הדולר מתחזק בעולם: הזרמות הכספים באירופה והציפיות לאישור תוכנית הממשל תומכות
בעוד שבבורסה בניו-יורק המדדים המובילים מזנקים חזרה מטה, לאחר שקרסו אמש, ויום המסחר זכה לכינוי "יום שני השחור", בזירה העולמית הדולר מתחזק אל מול האירו, בשיעור החד ביותר מאז שהונפק המטבע האירופי.
היחלשותו של האירו היום היא תוצאה של חבל ההצלה, בצורת תזרים מזומנים של 6.4 מיליארד אירו, שממשלות צרפת ובלגיה זרקו לענקית הבנקאות של ארצם, דקסיה, בעוד המשבר מתגבר.
המטבע הרשמי של 15 החברות בגוש נחלש היום גם אל מול המטבע של האי השכן, הפאונד הבריטי. בתוך כך, הדולר התחזק גם בעולם מול הין היפני, זאת בעקבות ההערכות כי תוכנית הממשל תאושר מחר, לאחר שהקונגרס דחה את אישורה אתמול.
האירו נפל היום ב-2.5% לרמה של 1.4074 דולר לאירו, מרמה של 1.44 דולר לאירו אתמול. הין נחלש אל מול הדולר, ונסחר תמורת 106.21 ין לדולר.
"הבעיות של ארה"ב היו פומביות בזמן האחרון, אנחנו מטפלים בהן" אמר ראסל לה סקאלה, ראש Deutsche Bank AG ביו יורק לבלומברג. "הסוחרים מאוד בטוחים בכך שמשהו יאושר בשבוע הקרוב. זהו בהחלט סנטימנט המניע את התמחור בשוק."
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
