יהודה רשתות פלדה זכתה בחוזה בהיקף של 1 מ' ד'

תבצע פרויקט גידור ביטחוני בבית הזיקוק המרכזי בעיר הנמל היחידה של טורקמניסטן. הפרויקט מתוכנן להסתיים במאי 2005
רם דגן |

יהודה רשתות פלדה, יצרנית ומפתחת גדרות פלדה מרותכות, זכתה בשני מכרזים להקמת גידור בטחוני בשני אתרים בטורקמניסטן המשתייכת למדינות ברית המועצות לשעבר, בהיקף כולל של כמיליון דולר.

בימים אלה מבצעת החברה פרויקט גידור ביטחוני בבית הזיקוק המרכזי בעיר הנמל היחידה של טורקמניסטן, טורקמנבאשי. העסקה, בהיקף של 450 אלף דולר, כוללת התקנת גדר מרותכת על קיר בטון בהיקף 14 ק"מ. בגדר מותקנת מערכת התראה אלקטרונית משוכללת שבה גלאי זעזועים, מצלמות במעגל סגור ותאורה. התקנת הגדר מתבצעת על ידי צוותים מקומיים בפיקוח אנשי יהודה רשתות פלדה. פרויקט זה מתוכנן להסתיים במאי 2005.

חודש לאחר מכן, ביוני 2005 צפוי להתחיל פרויקט גידור בטחוני נוסף בטורקמניסטן בו זכתה יהודה רשתות: גידור בהיקף 2 ק"מ בשדה התעופה של הבירה אשחבאד, כולל מערכות אלקטרוניות ושערים נגררים. הפרויקט, בהיקף של 500 דולר צפוי להימשך כחודשיים.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקעובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוק
פרשנות

שכר המינימום מתעדכן, המציאות לא

שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה שכר מינימום

היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.

הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק

כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.

כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.

זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.

שני צדדים למטבע הכלכלי

מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.