סעיף 3(א) לחוק דמי מחלה, תשל"ו-1976 (להלן – חוק דמי מחלה), קובע כי במקרה שרופא קובע עפ"י ממצאים רפואיים שמחמת מגבלות רפואיות אין העובד מסוגל, בפרק זמן מסויים, לבצע עבודה ספציפית או בתנאים מסויימים, וכתוצאה מכך העובד אינו מסוגל לבצע עבודתו אלא באופן חלקי, והמעביד הציע לו עבודה מתאימה אחרת (מלאה או חלקית) באותו מקום עבודה, לא יהיה זכאי העובד לדמי מחלה, אך שכרו בעבודה שהוצעה לו לא יפחת מהשכר שהיה מקבל אילו המשיך בעבודתו הקודמת.

במקרה שהמעביד לא הציע עבודה מתאימה כאמור לעיל, עפ"י סעיף 3(ב) לחוק דמי מחלה יהיה העובד זכאי לסכום דמי המחלה שהיו מגיעים לו עפ"י חוק דמי מחלה, כמובן מבלי שיתייצב לעבודה כלל. כלומר, העובד אינו יכול לכפות על המעביד את ההעסקה החלקית עפ"י כושרו הרפואי, אלא מדובר בהחלטה של המעביד, בהתאם לשיקוליו.