמן ומעבר מגוריה לבאר שבע. גורמי אמ"ש במחוז ת"א הונחו לראיין את העותרת ולהביא את תוכן הדברים בפניה. הידיעה, כי מחוז הדרום הביע נכונות לקלוט את העותרת להתמחות בלשכת תביעות נגב, עברה מפה לאוזן ותוך זמן קצר עוררה הדים קשים ביותר במחוז הדרום. נוכח כך, החליט ממלא מקום מפקד המחוז לבצע חשיבה נוספת בעניין ובסופו של יום החליט לבטל את המברק שהוצא ע"י אמ"ש דרום בעניין קליטת העותרת להתמחות. בשיחה טלפונית נמסר לעותרת, כי המברק הוצא מתוך טעות והוא בוטל. בראיון בפני מפקד המחוז הדרומי ניתנה לעותרת הזדמנות להשמיע את כל טענותיה, אולם הובהר לה, כי מפקד המחוז הנכנס מאשר את החלטת ממלא המקום הזמני שקדם לו, שלא לקלוט אותה לצורך התמחות בנימוק כי הוא "סבור שאנשים צריכים לבצע התמחות מרקע מבצעי. צריך להיטיב עם אלה שעשו תפקידים יעודים". פנייה בעניין למפכ"ל הועברה לראש אמ"ש אשר קבע, כי אינו מוצא מקום להתערב בשיקוליו של מפקד המחוז הדרומי. מכאן העתירה שבפנינו. העותרת טוענת כי ההחלטה מהווה הפרת הבטחה מינהלית. דיון משפטי: כב' הש' ס' ג'ובראן: מאחר והעותרת בעלת ותק קצר מהמצוין בפקודת מטא"ר, אין היא עומדת בקריטריון הבסיסי הדרוש להתמחות במשטרה – ותק של 10 שנים. מכאן נבעה פנייתה לנסות ולהתקבל בהליך חריג כאמור. ההחלטה לאשר לעותרת להתמחות במחוז הדרומי עוררה התמרמרות בקרב שוטרים ותיקים ומוערכים במחוז הדרום, אשר מיצו תקופות שירות משמעותיות בתפקידים ייעודיים ומבקשים שההטבה המגולמת באישור התמחות בשירות המשטרה תינתן להם. בנסיבות העניין, קיים קושי גדול להצדיק את העדפתה של העותרת על פני הקצינים הללו, אף מן הטעם, כי מדובר בקצינה שמנתוניה עולה, כי אינה בעלת כישורים יוצאי דופן הרלוואנטיים למילוי תפקיד של תובע משטרתי. העותרת הועסקה בתחילה בחצי משרה וכשביקשה להתפטר, המליץ מפקדה לקבל הבקשה בציינו את תפקודה הלקוי. רק מאוחר יותר, החלה העותרת להיות מועסקת במשרה מלאה ואף בתקופה זו זכתה להקלות עת החלה ללמוד משפטים. ההחלטה לאשר את התמחות העותרת הייתה מוטעית. ההחלטה למעשה חרגה מן המדיניות הנוהגת במשטרה ביחס לאישור חריגים להתמחות ונראה, כי היא לא הביאה בחשבון את מכלול השיקולים בעניין ולא איזנה ביניהם כראוי וגרמה להעדפת העותרת שלא כדין, על פני שוטרים אחרים. העותרת טוענת, כי ניתנה לה הבטחה שלטונית לשרת כתובעת משטרתית במחוז הדרום, על-מנת לבצע במסגרת זו התמחות במשפטים וחזרת המשיבים מהבטחתם זו נעשתה ללא כל צידוק חוקי והינה בלתי סבירה בנסיבות העניין. זאת אין לקבל. השתק הבטחה חל במצב בו פלוני פעל על סמך הבטחה שניתנה לו מאת אלמוני, אשר לא השתכללה מסיבות שונות, לכלל