פיטורי עובד חולה סרטן בשל מוגבלותו בטלים

ע"ב 1732/04 דה-קסטרו דקל יצחק נ. מ.ב.א הזורע, ניתן ביום 1.7.2005.

יצחק עבד בחברת מ.ב.א הזורע (להלן – החברה) בתפקיד טכנאי בכיר במעבדה אלקטרונית החל מחודש אוגוסט 2000.

בתאריך 11.3.2003 אובחן התובע כחולה במחלת סרטן וקיבל חופשת מחלה בתשלום של 3 חודשים, שבמהלכה עבר 3 ניתוחים. לאחר התקופה של חופשת המחלה, היה יצחק בחופשה ללא תשלום וקיבל קצבת נכות מהביטוח הלאומי וקצבה מביטוח מנהלים. זאת, עד לחודש אפריל 2004.

רופא תעסוקתי שבדק את יצחק במקום העבודה אישר כי הוא כשיר להתחיל לעבוד, לשם ניסיון, ליום עבודה מקוצר של 4 שעות, החל מיום 1.5.2004. הרופא גם קבע שיצחק אינו מסוגל לצאת ללקוחות ולבצע מאמצים פיזיים קשים.

כאשר יצחק התייצב לעבודה, בתאריך 2.5.2004, מנכ"ל החברה הודיע לו על פיטוריו ונתן לו מכתב פיטורים הנושא את התאריך 30.4.2004.

לטענת יצחק פיטוריו הינם שלא כדין, בניגוד להוראות חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 והוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 (להלן - חוק שוויון זכויות) ומכאן תביעתו.

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת פסק

החברה לא היתה מוכנה לקבל את יצחק בחזרה לעבודה, במשרה חלקית בהתאם למגבלותו, למרות שהייתה אפשרות כזאת, ולא הוצעה הצעה קונקרטית לעניין. כמו כן, הוכח כי לא היו פיטורים אחרים של עובדים אשר נבעו ממצבה הכלכלי של החברה והצורך בהתייעלות. לכן, פיטוריו של יצחק נבעו ממגבלותיו, כאשר הוא היה מסוגל לעבוד לתקופה מסויימת לניסיון, ל-4 שעות ביום ללא מאמצים פיזיים. עקב אותן מגבלות החברה סברה כי העסקתו של יצחק לא הייתה כדאית מבחינה כלכלית ולכן, הוא פוטר.

חוק שוויון זכויות קובע בסעיף 8 כי לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה, מחמת מוגבלותם, ובלבד שהם כשירים לתפקיד או למשרה הנדונים, בכל אחד מאלה: קבלה לעבודה לרבות מבדקי קבלה; תנאי עבודה; קידום בעבודה; הכשרה או השתלמות מקצועית; פיטורין או פיצויי פיטורין; הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מהעבודה.

יצחק הוא חולה סרטן, היה תקופה ממושכת בטיפולים רפואיים, כולל ניתוחים, שבגינם ובגין מחלתו איבד את כושרו לעבוד. בעת הפיטורים, יצחק היה עדיין בעל מוגבלות פיזית, זמנית לפחות, אשר הגבילה את תפקודו באופן מהותי במספר תחומים בחייו ובכללם בתחום העבודה. כתוצאה מכך הוא לא היה מסוגל לבצע את אותה עבודה שהוא עשה לפני מחלתו, הן בהיקף העבודה והן במהותה. לכן, ללא ספק יצחק נכלל בהגדרה אדם עם מוגבלות ועל כן, חוק שוויון זכויות חל עליו.

במקרה של אנשים עם מוגבלות השאיפה לשוויון מחייבת את המעביד לא רק להתנהגות פסיבית אלא גם אקטיבית, הדורשת ממנו לבצע התאמות במקום העבודה, הציוד שבו, דרישות התפקיד, שעות עבודה וכו', וזאת ככל שהדבר לא יטיל עליו נטל כבד מדי.

בהתחשב בחובות המוטלים על החברה כמעביד באשר להמשך העסקה של יצחק כאדם עם מוגבלות, לא הוכיחה החברה כי החזרת יצחק לעבודה היתה כרוכה בנטל כבד מדי הפוטר את החברה מביצוע ההתאמה הנדרשת. הפיטורים הם בשל אפליה, על רקע של מוגבלות פיזית, כהגדרת חוק שוויון זכויות ולכן, בטלים.

במקרה זה, יצחק קיבל, במהלך התקופה שבה הוא היה בהעדר כושר מלא, תשלום מחברת ביטוח על אי כושר עבודה וכן, גמלה מהמוסד לביטוח לאומי. דהיינו, הבעיה העיקרית של יצחק ומניעיו להגשת התביעה אינם חוסר מקור פרנסה.

במקרה של עובד עם מוגבלות מקבלת משנה חשיבות השמירה על מקום העבודה, כמקור תעסוקה ולא רק פרנסה, למען שמירה על כבוד האדם. הסעד הכספי במקרה זה, לא מהווה פתרון הולם לבעית אפליה של אדם עם מוגבלות. לכן, יש להורות על החזרתו של יצחק לעבודה לאחר שפיטוריו בוטלו.

על החברה לשלם ליצחק פיצוי בגין השכר שהוא היה מקבל אילו שובץ לעבודה בהתאם למגבלותו בזמן פיטוריו עד להחזרתו בפועל לעבודה. באם לא יכול יצחק לחזור לעבודה, בשלב זה, בהתאם לקביעות רפואיות, תשלם החברה ליצחק פיצוי כאמור עד היום ופיצוי נוסף בגין 12 חודשים.

בנוסף, אין צורך להרחיב במילים לגבי מסכת הייסורים שעובר חולה סרטן. כאשר יצחק ראה אור בקצה המנהרה, לאחר כשנה של ניתוחים וטיפולים, כאשר רופא תעסוקתי אישר את חזרתו לעבודה, הוא קיבל מהחברה מכתב פיטורים ונאלץ להתחיל בהליכים משפטיים. אשר על כן, יצחק זכאי לפיצוי על נזק לא ממוני בסך 50,000 ש"ח.

סוף דבר - התביעה התקבלה. על החברה לשלם ליצחק הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.