חוזה. בהתקיים תנאים שונים, ייתכן כי אלמוני נתפס על ההבטחה שנתן ותמנע ממנו אפשרות פעולה נגדית. דוקטרינת השתק ההבטחה היא בגדריו של עיקרון תום הלב. השתק הבטחה מתייחס למעשה לאמירות או להיצגים, אשר עניינם בביצוע כלפי העתיד. ברם, לא כל אמירה או מצג ביחס לעתיד יהפוך לחיוב שהוא בר אכיפה. הזמן שחלף מיום הוצאת המברק ועד לקבלת השיחה בה הובהר כי יסודו בטעות והוא מבוטל – הינו שבועיים. כלומר, לעותרת היה יסוד להניח, לכל היותר, במשך שבועיים ימים בלבד, כי הוחלט לאשר את העברתה לצורך ביצוע ההתמחות במחוז הדרומי. נראה כי בנסיבות דנן אין לבסס טענת הסתמכות על המברק, שלכל הדעות, היא תקופה קצרה מכדי לפגוע בסיכוייה של העותרת למצוא מקום התמחות חלופי. זאת ועוד. לעותרת הוצע פיצוי מלא בגין נזק שנגרם לה, לטענתה, כתוצאה מהסתמכותה ואף הוצע לה, לפנים משורת הדין, כי יאותר עבורה תפקיד במשרה חלקית, למשך שנה, בשעות אחר-הצהריים, ע"מ שתבצע התמחות מחוץ לשירות המשטרה. כל זאת, על מנת לבחון אפשרויות לתיקון העוול שנגרם לה, לטענתה. כמו כן, אפילו אם יש לראות במברק הבטחה מנהלית מחייבת, כבר נקבע, כי מקום שיש טעמים ענייניים לכך, רשאית הרשות המנהלית המוסמכת לחזור בה מהבטחתה. וכן כי החלטה מנהלית איננה מתאפיינת בסופיות. שיקולים שונים עשויים לדרוש שינוי או ביטול של ההחלטה, אשר צריכה מידה של גמישות, אשר תאפשר להתאים אותה מעת לעת לנסיבות המשתנות ומידת הגמישות של ההחלטה המנהלית תלויה בראש ובראשונה במהות ההחלטה. אכן, ראש האגף למשאבי אנוש מצא, תחילה, לנכון לאשר לעותרת לבצע התמחותה כחריג בשל תוספת הערך של ניסיונה בתחום המחשוב. ברם, בסופו של דבר מצאו המשיבים, כי ההחלטה לאשר לעותרת את התמחותה הייתה מוטעית ונסיבות העניין מצדיקות את שינוי ההחלטה במיוחד בשל החריגה שנעשתה מהמדיניות הנוהגת והראויה ביחס לאישורים להתמחות בכלל וביחס לאישורים חריגים בפרט. המשיבים הסיקו, שהחלטתם לאישור ההתמחות, לא הביאה בחשבון את מכלול האינטרסים הנדרשים לעניין ולא נערך איזון ראוי ביניהם, הן על רקע העדפת העותרת על פני שוטרים אחרים, עתירי זכויות לעומתה, והן לאור טיב מכלול שירותה של העותרת, ותק עבודתה במשטרה והביקוש הרב לביצוע התמחות מתוך שורות המשטרה. לפיכך, רשאים היו המשיבים לחזור בהם מהחלטתם, שהתגלתה כמוטעית. החלטה זו אינה חורגת ממתחם הסבירות ולמעשה מאזנת את האינטרסים השונים באופן סביר ומידתי. ואם בזאת לא סגי, ביהמ"ש העליון כבר קבע, כי ענייני כוח אדם בגופים היררכיים ומיוחדים, כגון הצבא והמשטרה, מסורים לשיקול-דעת הרשויות המוסמכות ומידת התערבותו של ביהמ"ש בעניינים אלה, מועטה.